רבקה אמנו - דמותה

.

מי שמחזיקה בביתה, ליד הסורק, את העלון האחרון של ארגון "קולך" , תוכל לסרוק משם מאמר המציג פן שונה-משהו בדמותה של רבקה אמנו, במאמר שכתבה איילת וידר-כהן.

בהתייחס לכתובים עצמם (מתאים גם לאשכול 'מה המקרא עושה לך'), ובהתבונן במטרת הסיפור/ים על אבותינו ואמותינו ובכל מה שקשור לתהליך היווצרות עמנו הנבחר (שוב - על פי הכתוב), אין אפשרות להתעלם מהעובדה שלא מדובר ב'עוד אנשים' - שחייהם מתנהלים בדרך העולם הרגילה, כל הכתובים זועקים מתוך עצמם כי מדובר באורח חיים ייחודי המנווט על ידי ההשגחה לכיוון כלשהו - שאינו ברור מתחילתו, רק הולך ומתברר, ומתבהר מצעד לצעד.

כבר נאמרו בענינים אלו תלי תלים של פרשנויות, ולא אצה לי הדרך לקבל תשובות על כל השאלות שמתעוררות בפרשיות אלו, מה שאני מבקש בשורות אלו אינו אלא לשים לב פעם נוספת - דבר שבוודאי ידענו היטב - לכך שאותו בירור שנוצר בסופו של דבר וידוע היטב לכולנו כיום, שהלך והתבהר במהלך ההתרחשויות, היה ברור לאמותינו שרה ורבקה במובן של 'צעד אחד קדימה', כך הדבר לגבי שרה עם יצחק, עד שנאמר לאברהם בנבואה מאת השם; 'כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה', וכך הדבר גם לגבי רבקה עם יעקב, שהכתובים מעידים על כך שדווקא היא זאת שהתברר אצלה מעמדו של יעקב עוד בטרם ידע מכך יצחק (שטעה?).

השאלות שצריכות להישאל בהתאם לאמור הן, לא מדוע עשה או עשתה גיבור/ת הסיפור מה שעשו, אלא מדוע בחרה ההשגחה לברר את גורל ההיסטוריה היהודית בדרכים אלו. ושוב, בשלב זה - די לי בכך שהתבוננתי בכתובים וברוח הדברים שבהם, והתשובות - יבואו או לא יבואו, ימים יגידו...

עוד יותר קשה לי, כל הענין שבספר בראשית על העדפת ילד אחד על השני. בזה רבקה אינה אשמה יותר מיצחק- שניהם במידה שווה.
ואם כבר כך, איך רבקה תתנהג אחרת, למען בנה האהוב?

יתכן שסיפורו של יוסף בא לנטרל את הגישה ההרסנית הזאת.

דבר זה של העדפת בן אחד על השני, מצוי הרבה בתנ"ך, יש מן החוקרים הסבורים כי הדבר רווח בתקופתם מפני הצורך והעמדת יורש יחיד אשר ימשיך לשלוט על נחלות אבותיו, ולהקים את שמם הלאה.

דוגמא לכך מצינו גם בדין העדפת הבכור אשר היא הקמתו כממשיך המרכזי לאבותיו ע"מ לשמר את שם המשפחה ושם אבותיו.

אני מאוד אוהב את דמותה של רבקה ,
ולא פחות מכך מעריך ומכבד אותה.

זו דוגמת מופת ליכולת התבטלות מוחלטת מחד (ובזה היא בהחלט "בת-זוגו" של יצחק הנעקד) ומאידך יכולת להגעה לדעת ברורה ולהכרעות קשות, תוך קביעת עובדות "שנויות במחלוקת" בשטח.
בעיני זו אחת הדמויות הנשיות היותר מדהימות במקרא, שמחד מוצאת את מקומה באופן מובהק כ"בת זוגו של",
ומאידך בונה לה מקום עצמאי ברור ביותר, שלעיתים חולק על יצחק, אבל בשורה התחתונה יודעת "לסגור מעגל" ולהגיע לשלום בית, בחכמה ותוך קבלה של יצחק את דרכה. (להבנתי "קצתי בחיי מפני בנות חת" הוא אחד השיעורים היותר גאוניים בחכמת חיים בין אישית ובכלל)

נ.ב. אני יודע שאפשר לפרש את הדברים אחרת, וכמובן שאפשר לראות את כל הסיפור הזה כנוכלות סוג ד', קריאה כזו של הטקסט אני רואה כמוטעית וטיפשית. (מקדים רפואה, כדי לא להיזקק לדיונים עקרים ומיותרים...)

