| נשלח ב-18/10/2004 10:08 |
 |
| |
יש נוער חרדי?
בהגדרת נוער כוונתי לתיחום השנים היצירתי (כן קרוב לייצרי, ואכמ"ל בהקשר ליצירתי) שבו יש נופך מהפכני, חדשני, עדכני, מתקן ומבקר לחברה בה גדל המתבגר.
כמדומתני, ששתי הנחות יסוד קונפליקטיביות מתקיימות בנושא בציבור החרדי:
א. הסכנה: 1.יש סכנה בכוחות המתפרצים של הצעירים: א. סכנה רוחנית תורנית שהצד הנמוך של החיים יתפרץ ולא הצד החיובי המתקן, ואשר על כן המערכות מקדישות זמנן, מרצן ומחשבותיהן על מנת לחסום כוחות אלו. ב. סכנה רוחנית קוגניטיבית היונקת מחוסר בשלות/ ניסיון וממילא מובילה להתפרצויות של תיקון שאינו אלא סתירה. ג. מאידך כמובן, ('רבינו מאידך' קדוש ייאמר לו) מי יחשוב שכוחות החיים הצעירים אכן ייענו למחסומים מבית מדרשה של תנועת המוסר, משל רכיכות היו ולא עצמה מתפרצת. וכי אם את מודל המתמיד הביאליקי אנו בונים מה נענה אבתריהו דכל אותם שכבר אינם צורבי ביהמ"ד אלא צורבי חומרים ממוחשבים בהמוניהם, צורבי שפתותיהם ב - MARLBORO LIGHT / L&M וכדו', נוסעי בטרמפים לטיולים מסעירים, לומדי נהיגה למרות איסור מרן, ואף, כן תורה שלמדתי באף, עוברי על הוראת מרן הרב ש"ך זצ"ל להגביר את קצב הלימוד בישיבה, וכן על זה הדרך עוד רבות.
ב.התוצאה: 1. ניוון: בכל מקרה ואופן לצעירים יש את כח החידוש, או אולי נתחיל עוד קודם: לצעירים יש כח! (ומגיל מסויים אתה כבר ממש מרגיש את זה טוב כי אתה יודע שזה מצב בו היית ושוב לא תהיה...) וממילא יכולות, ואם כוחות אלו ייחסמו מי יוביל את החברה להתערותה הזהירה במיקום החדש בו נמצאת עגלה החיים הנוסעת (ואינה ממתינה ביערות שבין מז'יבוז' ליהופיץ), שהרי אם חברה תפטיר כדאשתקד, עדין נמצא אותה פסיקה ידועה שאסור לבדוק סת"ם במחשב 'כי רבי עקיבא גם לא בדק כך' - ומלאה הארץ סת"ם פסולים ל"ע, וכן על זה הדרך (או כלך לזה הדרך, בלא קידמה והתמודדות עמה לא היה בא לעולם אתר חשוב, חושב, הגון ומעמיק כעצכ"ח).
לענ"ד נקודות אלו הינם רק קצהו של מזלג חד שעליו יכולות לבא עוד אשכולות של טענות בענין מורכב זה.
נמצאנו אומרים, כי שאלת חסימת הנוער והנערות הבוערת לחיוב, היא שאלה של חיים שהרי 'מנעוריו' כתיב, 'והנער נער' וכוחותיו עמו ואם יחסמו מי יקדמנו ואם יתפרצו מי ישורנו?
כל זאת בבחינת תן למקלדות ויוסיפו עוד
"ואנו, אנה אנו באים............"
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 10:23 |
|
| |
אם כל הנחת היסוד של החברה היא שמרנות והמשכת מסורת הדורות אם כן אין שום יתרון ביצריות הנעורים.
