ראיה מהקהילות יעקב לאמיתות התורה

ועל זה הדרך יש להוכיח שגם הקהלות יעקב ניתן מסיני. איזה אדם היה מביא ראיה כזאת לאמיתות התורה?

מצו"נ

מה, הקה"י לא ניתן בסיני?

תמהני על הזלזול.
הרי פשוט שאין כונתו לראיה במובן המדעי (והרי זה יכול להיות גם הפוך על הפוך). א"כ זה רעיון נאה המצטרף, למשל, להזכרת מעשים שליליים של גדולי האומה בתנ"ך שבנקל ניתן היה להשמיטם, ומתוך שלא הושמטו אנו באים לכלל הכרה כמה תורתנו תורת חיים היא.

מי מזלזל? אוי למזלזלים!

שלמה, כמובן אתה צודק. דברי הקה"י מבוססים היטב במסורת היהודית. הטעות היא לענ"ד שהם הוצאו מהקשרם, והפכו להיות "ראי' מדעית" כביכול. חוץ מזה, העובדה שזו תורת חיים אינה מוכיחה בעליל שכולה מן השמים.

אם זכרוני אינו מטעה אותי זו דווקא אחת הראיות של ביקורת המקרא, שיש מקומות עם חזרות מרובות על אותו דבר ושכן נמצא גם בתעודות קדומות.
ולגופו של ענין, אם צודק הקה"י א"כ אין מקום למדרש שדורש את הקרבנות של כל נשיא בנפרד, כי אדרבא כולם צריכים להיות אותו דבר בדיוק.

סליחה אם אני הקטן אכניס ראשי בין ההרים, אך לענ"ד, בעל הקה"י התכוון קצת יותר לעומק, שאילו אדם היה כותב זאת, לא היה כותב בנוסח זה, כיון שהיה יודע שניסוח מעין זה לא *יתקבל* כתורה אלוקית בקרב הציבור (עם קשה עורך שמטילים ספיקות בכל דבר).

זאת ועוד: העובדה שאכן כלל ישראל קיבל ואימץ וקידש נוסח מיותר וטרחני זה, כטקסט אלוקי, היא המעידה שאכן לעם קשה-עורף זה היתה סיבה רצינית להאמין שהטסקט מקודש, ולא - לא היו מקבלים טקסט מוזר שכזה, שאין בו היגיון ספרותי.

ואתה מצו"נ, תמהני איך לא נזהרת בגחלתן, וגם אם יש פירכה לדברי חכם, (או שאמר כן רק כדי לשכנע את אותו בחור והרגיש שזו תהיה הדרך לשכנעו), הנה דבריך הם בחשש ליצנות וביזוי תורת ת"ח מופלג וירא אלוקים.

מוציא לאור

לא הבנתי את כוונתך. אתה טוען שאילו היה אדם כותב את התורה, ורוצה להעבירה כתורה אלוקית, הוא לא היה כותב אותה בצורה טרחנית. היות וכך היא לא תתקבל על הציבור.
והנה למרבית הפלא, דווקא הכתיבה הטרחנית היא ה"הוכחה" להיות התורה "אלוקית". וא"כ אולי אותו כותב אלמוני {רח"ל], חשב גם הוא על ה"הוכחה" הנפלאה של הסטייפלר, ולכן כתב בצורה כזו.
הבאת הוכחות, אותות ומופתים, שאינם עומדים במבחן פשוט, גורמים את ההיפך. שכן האדם שואל: מדוע לא הביאו לי את ההוכחות הטובות יותר?


אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

בן ציון
ועוד - עצם הצורך להוכיח הוא בעייתי במובנים רבים. אני חושבת, שאמונה אינה עניין להוכחה מדעית או אחרת. אם יש לדברים הוכחה, אז הם הופכים לידע ואין צורך באמונה.
באופן אישי, כל הדיון בהוכחות וראיות לקיומו של א-להים או לכתיבתו את התורה נראים לי משונים, ובמובן מסוים מדדים שנות דור אחרי המחשבה האנושית המתפתחת.

אם החזרה ה'טרחנית' היא ההוכחה לאמתות התורה (כמו שיש טוענים שאי ההגיון של המצוות הוא ההוכחה למקורם הא-להי), א"כ כיצד דורשים תלי תלים של דרשות על כל אות ואות?

אתה מכיר תלי תלים של דרשות על כל אות ואות בקרבנות הנשיאים?

דווקא במדרש רבה דורשים על כל אות ואות בפרשת הנשיאים. הרעיון המרכזי שם הוא שאכן אין שום חזרה לשווא בפרטים, אלא לכל חזרה יש משמעות דרשנית, עיין שם.