| נשלח ב-2/11/2004 13:38 |
 |
| |
בקשת עזרה דחופה
אני מחפש מידע באילו שנים שימש רב האי גאון כראש ישיבת פומפדיתא. אני יודע שהוא חי בין השנים ד"א תרצ"ט לד"א תשצ"ח.
תודה
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2004 13:49 |
|
| |
בשנת ד"א תשמ"ט נקרא בשם ראש ישיבת גאון יעקב ובשנת תשנ"ח הפך לגאון פומבדיתא.
יריעות שלמה לרשי"ר עמוד 11,84.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2004 14:05 |
|
| |
תודה תודה תודה.
א. מה זה הספר? ומהו העמוד המדוייק?
ב. יש לך במקרה את השנים הלועזיות?
תודה אתה ממש עוזר לי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2004 15:41 |
|
| |
הספר נקרא בשם תולדות גדולי ישראל (יריעות שלמה) לר' שלמה יהודה רפאפורט.
ציון הדפים הוא מדויק.
ד"א תשמ"ט = 989
ד"א תשנ"ח = 998
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2004 18:17 |
|
| |
קלונימוס
ברוך השב.
הנה מה שיש לפרוייקט השו"ת לומר. זה לא הרבה, אבל אולי זה יעזור.
השטרות
רב האי בן רב שרירא גאון נולד בפומבדיתא בשנת ד"א תרצ"ט [939] ונפטר שם בשנת תשצ"ח [1038]. ירש את כסא אביו כגאון פומבדיתא, ונחשב לחותם תקופת הגאונים; בספרים רבים 'גאון' סתם הכוונה דווקא לרה"ג, ועליו נאמר 'אחרון הגאונים בזמן וראשונם במעלה'. היה חתנו של גאון סורא, רב שמואל בן חופני. בישיבתו של רה"ג למדו תלמידים מכל העולם היהודי, וגדולי ישראל מכל הארצות פנו אליו בשאלותיהם, והושפעו רבות מפסקיו והנהגותיו. חלק ניכר מתשובות הגאונים שבידינו נכתבו על-ידו, חלקן במשותף עם אביו רב שרירא כאשר שימש כדיין ראשי בבית דינו. עד ימיו האחרונים לימד, פסק, השיב והנהיג. כתב ספרי פסק רבים על נושאים הלכתיים שונים, שרק חלקם הגיע לידינו. הספר 'משפטי שבועות' נדפס לראשונה בוונציה שס"ב [1602] מתוך תרגום עתיק לעברית מהשפה הערבית-יהודית שבה נכתב. בפעם השניה נדפס בהמבורג תקמ"ב [1782], וזו המהדורה שהוכנסה למאגר. 'ספר השטרות', ובו נוסחאות של שטרות על פי ההלכה, יצא לאור על-פי כתבי יד בידי ר' שמחה אסף, ירושלים, תר"ץ (בתוך 'מוסף התרביץ' א').
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2004 11:14 |
|
| |
שאלה נוספת באותו העניין:
האם הכתרתו כגאון בשנת 998 אומרת שהוא גם שימש כראש ישיבה; כלומר האם גאון=ראש ישיבה. או שמנויו כראש ישיבה נעשה עם מות אביו בשנת 1006?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2004 11:18 |
|
| |
מצאתי תודה... ולעייןן המתעניינים:
גאון היה התואר של ראשי ישיבות סורא ופומבדיתא שבבבל, מסוף המאה ה-6 (או אמצע המאה ה-7) ועד אמצע המאה ה-11 – תקופה הידועה בתולדות העם היהודי כתקופת הגאונים. הגאונים היו הסמכות ההלכתית העליונה, לא רק בבבל אלא בעם היהודי כולו. לאחר תקופת הגאונים שימש תואר זה את ראשי הישיבות בארץ ישראל, בבגדאד, בדמשק ובמצרים. מאוחר יותר הפך לתואר כבוד לגדול בתורה. המונח "גאון" הוא, כנראה, קיצורו של "ראש ישיבות גאון יעקב". יש המציינים ש"גאון" בגימטריה 60, כמספר המסכתות בתלמוד.
גאון התמנה לתפקידו על-ידי ראש הגולה. לעתים נבחר לתפקיד המועמד הראוי ביותר, לעתים בעל ותק וניסיון רב, ולעתים מונה מועמד שהיה נוח לראש הגולה. על רקע זה פרץ לעתים סכסוך בין חכמי הישיבות ובין ראש הגולה, וכל אחד מהצדדים מינה גאון משלו. בנוסף לידע מעמיק וכושר ניהולי, גם ייחוס משפחתי סייע לקבלת מינוי לגאון – מרבית הגאונים נמנו עם שש או שבע משפחות.
הגאונים עסקו בפירוש התלמוד כפי שקיבלו אותו מהסבוראים (וקודמיהם האמוראים), והתמקדו בהנחלתו לעם כך שישפיע על החיים החברתיים והדתיים.
הצלחתם של הגאונים בהפצת התלמוד ובהטמעתו בכל תפוצות ישראל הביאה, באופן פרדוקסלי, לירידה בכוחם, עם התפתחותם של מרכזי תורה במקומות נוספים, כגון ספרד. לכך נוספו שקיעת החליפוּת בבגדאד, ירידת כוחה הכלכלי של יהדות בבל וגזירות של השלטונות בבבל. כל אלה הביאו לסוף מוסד הגאונות בשנת 1040 בערך.
עם הבולטים שבגאונים נמנים רב סעדיה גאון, רב שרירא גאון ורב האי גאון.
|
|
|
|
|
|
