ערב עיון: מה מסתתר מאחורי הכיפה?

על אף שאני שותף לגליון זה (ולעוד כמה) של אקדמות, אני חייב לציין שהדיון שנערך בנושא ריבוי הזהויות, אינו מכיל קולות מגוונים שונים משמעותית. שוב ישנו החלק האנתרופולוגי של העולם הדתי, אשר ידון בכל השאר ממרום שבתו האקדמי. זאת במקום לזמן כמה מייצגים מכמה זוויות שונות באמת.
רק כתרגיל לדוגמא, נחשוב נא: מי ייצג שם את הדעה הלא- פלורליסטית, או השמרנית, ביחס לריבוי הזהויות או ביחס לשהויות מסוימות בתוכה?
על תופעה דומה דנתי בסקירתי על הספר 'מסע אל היהדות', גם הוא של בית מורשה. גם ם לא היה ביטוי לעמדות שונות משמעותית מאלו של אנשי בית מורשה.

אני לא מצליח להבין כיצד מי שחרט על דגלו שיח ודיון ציבורי בין הגוונים השונים, רוצים לפתח שיח בצורה כזו.
זה מזכיר לי את הפתיחות של הפלורליסטים הגדולים בחברה בת זמננו, שבדרך כלל מוכנים לשמוע בסובלנות ופתיחות של אמת רק את בני מינם.

שיחה נעימה ומלומדת לכולנו.


מיכי

הייתי מציע שיזמינו גם מישהו מהר המור או לפחות ממרכז הרב.

אריק,
האם, לדעתך, אלה המחרימים את ספרי הרב שרלו וקו"ח בן בנו של קו"ח את "אקדמות", יטרחו לכבד ערב לרגל צאת גליון שלו בנוכחותם?

מיכי,
האם אתה יודע שלא התבצעה פניה כזו?

גם_וגם
מסתבר שלא, אך הם אולי לא כ"כ מאמינים בפלוראליזם (אולי בשלום הדעות הנכונות), אך ממי שמאמין הייתי מציע שלפחות ינסה.

מיכי

זהו הרי פרדוקס ישן, האם פלורליסט מוכן לקבל דעת ששוללת את הפלורליזם ? הרי אם הוא פלורליסט אמיתי הוא אמור לקבל כל דעה כ"לגיטימית", אבל אם הוא כן מקבל את הדעה הזאת הרי שנשללת הנחת היסוד הבססית שעליה מושתתת תפיסת עולמו (מעין הפרדוקס הישן של "ספר העיר מספר רק את אותם אנשים שאינם מספרים את עצמם, האם הוא מספר את עצמו ?")

על כל פנים, תופעה זו קיימת גם בדמוקרטיה. הרי כולנו יודעים שיש מושג כזה של "דעה לא דמוקרטית", וכן מפלגה שמתנגדת לעקרונות הדמוקרטיה לא יכולה להבחר במשטר דמוקרטי אמיתי.

רב"צ,
זה לא ממש פרדוכס, שלא כמו הספר.
הרי כאן הוא יכול לשמוע אותו בלי לקבל. מדוע זה לא אפשרי?
גם בדמוקרטיה, כל עוד אין סכנה מוחשית, לא סותמים פיות.

גו"ג,
אינני יודע, כמובן. אולם אם היה רצון אימיתי, אני מבטיחך נאמנה שהיתה היענות. אם מישהו רוצה, אני עצמי מתחייב למצוא מישהו שייצג דעות אחרות.



מיכי

ראשית אקדים ואומר שטרם עיינתי בגיליון האחרון של 'אקדמות' ושלמרות חיבתי לבית מורשה אין לי מושג מה בדיוק הוא חרט על דגלו ומה לא. בנוסף, אודה שאכן קיימת תופעה של חוסר סובלנות גם אצל מי שמצהירים שהסובלנות היא דגלם.

וכעת לגופו של עניין:

א. לי באופן אישי די נמאס מחלוקת אנשים על-פי הישיבה שבין כתליה הם שהו - פיזית - וגדולי התורה שאותה הם זכו (או לא זכו) לשמש בפועל, לבין עמדותיהם.

