כל מה שרצית לדעת על *** ולא נותנים לשאול

בעקבות ריבוי הדיונים על ***, חשבתי להביא אחת מההומורסקות המוצלחות של מו"ר אפרים קישון בנושא זה. למרבה הצער, אבל הספר אינו לפני. אז ניסיתי לשחזר, מהזכרון, אבל אי אפשר להתחרות עם קישון, ובסוף יצא משהו אחר. קשה לומר שזה יותר מוצלח, אבל יותר מתאים לנמשל שאני רוצה להעביר. אני רק חושש שזה עלול להיות יותר מדי ביקורתי, אז אני מבקש מראש סליחה.

מה, לא הבנתם שזו פרודיה עם נמשל?
...ואידך זיל גמור.
אל תגידו שלא הזהרתי אתכם...


יש לנו קבוצה, שנפגשת כל יום חמישי למטרות אינטלקטואליות. אנו דנים בדברים העומדים ברומו של עולם. למשל, על הבעיות ה-*** של הדור. הדור, כידוע, ממש סובל מבעיות בתחום הזה, ואנו, כמה אינטלקטואלים צעירים – או צעירים ברוחם - מוכנים להקדיש מעושרנו הרוחני למטרה הזו.

קחו למשל את א. הוא טיפוס אינטלקטואלי מאד, והוא תמיד מגיע למפגשים עם חומר רב בנושאים האלו. או את ב. שמרצה בפנינו באריכות על כל מה שמופיע בחוברות החולניות האלו. כפי שאמר לנו פעם, הוא ממש נתקף בגועל נפש כל פעם שהוא קונה את העיתונים האלו בקיוסק, ובמיוחד כשעליו להתמודד עם המבט של המוכר ששואל אותו איך אדם כמוהו קונה את זה ולא מתבייש. אבל מה לא עושים למען האמת והחופש האינטלקטואלי? באמת, לראות את הכיסים של מעילו מתפוצצים מרוב חוברות כאלו, זה ממש ללמוד להעריך את האיש הזה ואת המסירות שלו. רק צריך לראות את התור של אלו שמבקשים לשאול ממנו את הגועל נפש הזה כדי לבחון אותו בעיון. רק תחשבו שטיפוסים אינטלקטואלים כמונו צריכים להקדיש מזמנם היקר כדי ללמוד את הנושא הזה, אבל מה לא עושים למען האמת?

טוב שיש היום אינטרנט, שממש מאפשרת לבחון את הנושא הזה בפרטי פרטים, אבל בצניעות גמורה, וכמובן ללא הזדהות. זה בדיוק מה שמתאים לאנשים ברמה שלנו.

אבל למרות החומר הרב שנמצא באינטרנט, עדיין אי אפשר למצוא תחליף למחקר מעשי מקרוב.

ג. למשל יודע לספר על מקום מסויים, שממש גדוש בתועבות, שביקר בו לאחרונה. כולנו מאד התרשמנו מדבריו, ורשמנו לפנינו את הכתובת המדוייקת, כדי להגיע לשם ולבחון את הנושא מקרוב ממש. כפי שצריך. ד. אפילו אמר שהוא יביא איתו את המצלמה הדיגיטלית החדשה שלו, כי זה בדיוק מתאים לכאלו נושאים. הוא הבטיח להקרין בפנינו את מיטב התצלומים שיהיו לו.

אבל אין טוב בלי רע. וגם במסגרת הצנועה, החברית והאינטלקטואלית שלנו יש לפעמים איזה טון צורם, יוצא דופן.

הבעיה הגדולה שלנו היא עם מ. הוא ממש לא מתאים לחברה שלנו. כמה פעמים, בשעה שדנו בנושאים רגישים כאלו, שרק נפש עדינה ומשכילה מסוגלת לרדת לעומקם, הוא עשה פרצופים של חוסר שביעות רצון. הוא טען שלא צריך להיכנס לפרטים. ושסם אם רוצים לסייע במחקר הנושא הזה, אז לא צריך להיכנס לביבים. בקיצור, כאלו ביטויים שממש לא מתאימים לאנשים כמונו, שכל מה שמעניין אותם, כידוע, הוא הבירור האינטלקטואלי ללא שום פשרות וסייגים.

פעם אחת א. העמיד אותו במקום. הוא הסביר לו, דווקא בצורה ברורה ויפה, שלא יתכן שרק בגלל שמ. הוא אחד מהותיקים בינינו, הוא ירשה לעצמו להביע ביקורת על אנשים שכל כך מסורים לאמת. הגרעין שלנו שייך לכולם, הבהיר צ, ואם זה לא מוצא חן בעיניו, אז שיקום וילך.

