הגאון הרא"ש העיד ששמע מדודו הגאון רבינו חיים מוולוזין, כי רבינו הגדול הגאון הנורא רבינו אליהו אמר על הרמח"ל שהוא יודע הנמשל של כתבי האר"י ז"ל, ואמר הגר"א ז"ל שאיזה משך זמן הי' סובר שאפילו הרח"ו ז"ל לא הבין עומק כוונת הנמשל של האר"י ז"ל, ואח"כ ראה במקום אחד ששם הי' ניכר שרח"ו ז"ל אמנם ידע הנמשל. וכמו"כ רבינו הגר"א לבש בגדי יו"ט לכבודו של ספרו של הרמח"ל. ואף אמר הגר"א שאם הי' הרמח"ל בחיים הי' הולך ברגל לקבל את פניו. [ולא התחשב מאומה בחרמות שהי' נגד הרמח"ל].
מאידך שלל הגר"א את תורתו של הבעש"ט, בפרט בנוגע להשגחה פרטית, צמצום כפשוטו, החזרת הרע למוטב, תכליתו של העו"ז ועוד.
אולם בספר "קול צופיך" שיצא עתה לאור, בכמה מקומות ובפרט בסוף הספר בחלק האגרות, מצטט מלשונות של ספרי הרמח"ל שיצאו לאור לאחר פטירת הגר"א ז"ל, ששם נראה להדיא ששיטת הרמח"ל זהה לשיטת הבעש"ט בכל הפרטים הנ"ל.
על כן עלינו להתבונן אם הגר"א הי' רואה את דברי הרמח"ל, האם הי' חוזר בו מדבריו, והי' מסכים עם הבעש"ט, או לאידך גיסא הי' חולק אף על הרמח"ל?!
נשלח ב-6/11/2004 19:24
מהפכן
העלית שאלה מעניינת, שקושרת יחד עקרונות מתודיים של הכרעה בין אפשרויות מכאן, לבין שאלה של תכנים בקבלה.
התחום הראשון, המתודולוגי, ידוע ומוכר לרבים כאן, וגם לי. לעומת זאת, התחום השני ידוע רק ליודעי חן. למשל, אני איני יודע כלל -
א. מה דעת הבעש"ט בנושאים אלו שהזכרת?
ב. מה דעת הגר"א?
וממילא: במה הם מודים זה לזה ובמה הם נבדלים.
ולאחר מכן:
ג. מהיכן לקח הגר"א שדעת הרמח"ל דלא כבעש"ט?
ד. מהיכן ניתן לראות שדעת הרמח"ל קרובה או זהה לדעת הבעש"ט בנידון זה?
ואם כבר דנים בשאלות האלו:
מה אמר האר"י בנושאים אלו, והיכן? מה היתה דעת הרח"ו על כך, ואיך מבדילים בין מה שאמר האר"י עצמו לבין הסברי הרח"ו? ושמא יש כאן דרגות, דעת האר"י שמביא הרח"ו, הסברים שהרח"ו מעיד על עצמו שהם משלו, ומה שנמצא באמצע, ויכול להיות של הרב או של התלמיד?
לאחר סקירה מלאה של נושאים אלו, אפשר לעבור לשאלה המתודית.
א. מהי שיטת הגר"א בהכרעה בין פירושים?
ב. האם מה שהגר"א סבר במתודולוגיה של לימוד החלק הנגלה שריר וקיים לגביו גם בחלק הנסתר?
כל מה שאני יכול לתרום הוא בתשובה לחלק הראשון. ממה ששרד בידינו מדברי הגר"א וכן ממה שנאמר עליו, כגון בידי הגר"ח תלמידו הגדול, נראה שהגר"א סבר שיש לשפוט כל דבר לפי תכניו, ולא מתוך הסתמכות על הכרעתם של דורות קודמים, גדולים ככל שהיו.
יתכן שהוא סבר כך גם לגבי חלק הנסתר של התורה, כי יש בידינו עדות של הגר"ח, בהקדמה לפירוש הגר"א על ספרא דצניעותא, שהגר"א הכניס גם הגהות בטקסט הזה, על סמך שיקולים שונים (הגר"ח מציב משוכה גבוהה, של מאות ראיות לצורך בהגהה ומאות מקומות שמסתדרים לפיה). על כל פנים נראה שהגר"א סבר שמכוח נימוקים שכליים (האם יש אחרים? ולאידך גיסא, האם יש הבדלים בין נסתר לנגלה?) ניתן להגיה.
האם מכאן ניתן להוציא שגם בעיקרים או במסקנות עיקריות כמו הנושאים שהזכרת, יש מקום להכרעה עצמית מכוח הבנה עצמית?
לכאורה כן, אבל איני מוסמך לענות על כך. אשמח על תשובות מפורטות לשאלות שהצגתי, שהרי רק על סמך תשובות אלו ניתן לדון בנושא כראוי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-6/11/2004 20:05
מהפכן,
גם אם נניח שהגר"א היה חוזר בו,עדיין לא ברור אם היה
מתיר להפיץ השקפה זו בציבור,וכדעת תלמידו ב"נפש החיים"
שיש להתבונן בענין זה רק ב"רצוא ושוב" אבל לא לקבוע
את עבודת ה' על פיה,מפני כמה קלקולים היכולים לצמוח,
וכמו שמבאר שם.
ובהרהור נוסף: שמא היתה זו דעתו גם מלכתחילה,ולא פליגי.
נשלח ב-6/11/2004 20:12
מהפכן,
החלק הראשון שציטטת בשמו של ר' אברהם שמחה מאמצ'יסלב, אכן נדפס בסוף ספר דרך תבונות, ירושלים תר"ם. אולם שתי הפיסקאות האחרונות (על בגדי היו"ט ונכונות הגר"א ללכת ברגליו) לא נדפסו שם. למרות שהן ידועות לא מצאתי עד היום את מקורן. אשמח לדעת קודם הדיון לגופו, מהו המקור שלך.
נשלח ב-6/11/2004 20:39
מובא בשם ר' דוד כהן ("הרב הנזיר") ששלוש תנועות מנוגדות בישראל ראו ברמח"ל דמות מכוננת שלהן:
א. תנועת המוסר בישיבות ליטא - בזכות 'מסילת ישרים'.
ב. החסידות (או אולי זרמים מסויימים בה) - בגלל שיטתו הקבלית והניסוח הבהיר שלה ב'קל"ח פתחי חכמה'.
ג. ו(להבדיל?) תנועת ההשכלה - בגלל המחזות שכתב (אם כי יש שראו בהם בעלי תוכן תיאולוגי נסתר, דומני שאף שבתאי למרות שכלפי חוץ מדובר במחזות נטולי אלמנטים דתיים).
__________________
ניתן לראות את המשך התופעה עד ימינו:
א. הרצ"יה קוק החשיב את ספר 'מסילת ישרים' לאחד מספרי המחשבה המרכזיים ביותר, ולפחות ככל הידוע לי, בישיבתו - 'מרכז הרב' - התנהל שיעור קבוע במס"י ע"י אחד הרבנים החשובים בישיבה לבחורי שיעור א'.
ב. מאידך (להבדיל?), מרן הגרי"ל החשיב את אותו ספר וראה בו את אחד מסיפרי האמונה המרכזיים בהגות היהודית, ואף מסר בו שיעורים לשומעי ליקחו (שאף יצאו בספר לאחר מותו ע"י ב"צ נוריאל תלמידו).
שתי תפיסות עולם כה מנוגדות - ושתיהן יוצאות ממסילת הישרים.
נשלח ב-6/11/2004 21:08
ממללא,
נוסח דבריו המדויק של הרד"ך , מופיע בספרו "קול
הנבואה" עמ' שטו.
אגב "מסילת ישרים" אינו מקובל כספר "מחשבה" הדן
בהשקפת התורה , אלא נמנה על ספרי ה"מוסר" היסודיים.
[יש אמנם שמקשרים בין מס"י לשאר ספרי רמח"ל בקבלה
ומצביעים על מקבילות,כמו בפירוש הלא נפוץ "ילקוט
שמעוני" לר' שמעון סורסקי איש תנועת המוסר,ומקור
הדברים אצל ר' ירוחם ממיר כמו שמביא תלמידו בעל
"עלי שור".איך שלא יהיה,מצדו הנגלה,ה"פשוט" הריהו
ספר מוסר לכל דבר]
נשלח ב-6/11/2004 22:34
שהיה יחס של כבוד מסוים לרמח"ל אצל תנועות חסידיות ידוע לי
אבל לא היה ידוע לי שראו אותו כמקור וכ"דמות מכוננת" האם אפשר להצביע (או שהרב דוד הכהן בעצמו פירט) לאיזה תנועות חסידיות התכוון ??
נשלח ב-6/11/2004 23:19
ספרן - תודה
אליבןיהודה,
לי לא ידוע על שיטות בחסידות שמקושרות לשיטת הרמח"ל, אך איני בר הכי לקבוע מסמרות בכך.
דומני שהקשר אליו התכוון הרד"ך הוא הורדת הקבלה אל העם - מה שיש מייחסים לרמח"ל, בעיקר בספר 'קלח פתחי חכמה' - מוטיב שבהחלט ניתן למנות אותו כאחד המוטיבים המכוננים ברוב הזרמים החסידיים.
באותה מידה ההשכלה ראתה בו סנונית ראשונה של יצירה תרבותית יהודית שמנותקת מהדת היהודית, אך ודאי שהיו מרוחקים מעולמו.
ופעם אחרונה באותה מידה - מעריצי 'מסילת ישרים' כתנועת המוסר ו/או ליבוביץ' - שהערצתם נסובה על העמדת חובת האדם בעולמו וביאורה בלשונו הזהב של הרמח"ל, אך כמובן במנותק מיתר הגותו (כפי שהקפיד לציין ליבוביץ' שלא חסך מרמח"ל המקובל הספק שבתאי את ביקרתו - יעויין בספר השיחות בהקדמה).
