מה ה' אלקיך שואל מעמך: ביאור במקראות.
שלום, אני מביא דברים אלו בעיקר כי אני חושב שבפסוקים אלו ניתן ללבן כמה מהדברים שעולים בפורום.
א. דברים פרק י : מה ה' שואל מעמך
(יב) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
(יג) לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ:
(יד) הֵן לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ:
(טו) רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְקֹוָק לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה:
(טז) וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד:
(יז) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד:
(יח) עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה:
(יט) וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(כ) אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ:
(כא) הוּא תְהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּךָ אֶת הַגְּדֹלֹת וְאֶת הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ:
(כב) בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה וְעַתָּה שָׂמְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב:
ידועה השאלה בגמ' א"כ הרי ה' שואל ממנו דברים גדולים ונוראים, וכי ע"ז ניתן לומר 'מה' ה' אלקיך שואל מעמך? תשובת הגמ' שאצל משה מילתא זוטרתי היא, רק מחדדת את הפליאה, האם אל משה רבינו נוכל להשתוות?
שאלה נוספת, מהו ההסבר שמוסיף משה רבינו כי ה' כו' לא יקח שוחד וכו' אהב גר וכו' ואהבתם וכו'? למאי נפ"מ כאן?
ב. דברים פרק ז : לא תתחתן בם
(א) כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ:
(ב) וּנְתָנָם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם:
(ג) וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ:
(ד) כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף יְקֹוָק בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר:
(ה) כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ:
(ו) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
(ז) לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק יְקֹוָק בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים:
(ח) כִּי מֵאַהֲבַת יְקֹוָק אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא יְקֹוָק אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם:
(ט) וְיָדַעְתָּ כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מצותו מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר:
(י) וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ:
(יא) וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם:
אסור להתחבר לשבעה עממים כי יסיר את בנך וכו', אלא לנתץ מצבותיהם וכו'. עד כאן ברור. למה להוסיף עכשיו עוד סיבה, ובכלל נראה שאין זו הוספה כי אם כן היה ראוי לכתוב 'וגם כי עם קדוש וגו'', זה נראה כאילו שמדובר בסיבה כוללת לסיבה הקודמת, או תוספת הסבר לסיבה הקודמת.
ובכלל, הזכרת 'עם קדוש' מובנת, שעלינו להתנהג בקדושה וליבדל מטומאת העמים, אך מהי ההדגשה של 'בך' בחר ה', מה זה אומר לענינינו, וכן ענין 'סגולה'?
ועל כל זאת, איך מתקשר כאן כל הפסוק של 'לא מרבכם וכו' כי אתם המעט וגו' כי מאהבת ה' ומשמרו את השבועה וגו'?
ג. עבודת אלילים, עסקה של קח ותן
כדי להבין זאת יש להתבונן קצת ממבט של העם בדור ההוא, דור היותם לעם, דור קבלת עול מלכות שמים.
בימים ההם היה העולם מלא בעבודת אלילים - אלהים אחרים (וזה עיקר העיסוק בפרשיות אלו), כל עם ואלוהיו עמו, במדרשים מוצאים אנו פעמים רבות שיכירו אלו באלהי שכניהם, ויקבלו זאת ככוחות נפרדים, ללא סתירה (אין זה כלל, כמובן). (ואין כאן המקום לדון באמת אם אלו שרי האומות וכדו' (אשר חלק ה' לכל העמים), שבאמת יש בהם משהו, ועומק טעותם, זה נושא אחר).
הגישה הפשוטה לעבודה ולגמול הנרצה מזה, היא כמו כל עבודה למלך בשר ודם, עשה למעני כפי יכלתך ואגמול לך מיכלתי, על העם להיטיב עם מלכו, להגדיל את השפעתו. בפרט אם לטענתו מביא הוא בשורה לעולם כולו (ע"ע קומניזם), חוקי מוסר וצדק חדשים וכיו"ב, שאז הענין הוא להשליט דרכו בכל העולם, אם בכח ואם בדרך השכנוע.
כך גם בעבודת האליל, שזה עוד יותר ענין של דרך חיים והשלטתה (ע"ע נצרות ואיסלם).
והנה מגיע ה' (כביכול, כאילו, וכן להלן) ולוקח לו לעם משפחה אחת מאוד מורחבת, מעניק להם עצמאות, ומוסר להם ארץ זבת חלב ודבש.
