ליבוביץ' כהומניסט ?

העברתי את המאמר מהאשכול על ליבוביץ':

ליבוביץ' כהומניסט ?



פרופ' ליבוביץ' נהג תמיד להדגיש ולציין שהוא איננו הומניסט. כידוע, לשיטתו רק אתאיסט יכול להיות הומניסט. וזאת, מפני שהאדם הדתי,אליבא דליבוביץ', מחויב לקבל על עצמו כערך עליון רק את הציות לאל, ולא שום ערך אחר. תפיסה זו ידועה בשם "מוסר ציווי האל". לעומת זאת, להיות הומניסט פירושו לראות באדם בלבד ערך עליון, ולפיכך שתי העמדות הללו סותרות זו את זו.

דיו רב כבר נשפך במאמרים שונים שהתפלמסו עם תפיסתו של ליבוביץ' בנושא זה. אולם מטרתי במאמר זה לנסות ולהוכיח שליבוביץ' עצמו, אף על פי שלדבריו היה רחוק מהומניזם, הינו לאמתו של דבר הומניסט מובהק. חשוב לי להדגיש, אינני טוען זאת בתור ניסיון לפגוע בליבוביץ', אדרבה, הואיל והתפיסה ההומניסטית פופולרית היום יותר מתפיסת "מוסר ציווי האל", נראה לי שטענתי רק תואיל להגותו של ליבוביץ'. על כל פנים, לי אישית נראה שכך היתה עמדתו האמיתית של ליבוביץ', כלומר שהוא היה למעשה הומניסט מובהק. ואכן יש לדון מדוע הוא הסווה את עמדתו האמיתית במקום להיות "הומניסט מוצהר", אך זה כבר נושא למאמר אחר.

כעת, נתחיל לעיין בהגותו של ליבוביץ', ונראה שלאמתו של דבר טמונים בה יסודות הומניסטיים חזקים מאוד. ראשית, נבחן את יחסו של ליבוביץ לבעיה הפלסטינית. ליבוביץ כידוע היה מזוהה מאוד עם השמאל הקיצוני. הוא התנגד בחריפות למדיניות הכיבוש, וסבר שחובה מוסרית (!) עלינו לדאוג לכך שלפלסטינים תהיה מדינה עצמאית. היות ודעתו בנושא כל כך מוכרת ומפורסמת, אין צורך להביא ציטטות כלשהן. כעת עלינו לשאול, אם אכן ליבוביץ' גורס שעל האדם הדתי לקבל את ציווי ההלכה כערך עליון, וגם כאשר דבר זה מתנגש עם המוסר האנושי, מדוע אפוא הוא השתייך לשמאל ולא לימין הקיצוני, הרי שיטתו תואמת יותר להשקפה הימנית של הזרם הדתי לאומי ? כלומר, השקפת הימין הדתי היא שיישוב ארץ ישראל היא מצווה דאורייתא השקולה כנגד כל המצוות, ולפיכך חובה על עם ישראל לדאוג לקיים את חזון "ארץ ישראל השלמה", גם אם דבר זה כרוך במעשים שנוגדים את המוסר ההומני, כגון כיבוש שטחים זרים, החזקת בני אדם בתת תנאים וללא זכויות וכדומה. המטרה מקדשת את האמצעים, ולכן כל אמצעי כשר להשגת חזון זה. מיותר לציין עד כמה השקפה זו הייתה רחוקה מרוחו של ליבוביץ, הוא לא רק שלל אותה באופן אישי, אלא אף ראה בה גישה פשיסטית ואלילית הנוגדת לחלוטין את רוחה של הדת היהודית. אולם כאמור גישתו נראית תמוהה מאוד אם מקבלים את שיטתו בנושא ההומניזם והדת, ואדרבה, אנשי הימין הדתי קרובים מאוד לדברי ליבוביץ בנוגע לציות העיוור להלכה.

יתר על כן, שיטתו של ליבוביץ' בנושא הבנת ההלכה הינה מיוחדת מאוד. הוא סבור שההלכה איננה מוסד סטטי ובלתי ניתן לשינוי, אלא שההלכה אכן ניתנת לשינוי עקב שיקולים ערכיים ותרבותיים שונים. כך אנו רואים למשל את התיחסותו לנושא ההלכה "עין תחת עין - ממון":

"כמובן את תלך לישיבות יסבירו לך שעין תחת עין – ממון, הוא הפשט. אבל על דעתו של הגאון (מוילנא) לא עולה כלל לומר דבר זה, אלא הוא אומר: עין תחת עין ממון – הלכה עוקרת את המקרא ! וכן בכמה פרשיות שבתורה ... נפש תחת נפש ... השור יסקל וגם בעליו יומת – הלכה עוקרת את המקרא !" (על עולם ומלואו, להלן:עולם)

