ברכה לבר מצווה של הרב מיכאל אברהם

מזל טוב

ברכתי שלוחה לך ראש וראשון לכל דבר שבקדושה,
איש האשכולות
חכם הרזים יודע צפונות.
איש אשר פיו וליבו שוים ,
בור סיד שאינו מאבד טיפה.
הגאון הרב ד"ר מיכאל אברהם.

לרגל הכנס בנו בעול מצות, מי יתן ויזכה לראותו פורח והופך לאילנא רברבא כרצונו .

[משתתפי "עצור" פוצחים בריקוד דבקות. ]
[הנשים צופות ברוקדים.]

[עוד נותנים "שב שמעתא" בבר מצוה?]


הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

מזל טוב!

זכיתי לשמוח בשמחת רבינו.

היה זה אירוע מיוחד, הרבה זמן לא זכינו לבר-מצוה עיונית ואיכותית שכזו.
לאחר סעודת המצוה, התיישב הקהל לשמיעת שיעור שנמשך כשעה, מפי האב ובניו שהשלימו זה את זה בשרשרת.

השיעור היקיף ברוחב ובעמקות את נושא יצר הטוב ויצר הרע, יעקב ועשו, בחירה והכרח.
ראשית, הציג הבן הקטן בן העשר את שאלות המפתח. אחיו הגדול ממנו הציג את תמצית התשובות. אחריו חתן הבר-מצוה הרחיב את הנושא תוך סקירה מקיפה על מכלול המשמעויות של יעקב ועשו. האח הבוגר הוסיף עומק סימבולי, ולבסוף דברי סיכום מפי האב שליט"א, יוצר המסכת כולה.

ברכות למשפחת אברהם לרגל שמחתם, ותודה מיוחדת על ערב מחכים ומקורי.

הדיווח נכתב כאן בהסכמתו של רבינו מיכי, ועתה אזמינהו להציג את תוכן הדברים מכלי ראשון.

רוב נחת וכל טוב למשפחת אברהם, מז"ט והצלחה לחתן הבר-מצווה!

יהי רצון שתזכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים.

עוד "קטנה"

חיים בריסקער בנו המיוחד של הבריסקער רב.
יחסיו עם אחיו היו מתוחים.
כשאחיו התחתן לא הוזמן לחתונה, הוא בא לאביו להתלונן.
היתכן? אח לא מזמינים לחתונה?
ענה לו הגרי"ז "אח צריך להזמין לחתונה?"

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

הצלחה בדרך הבן המתבגר, שהתבגרותו תהיה בדרך מתקדמת ליושר-אמת לנחת הוריו, חברנו היקר.

מזל טוב ורוב נחת.

מזל טוב !

מיימוני,
גם מה שכתבת מעורר בעיות, קודם מה זה שפע ומה זה שפע טוב, כלום אדון הכל משגיח בצורה חיובית, אדרבא יגדל הנער וידבק במושכלות בבחירתו ואז יחול עליו השפע.
'כך תזכו להכניסו לחופה ולמעשים טובים', שוב כעת זו בחירת הנער ומה שייך לברך על כך.
ומהי בכלל ברכה?

לכן אני נשרא עם מנהג ישראל.

לאחיי ורעיי אישי ונשות הפורום

אף הוא היה עונה כנגד המברכים, ואומר: תבורכו מפי אדון כל, כל אחד לפי מעלתו וכבודו, ולפי דרכו בפירוש המושגים של ברכה, שפע, מזל וכדו' (אם היינו פותחים אשכול שדים על כל דבר כזה היינו מכסים את השנתיים הקרובות).

אביא כעת בקצרה את תוכן דברינו, ובזה נראה את כולכם משתתפים בשמחתנו.

בתחילה יוסל'ה (בן 10) הקשה 'מה נשתנה' היום הזה מכל הימים? הוא פתח בפסוק: "ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל". שעליו אומרים חז"ל כידוע: 'ילד מסכן וחכם' הוא יצר הטוב, ו'מלך זקן וכסיל' הוא יצר הרע (אני מקווה ש'יצר' הוא עדיין מושג חוקי כאן, וכדי לא להסתבך - לא ניכנס לשאלות אונטולוגיות לגביו).
שני הבדלים: היצר הרע: מלך - שכן הוא שולט, וזקן - שכן הוא מצוי בנו מברייתנו. היצר הטוב: מסכן - שכן הוא אינו שולט, ילד - שכן הוא נכנס בנו מגיל י"ג שנה (כמו 'מר ינוקא ומר קשישא', כידוע).
ושאלנו שלוש שאלות: למה שני ההבדלים האלו (לכאורה שוברים את הסימטריה של הבחירה)? ומכך שממראה העיניים לא נראה שילד לא עושה טוב אלא 'רק רע כל היום'.