לא הייתי מאמין מה שמ. עשה אחר כך. הוא העז להאשים אותנו – אותנו – טיפוסים אינטלקטואלים שהתברכנו בכנות באופן יוצא דופן – בצביעות. הוא אמר, אני מתבייש לחזור על זה, ממש מתבייש, הוא אמר שאנו פשוט משקרים לעצמנו, שאנו מעמידים פנים שאנו עוסקים במחקר בשעה שכל מה מעניין אותנו זה בעצם *** - אז אנו ממציאים תירוצים כדי לעסוק בזה.

בושה, פשוט בושה. איך אדם מסוגל לרדת לרמה כזו? כזו הונאה עצמית, כזו צביעות מצידו. ופעם עוד האמנו שהוא אחד משלנו...

זרקנו את המושחת הזה החוצה. טוב, זה היה ברור מההתחלה שלא כל אחד יכול לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שלנו. נפולת נמושות – החוצה. אין פשרות בדבר הזה. לאמת יש מחיר.

עכשו אנו מתכוננים לסיור באחד ממקומות התועבה האלו כדי לבחון את הדברים באופן אישי. אני ממש מלא הערכה כלפי עצמנו, על המסירות הזו. לא כל אחד היה מסכים לרדת אל שיא הטומאה והשיפלות רק למען הבירור האינטלקטואלי. אבל ככה זה אצל טיפוסים אידיאליסטים כמונו. אין פשרות.

אני רק תוהה לעצמי איך כל האנשים האחרים שמגיעים למקום הזה, איך הם מסבירים לעצמם שהם מתעסקים בדברים כאלו. איך הם לא מתביישים שאנו, שהננו בחירי החברה, נראה אותם בקלונם. ממש מפליא איך שאנשים מרשים לעצמם לעסוק בליכלוך. אבל מה אפשר לעשות, לא כולם יכולים להיות ברמה האינטלקטואלית וביושר האינטלקטואלי שלנו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

בוגי.
אין כוונתי להכנס להתנצחות אתך. לפי הנימה המתגוננת נראה שמימוני נגע בנקודה קצת רגישה לכמה מחברי הפורום.

לגופו של ענין. יש נושאים שהעיסוק בהם נובע מתוך מבוכת הנפש, נושאים אלו יפה להם שיתבררו ויתלבנו מעל דפי הפורום, הגם שהם עוסקים בנקודות רגישות.
ומאידך, יש נושאים, שהעיסוק בהם לא בא למלא איזה מבוכה ענינית, אלא לספק יצרים, שאף אם הם אנושיים, וטבעיים, הרי שלא לשמם הוקם הפורום. וזאת היתה כוונתי.
זכותו המלאה של כל אחד לרצות לספק את יצריו המיניים. אך אל תשלה את עצמך שהעיסוק בנושאים אלו נובע מיושרה אינטלקטואלית נשגבה.

נתןהעזתי:

ברגע שאתה לא מקבל מה שהבן אדם אומר לגבי המניעים שלו, אז כבר כל אחד יש לו את הזכות לתהות על כוונתיך.

מאד קל, להפוך מטרתא ולצייר את אלו המתנגדים לדיונים מסוג זה, כמלאים רגשות אשמה, וכאלה שדוחקים את היצרים שלהם, שזה מה שגורם אח"כ להתפרצות כזאת.

אני חושב, שדיבורים מסוג זה מכונים פסיכולוגיה בגרוש.

כל זמן שאין סיבה לשלול מאדם את החזקת כשרות שלו, אז מהנכון להשאירו על חזקתו.

אני מניח שכל הדיונים פה נעשים על בסיס של רצון כנה לברר ולהבין, ואני לא רואה שום טעם לחשוב אחרת.

צ'טונג

העזתי, אין ענין של התנצחות אלא של אי זכות העזתי לדון את המדבר מהראש כמדבר ממקום אחר רק בגלל שהעזותי המאשים רואה את זה כך בעיני הבדולח שלו!

(אגב, מענין שמכל מקום ברשת תחשוב לבוא בדיוק -או גם- לכאן כדי לספק יצרים מיניים )

נו נו.
לו יהי. אמן. אשרינו שיש לנו אנשים כאלה בפורום!
אני רואה את הנושא כסגור.

