פתיחות וסגירות

בתכנון לעתיד, ובשינויים שחייבים לחול - ויחולו - בחברה החרדית, שאלה אחת צריכה להעסיק את כולנו. והוא, עד כמה אפשר לחשוף את הנוער לעולם הרחב ולאפשרויות הקיימות? שאלה זו, היא הרבה יותר חשובה משאלה עקרונית לא פחות, והוא, כמה צריך לחשוף את הנוער לעולם הרחב?

כבר כתב הרמב"ם שאי אפשר לחיות בתוך חברה בלי להיות מושפע מהם. ומה שהיה נכון בימי הרמב"ם, הוא פי כמה וכמה יותר נכון היום, בעולם מתוקשר ומחובר, וכמו שמכנים אותו באנגלית The Global Village.

נסיון של הציבור החרדי לייצר לעצמם אי מנותק מההוואי החברתי שמסביבם, למרות שאפשר לומר שהצליחה בעבר, כיום האי ההוא מחובר לארצות שמסביב באין ספורגשרים ומנהרות.

השאלה היא רק, האם יש צורך לצמצם ככל האפשר ההשפעות הכל כך שליליות שמקורם בעולם הרחב, או אדרבה, לחשוף את הילדים והמתבגרים לתופעות האלו, בתקווה שהחוסן הפנימי והחינוך לערכים שהיהדות מעניקה, תתן להם את הכוח להתגבר ובסופו של דבר להתחזק מול הפיתויים החיצוניים.

אני חושב, שהשאלה הזאת כבר נידונה, והתשובה מורה כמעט בצורה חד משמעית שהסגירות עדיפה על הפתיחות.

אפשר להצביע על הציבור הדתי לאומי, כציבור שלא מצליח לעמוד בפני הפיתוי החיצוני. לפי מספרים לא רשמיים, 30% (!) מהציבור הדתי חזורים בשאלה בתקופת שירותם בצה"ל. אבל אי אפשר להביא הוכחה מהציבור הדתי לשאלה הנ"ל, כיון שהחינוך שלהם, הוא פשרני וחסר עקביות. כך שאפשר להניח, שהחילון היא תוצאה לפחות חלקית מהחינוך הלקוי.

אבל אפשר להביא דוגמא הרבה יותר מובהקת. כוונתי פה על חב"ד. הבסיס של חב"ד היא מרשימה ביותר, בחינוך לערכים נעלים וגבוהים מאד. הדרישות, הציפיות, העמדות, הם משופרא דשופרא. כל מי שמכיר את זקני חסידי חב"ד יודע שהוא עומד מול דמויות מעוררות הערכה. אפילו הפשוטים שבהם הם אנשים משכמם ומעלה. (פעם אחד בקרתי את ר' אליעזר ננס, הוא היה אז קרוב לגיל מאה, הוא סירב לקבל אורחים באותו שעה, כיון שעוד לא למד את הקביעיות שלו לאותו יום.) המצב בחב"ד היום, הוא עצוב מאד, אבל לפני שנפרט צריך להקדים קצת רקע.

כידוע, חב"ד שמה לה למטרה לקרב כל יהודי באשר הוא. לא אאריך על המניעים של המטרה ההוא. אפשר להניח שהרצון לקרב כל יהודי נעוצה בשיטה שלהם על מעמדו של חב"ד ביהדות ועל מעמדו של הרבי לעומת שאר הדור. יהיה אשר יהיה, חב"ד היא הראשונה שיצרה תנועה המונית של חזרה בתשובה. תחילת התנועה היא בתחילת שנות כהונתו של הרמ"ש ואולי גם לפניו, בשליחת שליחים למקומות מפוזרים בכדי לחזק היהדות. המשכו של התנועה היא בשנות הששים, כשהרבי מכריז על מבצע תפילין. בכדי לעודד אנשים להניח תפילין, נשלחו בחורים לרחובה של עיר והם הציעו לאנשים להניח תפילין. כשהרבי נשאל על ההשפעות השליליות של הרחוב, הוא ענה שהוא אחראי שלא יגיע שום נזק רוחני לבחור שנוטל חלק במבצע תפילין. הרבי המשיך בכל מיני מבצעים אחרים, ביניהם המצוה טנקס המפורסמים ועוד. בשנות השמונים התחילו בשידור שיחות של הרבי בטליויזיה, דבר שעורר ביקורת קשה מצד הציבור החרדי. תשובתו של הרבי היתה, שכל דבר ודבר אפשר לנצל לצורך עבודת השם, אפילו הדבר הנמוך ביותר, וזה כולל גם הטליויזיה.

