| נשלח ב-11/11/2004 08:08 |
 |
| |
אבא איפוד
ברוך הבא אל הפורום!
אנא הבא לנו עוד משיריך.
ואל תשכח לפתוח לעצמך אשכול מפתח בפורום המפתחות, לבל יאבדו שיריך בעתיד בין האשכולות. (מגיעים לפורום המפתחות על ידי לחיצה בראש העמוד הראשי במקום המתאים למעלה. ושם פותחים אשכול על שם אבא איפוד, ולתוכו מעתיקים את הלינקים לאשכולות השירים).
***
לא רק ששיריך עשו רושם, אלא שהם הצליחו לעורר ויכוח, שמתנהל אמנם על ידי תחרות שירים ולא כדיון ממש. מה ההבדל בין שיר לבין העתקת מילים, עם או בלי ניקוד, כפי שהראה יבוסי?
מה הם התנאים המינימליים ששיר צריך לעמוד בו כדי להחשב שיר?
אני מציע משל, שלקוח מתחום קרוב.
בשעתו, היה ויכוח גדול מתי מחשב יכול להחשב לבעל תודעה. אחד המבחנים שהוצעו, על שם טיורינג, היה כזה: כאשר מישהו ינהל שיחה עם מחשב ולא ידע לזהות, מתוך התגובות, אם הכותב הוא אדם או לא.
לפני הרבה שנים היה הדבר. בשיחה עם תוכנית מחשב שנועדה להציע טיפול פסיכולוגי, או מעין טיפול פסיכולוגי, המשוחח לא ידע שמדובר בתוכנה והיה משוכנע שמדובר בפסיכולוג בשר ודם.
אני סבור שהמבדק אינו תקף. זה מוכיח על חסרון המבדק (ויש שיטענו: על חסרון התראפיה הפסיכולוגית). אבל הוא רלוונטי לכאן.
חלק מהכותבים כאן התכוונו ליצור חיקוי של שיר כדי להראות שלא כל דבר זה שיר. והנה, מה שיצא להם זה שירים...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2004 09:13 |
|
| |
הנה משהו שנכתב אמש.
מוקדש לפורום ובמיוחד למימוני.
(סליחה על חוסר השלמות והניקוד)
עצור!
------
של נעליך
לאן תרוץ
כאן חושבים!
מחשבותיך
לא גנובות הנה
שלך היו
ועדיין
אל תתן
למוציאים לפועל
לעכל
מתנת שמים
למחבלי כרמים
לעקור
נטעי בראשית
לקוט שושנים
בערוגת נשמתך
הסר הקוצים
נכש
העשבים השוטים
לטף ברוך
פרחי גנך
כבד היוצר
מפרי יצירתו
יצירתך
רוץ כמו צבי
דהר
על כנפי מחשבותיך
ידרכו רגליך
פסגות
יאירו דבריך
משעולים
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2004 09:28 |
|
| |
היי היי אפודי
אבל שם/ פארפרזה על רבי נחמן
ואל תאמר שהשאול והקבר בית מנוס לך
כי בעולם הזה,
שיש בו לאדם טרדות ועול הפרנסה,
יכול להיות שיעקוץ וינשוך אותו
פרעוש והוא לא ירגיש,
מחמת שמחשבתו טרודה באיזה עניין של פרנסה.
אבל שם בקבר
שאז אין לאדם שום טירדה ושום מחשבה אחרת, אז,
הוא שומע אפילו הרחישה וההילוך של התולעים,
איך שהם רוחשים וזוממים עליו
ומרגיש צער של כל נשיכה ונשיכה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2004 09:48 |
|
| |
אבא איפוד
תודה
אדם קל מירוץ בשעה שהוא שמח, ואז רגליו נושאות אותו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2004 09:55 |
|
| |
שאלתי אותו
למה לכתוב?
אמר לי, את האמת את רוצה?