על כך ענינו, בראיות, שמציאות שני היצרים היא מברייתנו, וכוח הבחירה הוא שנכנס בנער בעת הגיעו למצוות.
'רשעים הם ברשות ליבם וצדיקים ליבם ברשותם'. הנושא הוא הלב, ולא היצר, שכן שני היצרים ביחב הם הלב, והמצב הטוב הוא השליטה שיש לנו על היצריות בכלל (שני היצרים), והמצב הרע הוא שהיצריות (טוב או רע) שולטת בנו.
וזו כחידושו של בעל התניא, שהמלחמה אינה בין טוב לרע, אלא בין נפש אלוקית (בחירה ושליטה ביצר) לנפש בהמית (יצריות - טובה או רעה).

על כן התשובה לשתי השאלות הראשונות היא: עד גיל י"ג הילד עושה מעשים טובים ורעים, אולם זה בעיקר בגלל יצרו שמושך אותו לעשות טוב או רע. מגיל זה בשלה בו יכולת הבחירה, ורק זהו המצב הטוב באמת (כאשר אדם בוחר בטוב, ולאו דווקא כשהוא עושה טוב).

ובזה יובן 'מפי עליון לא תצא הרעות והטוב', שמהקב"ה לא יוצא רע, ומציאות הדרך הרעה היא טוב מאד ('והנה טוב מאד' - זה יצר הרע). הרוע הוא בחירה ברע ולא עצם מציאות דרך רעה. וכן דייקנו ממדרשים שונים ומפסוקים.

כעת המשכנו להראות זאת בפרטי המאבק המתמשך בין יעקב ועשיו, והראינו ששניהם נולדו שווים, והמאבק לכל אורך ההיסטוריה נערך במונחי עשיית טוב ולא במונחי מלחמה רגילים (וזו כוונת הפסוק וחז"ל: 'כשישראל מביטים כלפי מעלה היו מתגברין'. וזה ביאור 'מלחמה לה' בעמלק', שהקב"ה עושה את מלחמתו במצעות הכלל שכשעושים טוב הרוע נעלם (בלשון הראי"ה: הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים אור).

לאחר מכן הראינו שיעקב ועשיו הם כוחות הראיה והשמיעה, והמאבק ביניהם הוא מאבק בין שטחיות ועומק (האסתטי והדתי, במונחיו של קירקגור - שכמובן לא שותף במערכה שם).

סיימנו בזה שיש רובד נוסף לתפיסת היצריות והטוב.
מאברהם יצאו ישמעאל ויצחק, אולם ביניהם לא מתנהל מאבק ודווקא שוררת שלוה וידידות. ובין עשיו ויעקב מתנהל מאבק מתמיד כל הזמן.
בדרך כלל מסבירים זאת כתהלך של בירור (קליפות...?, סליחה פליטת פה אומללה), אולם אנו הצגנו זאת מזווית אחרת: אברהם יוצר את המצב בו קיימות שתי דרכים. עצם קיומן של שתי אלטרנטיבות. יצחק יוצר את המאבק (מראש קבוע: 'כי ביצחק' - ולא כל יצחק. נגזר על בני יצחק להיאבק), כלומר את הבחירה ביניהן.
שני השלבים הללו וגם הסדר ביניהם הוא חשוב. בחירה בלי קיומן של שתי דרכים שכפויות עלינו, ולא נקבעות על ידינו, אין לו משמעות ערכית.
דוגמא: יש שלושה תהליכי בחירות פוליטיות:
1. בסוריה, כל אזרח נכנס לקלפי ובוחר באופן חופשי את הפתק היחיד שישנו שם, ומשלשל אותו לקלפי.
2. בשווייץ, כל אזרח נכנס לקלפי ובוחקר באופן חופשי אחד מבין שני הפתקים שישנם שם. אלא שאין לבחירה זו כל משמעות, שכן בשווייץ אין בכלל בעיות שעומדות על הפרק. לבחירות השונות אין 'מחירים'. המחירים כפויים עלינו מבחוץ וכמעט אינם בידינו, אולם הם תנאי למשמעותיותה הערכית של הבחירה.
3. בישראל, כל אזרח נכנס... וכאן גם יש בעיות. זוהי בחירה אמיתית, בעלת משמעות ערכית.

