| נשלח ב-9/11/2004 14:18 |
 |
| |
ל"ו צדיקים נסתרים - המיתוס והאגדות
במשך הדורות נקשרו סיפורים ועובדות רבות, הקשורות באותם צדיקים נסתרים, שכשמם - נסתרים הם מעין רואה, דמותם אפופת מסתורין, ומעשיהם המופלאים - שהלוט מוסר מעליהם לעתים רחוקות - מעשי נסים ומופתים, נקשרים בדרך קבע עם חייהם ואורחותיהם, תחת הילת זוהר רבת חן, שמעוררות את הנימים הדקים שבנפש, ויוצרות כמיהה להכיר את עולמם הטמיר, במיוחד בקרב ילדים ונוער צעיר.
מקור הענין כולו הוא בבבלי מסכת סוכה דף מ"ה; אמר אביי לא פחת עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי שכינתא כל יומא.
המעניין הוא; כיצד התפתחו אותן אגדות, מהם המקורות שמהם נלקח תאור דמותם כפי שמצטיירת בעינינו כיום, והאם נכון הוא שבכדי להיות צדיק נסתר צריך להיות שיכור/נדכה או לכל הפחות מהפשוטים שבעם - כמו שמופיע בכל הסיפורים אודותיהם...
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 15:20 |
|
| |
אחד הדמויות המרכזיות האחראי לפרסום האגדות סביב הל"ו צדיקים נסתרים הוא לא אחר מהריי"ץ.
כפי שכבר כתבנו פעמים רבות, סיפורים אלו הם פרי דמיונו הפורה והמוכשר של הריי"ץ ואין להם שום קשר עם המציאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 15:38 |
|
| |
מדובר בתופעה שהיתה קיימת הרבה לפני שנולד הריי"צ ובוודאי לפני שכתב את סיפוריו, ואין זה מן הענין למצוא כאן את המקום לתקוף את הריי"צ.
במילים אחרות; זה לא רלבנטי!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 15:46 |
|
| |
אהוב עלי מאוד הסיפור של הסופר חיים באר. הוא סיפר שבילדותו הרהיב עוז לשאול את ר' אריה לוין האם זה נכון שהוא אחד מל"ו. ענה לו ר' אריה: לפעמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 15:52 |
|
| |
זכות השתיקה,
נא לצרפני למחאת כבודו הצודקת.
שלמה,
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 16:00 |
|
| |
ראו: ג' שלום, "ל"ו צדיקים נסתרים במסורת ישראל", עוד דבר, תל-אביב 1989, ע'מ 199-204; ח' שוורצבוים, "ל"ו צדיקים בפולקלור היהודי", ידע עם, יח (תשל"ז), עמ' 20-28.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 16:03 |
|
| |
העניין הרי פשוט מאד, ל"ו בגימטריא 9 והשכינה הרי למעלה מעשרה, וצדיקים מגיעים עד ל9 ולא יותר, וא"ת א"כ מ"ט לא אמרו תשעה, כי זה נוגד הסברא שיהיו כ"כ מעט.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 16:26 |
|
| |
נו באמת!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 20:05 |
|
| |
ברבעון מחנים, שיצא לאור במשך תקופה מסויימת בעריכת הרב מנחם הכהן, התפרסם מאמר בנושא המספר של לו צדיקים. (גליון סיון תשנד, "על האגדה והמדרש", עמ' 200-204). המאמר נכתב בידי מנחם כץ (איני יודע מיהו.).
המאמר קצר למדי, ארבעה עמודים בסך הכל. אך בשטח מצומצם זה מעלה המחבר תזה מעניינת מאד.
המקור הראשון לאגדה, לדבריו, הוא במאמרו של אביי בסנהדרין צז/ב, המוכפל בסוכה מה/ב.
אמר אביי: לא פחית עלמא מתלתין ושיתא צדיקי, דמקבלי אפי שכינה בכל יום, שנאמר "אשרי כל חוכי לו". "לו" בגימטריא תלתין ושיתא הוו.
(תירגום: אמר אביי: אין העולם פוחת מ-36 צדיקים, שמקבלים את פני השכינה כל יום, שנאמר "אשרי כל חוכי לו", ו"לו" בגימטריא הרי זה 36).
יש כאן למעשה שתי שאלות. מהי אותה "קבלת פני שכינה" ומדוע דווקא 36?
המחקר הנוכחי התמקד בשאלה השניה. כץ מציע סיכום קצר של המחקר עד זמנו. הוא מזכיר את שיטתו של גרשם שלום, שרואה כאן השפעה של רעיון אסטרולוגי על 36 דיקאנים שמיימיים, שמצוי גם בתרבות ההלניסטית וגם במזרח. לפי זה, אביי אימץ רעיון שמקורו בתרבות זרה ותירגם אותו לדימויים יהודיים.
לעומתו, בר, "למקורותיו של המספר לו צדיקים", (בר אילן א תשכ"ג עמ' 172) מציע התפתחות פנימית של הרעיון, אך המאמר אינו בידי והוא לא סוכם במאמרו של כץ.
