מכתב מהג"ן המשך...

שלום לכולם
אני נוסע לשבועיים ושרביט המנחה הנני מעביר לידידי היקר הרב שוטונג אשר גם הגיה מכתב זה

המכתב מתיחס לשאלה ששאלתי את הג"ן(הרב גדליה נדל) בענין מה שאמרו חז"ל 'מקום הארון אינו מן המידה' אנני זוכר במדויק את השאלה
אבל חשיבות המכתב עומדת גם בלי השאלה
וז"ל:
יום ה כה אדר תשנ"ג

ל.... החיים והשלום !

כתבך קבלתי בערב שבת בערוב היום ולא הספקתי לקוראו וכל
השבוע אנו עוסקים בשמחת נכדי ....נ"י שנכנס לחופה
ביום ראשון ועכשיו נתפניתי להשיב את שאלתך

ואומר! כל שהסתכלותינו קולטת הן בהסתכלות ותחושה אנושית והן בהסתכלות מחשבתית, אין לתבונה שום קושי באימות אפשרותו של המושג לנו כל עוד אין בחלקי הבנין המורכב של ההסתכלות הנ"ל סתירה פנימית בין החלקים גורמי הבנין הנ"ל
וכן אינם סותרים שום מושכל ראשון שהוא אומת כמושכל ראשון ע"י בקורת התבונה הטהורה
ואין זה משנה כלל עד כמה יהיו הציורים הנ"ל לא רגילים
ולא מוכרים על פני השטח בציורים המוחשים היום יומיים ואף
נראים מוזרים ביותר לאדם הפשוט ולכל אדם בהתבוננות שטחית
ובני אדם מתחכמים מנסים לחשוב את המורגל כמושכל ראשון
ובאו לכפור במציאותן של מושכלות ראשונות ולהפוך אותן
להנחות יסוד אפי' שרירותיות (פוסטולטים)
אמנם המושכלות הראשונות (האכסיומות) העומדות במבחן הביקורת התבונתית הן בעצם יסודות ההכרה האנושית

וכיון שכך ולכן אין מקום להתלבטותך בנדון! כיון שאין לנו
שום ספק במציאות אותה ישות לא גשמית שאנו מכנים אותה
בשמות שונים כנפש, נשמה, והדומה ואנו מתרשמים ברורות
שפעילותה מוגבלת למקום מציאת גופינו הגשמי
הרי הדבר פשוט באמתו ובעצם הרי לנו דוגמא פשוטה לאותה בעי' ששום אדם מדבר אינו מתקשה בה והיא מצוי' בנסיון היום יומי של כל אדם ומצוי' בלשונו המדוברת בכל לשון ושפה
[איני יודע אם צורת ביטוי זה מצויה גם בלשונות של האומות הפרימיטביות ומסתבר שגם בהן מושג זה נמצא]
ואמנם אין בה בעי' כלל כנ"ל והיא:

הרי הגשם הגדרתו ישות מתפשטת וממלאה מקום וחלל בעל שלושת
ממדים
(ואולי קיימת גם אפשרות לבעל שני ממדים אמנם לדעתי
אין אפשרות למציאות ארבע ממדים ומציאות ישות ארבעת ממדים
היא בילתי אפשרית-- אפשרית אמנם מציאות בעלת ארבעת גורמים שקובעים יחד את הגבלת המציאות של אותו מושא [כדוגמת ארבעת הממדים של איינשטיין])
אבל בשום אופן אין בגורמים שבהגדרה זו מקום לפעילות לגרום שינוי ואם אנו משיגים רושם של פעילות ושינוי אנו מבקשים להם סבה בישות שמחוץ להגדרת החומר והוא הדבר שאנו מכנים אותו כח גם כשאין לו רצון ואף לא הכרה
והנה מצאנו ישות שאינה תופסת מקום ואין לה התפשטות בחלל שתמנע מציאות נוספת שתפעל באותו חלל אמנם פעילותו מוגבלת למקום וחלל מסוים
ואת השם הזה ומציאותו כפה עלינו המושכל הראשון ועצם מציאות נפשינו שהרי אחרת מנין נולד המושג הזה ובאיזה חוש הכרנו את ישותו ולא רק את הפעולה שמתבצעת בדרך כלל בחומר הנמצא ותופס מקום
אכן גם כאן מצאו הספקנים בקעה להתגלגל ולהתכחש בה ללא מקום מפלט