יש לציין שאין זו כוונתו המקורית של הגאון, אלא ליבוביץ משתמש בדבריו כאסמכתא בעלמא. לפי הגאון שתי התורות, התורה שבכתב ושבעל פה, ניתנו לעם ישראל מסיני. חידושו הוא שמדובר על שתי הבנות שונות, פשט התורה שבכתב הוא אכן 'עין תחת עין' כפשוטו, אבל התורה שבעל פה קובעת שאף על פי כן אנו דנים הלכה למעשה 'עין תחת עין – ממון'.אולם כאמור התורה שבעל פה ניתנה מסיני. ליבוביץ, לעומת זאת, גורס שהתורה שבעל פה היא יצירה אנושית. חז"ל השתמשו בערכים הומניים כדי לשנות את ההלכה הקדומה. זאת ועוד, כאשר ליבוביץ נשאל על ידי מיכאל ששר: "מהי ההלכה בעיניך ?", הוא עונה על כך: "מה שנתקבל כהלכה בעם המתכוון לקבל עליו את עולה (של ההלכה)". כלומר, ההלכה אינה מוסד נוקשה שאינו ניתן לשינוי, אלא הוא בהחלט מושפע מהחלטת העם. אם העם רואה את ההלכה אחרת מאשר כתוב בספרים, וגם כשאר הסיבה לכך נובעת משיקולים ערכיים, על ההלכה להשתנות.

אחד המקרים המובהקים בהם השקפתו ההומניסטית של ליבוביץ בנוגע לפסיקת ההלכה באה לידי ביטוי, היא סוגיית עונש מוות. בראיון עם מיכאל ששר הוא נשאל:

"ששר: ומה עמדתך בשאלת עונש מוות ?

ליבוביץ: אני נגד ... אע"פ שאינני פציפיסט כלל.

ששר: בעצם מדוע לא, כאחד מאמצעי הענישה ?

ליבוביץ: אינני רוצה מערכת משפטית כזאת, ולמעשה גם ההלכה קבעה דבר זה.

ששר: באמרה שסנהדרין שהוציאה גזר דין מוות אחת ל70 שנה היא קטלנית ?

ליבוביץ: לא רק זאת. כל העניין של התראה ושני עדים וכו' מונע למעשה כל אפשרות להוציא גזר דין מוות. כאן הדבר ברור – למרות שמן התורה יש ל"ו (36) שמיתת בית דין חלה עליהן, אני אומר – אף על פי שהדבר לא נאמר בשום מקום – שאסור לנו לנהוג כך." (עולם)

כאמור, ליבוביץ מדבר מתוך מניעים הומניסטיים מובהקים. הוא טוען שההלכה שינתה את דיני התורה שבכתב הנוקשים, ובמקום זאת קבעה עונשים יותר הומניסטיים. השקפתו של ליבוביץ היא שיש למנוע כל אפשרות לעונש מוות, אף על פי שפשט התורה שבכתב מראה בעליל שאין זאת השקפת התורה. גם כאן ליבוביץ סוטה מעיקרון העקידה, וקבע שיש לפסוק הלכה תוך כדי התחשבות בשיקולים ערכיים.



בנוגע להמתת חסד, ליבוביץ מביע את דעתו הנחרצת, שאף על פי שישנם מקרים בהם נראה כאילו טוב לסיים את חייו של חולה סופני, בכל זאת הוא דורש שלא לעשות זאת. מיכאל ששר שואל אותו האם דבר זה אסור על פי ההלכה היהודית, וליבוביץ עונה:

"איני מדבר על היהדות (!), אתה יודע הרמ"א פוסק להתר. זה מעניין מאוד, בדיני גוסס פוסק השולחן ערוך שהגוסס הוא כחי לכל דבר ולפיכך אסור לקצר את תהליך הגסיסה … ועל זה מוסיף הרמ"א: אבל אם יש שם דבר המעכב את יציאת הנשמה מותר להעבירו – לאמור שמותר שלא להאריך את החיים באופן מלאכותי. אבל לבי אינו שלם עם פסק זה, לגמרי לא." (עולם עמ' 194)


וכן בנוגע להפלות:

ששר: במקרים שיודעים על העובר שהוא חולה, יש פוסקים, והרב פינשטיין בכללם, שהתירו לעשות הפלה, מה דעתך ?

