על טוב ורע

על מה מבקשים סליחה?

על חטאים.


מהו חטא?

מחשבות או מעשים אסורים כפי מה שמוגדרים בתורה ובחז"ל.


האם בהכרח כל אדם חטא?

אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. הגמרא מזכירה ארבעה אנשים שלא חטאו מעולם.


האם אדם דורש טוב, המקפיד על גמילות חסדים ו"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" ואינו שומר מצוות הוא חוטא שעליו לכפר על חטאיו?

אדם כזה בודאי מקיים הרבה מצוות. אבל אם לא מקיים שבת, טהרת המשפחה, כשרות וכדומה, הרי הוא חוטא.

ואולי אוסיף עוד סיפור ששמעתי פעם מאמנון יצחק (אני מקווה שמותר להזכיר אותו בפורומנו האינטלקטואלי?!), בעיבוד חופשי (המילים מן המקורות, והלחן עממי).

בוקר צח אחד השכים הרב מוקדם בבוקר, שחט כבש, הניח אותו על הכביש, כיסה אותו בטלית, והחל בהספד קורע לב תוך בכיות נוראות: צדיק הלך מאיתנו... על מי הותרת את הדור וכדו'.
בני העיר הקיצו מתרדמתם (כדכתיב: 'עורו ישנים...בהבלי הזמן'), ראו את רבם הנערץ סופד כה לאותו צדיק עלום, והצטרפו מייד למסע הלווייה. ותהום כל העיר. מסע כזה של בכי ונהי, לא ראתה עין (זולתך, כמובן).
משהגיעו לבית העלמין, והורידו את הנפטר שליט"א (תובב"א) אל הקבר, ראו כולם במי המדובר. התחיל זעם נורא בקהל, והיה חשש כבד לחייו של הרב.
אמנם רבים מהמלווים השתתפו בפורום אינטלקטואלי אחד, שמפאת כבודו לא נזכיר כאן את שמו, ולכן היו אמונים על שמיעת דברי הנדון למוות לפני מיסמורו וצליבתו הסופית (שאם לא כן, חששו הם, הודעת האבל תורד מיידית, ויירשם לדראון עולם: 'תוקן על ידי עצכ"ח/מיימוני/סיינפלד/ווטו1-2-3-4').

פתח הרב ואמר:
הרי אתם תמיד אומרים לי בהאי לישנא: 'אנחנו צדיקים. לא מדברים לשון הרע, לא גונבים, לא רוצחים, מעבירים זקנות את הכביש, ושאר עשר הדיברות הצופיות...ובכלל, אנשים טובים'. המשיך הרב: 'אם כן, מה לא היה נכון במה שאמרתי? הרי גם הכבש הזה לא גנב, לא דיבר לשון הרע, לא רצח, ובכלל היה כבש טוב (=הכבש הששה-עשר). ממש צדיק'.

וכל המוסיף גורע. ודוק' היטב בכל זה.


מיכי

מיכי

הרי הכבש בוודאי לא עבר גם עבירות דאורייתא ואם כן הוא צדיק גמור גם לשיטת אמנון יצחק. אלא החילוק הוא שלכבש אין יצר הרע ואם כך אי"צ משום קושיא זו בלבד להוסיף תומ"צ.וצ"ע.

מייציץ,
דבריך נוגעים לסוגיית מוסר דיאונטולוגי (לענ"ד צ"ל דאונטי = רצוני) ואחר (שדובר עליה בינינו במדיה אחרת). השאלה אינה רק יצר הרע, שכן לענ"ד אין מטרת הבריאה רק שנבחר במשהו ונתגבר על יצרנו, ולא משנה מה. המטרה היא גם המצבים והפעולות עצמן.
על כן כוונתי במשל היתה שכבש רק נמנע מלאוין, אולם לא עושה לתכליות חיוביות, שזה עיקר האדם. הלאוין, וגם החברה המתוקנת (לדעתי) הם רק מכשירי התכלית, ולא היא עצמה. ודלא כדעת הרב מילר וכמה מתלמידיו, כפי שהבנתי מהם.
והן הן דברי הרמב"ן בפירושו למצוות שבת בעשרת הדברות (פ' יתרו).
גם המוסר שעליו דיבר בטהובן ביסודו הוא שלילי (הכוונה היא פסיבי, לא שלילי בערכו ח"ו) ולא חיובי (ראה בספרי, כשיגיע אליך בעז"ה בקרוב, שער שישי).


מיכי

מיכי , חוששני שבטהובן יטען שדוקא שיטתך היא זו הדורשת מן האדם מעשים ויהי מה , ללא קשר לתכלית כלשהי.

המלחמה ביצר היא המבדילה בין האדם לבין הכבש או המלאך. אילו בני אדם היו עושים טוב מטבעם או היו שומרים תומ"צ מטבעם , בוודאי לא היה בזה משום עניין (ולכן נתאוה לו דירה בתחתונים דייקא).

ולגבי מה שאתה אומר בנוגע לתכליות חיוביות , דומני שעמדתו של בטהובן אינוואריאנטית ביחס לטרנספורמציות בין דיאונטי לטלאולוגי ועיקר שיטתו היא שטוב מוגדר במונחים של אושר לבני אדם ולכן(אם נאמר שהעיקר הוא התכלית) מצב טוב יותר יהיה מצב שבו יש יותר אושר וממילא זו תכלית חיובית שאליה יש לשאוף.

תכליות הן גם פעולות ולא רק מצבים. לכן אמרתי שזה 'נוגע' בבעיה, ולא 'חופף' לה. כאן, לענ"ד, כבר אין בכלל אינווריאנטיות, ודו"ק.

אמנם אם המטרה היא הבאת אושר לבני אדם, אזי זהו מוסר של תכליות בלבד ולא של פעולות. אני לא מאמין בזה, ולענ"ד גם הקב"ה לא (ראה הערתי הקודמת), ואפילו קאנט (אם נלך מהקל אל הכבד) - לא (על אף שתוכנו של הצו הקטגורי מרמז על תפיסה כזו, שכן לשיטתו המעשה הוא מוסרי לא רק בתנאי שתעשה מה שמועיל ומהנה לחבירך, אלא שתעשה זאת מתוך מודעות וכפיפת הנטיות היצריות. כלומר יש חשיבות לאופן העשייה ולא רק לתוצאות ולמצבי התכלית).

מעבר לכך, גם אם ההתגברות על היצר היא פרמטר חשוב בהערכה המוסרית, עדיין הוא לא בלעדי. מי שיכפוף את יצרו טוירצח מישהו, לא ייחשב מוסרי.
על כן ברור שיש כאן שילוב של פעולה ותוצאה, ו'אלו ואלו' (כמשמעות הגמ' גיטין נימה מצא...וזבוב מצא...).
כעת נוכל לבחון מה עם הכבש הששה-עשר, אולם לענ"ד כבר אין צורך בכך.

מנאי, המתאבק (כנגד המלאך) בעפר רגליך הק', ומברך את כת"ר הרמה עם כל בני קהילתו הקדושה דפה ודשם, בכוח"ט וכט"ס.

מ"א (=מדברנא אומתיה)

מיכי

דרך ארץ קודמת לתורה.

אי לכך צריך לבקש סליחה על כל עברה על דרך ארץ.