פרופסור לייבוביץ והנשואים האזרחיים

איני מחסידי לייבוביץ, אך נראה לי שאנשים רבים נלחמים נגד דעותיו, מלחמה לשם מלחמה ולא כדרך לגילוי האמת.


נתקלתי במאמר הבא בספר "שלילה לשמה כלפי ישעיהו לייבוביץ", אל השורשים, ירושלים תשמ"ג, עמוד 201 שהוא העתק מכתב שפורסם במעריב ביום 14.5.1976, שכותבו הוא א. פינטוך.והרי פתיחת המאמר כפי שפורסמה בספר הנ"ל.

****

ישעיהו לייבוביץ וההלכה

"... מצד אחד אומר פרופסור יהושע לייבוביץ שיהדות היא הלכה-ומצד שני הוא מראה אי הבנה מוחלטת בשיקולים הלכתיים, אי ידיעת מקורות ההלכה ואי יכולת להתמודד עם המערכת ההלכתית.

אביא רק שתי דוגמאות מהספר. הראשונה היא שאלת נישואין אזרחיים במדינת ישראל, וישעיהו לייבוביץ כותב: "קשה לחשוב שאשה שבא עליה איש על סמך רישום במשרד ממשלתי תהיה בחזקת מקודשת, לאחר שהללו גילו דעתם בפירוש שאינם מתכוונים לקידושין כדת משה וישראל". ישעיהו לייבוביץ, כמו במקרים אחרים שבהם הוא פוסק בשאלה הלכתית, משאיר לקוראים לנחש את השיקולים שלו בשאלה קשה זו שעליה נכתבו עשרות תשובות בספרות ההלכתית מזמן הגאונים עד היום הזה, (ראה לדוגמה את הספר של ד"ר א' אלינסון, "נישואין שלא כדת משה וישראל", דביר 1975.

היעדר נימוקים (המקובלים כמעט בכל הספרות ההלכתית) והעובדה שרוב הפוסקים בדורות האחרונים נוטים דווקא להחמיר ולחייב גט במקרים של נישואין אזרחיים- מביאים אותנו למסקנה שישעיהו לייבוביץ אינו מרגיש את עצמו בנוח בבית במערכת ההלכתית, ופשוט אינו מסוגל להתמודד עם שאלות במישור זה. העובדה, שבכל זאת הוא מוכן לקבוע בעניינים אלו כדי לצבור נקודות בביקורת שלו על הממסד הדתי בארץ, מעוררת אצלנו שאלות רבות ...".

....

איני יודע מיהו אותו מר א. פינטוך, ומה הביאו לכתוב את מכתבו, אך אין ספק אצלי שלא היה זה ישעיהו לייבוביץ שהראה אי הבנה מוחלטת בשיקולים הלכתיים, אי ידיעת מקורות ההלכה ואי יכולת להתמודד עם המערכת ההלכתית, כשכתב: "קשה לחשוב שאשה שבא עליה איש על סמך רישום במשרד ממשלתי תהיה בחזקת מקודשת, לאחר שהללו גילו דעתם בפירוש שאינם מתכוונים לקידושין כדת משה וישראל, אלא מר א. פינטוך בכבודו ובעצמו, שהרי פרופ' לייבוביץ הסביר את דבריו, התואמים לגישות הפוסקים, בעמוד 190 של הספר "יהדות. עם יהודי ומדינת ישראל מעמוד 190.

אילו היתה למר פינטוך אפילו ידיעה מינימלית בשיקולים ההלכתיים שבשאלת הנישואין האזרחיים , לא היה כותב: "שאלה קשה זו שעליה נכתבו עשרות תשובות בספרות ההלכתית מזמן הגאונים עד היום הזה, (ראה לדוגמה את הספר של ד"ר א' אלינסון, "נישואין שלא כדת משה וישראל", דביר 1975, מאחר והיה יודע עד כמה צדק פרופסור לייבוביץ בדבריו, והוא גם לא היה כותב: "העובדה שרוב הפוסקים בדורות האחרונים נוטים דווקא להחמיר ולחייב גט במקרים של נישואין אזרחיים- מביאים אותנו למסקנה שישעיהו לייבוביץ אינו מרגיש את עצמו בנוח בבית במערכת ההלכתית, ופשוט אינו מסוגל להתמודד עם שאלות במישור זה".

ייתכן שהוא הסתמך על דברי ד"ר א' אלינסון, מבלי לבדוק או להבין את אשר כתב.