חברים,

אם יורשה לי להעיר, כי מטרת האשכול הוא לנתח את דמותה של רבקה מבחינת אימהותה לכלל עם ישראל, נכון שיש את הבעיתיות בסיפור העדפת בן אחד על השני, ובכל זאת אחרי הנימוק של 'מצווה הבאה בעבירה' אולי אפשר להתייחס אל עניין ההעדפה בפרופורציה הראויה? בראיה של פרט מתוך המכלול.

האם כל אמא בתוך תוכה אינה יודעת 'ערכם' האמיתי של בניה?
לא בחינת שווה יותר מבחינת ערך חייו, או הראוי לאהבה באשר הוא בנה -אלא מבחינת זה הראוי להיות ממשיך רעיוני של מה שהוקנה כ'חינוך' העקרונות/הערכים בבית?




תוקן על ידי - riv - 17/11/2004 0:11:58

לדמותה של רבקה:

פרשת וישלח מתארת את המשך מסעו של יעקב מפדן ארם לאביו לקריית ארבע שבארץ כנען. תיאור תלאותיו לאחר פרידתו מלבן, פגישתו ומאבקו עם המלאך ושמו ישראל שניתן לו, פגישתו עם עשו והתנהלותו בה, השתקעותו בשכם, פרשת דינה שמעון ולוי, קריאת הקב"ה אליו לקיום נדרו בבית אל, התגלות הקב"ה אליו, פטירת רחל ליד אפרת, הגעתו לאביו ליצחק ופטירתו של יצחק.

לקורא הפרשה ייראה פירוט עניינים אלו אך טבעי, תחנותיו של יעקב בדרך לאביו ומעשיו אשר הינם סימן לבנים בכל שלב ושלב של הדרך. אולם, קריאה מדוקדקת תעלה סיפור המובא בפסוק אחד הנראה תלוש ולא קשור לשום סיפור אחר, המדובר בתת-הסיפור המופיע בתוך תיאור מסעו של יעקב מבית אל לקריית ארבע טרם פטירתה של רחל, סיפורה של דבורה מינקת רבקה: "ותמות דבורה מינקת רבקה, ותיקבר בתחת לבית אל תחת האלון; ויקרא שמו, אלון בכות" (בראשית ל"ה, ח').

פרשנים רבים התקשו בעניינו של סיפור זה, מי היא דבורה, מדוע נתלוותה ליעקב, מהו חשיבות סיפור פטירתה, מינקת של מי היא הייתה וכדו'.

רש"י, שנתקשה בשאלה מדוע האבל המיוחד על המינקת, מתאר את דבורה כשליחתה של רבקה ליעקב להחזירו מפדן ארם כפי הבטחתה לו כששלחתו: "ושלחתי ולקחתיך משם", במהלך המסע חזרה נפטרה דבורה, ובמהלך האבל על מותה "נתבשר שם באבל שני שהוגד לו על אמו שמתה" (בראשית רבה). אבלו של יעקב על מותה הינו אבל כפול – על פטירת המינקת של אמו, ובראש ובראשונה – על פטירת אמו רבקה, עניין המצריך את קריאת השם למקום הבשורה – אלון בכות. נשאלת השאלה: מדוע אם כן הכתוב תופס את הטפל – את מות המינקת ואינו מזכיר את העיקר – מות האם? מדוע לא הוזכר יום מותה של רבקה בפירוש? רש"י מפרש כי כיוון שיום מותה של רבקה הועלם – בכדי שלא יהיה לה גנאי בזה שיכנוה "כרס שיצא ממנו עשו" ועקב כך גם הכתוב לא פרסם את יום מותה בפירוש ותלה זאת ברמז – במיתת המינקת.