נשלח ב-8/11/2004 09:12
זכיתי לשמוע שיעורים בנפש החיים מתלמיד חכם חשוב, מתנגד מושבע, וכל פעם חזרה השאלה מהתלמידים מה בעצם ההבדל בינו לבין בעל התניא והוא ענה שההבדל הוא פוליטי, כלומר שאלה של הדגשים והאם לקחת אם היחוד כגורם בעבודת ה' למרות שבנפש החיים עצמו יש לכאורה סתירות בנידון.
גם אני הקטן תמהתי על קביעתו של הנזיר על יחסה של החסידות לרמח"ל ואני בעניי איני יודע מקורות בחסידות שמיחסים לרמח"ל ולא ראיתי אינה ראיה, אך אולי הכוונה לכיוון שמפשיט את ספרי הקבלה, הרמח"ל שרואה בהם משל להנהגת עולמות והחסידות לכוחות שבנפש וצ"ע.
לגבי שיעורי מהרי"ל, למדתים ונהניתי מיכולתו כמורה למרות שכידוע איני כלל מחסידיו, אולם איני מבין כיצד ניתן להתיחס למסלת ישרים כספר המדבר על חובה במובן של מהרי"ל הלא הוא קובע את החובה כנגזרת מתכליתו של האדם להתענג על בוראו (מה שהרב קוק באורות הקדש תמה על כך שלכוארה זה איגואיזם ועיין שם הסברו ואינו כעת תחת ידי), גם הפרק האחרון מדבר על הקדושה שתחילתה עבודה וסופה גמול, ונראה שהעיקר הוא הגמול ולא העבודה, ובהזדמנות יש להעיר על עוד כמה אי דיוקים המופיעים שם.
תוקן על ידי - אריק123 - 08/11/2004 9:15:52
נשלח ב-8/11/2004 11:37
בנוגע לנושא ההשגחה הפרטית לשון הרמב"ם בתחילת ספר מדע היא: שהוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו, וכל הנמצאים צריכים לו.
לשון הרמב"ם הנ"ל שכל הנמצאים צריכים לו כוללת שלא רק שצריכים לו לעצם התהוותם ונקודת קיומם, אלא גם בכל צרכי הקיום שלהם והחיות שלהם ועד לפרטי פרטים הם צריכים לו.
ועל פי תורת החסידות [ולא כפי שמפרט הרמב"ם גם במורה נבוכים] - הפרטים גם הם מושגחים, וגם הפרט הכי קטן הוא בהשגחה פרטית מהשם, אשר רצה להשגיח גם בפרטי הפרטים של הבריאה והנבראים.
נשלח ב-8/11/2004 12:01
מנין המקור שהגר"א חלק על שיטת הבעש"ט בהשגחה פרטית?
אדרבא, הגישה הנפוצה היום להשגחה בציבור החרדי, גם הליטאי, היא השגחה על כל פרט ופרט בנוסח בעש"טי.
ושמעתי ממו"ר שליט"א שהראשונים שסרבו לקבל גישה זו, הן הרמב"ם והן הרמב"ן, לא בגלל שטענו שאין הקב"ה יודע את הפרטים, אלא שאם נניח שיש השגחה על כל עלה נידף, נתקנו את המושג השגחה משכר וענש.
תוקן על ידי - אריק123 - 08/11/2004 12:04:18
נשלח ב-8/11/2004 12:17
אריק,
בגליונות האחרונים של "היכל הבעש"ט" הקדיש הרב נחום
גרינוולד מלייקווד,שני מאמרים ארוכים ובהירים על יחס
ה"תניא" וה"נפש החיים" ומסקנתו כדעת רבך[ריא"ו אם מותר
הרי הנושא ערוך ומסודר ב"שערי אמונה"[קהת-היכל מנחם]
בכמה פרקים מקיפים.
מה ביקשת להראות בלינק שציינת,שהוא אמנם מפר' השבוע,
אולם מצומק בתוכנו?
נשלח ב-8/11/2004 14:28
אינני יודע מה מופיע בשערי אמונה ,
אך הסיבות לכך שהבאתי את הלינק הן בעיקר
1) הערה 24
שמובילה להסבר מפורט של הרבי על כל השיטות הקיימות בנוגע להשגחה פרטית : אגרות קודש כרך א' עמוד קס"ח.
2) הערה 28 שמפנה לדברי הגר"א
3) ראיות מפרשת השבוע לכך שערפאת ימח שמו ימות עוד השבוע בעזרת השם.
נשלח ב-8/11/2004 14:43
ב"שערי אמונה" ערוכים וסדורים המקורות שציינת
ועוד רבים אחרים.
למבקשים ללמוד על היחס לרמח"ל,יש לעיין במאמרו של
הביבליוגרף ר' חיים ליברמן בספר "אהל רחל" עמ' 74 ואילך
המוקדש לנושא,מן ההיבט החבדי,כמובן.
אגב,למי שהספר מזדמן לו,אל יחמיץ את החוויה של קריאת
