הבהרה

"עצור! - כאן חושבים!", מיועד לעסוק בהלכה ובמחשבה היהודית. כולם מוזמנים, כל הנושאים פתוחים לדיון. כמובן, תוך הקפדה על כללי התבטאות ודרך ארץ.

מטרתנו אינה להחזיר בתשובה (למרות שנשמח על השתתפותם של אלו שלא למדו ולא עסקו בתורה עד היום). כמובן, אין מטרתנו, ח"ו, לסייע בידיהם של אלו שמתנגדים לתורה.

בעינינו, כל בירור של אמת מן השקר והטעות הוא דבר שבמצווה.

כוונתנו להעניק במה לדיונים פתוחים בנושאים העומדים ברומו של עולם המחשבה, אך בדרך כלל, מתוך חשש וזהירות יתר, נדחקים הצידה. בעינינו, אין סתירה בין יראת שמים ליושר אינטלקטואלי. אנו מצהירים כי אנו מחוייבים לשניהם כאחד.

למרבה הצער, יש שמטיחים בנו כינויים מדביקי תוויות, שכאילו מגמתנו להקל עול מלכות שמים ח"ו, כאשר ההפך הוא הנכון. תשובתנו אחת: שמע האמת ממי שאמרה. חותמו של הקב"ה – אמת.

[יש כאלה שמתגדרים בהצהרות דומות, ואין ליבם לשמים. לא תמיד קל להבחין בין תכלת לקלא אילן].

נשתדל להעלות גם נושאים שכבר נידונו במקומות אחרים ולהוסיף עליהם כהנה וכהנה - בעזרתכם. בתקווה להעשיר את עולם המחשבה שלנו, לפתוח אופקים, ואולי לתרום משהו ואף יותר ממשהו להפצת הידע המעמיק בכל תחומי המחשבה.

הדעות המובעות בפורום משקפות את דעת בעליהן וכותביהן בלבד. הנהלת הפורום אינה מקבלת שום אחריות לדעות אלו. מתארחים כאן משתתפים שונים, שמציעים כאן את השקפת עולמם. אנו שמחים על כל תגובה, אך אין פירסומה כאן בגדר הסכמה או שלילה. הדברים צריכים לדבר בעד עצמם.

תוקן על ידי עצכח ב- 13/06/2008 15:08:59

תוקן על ידי - אאורלינו - 7/10/2002 2:32:47 PM

בואו נא, נשמור על המטרה לדון במחשבות ולהבהירן כמיטב יכולתנו מבלי להיכנס בהערכה וחלוקת תוארים בין חיוביים ובין שליליים על זרם או אישיות זו ואחרת כולל האישיויות והכשרונות שלנו.
אודות הקבלה -מיימוני- כתב הרש"ר הירש ז"ל באגרות צפון י"ח הוצאת מוסד הר"ק [סליחה על חטא הציטוט שהיא "עבירה לשמה" כדי לשמש הזמנה לקורא לקחת את הנושא ברצינות ולא כדי להטיל פחד הסמכות] שהיא -הקבלה- שפה שעזרה להבנת דברים עמוקים אך לדאבוננו עשו מלשון השפה עיקר לעומת תוכנה. גם הרמ"א [בהקדמה לתורת החטאת או תורת האשם] כותב שהקבלה היא עומק פילוסופי.
בעצם כל מיסטיקה מבטאת תחושה, אלא שהעירפול והבורות הם גורמי הגזמה לתחושות. בכל זאת אם נוכל לנסות להבהיר רציונלית את שהמיסטיקנים מנסים להביע, נעשה טוב יותר מאשר אם נכעוס ונשאירם בבורות ואת עצמנו בחוסר העמקה.

מיימוני,

איני חש בחלק השני של חוויתכם המשותפת. אכן השאלות מחריפות אבל התשובות עוד יותר. דומני שהתשובות אוזלות רק אם חיים תחת מרות האסכולה של "עד כאן חושבים" ולא בכוונה המנחה את פורום "עצור! כאן חושבים" שאינו אמור לישא פנים לקדושת הרגל החשיבה שהוא אבי משפחת קדושת הרושם. האם היא גברת מיסטיקה. הילדים הם: קדושת החברה, קדושת הזמן וקדושת הדפוס. על בית משפחה זו פסח המלאך שכליאל כאשר ניתנה תורה לישראל.

נו ווטו, מיימוני.

אני מחכה בכיליון עיניים להתגלויות המלאך שכליאל במעונות מוחיכם. וואו

איזה שם מוצלח (עד שחשדו אותך במיסטיקה!). שם זה יכול אולי ל"קרב" את המיסטיקנים להישמע לשכל כפי שהקריאה בשם השם אמורה לקרב לשמוע בקולו (הרב הירש על הכתוב "אז הוחל לקרוא בשם השם"). אבל יש לחשוש שכמו שמהקריאה בשם השם נוצרה העבודה זרה (ראה שם) כך המיסטיקנים ישימו לנו בבתי הכנסת טבלאות עם ציור של המוח ויתחילו להשתחוות להן



ווטו, למי זכות היוצרים לשם שכליאל????

למרות שזה מצחיק אותי ש"מאינטרנט תצא תורה ודבר השם מהמחשב", אבל ברור לי שכל כלי יש לו יעד קדוש (אני לא מתכוונת קדוש כמו משפחת קדושת הרושם חהחהחה אלא לנשגבות עליונה).

תוקן על ידי - יענטע - 7/15/2002 2:40:09 PM

יש לי חששות כבדים מאד ממיסטיקה, כיון שזה בדרך כלל דבר שאינו נשלט ואינו נתון לביקורת שכלית.
עד עתה הבנתי שההתייחסות למלאך שכליאל היא ביטוי ספרותי ואפילו הומוריסטי לדרישה המובנת מאליה לחשוב. כלומר, מה שאנו עושים פה.
אני מאד מקווה שלא ניסחף ליצירת מיתוסים. כמובן, ניתן לדון בנושא של מיתוסים, הקבלה ומלאכים, ואולי נעשה זאת בהמשך בעז"ה.

מיימוני,

אם נבין את המושג מלאך כ"השתקפות ללא יחס לגוף", אז אין שכליאל מונח "ספרותי" או "הומוריסטי" אלא ריאלי.
כל הקורה בהווה [מציאות] הרי הוא "שליחות הווה" אך כאשר סיבתו המרשימה היא דבר מסויים, אנו מייחסים את המקרה לדבר המסויים. כשראובן עושה חביתה, למרות שהוא לא יצר את התרנגולת, הביצה, המחבת, האש וכו' ואף לא את כוח תזוזת גופו, בכל זאת נאמר שהוא יצר את החביתה מכיון שבחירתו לצרף את הפרטים להיעשות חביתה מרשימה עד כדי לייחס את יצירתה אליו.

אבל כאשר קורית תופעה בלתי צפויה, למשל שהיה חסר לי שקל לאוטובוס ופתאום מגיע ראובן ופורע לי חוב של שקל, אז אומר לו: "נחתת לי כמלאך מן השמים" ולילד שלי אוסיף הסבר "כאילו בא אדם עם כנפיים והוריד לי שקל מן השמים".

כל תופעה היא שליחות [מלאך] הווה. אנו קוראים לה מלאך כאשר אנו מתייחסים לטהרתה ללא התייחסות לדבר המרשים הנתפס כעיקר סיבתה [אולי מלאך מלשון מלך ומהלך].

לכן שכליאל הוא מלאך שנוצר עם בריאת אדם הראשון אם כי לא נקרא בשם זה עד עתה.