אמרתי לו, רק
אמר:
אני כותב כי
המורפיום אזל
האלכוהול מערפל
ויריה מחייבת מדי
ככה אמר חד וחלק
לא אשכחהו
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2004 02:10 |
|
| |
הָאִיִים הַטוֹבִים
-------------
בְּיוֹם סְעָרָה בְּיָם תַּהֲפּוּכוֹת
בְּכָל אֲשֶר אֶפְנֶה שוֹרֵר אִי שֶקֶט
וַאֲנִי אָז אַחֲפֵּש לִמְצוֹא לִי שַלְוָה
בְּמָקוֹם בּוֹדֵד וּמְרוּחָק
וּשְמוֹ אִי שֶקֶט
בְּיוֹם עֲרָפֶל בְּיָם דִיבּוּרִים
בְּכָל מָקוֹם תִּשְלוֹט אִי הַבָנָה
אֵלֵךְ לִי אָז אֶל מָקוֹם קָטָן
שָם הַדַעַת בְּהִירָה
וּשְמוֹ אִי הַבָנָה
כֹּה אֶעֱשֶה
בְּאִי אֶפְשָר וְכֵן בְּאִי סֵדֶר
וּבּכָל עֵת אֲשֶר אֶשְמַע
שֵמַע הָאִיִים הָרִחוֹקִים
אַפְלִיג בִּסְפִינָתִי לְאִיֵי מִשְאַלוֹתַי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2004 00:25 |
|
| |
"והחלק המדמה – הוא הכוח, אשר יזכור רישומי המוחשים, אחר
העלמם מקרבת החושים אשר השיגום, וירכיב קצתם לקצתם, ויפריד
קצתם מקצתם. ולזה ירכיב זה הכוח מן-ענינים אשר השיגם, ענינים
אשר לא השיגם כלל ואי אפשר להשיגם. והרבה מאלה הנמנעות ירכיבם
הכוח המדמה וימציאם הדמיון"
(הרמב"ם, שמונה פרקים פ"א)
השתיקה היא כר הפריון של הדמיון
והיא לוקחת אותי לעיתים -
למחוזות אפלים
שובה אותי בקסם הדמדומים המתעתע
בכל שתיקה- גרעין של פיוס
ונבט של תקווה
וכשיעור חוט השערה הוא השיעור
שיש ביני ובין אותו נמנע
בין הריחוק המנוכר לבין
הקרבה שאין שניה לה.
ואני מחכה לשעת כושר בה -
אפר את השתיקה
אברור בקפידה כול אות וכל תיבה
משלל המילים שצפות ועולות
מהררי ההרהורים שחבויים בפנים
אשאל את השאלה הנכונה
ואשב לנוח בצל הידיעה.
שעל פי הדין -
אין לו לאדם להונות את חברו.
ואני לפנים משורת הדין-
אל לו לאדם להונות אף את עצמו
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2004 00:46 |
|
| |
רְאֵה חָכְמָה
רֵד
אֶל תּוֹך
חֶלְקַת שָדְךָ
שְדֵה הַחָכְמָה
מַתַּת שָמַיִם
הַבֵּט
יָמִין וּשְמֹאל
מַעְלָה וָמַטָה
הִתְבּוֹנֵן
אֶל עִמְקֵי אֶרֶץ
וְרוּם שָמַיִם
עַל רֹאשְךָ
כֶּתֶר תּוֹרָה נָסוּךְ
פְּרִי עַמָלְךָ הַכַּבִּיר
מֵחוֹרְפְּךָ וַאֲבִיבְךָ
עַל שִפְתוֹתֶיךָ
תְּפִילָה זַכָּה
נוֹבַעַת מֵעִמְקֵי
מַעֲיינוֹת לְבָבְך
פִּיךָ
מָלֵא שִירָה
בְּתוֹדָה לְבּוֹרֵא
טָמִיר וְנֶעֱלָם
חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ אַיִן
רַעֲיוֹנָיךָ
דְרוּכִים קְשוּבִים
לְקוֹל אֵין סוֹף
שְמוֹעַ לְלֹא אֹזֶן
וּרְאוֹת בְּלִי עַיִן
הָעֵצָה
אַחַת הִיא לִי
הַסְכֵּת וּשְמַע
יְדַעֲתִּיהָ
מִפִּי חֲכָמִים
וְטוֹבָתָהּ גְדוֹלָה