ליבוביץ: לבי אינו שלם עם זה כלל וכלל משום שאיני יודע היכן הגבול. המחיצה המפרידה בין אדם ובין רצח היא כל כך דקה – משום שכלל אינה רציונלית, שאסור לגעת בה. גם באותם המקרים שאני בכל לבי הייתי רוצה לעשות זאת ...

ששר: מכאן שאתה נגד הבדיקות בשעת ההריון לאבחון פגמים בעובר ?

ליבוביץ: כן. אני יודע שגם לפי ההלכה יש מקרים שהתירו לבצע הפלה, אבל לבי אינו שלם עם זאת כלל" (עולם)"

ליבוביץ מדבר כהומניסט מובהק. הוא מתעלם מההלכה הפסוקה בשולחן ערוך, וקובע – על פי נטיית לבו – שדבר זה אסור לחלוטין. גם כאן ליבוביץ לא מיישם הלכה למעשה את פרשנותו לעקידת יצחק. הוא לא סובר שעל האדם הדתי לציית להלכה גם כשהדבר סותר את הבנתו המוסרית האישית, אלא נהפוך הוא. שיש לנהוג על פי המצפון האישי.


אחד הנושאים המטא-הלכתיים שליבוביץ הרבה מאוד לעסוק בו הוא מעמד האשה בהלכה היהודית. על כך הוא מעיר:

"הנושא המכונה 'האשה ביהדות' הוא עניין חיוני ליהדות היום יותר מכל הבעיות המדיניות של העם ומדינתו. המנעות מטיפול רציני בו מסכנת את עצם המשך קיומה של היהדות והמצוות בעולמנו" (אמונה,היסטוריה וערכים עמ' 74)

"נקבע בהלכה המקובלת שנשים פטורות ממצווה זו (תלמוד תורה) – וזהו משגה חמור ואסון גדול של היהדות ההיסטורית ... הרחקת תלמוד תורה מן האשה היא שלילת זכות יהודית יסודית ממנה." (שם עמ' 71)

"לא נוכל לקבל עלינו את הקביעה ההלכתית של אבותינו, המתייחסת למציאות חברתית שאינה שלנו" (שם עמ' 73)

לפי ליבוביץ ההלכה נקבעת – לפחות במקרים מסוימים – על פי קריטריונים שמשתנים מדור לדור. ניתן, ואף רצוי, להתאים את ההלכה לפי אותה מציאות משתנה. אי עשיית הנ"ל היא "משגה חמור ואסון גדול"
גם כאן ליבוביץ מדבר כהומניסט, ולא הולך בשיטת 'מוסר ציווי האל'. מדוע הוא אינו טוען שעל הנשים לקבל על עצמן בהכנעה את פסיקת ההלכה, מדוע הוא לא מורה להן להמנע מתלמוד תורה, ולראות באיסור זה – ציווי האל ? התשובה לכך היא שליבוביץ הוא כאמור הומניסט. הוא מבין היטב את הצורך הנפשי האמיתי של הנשים ללמוד תורה, ואת ה"אסון הגדול" של היהדות בכך שהיא מפסיקה להיות 'תורת חיים' וממשיכה לדבוק בעקרונות מוסריים שאבד עליהן הכלח.

לסיכום, ראינו אפוא שליבוביץ הינו למעשה הומניסט מובהק, אף על פי שכלפי חוץ הוא יצג תמיד עמדה שונה לחלוטין. הוא סובר שההלכה ניתנת לשינוי, וגם על ידי התחשבות בערכים הומניסטיים, כגון קדושת חיי אדם, שוויון זכויות וכדומה. דעתו האישית בנוגע הלכות שונות כמו לדוגמא מעמד האישה, הפלות, עונש מוות וכיו"ב בהחלט קרובות לתפיסה ההומניסטית, ורחוקות משיטת 'מוסר ציווי האל' הדורשת כניעה גמורה לצוו האל כפי שהוא בא לידי ביטוי בהלכה הפסוקה.

תמיד תהיתי לגבי לייבוביץ - האם דבריהם של כל הפילוסופים הם כה חסרי שחר, וניתן לראות זאת בבירור רק על לייבוביץ, משום שלפחות דיבר בשפה אותה בני אדם יכולים להבין, או שמא באמת לייבוביץ יוצא דופן במספר הפנומנלי של סתירות פנימיות בהגותו.

המסקנה היא אחרת, האיש היה חסר עקביות ומשנתו אינה כ"כ רצינית ומעמיקה כפי שניסו לעשות ממנו. הוא נהיה אליל של אנשים שרצו להיות דתיים ללא אלוהים מכל מיני סיבות שלא כאן המקום לפורטם. הוא נתן את האפשרות להתעלם מהבעיות הקשות של שכר ועונש וכו', אך לא מעבר לזה.