העלית כאן נקודה חשובה, במה מצייתים לדעת תורה ובמה לא, זה ושא לדיון רחב.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 10:36 |
|
| |
שתי שאלות:
1.האם בכלל חברה יכולה (האם מותר לה? מותר לשאול, אפילו מבחינה תורנית רחבה?) להגדיר עצמה כדבריך, כחברה שהנחת היסוד שלה היא שמרנות ואין בה 'מקום', ליד השמרנות המבורכת, המחוייבת, המבוקשת, לצדדי החיים המתגלים בנעורים?
ב. מאי אהני לן הנחת יסוד בעוד שהחיים ביסודם סותרים יסוד כזה.
ג. לא ברור לי איך יכול להיות בכלל שאין לנו אלא בחירה בין יצירתיות הנעורים לשמירה על דרך התורה. לו אכן זה היה כל כך ניגודי ובלתי אפשרי לשכון יחד, סביר להניח שהחיים והיהדות לא היו מגיעות עד הנה בשלום המסויים בו אנו נמצאים כעם שבכל זאת יושב בארץ אבותיו ולומד את תורתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 10:40 |
|
| |
שאלתך מצוינת, כמדומני שהרב קוק בכתביו ניסה להתיחס לנושא הזה ואיני זוכר כעת מראי מקומות מפורטים.
בחברה החרדית, כמו בהרבה חברות שמרניות המטרה היא להמשיך, וכבר כותבים חילוניים ציינו בהתפעלות שהבת החרדית שואפת להיות כמו אמא שלה.
אמנם בישיבות הליטאיות שמו דגש על החידוש, אבל כבר צוטט בשמו של ראש ישיבה מנוח שהוא לא מלמד מה לשאול אלא מה אסור לשאול, וכיום יש מגמות לחזור לשינון כידוע.
תוקן על ידי - אריק123 - 18/10/2004 10:49:06
תוקן על ידי - אריק123 - 18/10/2004 10:53:23
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 10:48 |
|
| |
הנחות הרב קוק, תקן אותי אם אני טועה, באו בדיוק מהמקום שבו הוא ראה שתוצאות השמרנות החרדית המתנגדת להתפרצויות הנעורים הובילו למשבר העמוק הנקרא חילוניות, או לפחות, הדרך החרדית המסורתית החלישה את יכולות ההתמודדות עם ההשכלה/רפורמה/חילוניות.
אבל מה הוא ז"ל רלונטי לציבור החרדי?
ואגב, נכון ציינת שמייחסים לבת החרדית את הרצון להידמות לאמה. אני עצמי מכיר קרובת משפחה המתהדרת, ובצדק ובנועם ובשמחה, בכך שהיא, הבת והנכדה הולכות לשמוע אותו שיעור. ומאידך (רבינו מאידך הנ"ל) כמה בנות לא כאלו בכלל? ומה עם הבנים? ודאי חלקם בוחרים כמודל את אביהם/רבם/רשכבה"ג זה או אחר - אך שוב, כמה לא? סבורני שבזהירות ניתן לומר שרבים, ודאי רבים מהבנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 10:53 |
|
| |
החברה החרדית נקטה בגישה הפוכה. כידוע שאף פעם לא היה כזה משקל לדעת תורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 10:56 |
|
| |
תאחזי,
מחד אתה טוען שאין בנמצא מרדנות (או,שהיא מדוכאת), ומאידך, אתה אומר כי הצעירים החרדים אינם שואפים להיות כהוריהם, ומן הסתם מנסים להיות משהו אחר - האם אין זה סוג של מרדנות?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 11:08 |
|
| |
סליחה אמשלום
אני מבקש את המרדנות הטבעית, שכיון שהיא טבעית, היא נחלקת והיתה לשני ראשים:
הקונסטרוקטיבי, הממשיך את שהיה תוך ריענון וחידוש, ולעיתים אף מתוך ביקורת וחשיבה מחדש,
והדסטרוקטיבי, ההרסני, המתריס, שאולי אינו אלא תוצאה טבעית של אי מתן מקום לראשון, לחידוש של הצעיר.
