"אלו הכללים שקבע הרב הראשי, וגרמו השבוע לסערה ציבורית:
"בית הדין רשאי לבטל גיור:
גוייר אדם ולאחר הגיור הגיעו לבית הדין ידיעות המעלות חשש כי טעה בית הדין בהחליטו לקבל את אותו אדם לגיור, יזמין את המתגייר לבירור נוסף, ובמקרה זה רשאי בית הדין לעכב את תוקף תיעוד הגיור עד לסיום הבירור כאמור, יאשרר בית הדין את תעודת הגיור ואת מעשה בית הדין, או יפסוק בדבר ביטולו". ("משפחה", גליון מס' 674 עמוד 11).
******
שאילותי:
האם יצאו גם הוראות לביטול גיורים, כאשר בתוקף סמכותו של הרב המגייר, הוא דרש וקיבל, תשלום ממוני או טובות הנאה ממין אחר? (פסול שוחד), או שהדבר לא נקבע בתקנות "ביטול גיורים", כי אין להאמין לטענות של סחיטות ממון אן מין ממיועדות לגיור, מפני שהטענות הועלו ע"י פסולה לעדות "כפולה", גם אשה וגם גויה, כפי שפסק "ב"ד חוקר" של רבנים, בעיר בה גרתי, כאשר חקרו את "פעילויות" חברם, אב בית הדין.
ושאלה נוספת:
האם הרבנים שיבטלו גיורים, גם יתירו אשה לשוק, יהודיה שנישאה בנישואין אזרחיים, בפני עדים כשרים, לגר שגיוריו הופקעו? או שיחיבוה לקבל "גט אתיופי"-גט מספק?
******
בשאלת ביטול גיורים "מהבחינה ההלכתית", (ומהבחינה ה"פוליטית"), דן מנחם פינקלשטיין, בספרו: "הגיור, הלכה למעשה", הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תשנ"ד, בפרק "בטלות גיור- הלכה למעשה", עמודים 344-360.
אציין רק לקטע קצר מדבריו, (עמוד 358): "בבואנו לנתח את פסיקתו של הרב פיינשטיין הלכה למעשה, יש להבדיל היטב, בין מקרים שבהם נעשה הגיור ע"י בית דין אורטודוקסי, לבין מקרים בהם היה הגיור רפורמי או קונסרבטיבי, במקרה הראשון, נזהר הפוסק היטב, מלראות גיור בטל, בשל פגם ביסוד הנפשי...".
האין זו "הלכה פוליטית"?
*******
ואסיים בדברי הרמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג:
הלכה יד:
"אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידיד יי' נשאו נשים נכריות בגיותן, אלא סוד הדבר כך הוא, שהמצוה הנכונה כשיבא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא להכנס לדת, ואם איש הוא בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית, ואם אשה היא בודקין שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל, אם לא נמצא להם עילה מודיעין אותן כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות כדי שיפרושו, אם קבלו ולא פירשו וראו אותן שחזרו מאהבה מקבלים אותן שנאמר ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה".
הלכה טו:
"לפיכך לא קבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה, בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה והגדולה שהיו בה ישראל חזרו, שכל החוזר מן העכו"ם בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי הצדק, ואעפ"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו ב"ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותן אחר שטבלו מכ"מ ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם".
הלכה טז:
"ולפי שגייר שלמה נשים ונשאן, וכן שמשון גייר ונשא, והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר, ולא על פי ב"ד גיירום חשבן הכתוב כאילו הן עכו"ם ובאיסורן עומדין, ועוד שהוכיח סופן על תחלתן שהן עובדות כו"ם שלהן ובנו להן במות והעלה עליו הכתוב כאילו הוא בנאן שנאמר אז יבנה שלמה במה".
הלכה יז:
"*גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל העכו"ם וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו, ואפילו חזר ועבד כו"ם הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין, ומצוה להחזיר אבידתו מאחר שטבל נעשה כישראל, ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן ואע"פ שנגלה סודן*".
שאלה:
האם בתוקף ההוראות החדשות של הרב עמאר, היה בית הדין רבני, מבטל גם את גיוריהן של נשות שלמה, או שהיה מתחשב ב"קשרים" שיש לו במקומות הנכונים: "שלמה מלך ישראל שנקרא ידידי' ".
אין ספק שהרב עמאר אמר, אך השאלה היא, מה אומרת ההלכה.
תוקן על ידי - נישטאיך - 24/10/2004 13:52:50
נשלח ב-24/10/2004 14:52
האם אין כאן קשר לבתי הדין המיוחדים לגיור שמנוהלים ע"י הרב רוזן?
נשלח ב-24/10/2004 16:06
לאריק.
יש קשר, הקשר הוא שהרב הראשי רוצה לרוקן את בתי הדין המיוחדים לגיור מכל סמכות.
נשלח ב-24/10/2004 16:19
אז בשביל מה הארכת כל כך?
אישית אינני מפקפק ביראת השמים של הרב דרוקמן ושל הרב רוזן ושל עוד כמה דיינים שאני מכירם שעושים את העבודה על מנת לחטוף כל הזמן מימין.
נשלח ב-25/10/2004 18:35
לא הארכתי.
הבאתי את דברי הרמב"ם, ושאלתי איך זה מסתדר עם דברי הרב עמאר.
נשלח ב-25/10/2004 19:30
דברי הרב עמאר אין בהם מן החידוש. מקובל לשלול גירות למפרע בנסיבות מיוחדות.
אולי רב דרוקמן יש לו יר"ש, איני יודע. שמעתי שהוא עצמו מודה שמעשיו הוראת שעה. ואני הקטן חושב שהוא מחריב בזה את עם ישראל.
נשלח ב-26/10/2004 10:35
צ'אוט
<"דברי הרב עמאר אין בהם מן החידוש. מקובל לשלול גירות למפרע בנסיבות מיוחדות">
מקובל לבטל? איני בטוח שצדקת. נדמה לי שיותר מקובל לגייר לשם נישואין.
<"אולי רב דרוקמן יש לו יר"ש, איני יודע. שמעתי שהוא עצמו מודה שמעשיו הוראת שעה. ואני הקטן חושב שהוא מחריב בזה את עם ישראל">
ומה תאמר על דברי הרמב"ם בתשובתו (שו"ת הרמב"ם סימן ריא):
"שאלה מה יאמר אדוננו בדבר בחור, שקנה שפחה יפת תואר והיא אצלו בחצרו, והחצר גדולה והוא דר עם אשת אביו ושלש בנותיה הקטנות. נפלו דין ודברים בינו ובין אחיו. תבעו (האח) אל השופט ואירעו ביניהם דין ודברים הרבה. אחר כך הלשין אחיו אותו אל השופט, שקנה שפחה נוצריה וגיירה והוא מתיחד עמה באה השפחה (לפני השופט), ושאלה השופט, מה היא, אמרה: יהודיה. הציע לה הפשעות וסרבה ואמרה: אני, יהודיה בת יהודיה אני. החזיר אותה לו השופט ולקחה לביתו ורננה עליו העיר והיא עכשו נשארה בביתו. האם צריכים בית דין להוציאה מביתו משום יחוד, אע"פ שלא יתיחד עמה, משום שנאמר והייתם נקיים מי"י ומישראל, או נאמר, משום שאשת אביו עמו בחצר, איננו חייבים להוציאה מאצלו. ואם בית דין צריכים להוציאה, מאיזה טעם תהיה הוצאתה, לפי שלא מצינו שאסרו אלא יחוד פנויה ויחוד בגויה, ומאיזה טעם נאסור ישיבתה בביתו? והאם לה דין יפת תואר אם לאו? יורנו רבינו ושכרו כפול מן השמים.
התשובה: [אין לה דין יפת תואר], לפי שזאת נתייחדה בדין תורה, משום שהותר ליקחה לאשה באותה העת, ר"ל בעת הכבוש, כשהיא בגיותה, מפני שלא דברה תורה אלא כנגד היצר כמו שהותר להם באותה העת לאכול האסורים ובתים מלאים כל טוב אפילו קדלי דחזירי, ואין להקיש על זה. וצריכים בית דין אחר זאת השמועה אשר לא טובה או ישחררה וישאנה לאשה, אעפ"י שיש בזה כעין עברה, לפי שהנטען על השפחה ונשתחררה אסור לו לישאנה לכתחלה, לפי *שכבר פסקנו פעמים אחדות בכגון אלו המקרים, שישחררה וישאנה. ועשינו זאת מפני תקנת השבים* ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו. וסמכנו על דבריהם ז"ל עת לעשות לי"י הפרו תורתך. ומסייעין לו לישאנה בעדינות וברוך, ויקבעו לו מועד לישאנה או להוציאה, כמו שעשה עזרא ע"ה. והאלהים יתעלה יתקן קלקולנו, כמו שהבטיח ואמר ואסירה כל בדיליך וכתב משה.
וראה במקורת הרבים המצויינים, בהערה לתשובה זו, (המופיעה בסימון אחר) בשו"ת הרמב"ם "פאר הדור".
אין לי אלא להציע לך: תחשוב תחילה, לפני שאתה כותב "שמעתי", אולי דברי המשמיע מקורם בהלכה קדומה.
הרמב"ם קבע את דבריו לא כהוראת שעה, אלא כהוראה עקרונית, לכל הזמנים.
תוקן על ידי - נישטאיך - 26/10/2004 10:38:48
נשלח ב-26/10/2004 12:40
שוב חוזר אני על דברי. מקובל שב"ד במקרים מסויימים מבטלים גירות למפרע.
גם מקובל לגייר לשם נישואין. אבל במה דברים אמורים כשהגר אח"כ חי כדמו"י אז אפשר לומר דאפילו שנתגייר לשם נישואין מ"מ כשר בדיעבד.
אבל הכא בכל הגרים כביכול האלו אין הם שומרי תומ"צ כלל וכלל. אלא הם מחללי שבת בועלי נדות ואוכלי בשר החזיר השקץ והעכבר האהוב עליהם כידוע. וא"כ ממ"נ, אם להלכה הם גרים (שכמעט ולא ניתן ליאמר, שהרי אין להם כוונה לקבלת עול מצוות בכלל) הרי שמרבה עבירות בישראל, ואם אינם גרים הרי שמרבה נישואי תערובות. ואם לא היה מגייר אותם רוב הישראלים היו ניזורים מהם, כאשר אני בעצמי שמעתי מבחורה חילונית שהתלוננה באוזני שרוסי הטעה אותה שהוא יהודי ועשה אתה מה שעשה והיא הצטערה על זה הרבה.
סוף דבר על משמרתי אעמודה, שמעשי ר' דרוקמן הם נזק אדיר לעם ישראל.
נשלח ב-26/10/2004 15:51
מצידי תעמוד על משמרתך, עד שתתעייף לעמוד שם.
העובדות בעולם הגיור של ימנו, בין אם הגיורים היו בארץ או באם היו מחוצה לה, הן: אין אפילו אחד מני אלף, של המתגיירים לשם אישות, השומר מצוות יותר מאשר זמן קצר לאחר גיורו, ואין אפילו אחד ממאה אלף מהם, שגיורו הופקע.
נשלח ב-26/10/2004 16:56
והלוואי שהיו מאה אלף...
נשלח ב-26/10/2004 17:03
אם היה רצון כנה בזמן הגירות לשמירת תומ"צ הרי שהגירות היא כשרה.
הטענה על הר' דרוקמן הוא שהגרים שלו לעולם אין להם רצון כנה לשמור תומ"צ.
על תעשיית הגיורים בחו"ל, המקום הבעייתי ביותר זה ארה"ב. במדינות אחרות כמעט ולא מרשים גרים בגלל הבעיות האלו. ולדוגמא הבי"ד בלונדון בכל תקופת דיין אברמסקי גיירה בסך הכל ארבעה אנשים במשך עשרות שנים.
בארה"ב ישנם ב"ד שידוע שאפשר לסמוך על גירותם ויש ב"ד שידוע שא"א לסמוך עליהם.
בחו"ל הבעיה היא לא כ"כ חמורה. כי גר שאינו מעוניין לשמור תומ"צ הולך לו מהקהילה הדתית, ככה שלא צריכים לסבול אותו. הבעיה היא פה בארץ שאין לגוים האלו לאן ללכת והם בעצמם מתעקשים ליטמע בעם היהודי.
נשלח ב-26/10/2004 22:11
צ'אוטנג,
אכן, קשים גרים לישראל כספחת, במיוחד כאשר הם מתעקשים להיטמע בתוך העם היהודי.
הם כמובן מושפעים עמוקות מן הדוגמא של רות: "וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי: בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ:" [רות א, 15 - 16]
לא רק שלא גוירה כהלכה, היא עוד מתעקשת להיטמע בתוך עם ישראל.
נשלח ב-26/10/2004 22:20
אנו לא מדברים פה על גרים או לא, אנחנו מדברים פה על גוים שלעולם לא היה בדעתם לקבל עול תורה ומצוות ובאו לא"י אך ורק משום שיקולי נוחיות ומוצאים שיותר קל להם בחברה פה בארץ אם יקראו עליהם שם יהודי.
הן אמת שאין הרבה הבדל בין יהודי חילוני לגוי באורח חיים ובאמונות וכדומה. אבל אלו שמאמינים שלעם היהודי ותורתו יש מסר מיוחד לעולם, אלו יעשו כל מה שביכולתם לשמור על טוהר המסר ההוא.
ואת זה אני מקליד בזמן שאני מקשיב להללויה של הנדל.
נשלח ב-26/10/2004 22:35
צ'אוטנג,
א. אני לא יודעת כמה רות ביקשה לעצמה עול תורה ומצוות, ועד כמה היו מניעיה אחרים. הרצון להיטמע בעם היהודי, בדתו ובתרבותו, הם בדיוק מהותו של הגיור, ודבריה של רות מוכיחים זאת.
ב. אם הענין אינו באורח החיים (שהרי, לשיטתך, אין הבדל בין אורח חיים חילוני לאורח חיים גויי), אז עליך פשוט להחליף את המילה "מסר" שבדבריך, במילה "דם", וממילא אין מקום לגיור כלל.
נשלח ב-26/10/2004 22:56
אמשלום:
אין בדעתי להתווכח אתך על רות, כי הבסיס של כל אחד מאתנו שונה. אני מאמין שלרות היתה גיורת הלכתית ואת לא. אני מאמין שדעת חז"ל היא קובעת בנושא ואת לא.
אני מאמין במסר ולא בדם, וכל מי שרוצה להצטרף להפצת המסר יכול. אין לי מושג איך טעית כל כך בהבנת דברי. היהודי החילוני הממוצע היום חי כגוי ולפעמים עוד יותר גרוע ממנו. עצוב, אבל זה האמת. ועדיין יש נקודת אור, והיה בדעתי לפתוח על זה אשכול מיוחד, ואולי עוד אעשה.
נשלח ב-27/10/2004 10:19
צ'אוט.
<"אם היה רצון כנה בזמן הגירות לשמירת תומ"צ הרי שהגירות היא כשרה.
הטענה על הר' דרוקמן הוא שהגרים שלו לעולם אין להם רצון כנה לשמור תומ"צ">
והרי דברי הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק יד):
לכה א:
כיצד מקבלין גירי הצדק כשיבוא אחד להתגייר מן העכו"ם ויבדקו אחריו ולא ימצאו עילה, אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים ודחופים ומסוחפין ומטורפין ויסורין באין עליהן, אם אמר אני יודע ואיני כדאי מקבלין אותו מיד.
הלכה ב
*ומודיעין אותו עיקרי הדת שהוא ייחוד השם ואיסור עכו"ם, ומאריכין בדבר הזה ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ואין מאריכין בדבר זה, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופיאה ומעשר שני, ומודיעין אותו עונשן של מצות, כיצד אומרים לו הוי יודע שעד שלא באת לדת זו אם אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, אם חללת שבת אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו אחר שתתגייר אם אכלת חלב אתה ענוש כרת, אם חללת שבת אתה ענוש סקילה, ...ורכים וכן הוא אומר בחבלי אדם אמשכם ואח"כ בעבותות אהבה".
כמה רצון לקיום מצוות כבר יכול להיות לו לאדם, כאשר כל מה שהוא יודע זה הלכות "לקט שכחה ופיאה ומעשר שני"?!
ואעפ"כ כותב הרמב"ם: "ו*אין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו, שמא יגרום לטרדו ולהטותו מדרך טובה לדרך רעה שבתחלה אין מושכין את האדם אלא בדברי רצון"*!!!
******
האם לדעתך היו מקבלים את הרמב"ם, לחבר בועד הרבנים של שארית ישראל? או כחבר בב"ד לגיור של הרב עמאר?