אינני יודע אם ד"ר חגי בן ארצי למשל, שהוא מרצה בולט בבית מורשה, למד בישיבת 'מרכז הרב'. אני כן יודע (מקריאה ושמיעה) שתפיסת עולמו היא תפיסת עולם 'קוקניקית' לחלוטין, כפי שתפיסת עולם כזו נתפסת בימינו (לרבות אמונה קיצונית במדינת ישראל כאתחלתא דגאולה, ימניות מופלגת וכיו"ב). הוא גם עוסק במחקרו בעיקר בכתבי ההלכה של הרב קוק. האם אין אדם כמוהו ראוי לייצג תפיסת עולם כזו בדיון הנערך בבית מורשה?

ודאי שלא. הרי מדובר במרצה בבית מורשה ,ר"ל.

בן ארצי אינו המורה היחיד בבית מורשה (ולבטח לא התלמיד היחיד) שאוחז בהשקפת עולם שכזו (שאישית אני רחוק ממנה ת"ק פרסה).

ק"ו לגבי אנשים שתפיסת עולמם הבסיסית היא כזו וחרף זאת הם הוקעו מתוך המחנה (גם אם במחנה ואולי בקדמתו ניצבים אנשים שמתבטאים בפתיחות בנושאים דומים, וד"ל).

ב. האם ניתן לתת ביטוי ל'עמדה השמרנית'?

האם רב 'מרכזניק' שיבחר חברנו אריק מהרשימה השחורה, ויתן ביטוי הולם לאסכולה זו, יכול למלא את מקום ההשקפה החרדית?

ונניח שנבחר חרדי. האם למשל ר"מ חרדי בישיבת הסדר יספק אותה? האם רב חב"די יספק אותה? האם רב ליטאי שמקובל בחוגי יתד נאמן? האם הוא יכול לבטא גם את עמדת חב"ד ו/או קבוצות אחרות? האם רב בעל תשובה יוכל לספק אותה? רב ספרדי? ברסלבער?

ג. כאשר אני רוכש ספר שנערך בבית מורשה ונושאו 'ההלכה', אני מצפה לקרוא בו מאמרים בסגנון מסויים, אולי גם בתוכן. אני לא מצפה לפגוש שם מאמר שמופיע בספר 'אל המקורות' או בקובץ השו"ת של רבני התנועה המסורתית בישראל. כשארצה לשמוע מה יש להללו לומר - ארכוש את הספרים שבהם ניתן להם, ורק להם, ביטוי.

ד. אני דוגל בתפיסת עולם פלורליסטית. למשל, אני חושב שיש לתת ביטוי לעמדות שונות. אני לא חושב שזה מחייב אותי בכל משפט שאני מוציא מפי לסרוק את שלל הדעות ולנמק את הכרעתי.

כמו כן, העובדה שאני רואה בחופש דעות מעלה, אינה מונעת ממני לחוש שאט נפש כנגד עמדות מסויימות. גזעניות למשל.

לעתים קיימת נטייה לבלבל בין טיעון של פלורליסט שמכיר בכך שיתכן והאמת אינה בידיו, לבין טענה אחרת שאין אמת ושלכל דבר יש אותה מידת אמת. המדובר בשתי עמדות שונות ולא בהכרח חופפות.

ה. לבית מורשה יש תקציב מסויים לכתיבת מאמרים הוצאת ספרים. בית מורשה מעוניין 'לדחוף' אנשים שקשורים בו לקדמת הבמה הציבורית. לכן, בית מורשה מעדיף לתת להם במה ולא לאנשים שלא קשורים בו ואולי אף מתנגדים לרוחו. הגיון כלכלי פשוט.

תוקן על ידי - ממללא - 06/11/2004 21:59:41

ממללא

קבל

מיכי,

1. קריינא דאיגרתא וכו', ישמש נא כבודו לפה לשמרנים.

2. אני מניח שבקהל ישבו מספיק כאלה.

3. אני כבר מעביר את בקשתך לגורם מוסמך.

4. הנה, השיח כבר החל.

ממללא,
אינני מבין את טענתך. אם מישהו רוצה להציג מבט כולל על משהו, כמוצהר בספר ההוא, כי אז עליו לעשות זאת. אם הוא רוצה להציג מונוגרפיה אישית, אין בעיה. רק שיצהיר על כך.
קשה מאד להבין ספר שמציע תמונה פנורמית על ההלכה, שמיועדת למתחילים (גם, ואולי בעיקר), שמציגה זווית כל כך צרה.

נדמה לי שהגיון כלכלי הוא יפה, אבל הוא לא הכל.

מעבר לכך, החלוקה הסכמטית של אנשים לפי ישיבות, לא מעט פעמים עובדת. הראיה שיש יוצאי דופן ממש לא רלוונטית.
הסיווג שלך של חגי בן ארצי, למשל, גם הוא מבוסס על סטראוטיפים. אני אינני מכיר אותו, אלא מעט מהדברים שכתב, ולי הוא דווקא נראה מאד קרוב לרוחו של בית מורשה. אני כלל לא בטוח שמרכז הרב, או הר המור, בודאי בצביונם הנוכחי, היו "חותמים" עליו.
בימינו המסובכים השקפות פוליטיות, אינן בהכרח מבטאות עמדות דתיות. רבים שמאמינים במדינה בכל מיני מובנים, יכולים להיתפס כקרובים להשקפות דתיות מאד מודרניות.

והטיעון הזה שיש כל מיני השקפות חרדיות ואחרות, גם הוא אינו רלוונטי לכאן. משתי סיבות:
1. מגוון לעולם אינו מייצג הכל, אבל יש לו משמעות. והטענה שבכל סקטור יש מגוון פנימי, אינה מבטלת את הצורך במגוון בין הסקטורים, וגם אינה שוללת את אפשרותו.
2. בציר השמרני-מודרני רוב ככל החרדים מצוים באותו מקום, הן החבדניק, או הליטאי, או החסיד. על כן הגיוון הפנימי ביניהם אינו חשוב לעניין זה.
כמובן שפילוח הציבור צריך להיות מכוון לפי נושאי הדיון. ניתן לדבר על סקטוריזציה, לא רק במישור של מודרני-שמרני.

סוף דבר, דווקא בגלל שאינני שבוי של החלוקה לפי ישיבות שבה למדו כולם, אני רואה חדגוניות רבה בהרכבם האידיאולוגי של תוצרי בית מורשה.



מיכי

מיכי,

הבה ניטול לדוגמא את הספר 'מסע אל ההלכה', שכאמור, בזמנו פורסמה (דומני שעל דפי 'דעות'?) ביקורתך עליו.

נקודת המוצא של הספר, כפי שהוגדרה ע"י עורכו היא: נתינת "מבט חדש רענן על ההלכה, שמוצג מנקודות מבט שונות, מחקריות, הגותיות ותיאוריות" (הקדמה, ע' 12).

רוצה לומר, הספר אינו מתכוון לתת תיאור מלא של עולם ההלכה, או של גישות של אנשים הלכתיים. הספר מבקש דווקא לתת ביטוי לנקודות מבט שונות בתוך הציבור ההלכתי. לכן, יש בו מקום למאמרו של הרב שרלו על 'הלכה נבואית' (רעיון שיש האומרים שקיים בגרסאות שונות אף אצל מחברים אחרים) או של ש' ע' וואזנר על 'עבירה לשמה', ואין בו מקום לגישות אחרות מוכרות או רגילות הרואות עצמן המשך ישיר לגישה שרווחה בעם ישראל החל ממעמד הר סיני דרך ימינו ועד כי יבוא שילה.

יומרה נוספת (ואולי אותה יומרה) של הספר היא לאפשר 'מבט עדכני ותוסס אל תוך הלב הפועם של העולם האורתודוכסי, והוא שופך אור על לבטי החברה הדתית ועל המגמות החדשניות והשמרניות שבה, וכן על בעיות אפשריות במפגש שבין ההלכה למציאות. הדילמות, הקונפליקטים והאתגרים זוכים בספר להצעות מעשיות ותיאולוגיות מרעננות ביותר" (מתוך הכריכה האחורית). כלומר, הספר מחפש דוקא את הקונפליקטים, המתח והפיתרון החדשני. אלו, בד"כ נעדרים ומוחבאים במודע בהגות 'חרדית' שעיקר טענתה היא שהקונפליקט היחיד הוא בין דרך ישראל סבא ליצר הרע - בגרסאות שונות.

כמו כן, רוב ככל המאמרים בספר הם מאמרים מחקריים או לפחות בעלי נימה 'מתבוננת מהצד', לרבות המאמרים הלכאורה הלכתיים-נטו שבו (הרב לאו והרב ברנדס). אני מסופק אם רב חרדי ו/או ר"צ ב'מרכז' או 'הר המור' יהין לכתוב מאמר ברוח כזו.

כמו כן, במאמרים השונים ניתנת במה לגישות שונות בהגות האורתודכסית, שאינן בהכרח תואמות לגישות של רבנים מודערניים מבית מורשה (הראי"ה קוק, ר' נתן מנמירוב, הרח"ד הלוי, ר' יוסף ברויאר).



תוקן על ידי - ממללא - 07/11/2004 0:50:35

ממללא,
רק במשפט אחד. הרב יעקב אריאל, שאולי נחשב שמרן ביחס לבית מורשה, אולם בהחלט לא מצוי בקוטב שמרני מדי, חש שעמדותיו כלל לא קיבלו שם ביטוי (בלשון המעטה, בשיחתו עמי אחרי שקרא את סקירתי).
האם טכסט זה יכול לתת לקורא שאינו מעורה בעניין, מבט מעודכן על קונפליקטים ועל עמדות שונות? קדחת.

לא ניתן לתאר קונפליקטים מנקודת מבטו של צד אחד. זו אינה התייחסות מייצגת לקונפליקט כלשהו.
כאמור, מותר להביע עמדות, ומותר ואף רצוי להיות חד צדדי. אולם לא ראו לעשות זאת במעטה של מבוא אובייקטיבי-מדעי שמציג ספקטרום דעות וגישות ביחס לתחום כלשהו. זה פשוט לא קורה שם.
גם בסקירה כתבתי שיש בספר מאמרים מעניינים, והוא בהחלט מומלץ, ואני אכן חושב כך. אולם ההיבט הזה מאד בעיתי בעיני, ובפרט שהוא אינו תופעה יחידאית.
בכלל, במדעי היהדות, ומדעי הרוח בכלל, האקדמיה נוקטת עמדות כל הזמן, והיא בהחלט לא אובייקטיבית, אולם ברוב המקרים היא אינה מציגה את הדברים כמגמתיים, ובכך משלה את הציבור כאילו יש כאן תיאור משקף. למעשה, בדרך כלל, הוא לא משקף.

אם אתייחס בקצרה לתחום מומחיותך. גם אהרן ברק מרגיש שהוא לא צד בקונפליקטים שבחברה, אלא להיפך: הוא זה שמאפשר את התנהלותם.
במידה מסויימת הוא צודק, אבל במידה מעטה למדיי. הוא בהחלט צד מרכזי ולפעמים מיליטנטי למדיי, בקונפליקטים רבים. הבעיה היא שהוא וחבריו לא מודעים לכך.
כך גם המחקר האקדמי ביהדות, וב'מדעי' הרוח בכלל. יש להאריך בכך טובא, ואכ"מ.


מיכי

בשבת פגשתי בביהכ"נ ידיד המשמש בתפקיד חינוכי בבית מורשה, והצגתי לו את התהיה שעלתה כאן ביחס למגוון הדעות. כפי שהסתבר, ידידי לא היה מודע לא רק למגוון המצומצם, אלא אף לעצם קיומו של הערב, ולפיכך לא ידע להשיב. בכל מקרה, הוא יעביר את התהיה הלאה, ובמדה ויהיה לו במה לעדכן אותי בשבת הבאה, אשמח להודיעכם.
עוד ציין ידידי כי לא פעם הם מותקפים דווקא מכיוונים אחרים, כך למשל לפני מספר חודשים התקיים ערב לרגל מאה שנה לעליית הרב קוק ארצה. בעיני אנשים מסוימים נראה הערב הנ"ל מוטה ימינה במדה החורגת מגבול הטעם הטוב, עד כדי כך שכאשר קם משה פייגלין לדבר (בנושא "השפעת הרב קוק על הציונות הדתית") קמו מספר אנשים והפריעו לו במשרוקיות - זכר לישיבת מרכז הליכוד.

מיכי, אני מרים ידיים

גו"ג,

על הקטע עם המשרוקיות אין לי אלא להגיב בעברית הקלוקלת השגורה בפי: גדול...

מעודד להיווכח שגם לעיגולדים מתנועות שמאל דתיות עלול להיות קורטוב של חוש הומור