בכל ערב סוכות אנו עדים למודעות ענק המבטיחים לנו אתרוגים טהורי גזע שלא עברו שום תהליך של הרכבה. כולם הם מזן המיוחד של החזון איש.
אני תמה מחדש כל שנה, האם לחזון איש הי' לו נבואה שניבא שאתרוג זה טהור גזע . (תינח חסידים המאמינים ברוח הקדש, מילא), גם גדולי המומחים של חקלאות אינם יודעים להבחין בין אתרוג מורכב שלאינו מורכב. ומנין לו לחזון איש כח זה? ואם פשוט הי' מומחה גדול בחקלאות בגלל התמחותו בתחום זרעים, אני מניח שיש כייום מומחים גדולים שגדולים במדע, והאם אתרוגים שהם מעידים עליהם לא יותר טוב.
האם אין זה שרלטנות?
נשלח ב-26/9/2004 18:36
למסתברא.
אולי היתה לו מסורת, שהמלאכים שהביאו את האתרוגים מקלבריה למדבר סיני, השליכו אחד מהם בפרדסי זכרון מאיר, ומאז יש "אתרוגי חזון איש".
נשלח ב-26/9/2004 18:49
נישטאיך,
זה היה כל כך צפוי.
אבל כבר הקדים מסתברא תרופה, תינח חסידים.
נשלח ב-26/9/2004 18:53
קצת סדר,
"זן חזון איש" נקרא כל זן שידוע שהחזון איש ברך עליו!
יש די הרבה כאלו.
החזו"א ברר ובדק עד היכן שידו מגעת והחליט לברך.
שנה אחת הביא לו הרב ברוורמן מירושלים אתרוג צפתי יפה.
על האתרוג הזה אמר החזו"א שאין צורך לבדוק אחריו, מכיוון ש"הרב ברוורמן אינו צריך בדיקה אחריו" (או לשון דומה לזה)
אחרי חג הסוכות, נתן החזו"א את האתרוג לתלמידו הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ, וביקש ממנו לנסות ולהצמיח מגרעיני האתרוג, עץ/י אתרוג.
הגרמ"י ניסה רבות ללא הצלחה.
לבסוף התיאש ותחב את שני חצאי האתרוג לאדמה.
משני חצאים אלו יצאו שני עצים.
ומיום שעברו שנות הערלה, הקפיד החזו"א לקחת רק את האתרוגים שצמחו על העצים האלו.
את העצים ניתן לראות עד היום בחצר ביתו של הגרמ"י לפקוביץ ברחוב וילקומירר בבני ברק.
מהעצים האלו נטעו כמה וכמה פרדסים.
הראשון שבהם הם זן "שטוקמן"
בירושלים מקובל ליטול את "זן המהרי"ל דיסקין"
אלו אתרוגים שהובאו מכפר ערבי באזור וואדי קלט (יריחו) והיה ברור שתושבי האזור אינם בקיאים בהרכבה.
מי שטיפח וריבה את הזן הזה היה רבי מיכל קיבלביץ.
יש כמובן את זן קלאבריא
אורדן (עם ה"גרטל")
הלהיט בשנים האחרונות הם האתרוגים התימניים (עובדיה לוי)
ואתרוגי מרוקו (ייבוא)
נשלח ב-26/9/2004 18:58
צל תומר
מסורת אינה רוח הקודש
נשלח ב-26/9/2004 19:28
בלשונו של רבי אברהם אבן עזרא: 'אם דברי קבלה נקבל'. אך אם הכוונה להסתמך על מסורת או הבנה בוטאנית של החזון איש, כי אז מוטב להזדקק לאתרוגים אחרים.
לדוגמא: שיעור 'כזית' של החזו"א כבר הופרך מבחינה מדעית מכל וכל. כיום הכל יודעים, לאור הארכיאולוגיה המפותחת, כי המידות והכמויות לא השתנו מאז ראשית הימים. ראה על כך במאמרו של פרופ' מרדכי כסלו שראה אור בתחומין ועומד להתפרסם שוב בכתב העת בד"ד הקרוב של אוניברסיטת בר-אילן.
נשלח ב-26/9/2004 21:41
פרופ. יקר.
השנויים בגודל האנושי והנ"מ לעניין השיעורים אינם המצאה של החזו"א, אלא הרבה לפני זמנו (עיין במ"ב לעניין קידוש נדמה לי שמובא שם צל"ח)
אמנם מעניין ומאתגר את הקנטרנים לתקוף דווקא את החזו"א,
אבל העובדות הם עובדות.
בקשר לאתרוגים, מקובל שהחזו"א קבע ע"פ כללי ההלכה ,
ומסברה, כגון עץ בודד ישן הצומח במקום מרוחק מיישוב שלא מסתבר שהוא מורכב, מאחר וההרכבות נעשו לצרכים מסחריים,
וחכם עדיף מנביא...
נשלח ב-26/9/2004 22:34
מענטש
אמת שקדמו לחזו"א הצל"ח והגר"א (בעניין שמדדו לפניו שיעור חלה וכו'). אבל לית מאן דפליג שהחזו"א הפך שיעור זה ל"מיין סטרים" בקרב שלומי אמוני ישראל. אמנם כבר המשנ"ב פסק שראוי להחמיר בדאורייתא, אבל אם אינני טועה המנהג ההמוני שיש בימינו להחמיר בכל אפשרות בשיעורה גדול (וגם בדרבנן) הוא אכן בעקבות החזו"א דווקא.