הנני כותב במהירות רבה והנני חושש שהכתב לא מאושר דיו
אבל אין לי כרגע סבלנות להעתיק בשני ומאד חששתי שלא אהי'
מסוגל בכלל לקחת העט לידי ואתך הסליחה ולכן גם יקשה לי
להמשיך באגרות שלומים מהנשמע אצלי ולהתענין בנעשה אצלך
אעפ"י שאני מעונין לשמוע חדשות מהמתחדש אצלך

ואחתום בשלום

גדלי'

נתבקשתי מהרב ולוזין לפרש מכתב ר' גדליה. לי הקטן נראה שאין מכתב זה עונה על השאלה של מקום ארון אינו מן המידה אלא על השאלה אם יש לאדם נשמה. עוד מישהו ביקש ממני להבהיר דעת ר' גדליה בקשר למציאות הנשמה, ואנסה לעשות את זה בתוך הביאור. הריני מודיע שהפירוש הוא כפי מך ערכי והבנתי ואשמח שהחברים יתקנו מה שראוי לתקן. דברי ר' גדליה מודגשים והפירוש בא אחריו באותיות רגילות.

יום ה כה אדר תשנ"ג

ל.... החיים והשלום!

כתבך קבלתי בערב שבת בערוב היום ולא הספקתי לקוראו וכל השבוע אנו עוסקים בשמחת נכדי ....נ"י שנכנס לחופה ביום ראשון ועכשיו נתפניתי להשיב את שאלתך

ואומר! כל שהסתכלותינו קולטת הן בהסתכלות ותחושה אנושית והן בהסתכלות מחשבתית, אין לתבונה שום קושי באימות אפשרותו של המושג לנו

קטע זה הוא שורש האפיסטמולוגיה של ר' גדליה. אפיסטמולוגיה הוא ענף מחכמת הפילוסופיה החוקרת איך אנחנו יודעים מה שאנחנו יודעים ומנין לי שמה שאני חושב הוא אכן נכון. ולמשל, אני חושב שעכשיו ב 8.37 מוצ"ש אני יושב על כיסא ומקליד. איך אני יודע את כל הפרטים האלו. אולי אני טועה? אולי אני חולם? אולי אני מפנטז? האפיסטמולוגיה באה לתת לאדם את הכלים שבו יוכל למדוד אם מה שהוא חושב אכן נכון. ועל זה אומר ר' גדליה שישנם ב' כלים שאפשר להניח שהידיעות שעוברות דרכם הם נכונים. הראשונה היא החושים. אם אני רואה כסא, ומרגיש שאני יושב עליו אפשר לסמוך על חוש הראייה ועל חוש המישוש בזה. אין צורך לחקור אולי אני ישן, אלא די בחושים האלו להכריע לבד שאכן זה נכון. וא"ת הרי גם כשאני ישן, אני מרגיש כל מיני דברים דרך החושים למרות שאינם נכונים. על שאלה זה פירש לי ר' גדליה שידיעת האדם בזמן שהוא ער היא יותר נכונה מידיעת האדם בזמן שהוא ישן.
הכלי השני שאפשר לסמוך עליו, הוא המחשבה. דהיינו אם אני רואה גשם יורד, ומסיק לפי זה שיש עננים בחוץ, המחשבה הזאת היא גם אמתית. דהיינו שהמחשבה היא גם כלי שבו אפשר לדעת דברים נכונים.