כיום חמשים שנים אחרי עידודו של הרבי לחסידיו לצאת לעולם הרחב, אפשר למדוד את התוצאות. הבעיות הדתיות והחברתיות בחב"ד הם עמוקים וקשים מאד. (בטח יתקיפו אותי, שאני ליטאי שונא ישראל ועוד ועוד. אני מכחיש הנ"ל מכל וכל. כל מה שכתוב כאן אני יודע מכלי ראשון. אני יכול להציע לכל מי שמפקפק באמיתות הכתוב כאן, שיגש לחבדניק כנה ולשאול אותו אם מה שכתבתי נכון. עוד דבר, אני מכליל. ברור שיש הרבה מאד אנשים בחב"ד שהם עדיין משכמם ומעלה. אני מדבר פה אך ורק בצורה כוללנית.) עקב שידור שיחות הרבי בטליויזיה, חבדניקים רבים התירו לעצמם להכניס טליויזיה בבית, ומשם קל היתה הדרך לצפות בשידורים שאינם בהכרח מרבים תורה ויראה. כיום בחב"ד יש הקלה ואפילו זלזול מסויים אצל רבים בקיום מצוות. כ 40% מהבנות בכפר חב"ד יש להם חברים. חלקם שומרים על שו"ע יו"ד ואהע"ז וחלקם לא. הליכה לסרטים והקשבה למוזיקה לועזית וישראלית הוא דבר מקובל. המצב בישיבות זוועתי בקשר ללימודים והמשמעת. חשובי הרבנים של חב"ד מכניסים לבית עיתונים כמו ידיעות ומעריב. בכלל, חב"ד מזדהה יותר עם הציבור הדתי מהציבור החרדי, כפי שהוכיחה ההצבעה בבחירות האחרונות בכפר חב"ד. (יהיו אשר יטענו, שזה בגלל העמדה של המפלגות הדתיות בקשר לשלימות הארץ, ואשרי המאמין.) ברור שכל הבעיות הנ"ל קיימים בציבור החרדי הכללי. אבל הממדים של התופעה, רחבים בהרבה בחב"ד, מאשר אצל כלל הציבור החרדי.

כשאתה שואל חבדניק, איך זה שתנועה עם שאיפות כל כך גבוהות, שקעה לאן ששקעה, אתה מקבל מספר תשובות.
א. פתיחות של החבדניקים לעולם הרחב, בעידודו של הרבי.
ב. כניסת ציבור גדול של בעלי תשובה לתוככי חב"ד שהביאו אתם מטען שלילי.
ג. עיקר הכוח של חב"ד מופנה לציבור החילוני, בלי מספיק השקעה בציבור הפנים חבדי.
ד. המצב בישיבות חב"ד מצריך נידון כשלעצמו מעבר למה שהזכרנו, אלא שאין זה מענייננו.

ועכשיו, נחזור לשאלה שבה התחלנו. האם אפשר לחשוף את הנוער לעולם הרחב? איני יודע את התשובה בהחלט. אבל זאת תהיה טעות חמורה מאד אם לא נקח בחשבון לפחות, את הנסיון המר של חב"ד.

chouteng,
פתחת אשכול חשוב אך לדעתי חוטא למציאות בציבור הד"ל.
(ואני לא מתכוונת לאחוזים..)

