הסמלים כאמצעי מעבר לאמת

אתמול הייתי בשיעור המבוסס על ספרי קבלה ושיחותיו של רבי נחמן. מידי פעם אני מגיע לשיעור זה מפני שאני מאד מחבב את הרב שמעביר אותו ואת המחשבה שלו היורדת לעומק נפשו של האדם.
פעמים רבות כשמובאות מקראות מסויימות כתמוכין לטענותיו אנני מסכים עם הפירוש שלו לאותם מקראות, אבל אני מתעלם מכך.

אתמול היה לי קשה להתעלם מכך מפני שהוא דיבר יותר על מושגים בסיסים כמו קדושה ושכינה והסביר אותם בדרך, שלא רק שאינה מתאימה למקראות (כפי שאני מבין אותם), אלא גם אינה מתאימה לרעיונות הפילוסופים שלי בעניין מושגים אלו.
לאחרונה שמתי לב לכך שהרבה מאד רעיונות שלי שקשורים להשקפה ומבוססים על מקראות שונים, אינם ממש קשורים לאותם מקראות כפי שאני מבין אותם כיום. אבל הרעיונות עצמם נראים לי נכונים. כך גם המסקנות הסופיות של הרב באותם שיעורים נראים לי כנכונים, אבל הדרך שהגיע אליהם אינה נראית לי.
שבוע שעבר ישבתי במסעדה עם חברים, ואחד מהם שהתלבט מה לעשות עם חברה שלו שרוצה לעבור לגור בתל-אביב, אמר שבסופו של דבר הוא חושב שהפתרון שלי הוא הדבר הנכון. הוא חזר על אותו פתרון שכביכול היה שלי, אך הסתבר שהרעיון שהוא טען כלל לא התכוונתי אליו, וגם לא ממש אמרת את הדברים שהוא חשב שאמרתי. בעיני התופעה הזו היתה מדהימה. אותו חבר למעשה מצא את האמת הפנימית שאותה הוא חיפש באמצעות דברי, מבלי קשר לכוונתי המקורית.

מכאן אני מגיע לשאלת מערכת הסמלים בעולמנו. האדם הוא יצור שפועל על-ידי סמלים קוגנטיבים. כל התקשורת בין חברי הפורום הזה מבוססת על סמלים שאנחנו יצרנו.

כל התורות שבעולם הינם למעשה שפות של סמלים שבאמצעותם האדם פועל. דתות שמבוססות על חיפוש האמת, או חיפוש משמעות לחיים, במקרים רבים מבוססות על שפה קדומה שבאמצעותה הם מבררים את המשמעות של העולם שבו הם חיים כיום.
מכאן עולה השאלה האם זה באמת חשוב האם התורה היא אמת היסטורית ? האם באמת חשוב שהתורה היא אמת רוחנית? הם זה באמת חשוב האם ה' נתן את התורה הזו או לא?
הרי בסופו של דבר מה שחשוב זה האם באמצעות השפה הזו אנחנו חושפים את האמת, בין אם היא נמצאת בפנימיותנו ובין אם היא מגיע אלינו ממקור חיצוני.
אולי כל החיים שלנו הם תורה אחת גדולה? ובתורה זו עלינו לזהות את התבניות בין הסמלים ולעשות בהן סדר ובכך מתגלה לנו האמת?
לאחר אותו שיעור של אתמול לנסעתי לישוב מסויים אי שם בשפלת יהודה, ופגשתי שם אדם מאד מעניין. בתחילת השיחה עמו לא כל כך הבנתי אותו, באותו זמן הילדים שלו נדנדו לו בכל מיני שאלות לגבי פשרם של סמלים שונים (כגון כוכבים=יוסף, אריה=יהודה, דב=רוסיה). האיש עוסק הרבה בתרבות האתיופית ואף עשה מחקר מסויים בהיסטוריה של הדתות באתיופיה. האיש סבור שבאתיופיה ישנם שרידים של התורה המקורית. הסמלים תופסים מקום מרכזי בעולמו, והוא מקשר בין רעיונות שונים רק באמצעות הסמלים. הדברים מביאים אותו למסקנות היסטוריות מרחיקות לכת, וגם לגבי הפוליטיקה של היום. מתוך כל דבריו זהיתי כ15 אחוזים של אמת עמוקה מאד, וכל השאר היה בלבול נוראי. אבל גם מרתק היה לשמוע את השטויות שלו. מה שמעניין הוא שהאיש היה פתוח לשמוע גם ביקורת על התיאוריות שלו, והיתה בו נכונות אמיתית לדעת את האמת.
הדבר הוביל אותי להסתייג מהרעיון שהצגתי בתחילת דברי כאן, ולבקש פתרון מסויים אי שם באמצע, בין שימוש רק בסמלים בחתירה אל האמת, לבין שימוש רק בעובדות יבשות וקרות למציאת האמת.

אשמח לקבל הפניות לספריו של קסירר

לארנסט קאסירר כמה ספרים חשובים. אני מניח שמיכי התכוון לספר: "הפילוסופיה של הצורות הסימבוליות"
(Philosophie der symbolischen Formen) בארבעה כרכים.

לא מצאתי באינטרנט, לא בשפת המקור ולא באנגלית.
תוכל להיעזר בספרו של פרופסור שמואל הוגו ברגמן
"קאסירר והפילוסופיה של הצורות הסימבוליות".