ישנה אשלייה כאילו מתן ציוויים וערכים שכפויים עלינו מלמעלה מגביל את החופש ואת הבחירה שלנו. ולא היא, לא רק שאלו אינם מגבל על הבחירה, אלא הם דווקא מהווים תנאי הכרחי למשמעותיותה הערכית של הבחירה. אדם שמחליט בעצמו מהו רע וטוב, פועל כמו בשווייץ. זהו חופש אמיתי, אולם הוא חסר ערך. למעשיו אין מחירים אלא מה שהוא עצמו קוצב. רק קיומם של מחירים, של הגדרות טוב ורע שכפויות עלינו, מאפשר את הערך של הבחירה.

לבסוף חזרנו לשאלות שבתחילה. בד"כ מניחים שההתבגרות של הנער היא תנאי לתביעת ציוויים ממנו. זה כמובן נכון, והוא התהליך אשר הבאנו למעלה, שהבשלת כוח הבחירה היא המאפשרת את קיומו של חיוב וציווי. זהו מעבר מ'סוריה' ל'ישראל'.
אבל יש גם תהליך הפוך: הציווי שמוטל על הנער, מציב בפניו שתי דרכים של טוב ורע. רק כעת יש לבחירהות שלו משמעות ערכית. ייתכן שהיו ממדי בחירה לנער גם בילדותו (וכן נראה בפשטות, שהתהליך הו הדרגתי, ולא 'פונקציית מדרגה'), אולם הבחירה עדיין לא היתה בעלת משמעות עד שלא מוצבות בפניו שתי דרכים, האחת טובה והשנייה רעה. דרכים אלו כפויות עליו, אולם הן אשר נותנות משמעות למעשיו ולבחירותיו.

לסיכום, אני מצפה מילדיי לשתי קומות של עבודת ה' ושמירת צלם (וזה פירוש 'נחת יהודי' בעיניי):
1. להיות אדם בוחר, שמחליט על דרכו וערכיו.
2. לבחור בטוב ובעבודת ה'.
שני השלבים, וגם הסדר ביניהם חשובים.
ובזה יתבאר הבדיחה הידועה על שני הבנים שהתרוצצו בבטנה של רבקה, האחד רוצה לצאת לבתי עבודה זרה והשני לבתי מדרש. רבקה חששה שיש לה אחד מבולבל וחסר דרך ('מזרוחניק', בנוסח המקובל, והשגוי כמובן). וכשאמרו לה 'שני גויים בבטנך', היא נרגעה: כי עדיף אחד רשע ואחד צדיק, מאחד שהוא חסר דרך.
וכן רואים בדברי אליהו הנביא בהר הכרמל: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים: אם הבעל הוא האלוהים לכו אחריו, ואם ה' - לכו אחריו". בשדרך כלל מבינים זאת בפנייה רטורית, אולם אני מבין זאת כפשוטו. מי שחושב (בטעות) שהבעל הוא האלוהים, אז שילך אחריו, ויפסיק להיגרר כל פעם אחרי נטיות לב (יצרים: טוב או רע). לאחר שאדם בוחר, רק אז יש חשיבות עלשיית טוב. עשיית טוב ללא בחירה, יש בה משהו בהמי, שמעקר את הטוב משמעותו. כפי שפתחנו: מציאות הכיוון הטוב ועשיית טוב היא עובדה נייטרלית. הבחירה בטוב היא עבודת ה' המלאה.

ושוב, תודה לכל חברי הפורום (שהביאוני עד הלום...). בשורות טובות ישועות ונחמות לכולנו.



מיכי

ברכת הצלחה בריאות ונחת למיכי שזכה לומר ברוך שפטרני בלב שלם

ואיקה מצטרפת לאיחולים

יה"ר שתזכה לגדלו לתורה ולמעשים טובים, ושתרווה ממנו הרבה נחת !