איסור "לעג לרש" וברכות "שלא עשני"

כתוב בתלמוד בבלי, ברכות יח. : "לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו": כי המת לא יכול לקיים מצוות וכבר לא יכול להתקדם מבחינה רוחנית, ולכן כאשר הוא רואה אדם שמקיים מצוות ומתקדם מבחינה רוחנית, זה גורם לו קנאה (ההסבר ע"פ הרב שלמה לוי).

אם אסור לפגוע ברגשותיהם של מתים, קל וחומר שאסור לפגוע ברגשותיהם של חיים. והאיסור הזה לא תלוי בכוונה - גם אם האדם מתכוון לקיים מצוה, הוא עלול לעבור על איסור "לעג לרש", אם קיום המצוה פוגע ברגשותיו של אדם אחר.

הברכות "שלא עשני גוי", "שלא עשני עבד" ו"שלא עשני אישה" פוגעות ברגשותיהם של כל גוי, עבד או אישה שקוראים אותן, ולכן יש בכך חשש של עבירה על איסור "לעג לרש".
גם כאשר קוראים את ההסבר הפשוט לברכות אלו ( - שהן נועדו להודות לה' על כך שלגברים בני-חורין יהודים יש יותר מצוות), עדיין יש בכך איסור "לעג לרש", בדיוק כמו לגבי מת הפטור מן המצוות, שמקנא בחי המקיים מצוות.
הסברים מתוחכמים יותר, ברוח דבריו של הרב קוק זצ"ל ב"עולת ראיה", מניסיוני, רק מעצימים את התחושה של "לעג לרש"; במיוחד כאשר מדובר בכאלה שאינם "בני/ות תורה" ואינם מורגלים בצורת החשיבה המיוחדת של הרב קוק זצ"ל.

בציבור ניתן למצוא שתי גישות קיצוניות להתמודדות עם הבעיה:
א. התעלמות: "מכיוון שחז"ל תיקנו לברך ברכות אלו, אנחנו חייבים לברך אותן, ואין חשיבות לרגשות של אחרים". גישה זו אינה מתאימה לדברי חז"ל שהובאו למעלה, שכן גם כאשר אדם רוצה לקיים מצוה מהתורה, עליו להיזהר שלא יפגע ברגשותיהם של אחרים; קל וחומר כאשר מדובר בתקנה מדרבנן (וידוע מאמר חז"ל "גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה שהוא לא תסור מדבריהם...").
ב. ביטול: "צריך לבטל לגמרי את הברכות האלו, הן כבר לא מתאימות לערכים המקובלים בתקופתנו": גישה זו אינה מתאימה להשקפת היהדות, שלפיה המצוות הן נצחיות, ויש לקיימן גם כאשר הן מנוגדות לערכים המקובלים היום.
ג. אפשר גם להגיד "צריך לבטל לגמרי את הברכות האלו, הן אף-פעם לא היו נכונות": אך גישה זו לא תתקבל על-דעת רוב הציבור הנאמן למסורת, ולכן ברצוני להציע גישה אחרת - "דרך האמצע" - שיש יותר סיכוי שתתקבל בציבור:

נשים לב, שבימי חז"ל לא היו סידורים; לכן, כאשר חז"ל תיקנו לברך ברכות אלו, הם לא תיקנו לכתוב אותן בסידור. לכן, כדי לקיים את תקנת חז"ל, לא חייבים לכתוב ברכות אלו בסידור. ניתן ללמד אותן בעל-פה, בתלמודי-תורה או בישיבות או במקומות אחרים שבהם יש גברים בני-חורין יהודים בלבד.
בדרך זו, נוכל להמשיך לברך ברכות אלו כתקנת חז"ל, אך הפגיעה ברגשותיהם של אחרים תצטמצם באופן משמעותי. אמנם עדיין יהיו גויים, עבדים ונשים שיידעו על הברכות, אך אלה יהיו בדרך-כלל אנשים חכמים יותר, שיוכלו להבין את ההסברים המתוחכמים יותר שהמציאו חכמי דורנו לנושא זה (כדברי הרב קוק זצ"ל).
אם הברכות לא יהיו כתובות בסידור, יצטמצם באופן משמעותי הסיכון שמישהו/י י/תגלה את הברכות הללו "במקרה" ללא הכנה רוחנית מתאימה.