שנה טובה

ברשותי נמצא הספר של קסירר "מסה על האדם" [עם עובד,תשל"ב]

המכיל את תורתו המעניינת על הסמלים.[פרק שני:מפתח לטבע

האדם-הסמל]

אגב,הוגו ברגמן לא פירסם ספר על קסירר,אלא זהו שם של

מאמר בספרו "הוגי הדור".

תודה על התיקון.

עכנאי וספרן,


ומי זה יבוא אחרי המלך.


מיכי

תודה רבה לכם.

בשיחה שהיתה לי השבוע עם הרב השכונתי, הוא השים את תשומת ליבי לכך שהנביא אינו פסיבי בנבואתו, אלא אקטיבי. הנביא מקבל אותות וה' מצפה ממנו שיפרש אותם. לא תמיד הנבואה מופיע כ"טקסט" שה' מכתיב לנביא לומר אותו לעם. כעת אני כלל לא בטוח שישנה נבואה כזו (פרט לזו של משה). זאת למרות שעל-פי ניסוח הדברים לרוב זה נראה כאילו הנביא מקבל את כל המילים שהוא אומר מה'. עובדה שהלשון והניסוח של הנבואות השונות שונים אצל הנביאים השונים. שמעתי את הרב אורי שרקי אומר פעם שככל שמלכות ישראל מצויה ברמה נמוכה יותר כך הנבואה מגיע אלינו בניסוח סובייטיבי יותר של הנביא.
גם הנבואות הראשונות של משה היו מעורבות עם אותות מרובים.דבר זה מביא אותי לחשוב על הביטוי "בחלום אדבר בו"
במדבר יב:
ו ויאמר שׁמעו-נא דברי אם-יהיה נביאכם יהוה במראה אליו אתודע בחלום אדבר-בו. ז לא-כן עבדי משׁה בכל-ביתי נאמן הוא. ח פה אל-פה אדבר-בו ומראה ולא בחידת ותמנת יהוה יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשׁה.

משמע הנבואה מופיע במראה כמו חלום. אם נלמד את החלום רק על-פי הפשט שלו, אז לא נבין כלל את המסר. החלום כזה יהיה חסר משמעות. אולי גם אל התורה צריך להתייחס כאל חלום. זה החלום שלנו, של עם ישראל, וכלל לא משנה האם האירועים ההיסטורים שמופיעים שם אכן התרחשו באמת. מה שחשוב הוא המסר. המסר מופיע ברובד עמוק יותר של הטקסט, ואין ערך ללמוד את הטקסט רק כפשוטו. כמובן, שיש ערך לדעת גם את ההיסטוריה של עם ישראל, ולדעת גם באמת מה היה, מפני שגם החיים שלנו הפרטיים וגם הלאומים הם כמו חלום, ומעבר לפשט שלהם, יש גם דרש, רמז וסוד, שאפשר לדלות אותם על-ידי בחינת האירועים שאנו חווים בחיים. המסרים הללו אינם דבר סובייטיבי, אלא דבר אובייטיבי שאפשר גם לטעות בו, ולפרש אותו לא נכון.
מסיבה זו חשוב להכיר את ההיסטוריה של עם ישראל, כדי להשיג את המסר הכללי לעמנו, וכמו כן גם ללמוד לעומק את החלום/התורה של עמינו, שהוא החלום המשותף והמאחד את כולנו.
מסיבה זו יש גם ללמוד את כל מחשבת ישראל עד לדורנו, וגם ממנה אפשר לדלות את דבר ה'. כך לדוגמא, כשלומדים את השו"ע או ספר הלכה אחר, יש לחפש את דבר ה' לא בפשט אלא ברובד הנסתר של הדברים. אין כל חיוב לקבל את הפשט. תיאורתית, דבר ה' נמצא חבוי בכל עניין תרבותי עלי אדמות. בחסידות אומרים שיצחק הלך לבאר לחי ראי כדי לעשות את עבודת הבירורים בתורות של ישמעאל. כלומר, לברר מהם את הקליפות ולקחת את הפרי. גישה זו לדעתי היא התשובה העיקרית לתפיסות בודהיסטיות אשר שוללות כל משמעות לפרטים בחיינו, ובמיוחד לתרבות. החברה והתרבות הם לעניות דעתי, המצה שבו ה' מעביר לנו את מסריו.
מקס נורדאו אמר פעם שלכל חברה יש "שקרים מוסכמים", אך יש להם חשיבות רבה לקיומם של יסודות החברה. זה כמו שלגשר יש תכנית הנדסית שבאמצעותה בנו אותו. התכנית והתיאוריה שעומדת מאחוריה אינם באמת קיימים במציאות, אך לא ניתן היה לבנות את הגשר בלעדם. טול מן העם את ה"שקרים המוסכמים" והוא נשאר ללא אמת אחת (מתוך הספר של בנציון נתניהו, חמשת עבות הציונות).

עכשיו נשאלת השאלה האם "בחלום אדבר בו" אומר שה' מדבר רק אל הנביא בחלום, ואל שאר העם לא? או שפשוט הנביא נמצא ברמת מודעות גבוהה שהוא יודע לקרוא את החלומות שלו, של חייו ושל עמו, ולהבין מהם את דבר ה'.