עצם העובדה, (להלן יתברר שעובדה זו אינה נכונה), שהנטייה להחמיר ולחייב גט במקרים של נישואין אזרחיים, הופיעה (אם הופיעה) רק אצל פוסקי הדורות האחרונים, מביאה אותי למסקנה הפוכה מזו של א. פינטוך, לדידי פשוט שההחמרה נובעת מהשקפת עולם פוליטית ולא מהבנה טובה או עמוקה יותר של ההלכה, שהרי נימוקי מחמירי הדור האחרון, שחייבו נתינת גט בנישואים אזרחיים, אינם בתוקף כיום, ובפרט כאשר ייתכן שגם נימוקי מחמירי הדור האחרון לא היו הלכתיים אלא נימוקים "פוליטיים".

ראו לדוגמה שו"ת מלמד להועיל חלק ג (אה"ע וחו"מ) סימן כ, (לרבי דוד צבי הופמן נולד 1843 ונפטר בברלין בשנת 1921 היה ראש בית - המדרש לרבנים על שם רבי עזריאל הילדסהיימר בברלין), שכתב:

"תשובה: בענין אי באותן נישואין שנעשו ע"י ציפילעהע בלא קידושין כדמו"י האשה יכולה לצאת בלא גט, או אי צריכה גט כדמו"י כבר הלכו בו נמושות. מו"ר מהר"ם שיק בסי' כ"א העלה דמדינא יש להתיר בלא גט, אך כתב דלמעשה צ"ע, ואחריו נשא ונתן בדבר הרב מו"ה אברהם קארפעלעס בשו"ת אוהל אברהם סי' ק"ג וכתב שיש לחוש לאיסור חמור של א"א אף בנישואי ציפילעהע משום חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואפי' בנשואי נכרי בנימוסי שלהם ונתגיירו ונתיחדו בעדים יש לחוש לזה כדמשמע ברשב"ץ הובא בב"י אה"ע ס"ס כ"ז וש"מ סוף פ' הכותב וש"ג וב"ש ס"ס ס"ז וכן באנוסים ומומרים כמ"ש הב"ש וח"מ סי' כ"ו ס"ק ג' ומקנה שם בק"א (ומראה מקום שם על שו"ת ח"ס אה"ע ח"א סי' ק"ח וק"ט). והשיג שם על טעמי מהר"ם שיק שכ' שאין לחוש שבעל לשם קידושין. והרב ר' שלמה שיק בתשובות רשב"ן אה"ע סי' צ"ו כתב מאחר שהחוב עלינו לפרסם שאין במעשה הנישואין ע"פ ציפילעהע שום קדושה ע"פ דת תוה"ק וכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש יש לנו לומר שאפילו אם בועל לשם קידושין אין במעשה הזה שום קדושה, וזו מצד גדר וסייג. וע"כ פסק שאינה צריכה גט ולא חליצה, ****ולענ"ד קשה הדבר לומר דרבנן בזמנינו יעקרו הקידושין אפי' אם בעל לשם קידושין מצד גדר וסייג. ומה נענה לרבני צרפת אם יאמרו שרבנן יעקרו הקידושין של אנשים הפוחזים המרמין את נשותיהן ולוקחין ממונם ועוזבים אותם לאנחות. ועוד הא כמה פעמים אדם אינו לוקח רב לקידושין מחמת חסרון כיס ומסתפק עצמו בציפילעה... ****".

אין ספק שטענתו "פעמים אדם אינו לוקח רב לקידושין מחמת חסרון כיס ומסתפק עצמו בציפילעהע", אין לה כל יסוד הלכתי, אלא היא חיפוש מסמרים חלודים בתחתית החבית, בגלל מלחמתו ב"רבני צרפת", שעליהם כתב גם בחלק ג (אה"ע וחו"מ) סימן כב".

גם אין ספק אצלי שא. פינטוך יודה שהרב מרדכי יעקב ברייש שנפטר בשנת תשל"ז, היה פוסק בן הדור האחרון, ואעפ"כ כתב בשו"ת חלקת יעקב אה"ע סימן עא: "ומסופקני, אם ליתן גט לנישואין כאלו, אף על אופן אם לא יועיל לא יזיק, בכדי שלא ליתן יד לפושעים ולהחזיק בנמוסי העכו"ם, ולהודות שמעשה קדושין שלהם יש לה להם כח ותוקף אף לדידן, ומייקרים בזה שם האלילים נמוסי העכו"ם ואין צריכין עוד לילך לרבני ישראל ולדיני תוה"ק, וכעין זה ברמ"א סי' מ"ו סע' ד' וז"ל וכל מקום שאין צריכין להחמיר, אין להחמיר בקול כלל כדי שלא יתן יד לרשעים שיוציאו קולות על בנות ישראל לעגנן או להוציא ממון - וני"ד נמי כן".