מיימוני
לדעתי העלית את הנושא לדיון, בצורה הטובה ביותר. הן משום שההומור אמור להקהות את החדות של הטיעונים, והן משום שיש בצורה זו ריענון בפורומינו [בפרט לאחר פרישת עורבא, והעדר שירים חדשים מהמשורר הלאומי-אקדמאי]. אולי באמת תאמץ סגנון זה בדיונים נוספים ?
לגופם של דברים. אינני סבור שהסיבה לקביעת גבולות הדיון צריכה להיות תלויה במניעים שישנם או לא, לכל משתתף באשר להעלאת הנושאים השונים. הצדק עם האומרים, שעל כל אחד מהמשתתפים להאמין לאחרים, שמטרותיהן המוצהרות הן כנות. אולם השאלה הנשאלת היא האם אין מקום ל"התחשבות" כשמשספר משתתפים אינם מעוניינים בהעלאת סגנון מסויים של דיונים ? הצד השני של המטבע הוא לדעתי בכך שלעת עתה אין אלטרנטיבה לדיונים רציניים ואיכותיים, ועל כן יש להתגמש בגבולות הדיון. אילו היו בפורומינו מאות משתתפים, היה מקום גדול להצדיק חלוקה למספר פורומים, על פי גבולות שונים ומשונים.

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

מימוני, קטע טוב !

ראשית, בוגי וכולם צודקים. אין זה מן הראוי לחשוד במניעים של אחרים. ואם כבר, זה מלמד על המניעים של החושד.

ואכן, כשאני רואה כאלו סיפורים, במידה שיש לי סקרנות לקרוא אותם, אני חושד בעצמי שזה לא לשם שמים. ולכן אני מרחיק עצמי מהם.

אמנם, יש גם סגנון התבטאות מסויים שמעיד על בעליו שהוא רחוק ממחקר או מבירור הלכתי תורני. הא כיצד? כאשר אדם מציג סוגיה לבירור, הוא עושה זאת במונחים מתאימים, בלשון עדינה ומאופקת, והוא מתבסס על נתונים, מההלכה או מהמחקר, ולא על סברות כרס. אם הוא מציע התרשמות, הוא עושה זאת בלשון שמבהירה כי מדובר ברושם או בהשערה ראשונית. ובוודאי שאין הוא נגרר לקביעות גורפות או לדיון בשמועות.

לפיכך, אני סבור שדיון כזה, על השכיחות של התופעה של ****-*** בעולם החרדי או בישיבות, יתקיים כנראה בלעדי. עם זאת, איני יכול להרשות לעצמי למנוע את באי הפורום מלקיים דיון ענייני כזה.

אבל - אני סבור שחובה להקפיד על דיון ענייני, על שפה נקיה, על הימנעות מרכילות מכל סוג.

וצריך לבחור מישהו שיהיה ממונה על המחק. יש מתנדבים? בוגי?

***

אורייתא

עוררת נקודה מאד מעניינת. מה באמת ההבדל בין בחינה של נושאים תיאולוגיים (אם נקרא להם כך) מנקודת ראות שאינה מהססת למתוח ביקורת על המקובל, על דמויות היסטוריות מפורסמות לטובה, או על דעות שאנו משייכים בדרך כלל לחז"ל - לבין דיון בעריות? האם אין שניהם אסורים בה במידה?

אני סבור ששני הנושאים בעייתיים. אך אין הבעייתיות שלהם שווה.

כמו כן, להוי ידוע שמעולם לא רציתי בהרחקתו של מ.-מסתברא. להפך. אני רואה בו אדם, תלמיד חכם וחוקר וחשוב וירא שמים, שיכול לתרום הרבה מאד בכל נושא. לא הייתי מעליב אותו כפי שנהגו במ. בסיפור ההומוריסטי שלי, ולהפך, הייתי מזמין אותו שוב ושוב למתוח כל ביקורת שתעלה על דעתו - אמנם הייתי מבקש ממנו שיסביר את הרקע לדברים, את הנחות היסוד, ויעמיד אותן לבדיקה מחודשת.

כך אני עצמי נוהג ביחס ל-*** שלי, ואני מוכן לבדוק את הנחות היסוד שלי. אכן, לאור בדיקה זו כתבתי שאני מוכן (כאילו זה תלוי רק בי... ) כאשר עם ליבו של צ'וטנג, בתנאי שיתקיימו תנאים שאני סבור מתבקשים מאליהם.

אולי יבוא מ.-מסתברא ויאמר מה הם התנאים שדרושים לו כדי לנהל דיון מהסוג שהוא מוכן להסכים לו, ואשתדל להתאים את עצמי.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו