האם הנרות הללו קודש הם?

שבת דף כב עמוד א:

"רב יהודה אמר רב אסי (אמר רב:) אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: וכי נר קדושה יש בה! מתקיף לה רב יוסף: וכי דם קדושה יש בו? דתניא: (ויקרא יז) ושפך וכסה - במה ששפך יכסה, שלא יכסנו ברגל, שלא יהו מצות בזויות עליו. *הכא נמי - שלא יהו מצות בזויות עליו"*.

מדברי גמרא זו ניתן להבין, שאין כל קדושה בנרות חנוכה, ואיסור השימוש בהם אינו בגלל קדושתן, אלא כדי "שלא יהיו מצוות בזויות בעיניו".

ונשאלת השאלה, א"כ איך אנו אומרים "הנרות הללו קודש הם"? וכי קדושה זו מהיכן באה?

התשובה לשאלה זו, היא במקור תפילה זו, שבמסכת סופרים פרק כ הלכה ד:

"המדליק אומר, ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר של חנוכה, *ומתנה* ואומר: הנירות האילו אנו מדליקין על הישועות ועל הניסים ועל הנפלאות, אשר עשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים, וכל שמונת ימי חנוכה הנירות האילו *קודש*, ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד, כדי להודות שמך על נפלאותיך ועל ניסיך ועל ישועתיך".

(ההתנייה אינה מופיעה במסכת סופרים, שבסוף ש"ס ווילנא, והעתקתיה ממסכת סופרים-מהדורת היגר).

והיינו, ש"קדושה" זו, היא התנייה של מדליק הנרות, לאיסור והיתר השימוש בשמן ובנרות, שהיא "קדושה" ללא קדושה, וכבהמשך דברי הגמרא בשבת דף כב עמוד א, לגבי נוי סוכה:

"סככה כהלכתה, ועיטרה בקרמים ובסדינין המצויירין, ותלה בה אגוזים אפרסקין שקדים ורמונים ופרכילי ענבים, ועטרות של שבלים, יינות (של) שמנים וסלתות - אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג, *ואם התנה עליהן - הכל לפי תנאו*.

הקדושה לא באה ולא הלכה לה לשום מקום, אלא שאסור להשתמש בה לתשמיש אחר, מאחר שהוקצתה למצווה.

הקצייה זו אינה אלא לימי החנוכה, ולכן אנו אומרים "וכל שמונת ימי החנוכה הנרות הללו קודש הם".

האם יש "קדושה" בנרות, לאחר שמונת ימי החנוכה?

והיה באם לא התנה?

"אם כבתה והותיר שמנה מוסיף עליו יום שני ומדליקו ואם הותיר ליום שני מוסיף עליו ליום שלישי ומדליקו וכן שאר הימים *הותיר ליום שמיני עושה מדורה ומדליקו בפני עצמו דכיון דהוקצה למצוה אסור להסתפק ממנו"*, (שאילתות דרב אחאי פרשת וישלח שאילתא כו).

דבריו הובאו להלכה ב שו"ע או"ח בסימן תרע"ז.


.