בְּנֵה
גָדֵר סָבִיב
תְּהִי לְנוֹטֵרָה
הֲלֹא הִיא
הַדוּמִיָה הַתְּהִילָה
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2004 00:54 |
|
| |
"חדש ימינו כקדם" (תוספתה מגילה פ"ג)
לחדש ימיהם כקדם ערגו
קרעו מלבושם לזכות ברחמי בשר ודם
קרעו לבם לזכות בתעלומות הלב
שרויים באמצע הים
ורוח סערה עד לב השמיים
תלויים על חוט השערה
מוסרים נפשם זה בעד זה
אהבה עד כלות הנפש
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2004 01:23 |
|
| |
מרוץ המחשבות חוטב עצים במהירות
להצית מהם את להט הכמיהה לחיים
השמחה דוחפת קדימה
התקווה מאיצה ומאיצה
עד שנדמה שלעולם
גלגלי החיים ייסעו בבטחה
ופתאום ללא כל התראה
נתקעת בגלגלי המחשבה – התוגה
ומהפכת אותה.
אני מנסרת דרך
הולכת על פס דק.
פוחדת לנטות לאיזה צד
שלא ארחיק אלך רחוק
ואז אהיה בקצה הסקאלה
מאבדת דרכי הביתה
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2004 23:27 |
|
| |
מכשפה משוגעת מכשפה
קראנו
זרקנו אבנים היא צעקה
לעברנו ילדים רעים
קיללה במבטא יידישאי
אומרים שפעם היתה לה משפחה
פעם מזמן מזמן
בארץ רחוקה
ביום שאמות היא אמרה
הם יקברו אותי בעפר
התולעים יאכלו אותי ואהפך
עפר
ואני תוהה
את מי אני
אכסה?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2004 01:55 |
|
| |
.
שִׁיר
יצירה מילולית
מוזיקלית,
זמר, מלים ומנגינה
מושמעות בפה
או
בכלי נגינה.
יצירה ספרותית
הכתובה
בסגנון השירה,
יצירה פיוטית
במשקל
מסוים.
נגינה, מנגינה,
דברי שבח,
תהילה.
(הועתק ממילון ספיר המרוכז, הערך: שיר) .
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2004 10:18 |
|
| |
שיר
מה יש לכם אתם
משוררים צעירים
לכתוב כל כך הרבה על השירה,
ואמנות השיר
והשימוש בחומרים
ושלא תבוא,
חס ושלום,
שתיקת המשורר
לעשות בכם שמות
(מתוך תקוות המשורר/דליה רביקוביץ')
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2004 10:35 |
|
| |
שיר
יופי כיופיך לא ראיתי מימי. מי את? אולי אקראך בשם מוות.
לו באת ואמרת לי: "אני המוות", הייתי הולך עמך, בשמחה.
(פנחס שדה/ על נערה מעמק חפר, שניגשה אלי אך לא אמרה את שמה.)
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2004 10:50 |
|
| |
"וישב אבשלום בירושלים שנתיים ימים, ופני המלך לא ראה"
(שמואל ב.יד/כח)
אני רוצה להגיד לו שאני באה וזהו !
כמו אבשלום שחזר מגשור
והמלך לא אבה שיבוא אליו
עד ששרף שדהו של יואב
והודיע - קבל עם ועדה:
ועתה אראה את פני המלך
ואם יש בי עוון, והמיתני.
אעשה מעשה גבורה שכזה
אולי ישא פני
ויישק לי
כמעשה המלך.
|
|
|
|
|