למואדיב

בודאי זכור לך אשכולה של שחרית: "נטילת ידים של שחרית", ושם הובאה הדעה, שהברכות "שלא עשני אשה עבד וגוי", הן ברכות הראיה, שיש לברכן רק לאחר ראייתם, אך איני זוכר אם לפי דעה זו יש לברך את הברכות, סמוך לראיה.

.

נישטאיך


חיי שבגינם של הורי-הורי שעלו ארצה, שנדיר כי אראה גוי בעת אמירת ברכות השחר...

chouteng: כפי שכתבתי, חז"ל לא חשבו על הבעיה הזאת כי בימיהם לא היו סידורים, ולכן לא היה חשש שגוי, עבד או אישה יקראו את הברכות הללו בסידור.
בקשר לחשש שגוי, עבד או אישה ישמעו את הברכות בבית-הכנסת - ייתכן שבימיהם לא אמרו את הברכות הללו בבית-הכנסת אלא כל איש בביתו, ולכן לא חששו לכך. ובכל מקרה, גם בימינו זה מאד נדיר שיש גוי, עבד או אישה בבית-הכנסת בזמן אמירת "ברכות השחר", ולכן אין לחשוש.
הבעיה העיקרית בימינו היא, שנשים (שלא מכירות את התירוצים) פותחות סידור ומתחילות לקרוא. בעיה זו לא היתה קיימת בימי חז"ל.

הבעיה העיקרית בימינו היא, שנשים (שלא מכירות את התירוצים) פותחות סידור ומתחילות לקרוא. בעיה זו לא היתה קיימת בימי חז"ל.

אז אולי צריך להפסיק ללמד אותן לקרוא.

מואדיב, מה הבעיה? די שתציץ החוצה, סביר להניח שמנקה הרחובות הוא גוי. לחילופין, בחר לך גוי והצע לו סכום סמלי כדי שיגיע מדי בוקר לבית הכנסת בו אתה מתפלל. רק אל תסביר לו למה.

אמשלום,
סוף סוף עלית על זה! כמה צרות יכולנו לחסוך...

נישטאיך היקר,

אתה בוודאי מכוון לדבריו של רבנו אברהם בן הרמב"ם:

ובראותו אישה מברך 'שלא עשאני אשה',
ובראותו עבד מברך 'שלא עשאני עבד',
ובראותו גוי מברך 'שלא עשאני גוי [...]
וחיוב כל ברכה מהברכות האלה שיברכו אותה בעת עשיית הפעולה שלמענה היא תוקנה, כפי שביאר התלמוד, ולא שיברך אותה בבית הכנסת כפי שקבעו למנהג במנהגות המשובשים.
וכבר השלים עניין זה והזהיר מפני טעות המנהג שבו אבא מארי זצ"ל בהלכות תפילה מהחיבור [הלכות תפילה ז, ט], אלא שמתברר מדבריו ז"ל ששלוש מהברכות [האלה], והן שלא עשני גוי ועבד ואשה, [מברכים] אותן [ב]כל מצב, בין שראה גוי ועבד ואשה בין שלא ראה אותם [...]
ומי שראה נוסחה ישנה של התלמוד אמר לי שכתוב בסוגיה שלה 'כדחזי איניש גוי מברך שלא עשני גוי' וכן על עבד ואשה. ונוסחה זו היא המדויקת משום שההיקש מסייע לה, וכך נמצא בסידור לרבינו עמרם בן שושנא ז"ל ספר המספיק, עמ' 246 - 247

וכך גם בתשובתו של ראב"ם שאותה איני מצליחה לאתר כעת. ראו בעניין זה בספרו של נפתלי וידר, התגבשות נוסח התפילה במזרח ובמערב, כרך א' , עמ' 205 - 206.