לכן אל תופתע אם תוכל לבנות סתירה בתוך דברי כי הסתירה קיימת במציאות עצמה, רק שהיא לא ממש סתירה כי היא תוצאה מהצד הלא בריא של המצב. אני שואל, האם אי אפשר אחרת?
לדעתי מצב מתוקן הוא כשממשיכים את המסורת מתוך התחדשות ורעננות - 'דשנים ורעננים יהיו... כי ישר ה' , שעל ידי כך אולי לא נקבל 'ממשיכים אפורים' או חדשים מתרחקים.
תוקן על ידי - תאחזי - 18/10/2004 11:18:45
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 11:14 |
|
| |
תא חזי,
אני עדיין לא מבינה -
הרצון להיות שונה מהורי, הוא סוג של "מרדנות" טבעית, שיש בידה להובילני למצב של שיפור דרכיהם בי: אני אנסה להיות טובה יותר (מכל מיני בחינות). מדוע אם כן, להבנתך, אין הדברים מתרחשים כך?
או, שמא הם אכן מתרחשים, אבל לא לכיוונים הרצויים בעיניך?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 11:25 |
|
| |
סליחה אמשלום על השיוך הזכרי
כשאת כותבת שפריה של המרדנות היא היותך טובה מהורייך אינך משלבת בכך את התורה עם החיים המתקדמים.
דברייך (ואיני אומר זאת לשלילה) 'יכלו להיכתב כאן' גם לפני 800 שנה JUST THE SAME.
ובכדי שלא תשייכי גם אותי השתייכות של טעות, תני לי ואבהיר מה הם הכיוונים הרצויים בעיני, להם נתתי דוגמא בהתחלה: להמשיך עם תורה, תפילין ומזוזות - שבכל זאת זו רק דוגמא קלה מהמורכבות הקיימת.
תוקן על ידי - תאחזי - 18/10/2004 11:28:43
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 11:41 |
|
| |
אין נוער חרדי.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 11:48 |
|
| |
אני כנראה מפספסת משהו עקרוני -
אם המטרה היא "להמשיך", מדוע אתה מחפש "מרדנות"?
אם המטרה היא "להמשיך תוך שיפור", מה הבעיה עם הדגם שנתתי?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 12:43 |
|
| |
לא הבנת או לא חידדתי
א. אולי (גדול) יש המשך בדרך ההורים, אך זה במימד הפרטי ואני שואל על התחדשויות במישור הציבורי, הכללי יותר.
ב. ההמשך שאת מציינת הוא יותר בעל מאפייני העתקה ולא בעל מאפייני חדשנות.
אם אני טועה אבקשך להקדיש מזמנך ולפרט במה שונה הנער או הנערה החרדי, ובייחוד על פי סעיף א', במה שינה הנוער החרדי את צביון ציבורו?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 14:30 |
|
| |
תאחזי
אם נחזור קצת אחורה אזי הנוער החרדי שנה את סגנון חיי הוריו ב:
1) הכניסו חומרות (שיעור חזו"א לדוגמא)
2) הפכו לאברכים (הוריהם היו אנשים עובדי)
3) נהיו הרבה יותר קנאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 15:54 |
|
| |
תא חזי,
עכשיו הבנתי!
[לא עלי להשיב על השאלה, אם כי אשמח ביותר לשמוע תשובות משל אחרות/ים]
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2004 23:38 |
|
| |
אין נוער חרדי.
החינוך החרדי, מעצם מהותו, מנסה להלחם/להתעלם/להדחיק את חוק הטבע של מרד הנעורים.
התוצאה: כיון דאין נערות, "יצאו מילדותם - לבגרותם" (מונח תלמודי, מסכת נדרים פרק נערה המאורסה). וליתר דיוק: הבגרות היא רק פיזית, כל השאר ילדות. האופק האמוני, הצייתנות, העדריות, הפחדים, וכמו בבית הספר נוקמים ורוטנים באמצעות פתקים שעפים מכאן לשם (פשקווילים).
|
|
|
|
|
