| נשלח ב-21/10/2004 12:49 |
 |
| |
האם קיים מושג של "זוג לא מוצלח"
אמש אני נתקל במודעה פרסום מטעם ארגון מסויים המטפל ב"שלום בית" בניהולו של הרב אבנר קוואס, מרצה מוכר. את המודעה פיארה סיסמא שנראתה לי מעט מוזרה:
"אין זוג לא מוצלח - יש זוג לא מודרך"
האם אתם מסכימים עם האבחנה הזו? אני לא כל כך.
תוקן על ידי - חכם_לשעבר - 21/10/2004 12:49:54
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2004 14:01 |
|
| |
אנחנו לא חיים בעולם מושלם. כמו שיש חולים שמתים מבלי יכולת לרפא אותם, יש זוגות שנפרדים ושום דבר לא מועיל ולא יכול להועיל.
השאלה היא כמה זוגות שהתגרשו אכן לא היה יכולים להסתדר? אפשרי מאד שרוב הזוגות לא היו צריכות להתגרש.
אבל עקרונית אני לא רואה טעם להגיד שאין כזה דבר זוג לא מוצלח.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2004 20:39 |
|
| |
דומני שההדרכה הכי בסיסית שיכולה להיות, היא גופא התודעה שזוג לא חייב להיות "מוצלח".
כלומר, שזוגיות היא עבודה, שליחות, מטרה קדושה, מצוה, ולפיכך אין לצפות ממנה להנאה מיידית וגורפת ומלאה בתענוג וסיפוק, אלא כפי שאדם מקיים את כל המצוות מתוך תחושה של מאמץ ומסירות וכו' ואף בבחינת יפה אחת בצער ממאה שלא בצער - כך בדיוק יש להתייחס לזוגיות, ומי שמתייחס אליה כך הריהו מאושר בחלקו, וגם הולך ומשתפר כל הזמן.
ממילא מי שמודרך, בכיוון הזה, לא יכאב את היות בן זוגו לא מתאים לו, אלא יקבל זאת באהבה ובהבנה, ויהיה מאושר בחלקו.
הייתי מנסח זאת כך:
אין זווג לא מוצלח - יש זווג לא מוצלח לא מודרך.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2004 21:25 |
|
| |
מו"ל,
אם מישהו חי עם בת זוג שאינה מתאימה לו, או גורמת לו צער וכאב, מדוע עליו להמשיך ולחיות עימה? האם יש בכך תועלת לו? לה? לילדיהם?
אני מסכימה עם צ'אוטנג (קורה לפעמים  ) שיש לעבוד קשה ולהיות סבלנים, אבל לפעמים זה פשוט לא זה. "לא לכאוב" זו עצה שאין בה הרבה תועלת, ונראה לי, שלעיתים יש לאפשר לא/נשים לסיים את הכאב, כדי שיוכלו להמשיך הלאה ולשפר את חייהם (ואת חיי בנות זוגם).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2004 00:45 |
|
| |
דומני שהשאלה צריכה להיות אחרת
האם הנישואין הם שליחות או תפקיד והאהבה באה כשעושים מה שצריך, דהיינו האהבה הינה תחושת סיפוק מהזוגיות ומהקשר הנפשי שנוצר ע"י העבודה המשותפת על הנישואין.
או שאהבה זה דבר שבא פתאום משהו כמו גלידה או קרמבו, ונמס מהר.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2004 15:41 |
|
| |
אמשלום,
בוודאי שאת צודקת.
אם מישהו מרגיש רע עם הזוגיות שלו - בוודאי שעליו להיפרד ולא לסבול. אין מצות סבל בתורה, ולבית הלל מותר להתגרש בכל מצב וללא סיבה רצינית.
השאלה היא רק האם באמת אין פתרון, וגם השאלה האם הוא באמת חייב להרגיש רע.
תארי לעצמך שיש אדם שמרגיש רע מאד בגלל שבת הזוג לא מבשלת איכותי כמו אמא שלו, והוא רוצה להיפרד. זה נראה לך?
או אדם שמרגיש רע כי אשתו לא יודעת לנהל שיחה. לא משכילה מספיק, וכך הלאה והלאה.
יש דברים שאפשר לשפר, ויש דברים שאפשר ורצוי להשלים עימהם. אדם יכול ללמד את עצמו להסתכל על החצי המלא.
הביטי ברבים מגדולי ישראל, ותגלי שהיו מרוצים מחייהם מאד, משום שידעו לחיות בצורה נכונה, ולכן לא השוו את נשותיהם עם אחרות, לא התרעמו על אופיין, יופיין, איכותן השלכית, וכו' וכו', ולפיכך באמת היו מאושרים.
וודאי שלא זכינו לזה. וודאי שאדם לא יכול לקפוץ למדרגות אלו. אבל כל אדם, אילו יבנה את חיי השותפות הזוגית שלו בצורה נכונה, ולא יצפה לאושר ולעידון אלא ישקיע לשם שמים - סופו שגם אושר ועידון יקבל. ואלו שרוצים להיות "נוטלים" מהזוגיות (כניסוחו של הרב דסלר זצ"ל) - סופם שיתאכזבו, כי תמיד אחרי ההנאה באה אכזבה, הרגל ושיעמום.
אדם שהולך להתחתן רק כדי להנות מאשתו, מיופיה, מכשרונה, מכספה - בדרך כלל יתאכזב בסופו של דבר, במוקדם או במאוחר. אדם שהולך להתחתן על מנת להתאמץ ולבנות חיים זוגיים (ובכוונה אינני מגדיר יותר) - ברוב המקרים יהיה מאושר בחלקו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2004 20:55 |
|
| |
מה שקורה בדרך כלל, במקרים רבים של גירושין, הוא עניין התרמיל והאבנים.
החיים, ומערכות היחסים בחיים, הם נושא מתיש, תובעני, סחרחר, וכמו שקראתי פעם - מערכות יחסים הן השוט של אלוהים לזרזנו להתפתחות.
מה קורה בשטח? אדם (או בת-אדם, לענייננו חש חוסר סיפוק, מותש, החיים דורשים ממנו יותר מדי. הוא רוצה לקבל אהבה, יחס, יד מנחמת ודואגת - ולא כל הזמן לתת אותם.
והוא מתבונן בתרמיל מערכות-היחסים שלו, הכבד על גבו, ובוחן: את האבן הכבדה ששמה הורים אפשר לזרוק? לא. את הילדים התובעניים והמבלבלים והמפתיעים כל הזמן? וודאי שלא. את האח המעצבן והבוס הלוחץ - אפשר? לא, נו מה.
ופתאום - אהה! באה הארה. הנה כאן - אבן גדולה וכבדה למדי, שאני בעצמי, במו ידי הכנסתי לתרמיל, ואולי טעיתי בזה, אולי בחרתי לא נכון - אשליכנה, וייקל המשא מעל גבי..."
והפלא ופלא - אך הושלכה האבן - והתרמיל כבד כפל כפליים.
אלא מה, לו היו האנשים מפנימים שנישואין - כמוהם כילדים שלנו, ההורים, אחים, שכנים, חברים - נישואין הם חלק מן הבחירה הכללית שלנו של התנסות במערכות יחסים - היו עוצרים רגע-שתיים לפני שהיו משליכים-מחליפים, ומחפשים מהו באמת שמכביד עליהם, במקום לחפש בבת-בן-הזוג שלכאורה אנו בחרנו ומותר לנו להשליך - את האשם לחוסר האושר שלי - והרבה מאד גירושין היו נמנעים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2004 01:45 |
|
| |
מגי, 
נישואין הם הנקודה הכי מהותית בו אדם יכול לבחור איך יראו חייו והקרובים לו.
הורים לא בוחרים, וגם ילדים לא, אשה כן...
לצערי בימינו קורה הרבה פעמים שבוחרים אשה לא כחלק מדרך בחיים אלא כדי לקבל, ואז (אם אין התאמה טבעית גבוהה כ"כ) מגיע מתישהוא השלב של מפח הנפש.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2004 10:20 |
|
| |
או זהו, איש, שבהבנה שלי - בדיוק כמו הורים, ילדים, אחים וכו' - איננו <בוחרים> באמת את בן או בת זוגנו.
על פניו - כן. אבל אם אתה עוקב באמת אחר השתלשלות הענינים הסבוכה והמשונה וכל המסביב הכרוכים בנישואין - -
ובכן, הרבה פעמים זה נראה יותר כאילו ישבת בסירה, חתרת במרץ, אבל למעשה חרטום הסירה קשור בחבל שמישהו סוחב ובעצם הוא קובע את הכיוון, גם אם נדמה לך שהחתירה שלך היא שהביאה אותך לאותה הנקודה שסופה התאהבות ונישואין,
אותו אחד שמחזיק את החבל ומוביל את החותר שבסירה - זהו התת-מודע שלך, שמזהה משהו, יודע משהו, קולט משהו שאתה - המודע - לא קולט. ולכן פתאום אתה נסחף בסיטואציה המסויימת הזו.
אינך מסכים, נשר? תגיד לי באמת - כמה היגיון יש בבחירות הללו? איך זה שהתאהבת במי שהתאהבת, והתחייבת לחיים !! וזה בשעה שויתרת על מישהי מוצלחת הרבה יותר... לא מוזר?היית מתחייב למקום עבודה לכל החיים? ל-5 שנים? 10?
אני חושבת שבענין הזה של התת-מודע והמודע טמון ההבדל. עובדה היא שאנחנו לא בוחרים את הכי הטוב שבאפשרותנו, כמו שאנחנו כן עושים, למשל, כשאנחנו קונים מכונית. אנחנו בוחרים לפי קריטריונים ש<אינם הגיוניים> כלל וכלל.
הבחירה מתרחשת עבורנו, מתוך איזשהו כוח בתוכנו שמושך-אלינו וממגנט-אותנו-אל מישהו, לא משנה איזה רציונליזציה אנחנו עושים אחר כך, גם אם אנחנו חושבים ששלטנו בענין.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2004 10:38 |
|
| |
הבחירה היא בדרך חיים מסוימת.
אחרי שבחרת בזה, ממילא תחפש דברים מסוימים באשה אותה תרצה לשאת, ותמצא בהתאם .
עכשיו ברור שהאדם הוא לא הגורם היחיד בעסק, חלילה לי לגנוב למזווג הזיווגים את "עיסוקו".
הנקודה היא שבחירת אשה , היא בחירה של דרך בחיים, ובחירת דרך בחיים היא בסופו של דבר זו שתוביל אותך לבחירת האשה. (אני לא בטוח שדברי נכונים באותה מידה אם נתייחס לענין מנקודת מבטה של אשה שמחפשת את בעלה, אבל נראה לי שבמובן מסוים בהחלט כן)
ונסיים בהערה כדי להביא גאולה לעולם: נראה לי שאפשר ליחס את דברי בקירוב זה או אחר לסוגיא הראשונה במסכת קידושין.
יום נעים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2004 10:49 |
|
| |
יפה מאד!!!
רק שלפעמים לא המשהו הפנימי [החכם] דוחף אותך לנישואין, אלא לחצים חיצוניים. ולפעמים נעשות טעויות. כמו אחד שהשדכן/ית משכנע אותו שהאשה היא אשה טובה מאד ו"שהכל יסתדר", ושכדאי להתחתן כבר, ובסוף מתגלה שעבדו עליו ושהאשה חלילה ל"ע חולה באיזה מחלה שגורמת להגבלות נוראיות.
דברים שלא באו ממך, או ממקור של קדושה אלא מלחצים של אנשים חיצוניים עם אינטרסים אישיים בלבד, עלולים להסתיים ברע.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2004 10:54 |
|
| |
אי"צ,
כתבת (אמנם בסוגריים):
אני לא בטוח שדברי נכונים באותה מידה אם נתייחס לענין מנקודת מבטה של אשה שמחפשת את בעלה, אבל נראה לי שבמובן מסוים בהחלט כן.
אני מאמינה שאם אשה מחפשת את אישהּ, אזי ההליך דומה. אולי לגבי "בעלה", זה שונה, אם כי אשמח להסבר במה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2004 12:24 |
|
| |
טוב, יחסית אליכם מתברר שאני יותר פאטליסטית בנושא הזה... אני חושבת שגם אותו אחד שהשדכן עבד עליו - זה לא היה טעות אלא גורלו שלו... שהוא שיתף-פעולה עם השדכן בצורה לא מודעת.
איך היינו מקבלים את ג'יין אייר בלי זה?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2004 12:28 |
|
| |
ולכן עולה בגורלם של כמה [לא עלינו] להתגרש.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2004 13:12 |
|
| |
מגי,
מעולה.
הייתי מחלק את מה שכתבת לכל זוג בקשיים.
לגופו של ענין, השאלה אכן מעניינת. מה גורם לאנשים רציונליים לבצע מעשה שיש בו התחייבות לכל החיים (בפרט לענין ילדים ומזונותיהם וכו' שמזה א"א להתנתק), כאשר הם אינם מוכנים לעשות זאת בשום דבר אחר.
נדמה לי שהשאלה הזו באמת מפנה אותנו למשהו פנימי ועמוק בתוכנו. אולי לקשר שלנו עם ההויה שמעל לכל (וסליחה על ההתפלספות) מעין בבואה של "שכינה ביניהם".
נהניתי מאד מדברייך.
ובכל זאת אני תוהה:
האם יבוא יום ואנשים יבחרו זוגיות עראית יותר?
האם יבוא יום ומוסד הנישואין יפשוט את הרגל - לגמרי?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2004 13:17 |
|
| |
עד שלא נגיע לשלב השני של תחיית המתים שבו מצוות בטלות, ימשיכו יהודים להינשא על פי תורת משה וישראל.
|
|
|
|
|