הרמב"ן מתקשה בפירוש זה, שהלא מצד אחד גם קבורת לאה לא פורסמה בפירוש, ואצל לאה לא שייך גנאי, ומצד שני – קבורתו של יצחק נכתבה בפירוש: "ויקברו אותו עשו ויעקב בניו" (שם פס' כ"ט) והלא גם ביצחק אבי עשו שייכת אותה פחיתות כבוד. ולכן מסביר הרמב"ן כי קבורתה של רבקה לא נזכרה כיוון שלא הייתה זו קבורה מכובדת: יעקב לא היה שם, עשו שנאה בעקבות מעורבותה לטובת יעקב בפרשת הברכות, ויצחק שכהו עיניו לא יכול היה לצאת מביתו. ולכן לא רצה הכתוב להזכיר שקברוה בני חת והעלים את דבר קבורתה. הרמב"ן מביא חיזוק לדבריו ואף מדגישם בציטוט ממדרש תנחומא: "אמרו: אתה מוצא כשמתה רבקה אמרין מאן יפוק קמא, אברהם מת, יצחק יושב בבית ועיניו כהות, יעקב הלך לו לפדן ארם, יפוק עשו רשיעא קמא ויימרון ברייתא ליטין בזיא דהא כדין ינקין, מה עשו הוציאו מיטתה בלילה".

וכעת ברור מהו מקומו של סיפורה של דבורה בתוך רצף הפרשיות, קורבנה של רבקה, שאיננה נזכרת במקרא בפירוש לאחר דבריה ליעקב כששלחתו לפדן ארם, היה עצום – למעשה נותרה היא לבד במשך אותם שנים ללא משענת בביתה, במעשיה גרמה לניתוק מבנה הנותר אשר שנאה, ואפילו קבורתה נסתרה. אולם כל זאת הייתה מוכנה אימנו רבקה להקריב, על מנת שברכותיו של יצחק יגיעו לייעודן האמיתי – להמשכיות מורשת אברהם ויצחק – יעקב, למטרה זו מוכנה רבקה לשלם את המחיר הגבוה ביותר, ואולי לכך התנבאה בדברי שכנועה ליעקב טרם קבלתו את ברכות אביו: "עלי קיללתך בני" (בראשית כ"ז, י"ג).

…

אכן, שמוליק רבקה ידעה את המחיר שהיא עתידה לשלם, ונראה כי היתה שלמה במעשיה.

אם נבחן את דרכה של רבקה בפרשת הברכות לפרטיה, לרבקה נמסרה נבואה כשהלכה לדרוש את ה' בבית מדרשם של שם ועבר "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר" (בראשית כה/כג), נבואה זו שעיקריה הם שתלד שניים, וכי הצעיר הוא הוא הנבחר.
כאן קבלה רבקה ידיעה שהבכור עשו אינו ראוי לבכורתו וכי הנבחר הוא יהיה הבכור, הבחירה תקבע את זכויות הבכורה. נבואה זו נאמרה לרבקה, ולא נאמרה ליצחק. ידעה רבקה ברוח הקודש מה שלא ידע יצחק מפני שה' לא הודיעו. היה זה בבחינת סוד ה' לרבקה והיא שמרה סודה זו עד שהגיעו בניה לגיל שישים ושלוש שנים.

רבקה שאלה את עצמה כל אותן שנים, מפני מה גילה לה ה' ש"רב יעבד צעיר"? היא ראתה במו עיניה את יעקב הצעיר איש תם ויושב אוהלים, וראתה את עשו מלסטם את הבריות והבינה עמוקות את ההבדל שבין שני בניה, שני הבנים ליצחק. שישים ושלוש שנים נשמר הסוד ובהגיע רגע ההכרעה נפתרה לרבקה תעלומת הסוד.
יצחק קורא לעשו בנו הגדול להחיל עליו את הברכות. יצחק מבקש שעשו יכין לו מטעמים כדי לזכותו במצוות כיבוד אב .

רבקה היתה יכולה להיכנס לחדרו של יצחק ולמסור לו את האמת הנבואית שנמסרה לה ולהעמידו על טעותו, שעשו אינו ראוי לברכה, רבקה התלבטה, אם מן הראוי שתגלה עכשיו את סוד ה' לה, ליצחק העומד לברך את עשו. ה' מנע מיצחק את הסוד וכי היא רשאית לגלות לו? אך מאידך אם תחריש ותאפשר את מסירת הברכות לעשו הרי זו טעות נוראה ויש בה משום "לפני עוור לא תתן מכשול" כלפי יצחק. היא מבינה שזו חובתה בעולמה וחובתה כאם לאומה הישראלית למנוע את מסירת הברכות לעשו ולעשות כל שביכולתה להחיל את הברכות על ראשו של יעקב.

לפיכך, הכריעה רבקה שהיא תפעל בכפוף לנבואה שנמסרה לה ולא לאחר, והיא, על פי אותה נבואה תמנע מעשו לקבל הברכות ותדאג לכך שיעקב יזכה בהן. בהכרעה זו, הבינה רבקה שיש סכנה במערכת יחסיה עם יצחק, שכן היא תפעל ללא קבלת הסכמתו, ויש סכנה של פגיעה בבנה עשו שהיא אמו, זאת ע"י שתמנע ממנו לקבל את ברכת אביו. רבקה עשתה העדפה ברורה – העדפת רצון ה' על פני כל שיקול אישי, משפחתי ורגשי. היא תפעל לפי מיטב הבנתה ותבצע את חובתה בשעה גורלית זו, ותצפה לסייעתה דשמייא כאשר פעלו בדור שקדם לה, אברהם ושרה.

תוכניתה של רבקה ברורה, היא פונה אל יעקב, משתפת אותו בסודה ומצווה אותו להביא אליה שני גדיי עיזים. היא תכין את המטעמים והוא יכנס אל יצחק כדי שיברכהו לפני ה' לפני מותו, במקום עשו.
ידעה רבקה שברכה לפני ה' – תחול גם בטעות, ויש למנוע אותה מעשו ולהביאה על יעקב.
בכוונה מכוונת רצתה רבקה שיצחק יחשוב שעשו עומד לפניו, כדי שיברכו בלב שלם ונפש חפיצה, עד כדי כך היתה דאגתה של רבקה לקיום נבואתה "ורב יעבד צעיר"

"עשו מלסטם את הבריות" - זאת מנין?

ו-63 דווקא מנין ?

אבל לא זה העניין, אלא עניינה של רבקה.

דומה עלי שאישה זו סומכת רק על עצמה. שיש בה תבונת מעשה, וראייה למרחוק, ואומץ לב - והיא בידה תעשה, אינה ממתינה לרשות.

וכשהיא יודעת דברי הנבואה, כאמור לעיל, אין היא סומכת להביא דברים בפני יצחק בעלה, כפי שתעשה אישה כנועה, ותמתין למשפטו - אלא היא פועלת כמיטב הבנתה ואינה מותירה מקום לספק.

וגם עם אליעזר היא נוקטת יוזמה, מבינה שהאיש החשוב הזה יכול לשנות את גורלה לטובה, היא מציעה שם דברים...

מעניין נושא הפתרון של רבקה, שנסמכה על חשכת האוהל וחשכת עיניו של יצחק כדי להגשים מטרתה ומטרת הנבואה - ואחיה לבן, שנסמך על חשכת האוהל וחשכת הלילה והחליף בין הבנות לאה ורחל.




תוקן על ידי - מגי_אדם - 18/11/2004 13:15:02

מגי לענין שאלותיך,

אני שוב מזכירה לך, ליהדות אין ערך באם איננו מתייחסים לזה שאין תורה שבכתב = מקרא. בלי תורה שבע"פ = התלמוד וכו'. על זה בפורום הזה אין ויכוח כמדומני.

אולי מי מהחברים, יאות להסביר לך פשר: מלסטם את הבריות" והמספר 63

רצה לי...