כל עוד אין בחלקי הבנין המורכב של ההסתכלות הנ"ל סתירה פנימית בין החלקים גורמי הבנין הנ"ל וכן אינם סותרים שום מושכל ראשון שהוא אומת כמושכל ראשון ע"י בקורת התבונה הטהורה

ר' גדליה מגביל בזה מתי אפשר לסמוך על החושים ועל המחשבות. ולמשל, אם אני רואה עץ עם מלפפונים גדולים, כיון שאני יודע במושכל ראשון שמלפפונים לא גדלים על עצים אז אני יכול להסיק שהחושים שלי במקרה הזה מטעים אותי. או, אם אני מודד היקף העיגול והוא יוצא שהוא 3 פעמים הקוטר, אבל אני יודע במושכל ראשון מחשבתי שהיקף העיגול הוא פי 3.14 מן הקוטר הרי אני יודע שהחוש שלי מטעה אותי.

ואין זה משנה כלל עד כמה יהיו הציורים הנ"ל לא רגילים ולא מוכרים על פני השטח בציורים המוחשים היום יומיים ואף נראים מוזרים ביותר לאדם הפשוט ולכל אדם בהתבוננות שטחית

פירוש שאפשר לסמוך על החושים ועל המחשבה להסיק מסקנות מרחיקות לכת מאד, כל זמן שנשמרו התנאים שלמעלה.

ובני אדם מתחכמים מנסים לחשוב את המורגל כמושכל ראשון ובאו לכפור במציאותן של מושכלות ראשונות ולהפוך אותן להנחות יסוד אפי' שרירותיות (פוסטולטים) אמנם המושכלות הראשונות (האכסיומות) העומדות במבחן הביקורת התבונתית הן בעצם יסודות ההכרה האנושית

ר' גדליה מבקר בזה חלק מהפילוסופים, אני זוכר שדברנו פעם על ברקלי בהקשר לזה, הטוענים שא"א לסמוך על מושכל ראשון. דהיינו שהם יטענו שאולי יש עץ שמגדלת פלפלים אלא שאנחנו פשוט לא מכירים אותו. או שיטענו שההוכחות של המחשבה א"א לסמוך עליהם, ואולי היקף העיגול הוא אכן 3 ולא 3.14 ועל כן הם טוענים שכל הנחות שלנו הם לא יותר מפוסטולים, דהיינו הנחות שלפיהם אנחנו בונים מודל של העולם. ועל זה טוען ר' גדליה שההנחות שלנו הם אקסיומות, דהיינו הנחות ראשונות שנכונות בהחלט, ועל אקסיומות אלו אנחנו בונים מודל נכון של העולם בו אנחנו חיים.


וכיון שכך ולכן אין מקום להתלבטותך בנדון! כיון שאין לנו שום ספק במציאות אותה ישות לא גשמית שאנו מכנים אותה בשמות שונים כנפש, נשמה, והדומה ואנו מתרשמים ברורות שפעילותה מוגבלת למקום מציאת גופינו הגשמי הרי הדבר פשוט באמתו

מהקטע הזה והלאה מוכיח ר' גדליה מציאות הנפש. דהיינו כיון שאנשים חשים את הנפש וחשים שהוא קיים בתוך הגוף שלהם, הרי שבאמת יש לאנשים נשמה בגוף.

ובעצם הרי לנו דוגמא פשוטה לאותה בעי' ששום אדם מדבר אינו מתקשה בה והיא מצוי' בנסיון היום יומי של כל אדם ומצוי' בלשונו המדוברת בכל לשון ושפה [איני יודע אם צורת ביטוי זה מצויה גם בלשונות של האומות הפרימיטביות ומסתבר שגם בהן מושג זה נמצא] ואמנם אין בה בעי' כלל כנ"ל והיא:

עצם זה שאנחנו טוענים למציאות הנשמה, ועצם זה שבכל שפה יש מילה לנשמה, דהיינו שקיימת מושג של "נשמה" בכל השפות והתרבויות ואולי אפילו התרבויות הפרימיטיביות ביותר, היא הוכחה שהתחושות שלנו אכן מביאים לנו הוכחות אמתיות. וכמו שיבאר.