"אפשר להצביע על הציבור הדתי לאומי, כציבור שלא מצליח לעמוד בפני הפיתוי החיצוני."
קל מאד להצביע באצבע מאשימה ציבור שלם ככושל בדרכו במיוחד כשלא מסכימים עמה. עם הכל הכבוד (ויש כזה) נתקלתי בעבר וגם כיום בתופעות שונות (ולעיתים מחרידות) של חרדים לא מעטים שלא מצליחים לעמוד בפני הפיתוי החיצוני. ואין לי ספק שרבים מן המקרים בהחלט נובעים מאותה הסתגרות (קיצונית) והרצון לפרוק ולהתפרק.

..."כיון שהחינוך שלהם, הוא פשרני וחסר עקביות"
מעניין אותי על מה אתה מסתמך בקביעתך זו ומה כוונתך ב"פשרני" (בהנחה שהשילובים שמנסים לעשות בציבור זה מקורם ותכליתם אינה ב"פרווה")

כבוגרת "החינוך הלקוי" כדברך הייתי מציעה לך להתייחס לנקודות נוספות מעניינות -
מה המניעים לעזיבת הדת מתוך כל חברה, ומה רמת האנטיגוניזם (אם בכלל) שלהם לאחר מכן לדת.

אמת, רבים נוטשים את הדרך הד"לית שבה התחנכו, אך הפניה היא בהחלט לשני הקצוות (חילון או התחרדות).
אין ספק (לדעתי) שקל יותר להתפס לטוטאליות (וגם בתהליך ההפוך - רוב החוזרים בתשובה פונים לקו החרדי). יותר פשוט "לעשות מה שבא לי" או לחילופין להתמסר באופן טוטאלי לרב הראשון שנתקלת בו שיתווה את אורך חייך (במיוחד אם הוא מחמיר - מה רע?).
קשה/תובעני/דורש אומץ וישרות/מאמץ יותר לגבש זהות יותר מורכבת הנוטה לדרך אמצעית (ולא ממוצעת), לעשות סינונים ואיזונים מתאימים וכאן אני רואה את האתגר (שבעיני, רב משתתפי הפורום נוטלים בו חלק - ותקנו אותי אם אני טועה).

ולפני שאגרר (וזה לא יקרה) לקלישאות סטייל הגשר הקשר והפשר אני אבהיר שלענ"ד (העניה) בהחלט לציבור הד"לי יש עוד הרבה חושבים לעשות ולא מעט טעויות שצריך לתקן (ונראה שהביקורת שלי אינה מקומה באשכול זה).

בברכת אשריכם ישראל וגו',
החפ'.

אריק:

הצבעת על נקודה חשובה, והוא, שסגירות יתר גם יכולה לגרום, ואכן גרמה בעבר, לבעיות. אני חושב שזה נכון. מה שניסיתי להראות, שעל פתיחות אפילו בממדים סבירים, משלמים מחיר יקר מאד. ואפילו לכשנניח שאנחנו משלמים מחיר על סגירות, היא לא מתקרבת למחיר של הפתיחות. ובזה תשובה גם לחפרפרת בנקודה הראשונה שהיא העלתה.


מיכי כתבת:

סליחה שאני מאריך, אבל ההטחות האינסטינקטיביות הללו, שאני רגיל לשמוע אותן, ובד"כ הן מצביעות על אי היכרות עם 'החומר', מרגיזות אותי.