לפי הכללים הנ"ל, היה על ישראל להשיב לו את חלקם בעיסקה, ואולי להילחם למענו, או לספח גרים לעמו, ולהרחיב את משפחת ישראל עוד ועוד.
ד. עבודת ה', לא יקח שחד
לפני פרשת ועתה ישראל, דבר משה רבנו על כך שעם כל קשיות ערפם, בכל זאת יבאו לרשת את הארץ, דבר זה מחזק את הענין שמעתה יצטרכו לקום ולעשות מעשה - קום ועשה, למען הבורא, ולא להסתפק בשגרת חיים, אף אם היא נכונה ביותר.
ע"ז אמר משה, לא כי, הדרישה ממכם אינה אלא להתנהג בדרכי ה', ליראה ולאהבה, ולעבדו בלבב שלם. דהיינו, לשמור מצוותיו, לטוב לך – ולא לטוב לו. [בפשוטו יש כאן מעין כלל ופרט, הפסוק אומר שלא עומדת מאחורי הדרישה אלא יראה אהבה והליכה בדרכיו, ולא שתילחמו בשבילו וכיו"ב, ורק את זה כוללים המצוות והחוקים, יראה וכו' – כלל, לשמור וכו' – פרט, ואין בכלל אלא מה שבפרט...).
כלומר, אין הדרישה מכם לעשות מעשה שיהא 'סיבה' לפרישת החסות, או שיצדיק את מה שכבר פרש חסותו עליהם, אלא רק להתנהג בהתאם, כ'תוצאה' מהיותכם עמו. (יש שעושה חסד כדי לקבל תודה, אבל כאן החסד הוא לשם חסד, אבל אין זה פוטר את חובת התודה, בפרט שהמדובר הוא גם בפחות מתודה, לטוב לך).
וכל זאת למה? כי 'הן לה' אלקיך השמים וגו'', ואם הכל שלו מה תוכלו לעשות למענו, 'רק באבתיך חשק ה' לאהבה אותם וכו'', לא מרצונו להגדיל השפעתו 'להשתלט' על העולם, אלא מאהבה גרידא, הוא חשק בדרכם (ולא בכחם לפעול למענו), 'ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה', ולא חפץ בעמים אחרים, אף שאין סיבה שתהיו אתם חשובים בהשפעתכם בזה העולם יותר מהם.
לכן, 'ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד', רק אל תהיו אטומים, רק אל תקשו עורף, תתנהגו כמו שראוי במצבכם, כי אין נדרש ממכם זכות מיוחדת להיות עם ה', די לכם בזכות אבותיכם כנ"ל, (כלומר, אין זה 'עסק' של מהיום והלאה, ש'תשלמו' על כך בעשיה למענו, אלא שהוא מגיע ממצבכם הנתון, כענין זכות אבות, שאבותינו נתנסו עד כמה ראויים הם, ודו"ק היטב).
ומעצם היות ה' הכל יכול, כך שאין לו ענין בתמורה -'כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים וכו'' (ולא להבדיל אלהים בין אחרים החפץ בהאדרת שמו על 'חבריו'), לכן פשוט ש'לא ישא פנים ולא יקח שחד' שלא יחפש עם עשיר וכדו' וכן לא יקח שחד לבחור את עמו- מוכרח שסיבתו אחרת היא, שרק מדותיו של אמת וחסד הם הם הסיבה שהוציאכם ממצרים, ואלו המידות של 'עשה משפט יתום וגו'',
ולכן, בגלל שאלו מדותיו, וכל הנדרש מכם הוא ההליכה בדרכיו, (והענין בזה, כי אם ה' הוציאכם ממצרים במדה זו, אף שמחד גיסא זה פוטר מלחשוב על תמורה הוגנת, כי לא לשם תמורה הוציאנו, מ"מ מאידך גיסא זה מחייב ביתר שאת לכה"פ להתנהג בעצמם במדה זו, כי מעתה זהו כל כחו של הענף עליו הם עומדים, ואם יתכחשו לזה, כורתים הם את הענף...), 'ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים'...