]הרי הגשם הגדרתו ישות מתפשטת וממלאה מקום וחלל בעל שלושת ממדים

כל גשם אפשר להגדיר אותו כישות או מציאות שממלאה מקום בתוך חלל של שלשה מימדים.

(ואולי קיימת גם אפשרות לבעל שני ממדים אמנם לדעתי אין אפשרות למציאות ארבע ממדים ומציאות ישות ארבעת ממדים היא בילתי אפשרית-- אפשרית אמנם מציאות בעלת ארבעת גורמים שקובעים יחד את הגבלת המציאות של אותו מושא [כדוגמת ארבעת הממדים של איינשטיין])

קטע זה אינו נוגע ישירות לשאלה. ר' גדליה חוקר פה האם שייך מציאות פיזית של שני מימדים או לא. (מציאות מתמטית של שני מימדים אפשרי, ר' גדליה נוגע רק באפשרות של מציאות פיזית של שני מימדים.) ר' גדליה מאמין שמציאות גשם הממלאת חלל של ארבעת מימדים היא בלתי אפשרית. ר' גדליה מודע לזה שהתיאוריות של זמן ומקום של איינשטיין מתארים את היקום כבעלת ארבעת מימדים, ששלשה מימדים הם במקום והמימד הרביעי הוא בזמן. ועל זה אומר ר' גדליה שאלו ארבעה גורמים, אבל אינם ארבעה מימדים פיזיים, דהיינו שהמימד הרביעי של הזמן אינו מימד פיזי אלא גורם רביעי. קשה מאד לקבל דברי ר' גדליה כיון שהזמן והמקום קשורים ביחד ומתחלפים זה בזה, אבל אין זה מענייננו.

אבל בשום אופן אין בגורמים שבהגדרה זו מקום לפעילות לגרום שינוי

עכשיו חוזר ר' גדליה למה שהתחיל מקודם, והוא, שישות שממלאה מקום של שלשה מימדים אינה יכולה לגרום לשנוי. דהיינו שחתיכת עץ לדוגמא הוא משולל כח או יכולת.

ואם אנו משיגים רושם של פעילות ושינוי אנו מבקשים להם סבה בישות שמחוץ להגדרת החומר והוא הדבר שאנו מכנים אותו כח גם כשאין לו רצון ואף לא הכרה

אם העץ נהפך לכסא, אנחנו אומרים שהשנוי בא מאיזה כח שמקורה מחוץ לעץ. הכח הזה יכול להיות שהוא בלי רצון או הכרה. דוגמא נכניס את העץ למכונה שהיא תהפוך אותו לכסא. הרי המכונה מספקת כח, על אף שאין לה רצון או הכרה.

והנה מצאנו ישות

שהוא, הנשמה.

שאינה תופסת מקום ואין לה התפשטות בחלל שתמנע מציאות נוספת שתפעל באותו חלל אמנם פעילותו מוגבלת למקום וחלל מסוים ואת השם הזה ומציאותו כפה עלינו המושכל הראשון ועצם מציאות נפשינו שהרי אחרת מנין נולד המושג הזה ובאיזה חוש הכרנו את ישותו ולא רק את הפעולה שמתבצעת בדרך כלל בחומר הנמצא ותופס מקום

פירוש, אם נניח שהנשמה אינה קיימת, אז מאפה הגיע בכלל מושג של נשמה כיון שאין אנו רואים אותו בכלל. דהיינו אפילו אם אנחנו נראה שחתיכת עץ נהפך לכסא מנין לנו שהכח הזה מקורה בנשמה בעלת רצון או הכרה? שהרי בכדי להפוך עץ לכסא אין צורך אלא בכח גרידא. אלא ע"כ כיון שקיים מושג "נשמה" ע"כ שהמושג הזאת היא נכונה.