אני חושב שאני מכיר את החומר קצת. הסתובבתי בין הציבור הד"ל, כך שאני מכיר אותם מקרוב. ואפילו נניח שאינני מכיר, הרי אתה בעצמך מודה שיש כיום בעיות בחינוך הד"ל, אלא שאתה טוען שבעתיד אין ספק שהחינוך הד"ל יצליח יותר. ומילתא דברירא לך מספקא לי. ובכלל איני בטוח, שיש לוותר על ילדים של היום, על הספק, תהיה קטנה ככל שתהיה, של מחר. ואפילו אם נניח שאתה צודק, שמהנכון והראוי להקריב הנוער של היום לצורך הדור של מחר, עדיין אפשר להביא הוכחה, שחינוך פתוח גורם לחילון. התיזה המרכזית שלי במקומה עומדת.

החפרפרת 007:

חינוך פשרני, הכוונה שטוב ורע לא מוגדר בשחור לבן, אלא באפור. תערובת בין בנים לבנות שלא למטרת נישואין. אהבת ישראל כערך עליון אפילו למסיתים ומדיחים רשעים ואפיקורסים. הקלה במצוות, רק משום ש"אנחנו לא פנטיים." ועוד ועוד.

את טוענת שהפנייה לקצוות הוא בגלל שהקצוות יותר מושכים. אפשר גם לומר, שלפעמים המרכז הוא לא מקום נוח. אי אפשר לרקוד על כל החתונות. וזה מה שהמכרז מנסה לעשות.

תופעת החילון וסיבותיו, אינם עניין לאשכול זה. גם אין לי בזה הרבה ידע ונסיון, כך שלא אוכל לחוות דעה.

אם כבר עושים השוואה בין החינוך החרדי לחינוך הדת"ל, מן הראוי לשים לב היטב לטעות אופטית מאוד רווחת. אמנם נכון שבקרב הדת"ל יש אחוז גדול יותר של אנשים ש"עוברים את הגדר". אבל לעומת זאת בציבור החרדי יש כמות לא מבוטלת של אנשים שמקיימים את הציווי: "היה יהודי בצאתך ובן אדם בביתך", ואני מתכוון כמובן למה שנקרא כיום ה"אנוסים החדשים".

וזוהי נקודה מעניינת למחשבה. שאצל המזרוחניק הטיפוסי אתה יכול לראות בקלות יחסית את מידת היראת שמים שלו, כלומר האדיקות שלו בהלכה, וזאת משום שבדרך כלל הוא גם לא ינסה להסתיר זאת. אולם בציבור החרדי, מסיבות חברתיות מובנות, אי אפשר בכלל להבחין מהחיצוניות של האדם אם הוא חרדי "אמיתי" או תינוק שנשבה.

עוד נקודה למחשבה, היא היחס להפרדה בין בנים ובנות. גם כאן למראית עין לציבור החרדי יש יתרון גדול על הציבור הדת"ל. אולם השאלה הנשאלת היא האם ההפרדה המוחלטת בין בנים לבנות בנוסף לגיל החתונה המאוחר מאוד שנהוג כיום - היא אכן הנהגה "בריאה" ? (וצרף לנאמר לעיל וע"ע תל-ברוך)

קל מאוד לזלזל למשל בבחור דת"ל שיש לו "חברה" ושהם לא "שומרים נגיעה", אבל מצד שני למרבה הצער קיימת התופעה של יחסים הומוסקסואלים בישיבות ה"קדושות". מה עדיף יותר, בחור שיש לו "חברה" או בחור שיש לו "חבר" ?

כמובן שנושאים אלה הינם מאוד מורכבים. יש בהם הרבה צדדים לכאן לכאן ולא ניתן לפסוק בהם הלכה בכמה משפטים. אבל בכל זאת רציתי רק לעורר את תשומת הלב לעניין זה.


תוקן על ידי - רב_צעיר - 20/08/2004 3:42:41

אם אורח חיים דתיים לא מסוגל לעמוד מול השפעות חיצניות, אם הדרך היחידה לחנך את הילדים היא להחביא מהם כל אופציה
אחרת, צריך לעורר סימן שאלה אם דרך זו באמת הדרך הנכונה.