כבר כתה הרמב"ם בהקדמתו על הסוגים השונים של סתירה. אם אמנם נתקלים בסתירה בהשקפה ראשונה , לפעמים אפשר להגיע להבנה מעמיקה אם מנסים ליישב את הסתירה. ככלל, למדתי קצת מהגותו של לייבוביץ ועד מקום ששכלי מגעת לא מצאתי את כל אותם סתירות פנימיות שמדברים עליהם כאן בנחרצות כזו. אמנם נתקלתי בהרבה סתירות מדומות שמתיישבים בצורה מיידית אם מנסים באמת להבין.

אשריכם ישראל, כמה אמונת חכמים שיש בכם.

אמנם אני לוקה במידה זו של אמונת חכמים, אבל לא כהשוטים שדבקים באמונה זו בעיוורון , אלא מתוך מתן קרדיט לאנשים חכמים שמסתמא חשבו לפני שאמרו משהו ושלכן לפני שדוחים אותם מותר לבדוק אותם בצורה יותר מעמיקה.

לאריק

אריק,

יש גם יהודים טובים שנאמנים עליהם דברי רבם כי "צדיקים אינם יכולים להיות לאומיים ע"פ התוכן החיצוני של המלה, שהרי אינם יכולים לסבול שום שנאה ושום עוולה, שום הצטמצמות ושום התכווצות של הטוב והחסד, והם טובים לכל, כמדותיו של הקב"ה שהוא טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו..." ובד בבד הם סבורים שיש לגרש שני מיליון אנשים מביתם או לכל הפחות לקיימם כתושבים נטולי זכויות.

אגב, הרב הוא הראי"ה קוק, מתוך ספרו 'ערפלי טוהר', ואתה בטח מכיר עוד כמה ציטוטים ברוח זו.

לגבי ליבוביץ',

לדעתי, ליבוביץ' ניסה לקעקע את התפיסה המפאיניקית לפיה אפשר להיות יהודי טוב באמצעות 'מוסר הנביאים'. בכדי לחדד את העניין ליבוביץ' ניסה ליצור ניגוד מלאכותי שכזה.

הסבר נוסף (דומני של י' י' רוס) הוא העמדת הדברים על מישור הכוונה. כלומר, אם אדם לא גונב כיוון שזה לא מוסרי, הוא לא יכול גם לא לגנוב כי זהו צו הא-ל. הכוונה מאחורי כל מעשה היא אחת. ואולם, בהחלט ייתכן שהצו הדתי יהיה תואם את המוסר.

בכל אופן, ניתן למצוא בליבוביץ' גם מאפיינים לא הומניסטיים: ליבוביץ' התנגד נחרצות להמתת חסד. האם הכרח לומר שעמדה מוסרית-הומניסטית (בניגוד לדתית, לפחות לפי התפיסות הרווחות) שוללת המתות חסד? ומה לגבי התנגדותו לפציפיזם או לקוסמופוליטיות שנראו בעיניו כפועל יוצא של הומניזם ומוסריות?

זכור לי שליבוביץ ביקר את המגמה בציבור החילוני ללכת אחר היצר (הוא אכן השתמש במילה יצר) ובכך, לדעתי, באופן כללי צדק. ליבוביץ גם הודה שאינו מחזיק טלוויזיה בביתו, לא משום החרם של הבד"ץ אלא משום שראה במכשיר זה חוסר תועלת.



תוקן על ידי - עכנאי - 21/09/2004 0:21:42

עכנאי

אם נצא מתוך ההנחה שבחינת ליבוביץ המצוות כצויי האל לא ניתנו אלא כדי לרסן ולהגביל את היצרים והתאוות שהן חלק מטבע נפשו של האדם והוא נוטה אליהם מטבעו- אזי שהביקורת שלו מוצדקת - אני דווקא יודעת שכן היתה טלויזיה בביתו רק שנהג לצפות רק בתוכניות מסוימות, ובסרטים "איכותיים" אגב, על השחקנית מריל סטריפ אמר: היא נהדרת! אחרי שראה סרט בכיכובה בשם "בחירתה של סופי"




תוקן על ידי - איקה - 21/09/2004 0:36:25

בנוגע לטלוויזיה, אני מתנצל אם טעיתי. הידע שלי בנושא הוא כללי.
בכל מקרה אני מתכוון ללמוד את ספריו לעומק, כשיתאפשר.