אכן גם כאן מצאו הספקנים בקעה להתגלגל ולהתכחש בה ללא מקום מפלט

הספקנים מסתפקים במציאות הנשמה ללא צורך.

הנני כותב במהירות רבה והנני חושש שהכתב לא מאושר דיו אבל אין לי כרגע סבלנות להעתיק בשני ומאד חששתי שלא אהי' מסוגל בכלל לקחת העט לידי ואתך הסליחה ולכן גם יקשה לי להמשיך באגרות שלומים מהנשמע אצלי ולהתענין בנעשה אצלך אעפ"י שאני מעונין לשמוע חדשות מהמתחדש אצלך

ואחתום בשלום

גדלי'

ומי יפרש את דברי צ'וטונג?

וא"ת הרי גם כשאני ישן, אני מרגיש כל מיני דברים דרך החושים למרות שאינם נכונים. על שאלה זה פירש לי ר' גדליה שידיעת האדם בזמן שהוא ער היא יותר נכונה מידיעת האדם בזמן שהוא ישן.


האם ידע זאת בנבואה או מסוד ה' ליראיו?

דוד,

נראה לי שעיקר הקושי שלך להבין את הר"ן, לכל אורך הדיונים עליו, נובע מאי ידיעת חלקי נפש האדם באשר הוא אדם, < התניא לא מסביר עיניינים אלה? או שהוא מתמקד יותר ב'עליונים' מאשר ב'תחתונים' ככה לעבור ל'עליונים' מבלי לפרש את 'תחתונים'? >

את ר' גדליה אתה יכול להבין טוב יותר אם תלמד רמב"ם, ולא צריך להרחיק עד חיבוריו הפילוסופים, שאומר אותם דברים, כשאדם ישן- הכוח המדמה פועל בו,ולאדם אין שליטה עליו. ולכן ידיעתו פחותה מזו של האדם הער שיכול ומסוגל לחשוב עם כוחו השכלי, לחוש עם חלקו המרגיש = 'חמשת חושיו'< הרי כשאתה ישן,אינך רואה בעזרת עיניך, וכו'

אדם 'רגיל' לא הגיע לדרגת הנביא שהשליט כוחו השכלי על המדמה כך שגם בשעות שהוא ישן הוא רואה מראות אמיתיים/אלוהיים.




תוקן על ידי - איקה - 17/10/2004 9:31:24

איקה, אני הבנתי שרג"נ מנסה כאן לשכנע מישהו שלא מאמין בכלל במציאות הנפש, אז מה יעזור הרמב"ם. אגב, לומדי תניא לומדים גם רמב"ם.

דוד,
אינני יודעת מה הבנת, עוד לא הגעתי לדרגת שלמה המלך...אבל הזילזול שנשמע מנימת דבריך על הר"ן,וזאת לא לראשונה, מריח לא טוב.וכידוע כל הפוסל במומו הוא פוסל!

מה אגב? זה אגב, סתם כזה, מפני שלפי השמועות בפורום שמותר להזכיר את שמו, הקרדיט על "גילוי" הרמב"ם הוענק לתניא - ולרבי בפרט... עוד רמב"ם כזה, ואיך אומרים....

ואגב, אתה מבדיל בין מציאות הנפש למציאות הנשמה? כי הר"ן כן הבדיל, ודו"ק היטב היטב.






תוקן על ידי - איקה - 17/10/2004 17:41:15

בתחילה נכתב כאן שמכתב הרג"נ נכתב בתשובה לשאלת פירוש "מקום ארון אינו מן המידה", וכל הקוראים תמהו מה הוא כותב. בא צ'וטונג ופירש שכוונת הרג"נ היא להוכיח מציאות הנפש. אני שאלתי על פירושו, מהיכן נודע לו להבחין בין דמיון למציאות. ועל זאת לא נעניתי.

