כה עשו חכמינו-מעשים בצדיקים, חכמים ומורי

באשכול שכן, כתב ממללא: "מי אמר שאין 'כה עשו חכמינו' לפילוסופים'?
מיימוני הציע לפתוח אשכול שבו יסופרו מעשים בחכמים, צדיקים ומלומדים בני ימינו, סיפורים שיש בהם השראה והתרוממות הנפש.

יש מעשייה חסידית ידועה על חסיד השואל את רעהו האם נסע אל הרעבע כדי ללמוד תורה, החסיד הנשאל עונה: "לא, נסעתי אליו לראות כיצד הוא קושר את שרוכי נעליו".

הכוונה כאן, אם כן, אינה לתורתם של אותם חכמים דווקא, אלא לסיפורים על אורחות חייהם שיוכלו לזרוע אור על עצמותם ומניה וביה גם על תורתם.

יש מעשה אחר בהשל, שאותו אני חייבת לספר בהעלם שם המשתתף השני, שכן איני יודעת את המעשה ממקור ראשון ואיני רוצה לחטוא כלפי המשתתף השני אם הפרטים אינם מדויקים, מדובר באדם גדול, שלימים הפך להיות מראשי הדוברים [התאולוגים] של הציונות הדתית.

מספרים שאותו אדם, שהיה באותה עת דוקטורנט צעיר בא לדבר עם השל על הדיסרצטיה שלו. השל הוציא מארונו בקבוק וודקה ומזג לסטודנט ושניהם שתו. "עתה ספר לי על מה אתה כותב".
הסטודנט הסביר שהוא מצא כמה חילופי נוסחאות של ברייתות בבבלי והוא רוצה לחקור את המסורות השונות של הטקסט.
השל מזג עוד כוסית או שתיים והמשיך לשאול על עבודתו.
הסטודנט המשיך לספר על הכוונות המחקריות שלו אבל בנימא קצת פחות בוטחת.
אחרי כמה שעות, אחרי כמה וכמה כוסות וודקה, אחרי כמה וכמה דמעות רותחות, הודה הסטודנט שמה שבחר לעבוד עליו הוא לא מה שבאמת מעניין אותו, ושמה שבאמת היה רוצה לעסוק בו הוא להיכנס לגוב האריות של שאלות עמוקות וקשות, שאלות של אמונה וכך עשה.
ויורשה לי להגיד -אשרינו שכך היה.

אריק,
ראשית, מה שאנו יודעים היום אין לו שום השלכה על גדלותו של אדם שפעל אז.

שנית, מה שחשוב כאן איננו המטרה הספציפית של אותו כומר, אלא נכונותו של השל המבוגר ונשוא הפנים לעשות מאמץ כדי לכבד אדם שסבל עקב פעילותו למען מה שהאמין בו. באותה מדה יכול היה לצאת אל פעיל למען זכויות השחורים, למשל - אולי אתה מכיר את התמונה של השל צועד יחד עם מרטין לותר קינג בראש מצעד זכויות אדם באחת ממדינות הדרום (אלבאמה, כמדומני). כבר העליתי פעם תמונה זו לכאן.

שלישית, מה אתה יודע על מעשי השלטון הקומוניסטי בוייטנאם שהיה גרוע ממה שחוללה המלחמה? למיטב ידיעתי, הקומוניסטים לא ריססו שטחים נרחבים (על בני האדם והבתים שהיו בהם) בקוטלי עשבים, ולא הפציצו "הפצצות שטיח" בנפאל"ם ממטוסי B-52. מספר חללי המלחמה הוייטנמיים נאמד במיליון וחצי ומעלה (ראה כאן:http://www.vietnam-war.info/casualties/), ועדיין נהרגים בוייטנאם מדי שנה אנשים רבים בהתפוצצויות מוקשים ופצצות מצרר שנותרו בשטח. כל זאת, כמובן, ללא השגת שום מטרה בשטח - להפך. כמובן, מעבר לכל זאת קיימת שאלת עצם הזכות של ארה"ב להשליט את האנשים הנראים לה על מדינות זרות (קו שהיא מנסה לנקוט בו בעקביות - ובחוסר הצלחה עקבי כמעט באותה מדה - מאז שנות החמישים).