[מכאן עד לסוף הפרק הוא לענ"ד מעין סיכום כל האמור בפרקים הקודמים, מתחלת פרק ח', כעניין 'הוא הנותן לך כח לעשות חיל' ועוד, עד הסוף הנזכר כאן, 'בשבעים נפש וגו'']
ה. עם סגולה, כמות ולא איכות
לפי הגישה שביארנו בעבודת אלהים אחרים, אפשר בהחלט שטוב היה, ולפחות לא רע, שירחיבו ישראל את משפחתם ויתחתנו בבני העמים הכבושים תחת ידם. 'טוב היה' כי אם נכונה דרכם של ישראל, למה יסירו הגוים את בנינו, אדרבה, ובפרט שישראל יהיו בעלי המאה. 'ולפחות לא רע', כי גם אם יפלו מבני ישראל, הן לא טובתינו בלבד היא היא שצריכה לעמוד מול עינינו, אלא טובת האלקים, להוסיף יהודים ולהרבות חילו.
שאלה זו עולה אחר הפסוק 'כי יסיר את בנך' (בפרק ז' הנ"ל).
[פסוק ה' 'כי אם וכו' מזבחותיהם תתצו וגו', אומר שלא להשאיר מהם כלום, ההיפך מהתחתנות - גישור, קרוב לדרך השכנוע].
ע"ז נאמר 'כי עם קדוש וכו' 'בך' בחר וכו' לעם סגולה מכל העמים וגו'. לא מרבכם מכל העמים חשק וכו' כי אתם המעט מכל העמים. כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה וכו' ויפדך מבית עבדים וגו''.
דברים אלו הם בערך מה שהתברר בפרק י', אלא שכאן מדובר בעיקר על החלק של הרחבת העם, וקירוב האומות, לכן נוסף כאן הדגש על היותם 'סגולה' מכל העמים, שאתם המעט, לראיה שלא חיפש הי"ת 'כמות', לא חיפש ה' עם שיעשה לו את העבודה, הוא לא חיפש בכלל עם, אין לו צורך בטובות מעין אלו.
אלא עיקר הענין הוא שבגלל הנהגתכם (ומנהג אבותיכם), מצד מדותיו (מאהבת ה' ומשמרו את השבועה) לא הייתם ראויים לגלות מצרים, ולכן הוציאכם.
וכלל לא נזכר כאן ענין הבחירה לעם ומתן א"י, אלא 'הוציא ה' אתכם ביד חזקה ויפדכם מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים', להדגיש שלא 'רוב' ולא 'עם' חיפש, אלא התנהג לפי הראוי להם, ותו לא.
לכן לא נחפש להוסיף ולספח אליו, אלא נתרכז ב'איכות', שנהיה אנחנו וצאצאינו עובדי ה', ואף אם נוכל להגדיל שמו עד למאוד ע"י קישורים גישורים ופישורים, אם זה על חשבון קוצו של יו"ד מדרגתינו, הדבר אסור.
(אכן בין ישראל יש דין של כל ישראל ערבים, וכולנו בכלל השבועה שנשבע לאבותינו, ולכן הגישה קצת שונה, ובכל זאת גם בזה יש לקחת בחשבון את עדיפות ה'איכות', שהרי לכן אנו עמו של ה').
[פסוק זה של 'כי עם קדוש' מוזכר גם בפרק י"ד, אחר הפסוק 'בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגדדו וגו'', לענ"ד זה מעין פתיחה לכל המצוות שאח"כ (עד שפטים ושוטרים), שכולם מצוות מיוחדות לקדושת היהודי, ואין בהם שום עניין לגוי (ואדרבה, או מכור לנכר -פסוק כא'. את הנכרי תגוש (לא שזה מצוה) -טו' ג'). ולזה מתאים ענין ה'עם סגולה. והדברים ארוכים, וקובעים מאמר לעצמם].
בקשה והמלצה: אחרי קריאת הדברים אנא שובו וקראו את הפסוקים הנזכרים ברציפות, כי מטבע הדברים אף אחד לא יקבל את כל הפרטים, בקריאה שניה ניתן יהיה לבדוק אם כעת הפסוקים מובנים יותר.
ו. מסקנות
1. מעיקרו נבחרנו וקורבנו אל ה' להיות בני האדם המתנהגים כמו שראוי, ולא שלוחים למקום להגדיל שמו בעולם, ולהשליט תורתו. (שכן לזה היה עדיף עם חזק וגדול, וכיו"ב).
2. לכן לעולם נקדים את השיקול של שלימותנו הרוחנית על פני ריבוי חילו של ה' והפצת מעינותיו.
תוקן על ידי - שלמה000 - 12/10/2004 20:10:42
 |
|
|