וראו גם את דבריו ב שו"ת חלקת יעקב אה"ע סימן עג:

"להשלמת הענין, אעתיק בפה קטע מכתב מידידי הרב הגאון ר' ישראל וועלץ, הראב"ד בבודאפעסט, וכעת בירושלים, ששלח בקורת על קבלת ספרי ח"א, וזה מה שנוגע לעינינו - וז"ל:

בנוגע שאלה א' נישואין אזרחיים - יפה הורה, ובקונטרס וכתורה יעשה (פאקש תרנ"ב) שהו"ל הרב שלום קוטנא ז"ל רבה דאייזנשטט, מברר ג"כ על יסוד תשובותיהם של הריב"ש, בעל דרכי נועם, ומהרשי"ק, שאין חשש קידושין בזיווגי ערכאות כיון שאין שום מניעה שיתקשרו גם על פי דיני תוה"ק, והמה הפרו חוק נאצו משפטי התורה, איך נאמר על כגון אלה אאעובב"ז, הלא מחשבתם נכרת מתוך מעשם שמואסים בתורת ישראל, ואיך נייחס להם דעות ומחשבות היפך מעשיהם...".

ואם תאמרו שהרב ברייש היה "הונגרי קיצוני", הרי לפניכם דברי הר"א אליעזר וולדניברג, בשו"ת ציץ אליעזר חלק ב סימן יט:


"ולב מי לא יתרגש למקרא תשובות אלה, המשתקף מתוכם קנאת גאון קדמון נגד שועלים קטנים מחבלים כרמים הרוצים לפרוץ חומת הקדושה והטהרה בהרימם יד בתורת משה לעזוב מקור מים חיים ללכת לנשואי ערכאות, שאפשר בצדק להמליץ על ההולכים להרשם אל ועד העיריה ולומר בית הועד יהיה לזנות כי עושים עי"כ את כל בעילותיהם בעילות זנות. ולענ"ד הבא להחמיר בכגון דא, מתוך שמחמיר מתחילתו מקיל בסופו לזעזע עד היסוד את כל חומת מבצר הקדושה והטהרה .... אחרי כל הדברים והאמת האלה נדמה שאין כבר שום צורך להאריך עוד בביטוי דבריו של מחבר הספר, וכמה מגוחך הוא ספיקו שבסוף דבריו שם לחשוש לכתב הזה שהם חותמין בלשכת העריה משום קדושין ממש, ומעולם לא נשמע כזה, לחשוש משום קדושין בכתבי התחייבויות כאלה אצל ערכאות המראים ההיפך מזה שהנם מניחים מכורי אבותיהם ומתכחשים לצור מחצבתם ולדת משה וישראל".

וכך מקובל בבתי הדין של הרבנות הראשית: "בנשים הבאות מארצות הקומינזם להחמיר במקום האפשר לקבל ג"פ עבור האשה שהיתה נשואה בנישואין אזרחיים, ולהקל במקום עיגון. ושמעתי ממרן הרה"ר והראב"ד לירושלים הגר"י קוליץ שליט"א שיותר יש מקום להחמיר בנישואין אזרחיים שנעשו תחת השלטון הקומניסטי, שלא היה באפשרותם להנשא כדת מו"י, מאשר בנישואין אזרחיים שנעשו בארצות החופש, שהיה באפשרותם להנשא כדת מו"י ומיאנו" (פסקי דין - ירושלים בירור יהדות א עמוד נח).

ואין לי אלא לשאול: האם כשהדבר נוגע ללייבוביץ הותרה הרצועה?

תשובות נוספות תוכל למצוא באוצר הפוסקים לסימן כ"ו, ובפסקי הדין הרבניים.

מכל הפוסקים ברור, שנישואין אזרחיים, אינם נישואים הלכתיים, ולכן כאשר הזוג נפרד אין כל צורך בגט, לא לחומרה ולא מספק, פרופסור לייבובוץ כותב בספרו הנ"ל שחוק הנישואין והגירושין מלבד היותו חוק כפייתי שאינו עושה דבר, הרי הוא גם חוק הגורם לעבירות כניאוף וממזרים, שלא היו אם בני הזוג לא היו נשואים לפי ההלכה.

כל הפסיקות שיש לתת גט במקום שאפשר, אינו אלא משחק בגוגועים, הנותן משקל וערך לנישואים האזרחיים.