הנאה והנעה אצל האדם

לב העמק,
באשר להנאות זה ברור שהמושג הנאה הוא רוחני-נפשי. אין תחושת הנאה שהיא עצמה חומרית. רק הגורמים להנאה מחולקים בין חומר לרוח וכדומה. אמנם גם בתחושת ההנאה עצמה ישנן מדרגות עד כמה רוחנית היא? האם היא בנפש, ברוח, או בנשמה וכדו'. ניתן להרגיש בחוש שיש הנאות שמצויות במקומות גבוהים יותר מאחרות. ויש הנאות שכליות, שההנאה כרגש ינה ניתנת לניתוק פשוט מהשכל, שהוא לכאורה רק הגורם לחוויה המהנה (הבנה, שמחה כהתרת הספיקות).
ועל כך אומר האגלי טל בהקדמתו הידועה, שהשמחה היא חלק ממצוות תלמוד תורה, שכן השמחה וההנאה מתורה מצויה גם היא בשכל ולא ברגש.

מעבר לכך,
דומני שאתה צריך להגדיר את משמעות המושג 'נפשי' אצלך. נראה שאצלך זה משמש לאפוקי משכלי וגופני, ולכן נראה שאתה קושר זאת לרגש.
אם כן, יוצא שהאדם מקבל את כל החלטותיו מהרגש, והשכל והגוף הם רק אמצעים לעזרה. האם יש מקום לביקורת ושיפוט על אדם שמקבל כך את החלטותיו? או שמא יש בחירה שנעשית ברגש? אם כן, אז גם המושג 'רגש' דורש אצלך הבהרה.
ועוד: באיזה מובן הם עוזרים לרגש? למה הרגש צריך עזרה?



מיכי

לאחרונה יצא ספר של ד"ר בילסקי בשם "מקסם האושר" שהוא כעין סיכום למחקרים שנעשו עד היום בנושא האושר, אולי הקטע שלהלן {לקוח מראיון בעיתון הארץ עם ד"ר בילסקי} יוכל לעזור גם לנושא של האשכול הזה

בנושא אושר – אישיות – ואופי



...בילסקי מבססת את טענתה גם על מחקרים הנעשים היום. למשל, מחקרים בתחום מדעי המוח בפסיכולוגיה, הנמצאים בשלב התחלתי, ולפיהם האושר הוא תכונה בעלת מרכיב גנטי ניכר. יש אנשים שנולדים עם מאפיינים גנטיים שבזכותם הם יותר אופטימיים מאחרים. גם מכאן מסיקה בילסקי, שהאושר אינו מהותי לאדם. מאמרים ומחקרים אחרים מן השנים האחרונות מעבירים את הדגש מגורמים חיצוניים המשפיעים על תחושת הרווחה האישית - לאישיות. כל מדעני האושר, אומרת בילסקי, מסכימים היום שהאישיות היא גורם מרכזי ביכולתו של האדם להגיע לאושר. כיום נוטים לסבור שתכונות האישיות הן מולדות, וששנות הילדות הראשונות רק מחזקות או מחלישות תכונות מסוימות. אפילו "אבי כל חוקרי האושר, הכוהן הגדול שלהם", אד דינר (פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת אילינוי), מציינת בילסקי, אמר ב-2003 כי "קרוב לוודאי שנצטרך לחפש את המפתח לאושר באישיות, כי אנחנו לא מצליחים למצוא אותו בתחומים השונים".

....מסקנה נוספת הנגזרת מהקביעה שהאושר אינו מטרה נוגעת לעתיד מחקר האושר. בילסקי סבורה שמחקר האושר כיום, העוסק במדידת הרכיבים המשפיעים על תחושת הרווחה האישית, כמו עבודה, הכנסה, נישואים, גיל, מיצה את עצמו. מחקרים אלה הראו שלרכיבים האמורים יש השפעה שולית בלבד על רמת האושר של היחיד. לכן, לדבריה, יש להעביר משאבים וכוחות מחקר גדולים לחקר הקניית כישורי חיים.

כישורי חיים נחוצים כיום ביתר שאת, היא אומרת, נוכח שני תהליכים חברתיים המתרחשים במאה ה-21: הרחבת תחומי החירות, מצד אחד, וגידול החשש מפני החירות הזאת, הכרוכה בקבלת אחריות, מצד אחר. "עקב כך (אנשים) בוחרים בדרכי מילוט כגון מציאת מחסה 'חמים' בסמכותיות ובפטרנליזם לסוגיהם", כותבת בילסקי.

פיתוח כישורי חיים אמור לתת לכל אדם כלים למימוש חירויותיו; לסייע לו לחיות חיים מלאים, שבהם יידע לקבל אחריות לחייו ולהתמודד עם מכשולים ותקופות משבר. במישור החברתי יסייעו לו כישורי החיים לחדול מלחפש דמות או מהות סמכותית אנטי-דמוקרטית ואנטי-ליברלית, כותבת בילסקי. כישורי החיים שמדובר בהם הם מודעות עצמית, ניהול רגשות (שליטה בדחפים, השהיית סיפוקים, טיפול במצוקה ובחרדה) ואמפתיה. היא נסמכת בנושא זה על ספרו של הד"ר דניאל גולמן, "אינטליגנציה רגשית".