איני זוכר כעת את המקור המדויק, אך יש מדרש שמשה הרגו למצרי בשם המפורש.
ובמדרש קהלת רבה פרשה ג:
חד אסייא בציפורי הוה בידו שם המפורש.
כד בעא למידמך,
אמרין: אית הכא בר נש דמימסור ליה?
אמרין: אית הכא, רבי פנחס בר חמא.
שלח בתריה ואתא, ושאיל יתיה,
ואמר ליה: נסיבת מן יהודאי כלום מן יומיך?
אמר ליה: נסיבית מעשר ולא קבל עליה מימסר ליה מימסר.
אמר: דילמא תבע גבי בר נש כלום ולא יהיב ליה וכעס עלוי וקטל ליה?
מדרש מופלא כשלעצמו. (http://www.daat.ac.il/daat/toshba/kohelet/3a-2.htm)
המדרש מדבר בפרוש על יכולת להדוג בשם המפורש וע ההתרחקות מקבלת מתנות מאחרים, אפילו מתנות שמגיעות ע"פ דין תורה.
|
|