גמר חתימה טובה

תוקן על ידי - עכנאי - 21/09/2004 0:42:02

ר"צ

כמה הערות למקצת מדבריך (בינתיים)

בזה שאתה מתיימר להועיל לתדמיתו של ליבוביץ שהיה הומניסט כמחמאה ולא כגנאי לא עוזרת במקרה שלך מפני שאתה טוען שלא גילה את דעתו האמיתית כשאמר שהוא רחוק מהומניזם –כאילו ניסה להסתיר משהו- ההומנזים אצל ליבוביץ בא באופן טבעי מהמקום ממנו נבעה הבנתו את התורה ואת שיטתו של הרמב"ם בפרט .

יחסו לבעיה הפלסטינית לא היתה מזוהה עם השמאל הקיצוני – אלא שבמקרה הוא האמין שזכותו של ישמעאל עומדת מעצם היותו בנו של אברהם לירש את אביו, מה עוד שזו היתה בקשתו של אברהם מאת השם שיברך גם את ישמעאל בנו.יותר ממה שדאג ליבוביץ למדינה פלסטינאית עצמאית שמגיעה להם מכוח זכותם בדיוק כמו זכותינו – הוא חשש שממה שהכיבוש ישחית את נפש העם – הוא לא בחר להשתייך לשמאל , השמאל בחר אותו, ובקשר לחזון ארץ ישראל השלמה, הוא תמיד הקפיד לציין שהרמב"ם לא כולל בתרי"ג מצוות את ישוב ארץ ישראל, ליבוביץ היה בעד הפרדת הדת מהמדינה , מהנימוק שהעם היהודי יכול להתקיים כעם גם בלי מדינה כמו שהוכח במשך 2000 שנה – יתרה מזו, ליבוביץ נהג להקפיד לצייןולהזכיר בכל פעם שהזכיר את הלכות יסודי התורה - שהרמב"ם אינו מזכיר אפילו פעם אחת את המילה ישראל בשום הקשר לא כעם לא כארץ - כלום, הוא מדבר על בני האדם באשר הם האנושים בכללותם.

על הלכה עוקרת מקרא ליבוביץ מסתמך על עוד כמה גדולים וטובים חוץ מהגאון מוילנא, לא רק ליבוביץ גורס שהתושב"ע היא יצירה אנושית, הרמב"ם קדם לו ואפילו בהקדמה בעל "'קצות החושן" ר' אריה לייב בן יוסף הכהן תמצא אותם דברים, …'אך לא ניתנה תורה למלאכי שרת, ואל האדם האנושי ניתנה אשר לו שכל אנושי, ונתן לנו הקב"ה התורה ברוב רחמיו וחסדיו, כפי הכרעת השכל האנושי, גם כי אינו אמת בערך השכלים הנבדלים'

שלא נדבר על הפולמוס עם הנצרות 'בספר הניצחון' (מלשון התנצחות) של ר' יום טוב ליפמן שבאו בטענה כנגד היהודים על כך שהם אינם מקיימין כלל את התורה האלוקית, אלא בשרירות ליבם הם בטלוה, ויצרו להם תלמוד כתחליף לתורה

'השם יתברך נתן התורה, והסמכות, ומידות שלוש עשרה לדרוש בהם התורה כל לומד תורה וכל חכם וחכם לפי דעתו,…. שהשם נתן לנו התורה תלה אותה בדעת חכמים לפי ראות עיני שכלם. כי מציון תצא תורה, רוצה לומר תצא דבר תורה היום, שלא יצאה אתמול, לפי שהתורה ניתנה כפי הסכמת מקסבליה "אחרי רבים להטות", וכן נאמר במפורש במסכת עדויות שדין משתנה לפי דעת הרבים וכתוב 'נתתי לכם תורתי' רצונו לומר לבחירתיכם…"

ויש עוד דוגמאות למכביר

עד כאן להיום לילה טוב

שנה טובה

לפי ר"צ יש רמב"ם נגלה ונסתר ויש... להפתעתינו גם...ליבוביץ נגלה ונסתר...

ואני חשבתי לתומי שגדלותו של ליבוביץ היא בדוגריותו!

(ולדעתי לא היתה לו שיטה מגובשת בסוף מעשה כוונה תחילה אלא אמירות ושליפות שלאחר מעשה ניתן אם רוצים להפכם לשיטה.)

(משום מה הי' מאד עוסק בשנאת הנצרות, אני זוכר שפעם נסעתי באוטובוס בירושלים עיר הקדש ובאותו היום הצהיר האפיפיור על פיוס ליהדות, והוא בקול רם הסביר שכל זה רק שקר ובלוף...)