מי טען שהרבי גילה את הרמב"ם? הרי הוא גילויו האקסקלוסיבי של פרופסור לייבוביץ'!

בכל אופן, ההבדל בין נשמה לנפש ישן כששת ימי בראשית, אלא שמשמעות הבדל זה נדרשת בשבעים פנים. מה עוד חדש?

דוד,

אינני יודעת מה אתה הבנת מפירושו של צ'וטונג על דברי הר"ן, לי הספיק לקרוא את מה שהר"ן כתב, ולא היתה לי בעיה להבין מה הוא אומר, ואני לא תמהתי כלל.מאין לר"ן להבדיל בין מציאות לדמיון אתה שואל? ואתה עוד שואל איך נודע לו שמא בנבואה? אולי גם לרמב"ם נודע בנבואה, למה לא שאלת את השאלה הזו כשלמדת בתניא רמב"ם

ולא, לא נודע לי מליבוביץ, שתוצאת אהבת ישראל שלמדת בחב"ד, בולטת בטיב הריר הארסי שנודף מהבל פיהם של חסידי חב"ד, חבריי לבית המדרש הזה, בכל פעם שאני מביעה עמדה/דעה, ישר מערבבים/יורקים לי 'ליבוביץ'.

יחי אדוינינו משיחינו! שרק בזכותו נודע שם הרמב"ם בעם ישראל.

(מתחיל להיות לי לא נעים, ואני חוששת שבוגי יעלה שוב לסדר היום באשכול 'הבהרה' הצעה (פעם שניה! קול פטיש רועם!) להחליף את שם הפורום ל"פורום של איקה" אגב? איפה כל החברה? בוגי?


http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1149038


"מתוך האתר COL (ה"בייבי" של דוד10...)

משנתו של הרבי הופכת להיות נחלת-הכלל. התקנה הידועה ללמוד מידי יום פרקים מתוך המשנה-תורה של הרמב"ם, הפכה את סדרת הספרים על התורה להדרכה תורנית-שימושית. לרגל יום ההילולא ה-800 של רבי משה בן-מימון, נערכת בעיר הולדתו קורדובה בספרד אירוע מרשים לזכרו בהשתתפות הרבנים הראשים לישראל, הרב יונה מצגר והרב שלמה עמאר; הרב הראשי למילאנו, השליח הרב גרשון-מענדל גרליק ועוד מספר רבני ואנשי חב"ד.

בערוץ 1 הוקרן דברים מפי הרב הראשי לשעבר (ותל-אביב לעתיד?), הרב ישראל-מאיר לאו שגולל בשפה צחה ובהירה את תולדות הרמב"ם ופועלו.

האם הנהגתו של הרבי מלובביטש ללמוד רמב"ם יומי היא זו שהפכה את הרמב"ם ל"ספר שימושי" ?????

האם קודם לכן לא למדו בעם ישראל את הרמב"ם ???

האם גדולי ישראל לא כתבו עשרות חיבורים על ספרי הרמב"ם ???

האם תלמידי הישיבות לא עמלו במשך שעות להבין את דבריו של הרמב"ם ????

האם ההכרה במעמדו של הרמב"ם היא בזכות חב"ד ????

לא אכפת לי שחב"ד ינכסו לעצמם רבנות של כל עיר בעולם, לא אכפת לי שינכסו לעצמם את האליפות של גליל עליון ואת זכיית מכבי ת"א בגביע אירופה, לא אכפת לי שינכסו לעצמם את בחירתו של בוש (אם וכאשר יבחר) לנשיאות ארה"ב !!!
אבל לנכס להם את ההכרה ברמב"ם ??!
יש גבול !!!




תוקן על ידי - איקה - 17/10/2004 19:17:31