חרות על פי יהושוע סובול

< פרפרזה על האדון והעבד של הייגל>

להשתחרר פירושו לשחרר. לקחת חופש לעצמך זה לתת חופש לזולתך. כל עוד נמשיך במאמץ המתיש להיות אדוני הארץ, נמשיך להיות עבדיה
פסח הוא חג החירות. מה זאת חירות? בהימנון שלנו אנחנו שרים: "להיות עם חופשי". מה זה עם חופשי? מה זה להיות חופשי? האם חופש הוא מצב, או תהליך? האם אפשר להשיג את החופש אחת ולתמיד, או שצריך להילחם עליו יום יום מחדש? במילים אחרות, האם החופש הוא מצרך שאפשר לרכוש אותו, ומרגע שרכשנו אותו הוא שלנו כמו המכונית או המחשב שרכשנו, או שחופש זה משהו שעושים אותו, אפשרות רדומה שמוציאים לפועל?
הוגה דעות אחד אמר שהוא אינו מתכוון לנסוע לסין, אבל אם יידע שנאסר עליו לנסוע לסין, הוא ירגיש שפגעו בחירותו וצמצמו את מידת החופש שלו. עוד הוסיף ואמר שאם יאסרו עליו לנסוע לסין, הוא יפתח במאבק נגד האיסור, ולא ירגיש חופשי עד שיצליח לבטל את האיסור, למרות שאינו מתכוון לנסוע לשם. נדמה לי שהדברים האלה מתארים בדייקנות ובתמציתיות את מהות הרגשת החופש, ואת משמעות המאבק עליו.
ההנחה הזאת מעוררת מיד שאלה: אני לא רוצה ולא מתכוון להרוג את השכן שלי, אבל אם אגלה שנאסר עלי להרוג אותו, האם הגילוי הזה יפגום בתחושת החופש שלי? האם עלי לפתוח במאבק להסרת האיסור? התשובה על כך היא פשוטה: ברגע שאצליח במאבק, ויוסר האיסור על הרג אדם בידי זולתו, אגלה עד מהרה שחיי שלי הפכו להפקר, שדמי שלי הותר, ואם אני לא רוצה למות, עלי להתבצר בביתי, ולבלות את שארית ימי ולילותיי בשמירה על עצמי. מה יישאר מהחופש שלי? שום זכר.
המסקנה ברורה: אם אנסה להרחיב את גבולות חירותי על חשבון חירותו של אדם אחר, אגלה עד מהרה שלא הגדלתי את מידת החופש שלי אלא דווקא צמצמתי אותה. זו אחת התכונות המעניינות של החופש: ככל שאתה מגדיל את מידת חירותו של זולתך, כך גדלה מידת החופש שלך; וככל שאתה מקטין את חירותו של האחר, כך מצטמקת חירותך.
הוגה דעות אחד, שניתח בצורה מזהירה את פרדוקס האדון והעבד, הצביע על כך שמרגע שאדם הופך לאדון ששעבד לו עבד, הוא נעשה משועבד לשעבודו של העבד שלו. ההיגיון שמאחורי הדברים מובן מאליו. כדי לשמור את העבד במצב של עבדות, ייאלץ האדון לשמור יומם ולילה על יתרון כוחו. השמירה המתמדת, שפירושה גם שמירה על עירנות מתמדת, דנה את האדון להתעייפות גוברת והולכת, אשר סופה להתיש את האדון. העבד, לעומתו, אינו צריך לשמור על כלום. הוא יכול לישון בשקט. אף אחד לא יגזול ממנו את עבדותו. כל שעליו לעשות הוא רק להראות לאדון מדי פעם בפעם שזכר החירות לא אבד לו, ולחכות בסבלנות עד שהאדון יתיש את עצמו ויאבד את יתרון כוחו. אז יגיע זמנו של העבד להפוך את הקערה על פיה. אם הוא טיפש שלא למד דבר מניסיון עבדותו, הוא ינצל את המהפך כדי להפוך בעצמו לאדון. אם הוא למד משהו בשנות עבדותו, הוא לא יעשה את השטות הזאת. הוא ינצל את מפלת אדונו כדי להוציא את עצמו לחופשי. הוא ישחרר את עצמו מעבדותו, וישחרר את אדונו מאדנותו המשעבדת לא פחות.
להשתחרר פירושו לשחרר. לקחת חופש לעצמך זה לתת חופש לזולתך. היום יש בני אדם בישראל שאומרים שמלחמת השחרור שלנו תסתיים רק ביום שבו נשחרר משעבוד את כל מי שתפסנו עליו אדנות. כל עוד נמשיך במאמץ המתיש להיות אדוני הארץ, נמשיך להיות עבדיה.
לא מזמן שמעתי מתנחלת מרצועת עזה מכריזה מול מצלמת טלוויזיה שהיא רוצה שהערבים יידעו מי הם אדוני הארץ. באותו הרגע לא יכולתי שלא לדמיין לי את הגברת האדנותית הזאת שוכבת בלילות ורועדת כעלה נידף במיטתה, בכל פעם שהרוח מאוושת בעלי העצים או בעשב היבש. מה נשאר מחירותה של האדונית הזאת, שרוצה לשמור על הסטטוס המשעבד של "אדוני הארץ"? כלום לא נשאר מחירותה, שהפכה לחרדה.
עוד לא אבדה תקוותנו להיות עם חופשי בארצנו, כי עוד לא אבדה תקוותם של בני העם הפלסטיני להיות עם חופשי בארצם. אם חס וחלילה נצליח להרוס את תקוותם להיות עם חופשי בארצו, לא יישאר עוד זכר מתקוותנו להיות עם חופשי בארצנו.