כל הסוגיה של הברכות הללו ראויה אכן לדיון של ממש. כבר אברהם ברלינר, יהודי חרדי גרמני בן המאה ה19 התריע נגד אמירתן (הייתם מדמיינים התבטאות כזו ביהדות החרדית של ימינו). לכשירווח מעט אני מקווה להביא את דבריו.

לשחרית,

גברתי,

הרי מה שכתבתי אליך באשכולך, דף 6.

חזרתי לקרותו, ונזכרתי ב"ימים הטובים*.

איך לא זכרת שהכנסת אותו לרשימת המומלצים?

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=6&topic_id=774334


*אך בנו הראב"ם, (שו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם, סימן פג, מהדורת פריימן, ירושלים תרצח)*, תוקף בחריפות מנהג זה, פעם אחר פעם, משום שלדעתו, הברכה היא ברכת ה"מעשים והתנועות", והרי פתיחת התשובה:

"השאלה השניה הזכרתם - יאדירכם האל - שהמנהג פשוט אצלכם, מקדם לברך הברכות המפורסמות, כמו מתיר אסורים ופוקח עורים, והשאר כל יום השכם בבית הכנסת, וכבר עינו בכל מה שהזכרתם בזה. ומה שאנו אומרים בתשובתו הוא שלא אתם בלבד טועים בשאלה הזאת, אלא רוב המקומות ששמענו עליהם עושים כמוכם, ר"ל שהם אומרים את הברכות הנזכרות כלן בבית הכנסת ברבים לפני פסוקי זמרה, וכך היו עושים במצרים עד שבטלנו מנהג זה עם שאר ההנהגות הנפסדות שבטלנו ..., ונראה מכוונת אבא מארי ז"ל בהלכות תפלה שג' ברכות של גוי ועבד ואשה ראוי לברך אותם בכל יום עכ"פ בין ראה אותם בין לא ראה וכ"נ מהלכות הר"ר יצחק ז"ל בעל ההלכות, ואמר לי מי שראה נוסחא ישנה מהתלמוד והיה כתוב בה כד חזי אניש גוי מברך וכן בעבד ואשה, ונראה שזו הנסחא מדוייקת שההקש יאמת אותה וכן נמצא בסדור לרבינו עמרם בן ששנא ז"ל, (בסרע"ג שלפנינו אינו)...".

גו"ג,

אף פעם לא מאוחר מדי.

הפתרון,
לברך בשקט אם חוששים שהנ"ל יעלב.

גו"ג,
לדעתי הבעיה העיקרית היא שאת רוב הבנות (גם את הבנים ד"א) מלמדים רק לקרוא. ולא כ"כ להבין.
הניסיון מוכיח שזה מה שגורם לרוב הבעיות.

נו, אם הן קוראות "בא"י אמ"ה שלא עשני אשה" (נשים מברכות: שעשני כרצונו)", מה הן אמורות להבין מזה (אם ילמדו אותן להבין)? שמדובר בחיוב מצוות שהזמן גרמן? באמת.

בעניין זה הציע הרב שלמה ריסקין מאפרת את הפיתרון הבא:

הוא הציע שגברים יברכו: שלא עשני אישה ושעשני כרצונו
ונשים יברכו: שעשני כרצונו ולא עשני איש

מה דעתכם?






ההצעה של אישציפור היא מאד נבונה, בעיקר למי שעומד לפני חתונה - כשאתה מתרגז על אשתך, אתה יכול לקלל אותה, אבל בשקט שלא תשמע.
איך אמר גם וגם? - נו, באמת!

גו"ג,
דיברתי על להבין באופן כללי את משמעות מה שקוראים.

ומכאן לרעבעצן שחרית,
ברכת "שלא עשני אשה" היא ברכה,
ולימדוני רבותי שברכה היא ההפך מקללה ,
חבל שלא לימדו את זה גם אותך... (ועיינו גם בהודעתי למעלה, ותגלו סודות עמוקים... )
ערב טוב.

גם ברכת המינים?