.



כה לא-עשו חכמינו

==========================


אגדה אורבאנית ידועה היא כי הפרופ' עקיבא ארנסט סימון היה נוסע בין ירושלים לבין תל-אביב כדי להפטר מחובת קריאת מגילת אסתר בפורים.

ולא היה, אף לא נברא, כפי שיעידו מתפללי בית הכנסת שלו בעיר.

ואף סיפר לי פעם נכדו, כי בנו - פרופ' אוריאל סימון - הטריח עצמו פעם לפאנל מסויים בטלויזיה רק כדי לזכות בהזדמנות להכחיש ולהזים אגדה זו.
אלא שכדרכן של "תכניות" טלויזיה כאלו, אנשים עדיני נפש כאוריאל סימון, אינם מצליחים להוציא מלה מפיהם.

ברכות על היוזמה

שחרית

(איקון מניף אצבע ירוקה בהתפעלות. שכן זה דבר ללמוד ממנו. כמה אנו כולאים את רצוננו לברר את האמת מתוך הפחד...)

היכן היא הוודקה ההיא? צריך לפתוח גמ"ח כדי להגיש ממנה לאנשים מסויימים, שפוחדים ממה שהם יודעים, או ממה שהם חשים מעבר לאופק התודעה שלהם...


מואדיב

הנוסח של האגדה ששמעתי אני מספר אותו סיפור - אבל על ישעיהו לייבוביץ...

ואף את הגרסה הזו יש להזים. אני זוכר שבדקתי זאת בזמנו, כי שמעתי את הסיפור מאדם מהימן בבני ברק, והנה - לא דובים ולא יער. וכמדומה שכבר נכתב על זה בפורום שלנו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הנה הודעה שקיבלתי בפרטי מחברנו ספרן.
היא מובאת לפניכם ברשותו של הכותב:

שלום.

יצא לי,לפני שנים רבות לסעוד בחברתו של הרב וולף קלמן,

עם עוד אורטודוקסים אחדים,מה שעדיין זכור לי,משום שכבר

אז הדבר משך את תשומת ליבי,הרב קלמן היה היחידי שטרח

לגשת וליטול את ידיו.

אגב, לפני כשנה,קרה לי מקרה דומה בדיוק עם הרב הרפורמי

יהורם מזור.

אני עדיין חוכך בדעתי כיצד נכון לפרש את העובדות הללו.

כו"ט.



מאוחר יותר, הוסיף ספרן את הדברים הבאים:

אני הזדמנתי לשם בשני המקרים בגלל קשר משפחתי לאחד

המשתתפים.בגלל שכולם מוכרים לי,ידעתי שהסיבה לכל

העניין,מן הצד האורטודוקסי,מפני שלא מדובר בבני

תורה,מדקדקים בהלכה,אלא באנשים מן השורה,שאינם

מדקדקים בעוד הלכות רבות.

אלה העובדות.אם ברצונך לפרסם את הדברים על שני

חלקיהם , הרשות בידך.

כו"ט.

האשכול נפתח באיזכור שרוכי נעליים...

מעשה בהוגו ברגמן שמיהר לרכון ולרכוס את שרוכי נעליו של

מורו-ידידו מרטין בובר שנפרמו,בנימוק של "שימוש תלמידי

חכמים"...

הוזכר השל,

הוא היה נוהג לקלס את הסיפור המובא בספרו של איש תנועת

המוסר הרב חיים זייצ'יק "המאורות הגדולים" על ר' ישראל

סלנטר שבשעות האחרונות לחייו עסק בהרגעת הנער שהופקד

על שמירתו ולהחדיר לתודעתו,שאין לפחד לשהות עם גופת

נפטר בשעות הלילה.

אם אזכר בעוד דברים,אוסיף בעת הפנאי.