פרופ'
כמדומני שהמקור לדברי הראב"ע הוא בדברי חז"ל בכריתות טו ע"ב במשנה (אם כי שם הנוסח "אם הלכה נקבל", אבל המשמעות זהה).
תוקן על ידי - רב_צעיר - 26/09/2004 22:39:10
נשלח ב-26/9/2004 22:47
פר'
אמנם שיעור חזו"א אינו שיעור של "מציאות"
אבל גם בימנו ישנם מידות בעלות כינוי, ולא תמיד הם מכוונות למושא הכינוי.
למשל: "כח סוס" אותם 75 ק"ג על הגלגלת (חוק המנוף?) הם משא קל לסוס. סוס רגיל יש לו כמה וכמה כוחות סוס.
החזו"א נקט לחומרה את שיטות הגאונים.
למען האמת, שיעורי החזו"א נתפסו להלכה ברבים, רק כמה וכמה שנים אחרי מותו.
בחיו, מתי מספר חששו לשיטתו להלכה בשיעורין ובענין קו התאריך ועוד.
נשלח ב-26/9/2004 22:59
אלי
כתבת שהחזו"א הלך בעקבות "הגאונים", לאיזה גאונים אתה בדיוק מתכוון ? אני מניח שבפשטות כוונתך לצל"ח ולגר"א.
על כל פנים, קשה לקבל את האנאלוגיה שלך בין שיעורים של תורה ובין מושגים יום יומיים.
ההבדל הוא פשוט, כאשר מדברים על "כח סוס" אין שום כוונה ומעולם לא הייתה שום כוונה להתייחס לסוס אמיתי, אלא זהו רק דרך דיבור, a figure of speach.
אולם, בעולם ההלכה השיעורים אכן נתפסו כמייצגים אובייקטים פיזיים אמיתיים, כגון זית, ביצה, אגודל וכו'.
גם החזו"א עצמו מודה שיש התאמה בין שיעורי התורה ובין המציאות הריאלית, אלא שהוא טוען שמציאות זאת נשתנתה במהלך הדורות ושעלינו לפסוק לפי מה שהיה מציאותי פעם.
ברם, לאור הממצאים הארכיאולוגים החוזרים ונשנים - לא ניתן לקבל את פסיקת החזו"א.
נשלח ב-27/9/2004 10:08
כדאי לקרוא את מאמרו של פרופ' גרינפילד, שפורסם ב"מוריה"
כרך י"א, חוברת ז-ח, בעידודו של הגרש"ז אויערבאך.
שני גרפים שמוצגים במאמר הם משכנעים מאד, לפחות את מי שרגיל בקריאת גרפים.
נשלח ב-27/9/2004 10:33
ההגדרות של פירות וירקות בחז"ל אינם שוים להגדרות המדע של לינאוס לדוגמא. עקב זאת ידיעת החזו"א מה הוא אתרוג נחשבת יותר נכונה מהבנת הבוטנים.
שיעורי חזו"א אין להם אחיזה במציאות בין לקולא ובין לחומרא. ואדרבה גורמים מכשול לרבים כיון שאינם מברכים ברכה אחרונה הרבה פעמים מפני שחוששין לשיעור חזו"א.
למרות שהחזו"א לא חידש השיעור, אבל הוא הראשון שכתב ספר בו מניח להלכה שהשיעורים גדלו. אני שאלתי את ר' גדליה האם אפשר לקחת בחשבון מימצאים ארכיולוגים בכדי לדעת גודל השיעורים, והוא ענה לי, שכן.
קראתי שהסטייפלר מדד בכף ידו שיעור כזית למצה, שזה בהחלט פחות משיעור חזו"א.
נשלח ב-27/9/2004 11:02
צ'וטנג,
קשה להאמין שהסטיפלער לא נהג כחזו"א.
ראה מה עולל לרב נאה על שהעז לחלוק עליו.
נשלח ב-27/9/2004 11:11
אם כבר בשיעורים עסקינן, מדוע החז"א הניח שהביצים קטנו, הרי ניתן להניח גם שהאנשים גדלו, ומדוע שלא נחמיר גם כצד הזה?
נשלח ב-27/9/2004 11:16
צל_תומר:
נדמה שכך קראתי באורחות רבינו, או ספר דומה.
נשלח ב-27/9/2004 11:25
אני דווקא קראתי שהחזון איש עצמו הקל בשיעור כזית לעניין מרור בפסח למי שהתקשה באכילת ה'חריין'. והאמת שכבר הגר"ח מוואלוזין נהג כך (אף על פי שמן הסתם נהג בכל דבר כדעת הגר"א). ובאמת שיש לחלק בין שיעור כביצה, רביעית אגודל וכו' שתלויים זה בזה, לבין שיעור 'כזית' שלכאורה לא קשור. אמנם כידוע יש מחלוקת ראשונים בין הרמב"ם לתוספות אם כזית הוא חצי או שליש ביצה, אבל למיטב זכרוני אין מאמר חז"ל מפורש בנושא (רק אולי גמרות סותרות בנוגע לבית הבליעה)