.

אמא שלום:

להבדיל מסובול, כל לא נתכוונתי להמשיל משל שיש לו נמשל כלשהו.

כל שרציתי להראות הוא כי העקרון יכול להיות מובא ad absurdum , שכן לעתים, השתעבדות לדבר אחד, עדיפה על פני המצב החלופי.

עצם העובדה כי אדם, להגדרתו של סובול, משועבד למשהו: לפחד, לחשק מסויים וכו' , עדיין לא הופכת את ההשתחררות מהשתעבדות זו למצב עדיף. לעתים, זהו הרע במיעוטו.

האשכול כרגיל סטה מנושאו העיקרי שוב למחוזות ההצתדקות הלאומנית, והמולדת הקדושה, ושוב אנו נוכחים עד כמה קשה להם לישראל טומאת הכלים יותר משפיכות דמים – איפה סדר העדיפויות? חברה, זאת לא היתה כוונת המשורר.ובטח שלא מדובר בדמגוגיה. מדובר על טבע האדם באשר הוא אדם , באשר הוא ייצור אנושי להאבק על חירותו,ומלחמתו על היציאה משיעבוד כל עוד רוחו חיה. כך ברא אותו הה' -יהודי נוצרי מוסלמי וכו', והייגל שכתב את ה"יצירה" כתב אותה הרבה לפני הקמת המדינה - כעוסקת במצב היחסים בין בני אדם בכלל – כעיקרון והתנהלות דרך הטבע האנושי להתנגד לעבדות.

ומואדיב, יש הבדל בין המשל שהבאת כשהשוות את העבד/בן אדם לכלב.
גם במקרה של הכלב הכל יכול היה להראות אחרת כפי שכתבתי, גם להבין את צורכי החיות על מנת שיחיו בשלום איתנו יש דרכים לעשות זאת – ולא סתם מסופר על החכם מכל האדם שידע לדבר אף עם החיות, בוא נאמר שכדיבר עם תרנגולת לא דיבר בשפת הקירקורים.

וכבר שמעתי על דמגוגיה, ועל הרע במיעוטו, זהו? אין עוד רעיונות, זה נגמר בזה, גזרה מן השמיים, שרק המשיח רכוב על סוס לבן יפתור לנו אותה?

מיכי ? סובול מדבר על ערכים – איפה הבחנת בכך? מה ההבדל בין דברי חז"ל "הקונה עבד לעצמו וכו', על מה הם מדברים בדיוק? אפשר לקבל הסבר

איפה בתורה אדמה היא ערך, לה' הארץ ומלואה, אם היו מקיימים בארץ שמיטה אולי היו זוכרים פרט קטן ושולי זה. ובודאי שאנשים אינם טיפשים גם אלה שאינם יהודים להבין שמה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. וישנם בני אדם במיוחד אנשי רוח, שאינם צריכים לקיים את החוק בהקפדה, ובכל זאת הולכים על פי הצו האלוהי, כשהם ניגשים לפיתרון בעיות במחשבותיהם.

ממה התחיל כל הרעיון של השיעבוד במצרים? איך הגיעו המצרים לכך ששחכו את 'יוסף' ושיעבדו את עמו? ומעניין איך תסביר את העובדה שיצחק אבינו ויתר על הבארות, על מקור החיים, ועל האדמה שאותם הוריש לו אברהם אבינו מולידו שקיבל הבטחה בדבר ירושת הארץ, למה הוא לא נאבק עם הגזלנים? להיכנס למעגל של מלחמה על אדמה ורכוש – זו בדיוק הפחיתות הכי נפוצה אצל האדם באשר הוא אדם, יצר הקניין קוראים לזה בשפת התורה.

מואדיב? זאת גזרת שמיים לחיות בפחד? חייבים להיות משועבדים למשהו ועל כן עדיף שאנחנו אלה שנחזיק בעבד ונמשיך לחיות בצורה המזעזעת בה אנו חיים?

המצב עליו מדבר סובול זה לא מצב בו הברירות הן או או. הוא מדבר על מצב בו ההבנה העקרונית צריכה להיות שחייבים למצוא פיתרון לבעיה לא בצורה הכוחנית של מי החזק הוא המנצח, כך מתנהלים כל שאר בעלי החיים בטבע בריאתם, לא כן האדם, אלא שכבר רמזתי בתגובתי למואדיב שהכל יכול היה להיראות אחרת, וההוכחה לכך היא שישנם הרבה משקים חקלאים בהם גרים כלבים חתולים תרנגולים בהרמוניה ולא מזיקים אחד לשני- לאדם יש את היכולת לשלוט על חיה ולאלפה גם בדרך של שלום בהשתמש בשכלו להבין את צרכיו של בעל החיים, ולא רק בדרך של כוחניות ושליטה.וכמובן יש את הדרך של השתלטות על החיה בדרך שנהג ר' מאיר לפיתרון זמני...