גם כץ סבור שמדובר בהתפתחות אימננטית (פנימית) של החשיבה התורנית היהודית. לפי ההסבר שלו, דברי אביי אינם נוגעים, לפחות לא ישירות, לצדיקים שעליהם עומד העולם, אלא לצדיקים שרואים פני שכינה - כתחליף לעבודת בית המקדש, שעליה עומד העולם.
אם ניתן לסכם את הרעיון של כץ במשפט אחד, הריהו זה: הדגם של אביי, בן 36 הצדיקים הרואים פני שכינה כל יום – נבנה על הדגם של עבודת הכהנים בבית המקדש, כפי שהיו מחולקים למשמרות, לפי מסורת הגמרא. 24 משמרות, שכל אחד מהם משמש שבוע, וכל משמר מתחלק לבתי אבות שלכל אחד יום משלו.
לפי חשבון זה, בבית המקדש היו יותר מאלף כהנים שמקבלים את פני הקב"ה. ואכן, בנוסח מסויים של כתבי יד נזכר המספר "אלף" במפורש בסוגיה זו.
מכאן אנו מגיעים אל העיקר. הרעיון של עבודת המקדש המחזיקה את העולם וגלגוליו.
בפרקי אבות שנינו כי שמעון הצדיק אמר כי העולם עומד על שלושה דברים, ואחד מהם הקרבן. ממקורות שונים נראה כי יוחסה חשיבות עליונה לעבודת בית המקדש, ויתכן שהיו כאלו שהאמינו בפשטות כי עבודת המקדש חיונית לעולם, (בדיוק כמו בקבלה המאוחרת שהציעה אמנם תחליפים משלה).
לפי זה, אביי מציע תחליף נוסף לעבודת בית המקדש, כפי שר' יוחנן בן זכאי ניחם את ר' יהושע שגמילות חסדים במקום עבודת המקדש (אבות דרבי נתן, מהדורת שכטר, עמ' 21 - מובא במאמרו של כץ).
כץ מציע: אולי יש לקשר זאת לכך שאביי "הוה מסדר סדר המערכה וכו'". כן אולי יש להזכיר שאביי היה כהן (לא מובא בידי כץ). וכן שתורה וגמילות חסידות חשובים יותר מזבח ומנחה (ראש השנה יח/א - מובא בידי כץ).
עד כאן הרעיון היסודי. באשר ליישומו של הרעיון – זה פחות ברור, אולי בגלל קוצר המאמר, ואולי בגלל קוצר הקורא והכותב שורות אלו.
החשבון של אביי הוא שיש 36 צדיקים שמקבלים פני שכינה ביום, וזה מצטבר ליותר מאלף בשנה. לפי כלל זה מנסה כץ לקרוא את הסוגיות. אך האם רעיון זה מסביר את היווצרות הסוגיות? קשה לי להכריע בדבר.
שנית, המקור של אביי אינו היחיד הרלוונטי לכאן., יש להשוות את הסוגיה הנוכחית עם קריאתו של כץ לסוגיה מקבילה בחולין צב/א על מימרה דר' יוחנן אודות הצדיקים שבזכותם קיים העולם. כץ מזכיר את הסוגיה הזו, אך אינו מנתח אותה.
גם עצם החילוק של כץ בין צדיקים הזוכים לקבל פני שכינה לבין צדיקים שמקיימים את העולם אינו תואם כל כך לרעיון שקבלת פני שכינה הוא רעיון שהתפתח אף הוא מעבודת בית המקדש...
ובכל זאת, האינטואיציה הבסיסית, כלומר מה שנקרא "סברא", עושה רושם שאכן כץ קלע לפשט, כלומר ל"כוונת המחבר".
לפי זה, המסקנות הן כדלקמן:
א. המספר לו צדיקים נובע מעבודת הכהנים בבית המקדש.
ב. עבודת בית המקדש נחשבת כדבר שמקיים את העולם.
ג. לפי זה, לו צדיקים (או מספר אחר) מחזיקים את העולם.
מה שעדיין לא ברור לי הוא כיצד נולד המספר לו. כץ משער כי "המספר הנקוט על ידי אביי משקף את המציאות". כוונתו ודאי למספר הכהנים שעולה מן התיאורים במסכת יומא, אך יש לבדוק זאת במקומו.
כמו כן, ראוי להזכיר כי דרשתו של ר' יוחנן, המובאת בחולין צב/א, מסתמכת על פסוק מהושע.
לפיכך, נראה כי הצעתו של כץ עדיין זקוקה לבחינה מדוקדקת לאור המקורות בגמרא. ובכל זאת, אני משער שהיסוד שלה הוא נכון. הרעיון של קיום העולם בזכות הצדיקים מתחיל מעבודת הכהנים בבית המקדש.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 20:16 |
|
| |
אותם אגדות וסיפורים שמדברים על תקופת ראשית החסידות וחבורת הבעש"ט, הינם מסיפורי הריי"ץ, שיצר אם ממסורת בית אביו אם מדמיונו הקודח אם מערבוב של שניהם יחד, מסכת מופלאה של קבוצת צדיקים "נסתרים" שהם הם בני חבורתו של הבעש"ט שהיו נראים כאנשים כאילו פשוטים ובעצם מתחת לפני השטח הם הקימו את תנועת החסידות. המספר ל"ו מתבסס על הגמ' הנז' אך הסיפורים הם של הריי"ץ.
מחאות על כך הם לא רלוונטיות, אם מישהו חושב אחרת שיוכיח.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 20:27 |
|
| |
אשר
1]הסיפורים הם הרבה לפני הולדתו של הריי"ץ הם מובאים בהרבה סיפורי חסידות .[מקוה שלא תאלץ אותי להזעיק את מסתברא.]
2] תוכיח אחרת.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 20:57 |
|
| |
אינני יודעת, אבל אני חושבת שפעם פגשתי אחת מל"ו. בכל אופן, כך נראתה בעיני.
מי שרוצה לשמוע את הסיפור (פשוט למדי, אבל לי עושה משהו עד היום, ומאד יכול להיות שישעמם את הגברים):
יום אחד נתקעתי בדרך בשעת הצהריים, השעה בה היה עלי להוציא את בתי מהגן. כל אמא שעברה את זה יודעת מה עבר עלי. שעת האפס היא 1, אחרי זה סוגרים ועוזבים את הילד לבדו.
הגעתי לגן ברבע לשתיים, חיוורת, לבי הולם בעוז, מעוצבנת ודואגת ומפוזרת לכל הכיוונים.
עמדה שם אישה תימניה קטנה, מטפחת על ראשה, ילד על זרועה האחת וידה השנייה אוחזת ביד בתי, ושלושתם רגועים בצורה מדהימה.
לכאורה, סתם אישה טובה. גם אני הייתי עושה את זה בשביל מישהו בלי בעיות. אבל היה משהו בעמידה שלה - היא נראתה בעיני כאילו עמדה כך, ללא נוע, בשלווה לא טבעית, כל השלושת-רבעי שעה שאחרתי, עם הילד על זרועה האחת ובתי אוחזת בידה השנייה...
תוך שאני מודה לה ומתנצלת בהתרגשות והמתח המתפוגג של השעה האחרונה שעברתי, היא התבוננה בי ללא מילה, במבט מיוחד כזה, שלא היה בו לא נזיפה וגם לא שום דבר אחר,אבל ירד חדרי בטן, הסתובבה, והלכה...
חשבתי, אולי היא לא יודעת עברית...
אחרי כן הייתי מתעכבת כל פעם בכוונה בגן, בתירוצים שונים, ומחפשת אותה במבטי מרחוק. ותמיד תמיד חזרה אלי אותה הרגשה מיוחדת למראהָ.
המעניין הוא שבתי היתה בגן ההוא שנה שלישית, ומעולם לא הבחנתי באישה הזאת קודם, לא באסיפות הורים, לא בחגיגות חנוכה, לא כל יום בסוף יום - ולאחר שראיתי אותה פעם אחת - לא יכולתי יותר שלא לראות אותה במודגש, ולא להרגיש באותה עוצמה שלווה שלה...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 22:36 |
|
| |
השואל שאל איך התפתחו האגדות על הל"ו צדיקים, אני עניתי שאחד הדמויות האחראיות להתפתחות האגדות הוא הריי"ץ. זאת היתה תשובה נכונה והוגנת בלי שום התקפה. ולבסוף הוספתי שאין לסמוך על סיפורים אלו כלל וכלל. אני חושב שתוספת זו במקומה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 23:19 |
|
| |
הרבה פעמים מעט לוגיקה מהווה תחילף להרבה היסטוריה.
אולי תמיד הל"ו הצדיקים ביותר והנסתרים ביותר באותו דור זוכים לקבל פני שכינה? אז בהגדרה יש תמיד ל"ו כאלה.
למה דווקא ל"ו? גם זה לא בהכרח נעוץ בהיסטוריה, אלא אולי בשאלות מהותיות, כמו מהו קבלת פני שכינה? אול יש לשכינה 36 פנים, שכל אחד מהם מתגלה לאדם אחד, ולכן רק 36 בכל דור כולים לקבל את פניה. סתם ספקולציה, כמובן.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 23:28 |
|
| |
מיכי
אייקון מניף אצבע ירוקה, אבל בהתרגשות עצומה.
זה רעיון מבריק!
אם יש בו משהו, אז ראוי לבדוק אותו מול הפרשנות של חז"ל לחזון המרכבה של יחזקאל, שבו יש פנים שונות לחיות המרכבה.
ככלל, מספר הפנים של החיות עובר אצל חז"ל מטמרפוזה והוא צומח מעלה מעלה.
נדמה לי שליותר מ-36. לפחות 72.
אבל זה יכול להיות רעיון. כדאי לבדוק. ושוב, איקון עם אצבע ירוקה על הרעיון המופלא.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