היום גוזרים גזרות על גזרות, גדרים על גדרים, איסורים מחודשים בכל יום תמיד, בפחד שיצאו בני נוער לתרבות רעה. ההנחה הסמויה היא, שהדרך שלנו כל כך חסרת ערך, שברגע שנרשה לאנשים לטעום את החוץ, הם ישר יברחו אליו. אחרת, מה מאיים כל כך? למה שהחוץ יפתה כל כך?

מיכ"א,

חן חן וייש"כ על דבריך: "נכון שהתמודדות עם המודרנה, ועם ה'חוץ' בכלל, צריכה להיעשות בהדרגה, ולא מכיתה א'. אני בהחלט מסכים שבתחילה יש לשקוע בתורה, ורק אח"כ לפתוח לאט לאט."

לו יהי כן מערכת חינוך כזו ואז נימצא בקדושית. השאלה היא במערכות שלפנינו מה ייעשה. גם בוגי טען בעבר שאף לדעתו יש לחנך עד לסוף הישיבה הקטנה החרדית ואח"כ "גם לא " לדל"י. גם אם נניח שצודק מבחינת רצון הווה [ראה אשכולך "ערכים חיצוניים"] מבחינה מערכתית אין דבר כזה עדיין יכול להתקיים ללא מסה קריטית חברתית. הצעיר בן חמש עשרה ביודעו שבגיל שבע עשרה הוא "יגדל" ויזניח את מה שמקדשים לו עכשיו, הרי לא יתקיים בידו הדבר.

פעם העלו כאן רעיון של "שולחן ערוך" לכל גיל [לאו דווקא כרונולוגי], זה גם יכול להיות מצויין עקרונית, אך איך תיפתר בעית חינוך הקטן מתוך חיקוי הגדול?

רב צעיר:

אתה טוען שההפרדה בין בחורים לבחורות גורמת ליחסים הומוסקסואלים בישיבות. אני לא חושב שזה נכון. לא מיבעיא בציבור החילוני ששמה ההומוסקסואליות מצוי, על אף שיש עירוב מלא בין גברים לנשים. אלא אפילו בציבור הדתי אין לך את הנתונים להוכיח, ששמה אחוז ההומוסקסואליות הוא פחות מזה של ציבור בני הישיבה.

וזה מביא אותי לנקודה הבאה. קראתי בכמה מקומות על קיומם כביכול של יחסים הומוסקסואלים בישיבות. אני למדתי בישיבות שהיו שמה מאות בחורים, ובישיבה אחת היו יותר מאלף בחורים, ולעולם לא היה ידוע לי על שום מקרה של משכב זכר. (היה בחור אחד שהתחיל עם בחור אחר והעיפו אותו מהישיבה. ויש את הבחור ההוא בסרט של Trembling Before God שגם אותו העיפו מהישיבה.) השאלה היא אם בכלל ידוע למישהו על התופעה הזאת בוודאות, לא כעד מפי עד מפי כתבם. אני מניח שאפילו אם אחד מכיר מקרה כזה, הוא רק מכיר מקרה אחד או שנים ולא יותר. כך שאם התופעה אכן קיימת, אנחנו מדברים על אחוזים נמוכים מאד, בודאי פחות מאחוז אחד.


Kisarita:

אם תשאל בחור שירד מהדרך אם הוא חושב שעושה נכון, חלקם יענו שפשוט לא עמדו בפיתוי. אני לא חושב שזאת חסרון אם היהדות לא מחוסנת לגמרי כנגד הפיתויים שמצויים ברחוב על כל צעד ושעל. הרחוב, לפחות בהשקפה ראשונה, מציעה חיי אושר, סיפוק, הנאה ושמחה והכל בקלות. קשה מאד ליהדות שגם מציעה אותם דברים, הפעם בצורה אמתית, אבל בדרך של הסתפקות והגבלות, להתחרות עם הרחוב.


ווטו:

מה זה קדושית?