חופש המחשבה, החובה והזכות

מיימוני, לפי תורף דבריך, בשביל למצוא את התשובות לנער הנבוך הוא צריך להאמין קודם
כל שהתורה היא אלוקית או להאמין שכל התשובות נמצאות בה.
ומה אם השאלה עצמה היא בדבר אלוקיות התורה.
תביא לו ראיה מהתורה לכך ?
זהו מכשול לוגי. אין הבור מתמלא מחוליתו


תוקן על ידי - ווטו1 - 7/14/2002 6:31:04 PM

אאורלינו,

שוב עם חטא הציטוט מרב ידוע ז"ל ששמע פעם וויכוח על תורה מן השמים והעיר: "מה זה משנה, הרי אנו מוצאים את השמים בתורה". הכוונה שעיקר סמכות התורה היא מדברי עצמה שאנו עדים איך הם מיישרים את האדם.
לו היה ח"ו כתוב בה שטויות גמורות, הרי לא היינו מקבלים אותה כתורה לולא שניתן לפרשה שלא כפשוטה [אבן עזרא יתרו].
לכן כמובן שדרוש זיהוי אישי לנכונות התורה.

תוקן על ידי - ווטו1 - 11/5/2002 11:44:54 AM

אחד הדברים שלמדתי במשך השנים שחלפו מאז נעורי הוא שצריך להקשיב לשואל. במקרה זה, אם הנער הנבוך בא בשאלה, צריך לבדוק מה הוא בדיוק שואל, ולפעמים אפילו לעזור לו, כמו סוקרטס, להבהיר לעצמו את שאלתו.
לפי השאלה, כך התשובה, אם בכלל תהיה באמתחתי תשובה. אולי נחפש יחד?
עקרונית, כדי לא להשאיר שאלה פתוחה, ההוכחה המרשימה ביותר לנכונות התורה היא זו שמופיעה ב"הכוזרי" לריה"ל, שמסתמך על המסורת בת אלפי שנים, איש מפי איש, שעברה ברצף של עם שלם.

אבקש להבהיר גם כי מטרתי היתה
1. להציג עמדה שונה מהמקובל, כי שאלות הן דבר חיובי, ובכל מקרה צריך לדון בהן לגופן.
2.להצדיק את זכותנו וחובתנו לשאול ולחפש תשובות.
לכן, הקביעה שהתורה היא אלוקית לא נועדה להוות דוגמא של שאלה בדבר נכונות התורה, אלא להסביר ואולי להצדיק מדוע אני סבור שאנו רשאים לחרוג מדרך שמקובלת בעם ישראל מזה מאות שנים, דרך ההסתגרות.
זאת מפני שאני מאמין בתורה,
אני מאמין באלקים,
אני נותן בהם אמון שיש להם תשובות, ואם אחפש, אמצא,
והחיפוש אינו עבירה אלא מצווה.
לזה התכוונתי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אבהיר את שיחתי בשם האבן עזרא שאינה תואמת בדיוק את דעת הכוזרי.
מסורת בת אלפי שנים כשלעצמה אינה מבטיחה אמיתות הנמסר [עיין שאר דתות ועובדת ההבדל בשנים גם אינה מספקת].
אם התורה היתה מצווה עליך "היה בלתי מוסר, בלתי ישר" או באיזה ניסוח שלא תרצה שמסר זה ברור, לא היתה עוזרת לך שום מסורת. לכן אין המסורת אלא סיוע לזיהוי השכלי הישר שמסריה של תורתנו הקדושה ממקור הקדושה נובעים.

אמנם הצדק אתך שתיאורטית מסורת ה"קולות וברקים" שעדיין מדובר עליהם אחר למעלה מ3300 שנה, היא ההוכחה ה"מרשימה" ביותר אבל על המרשים כבר נאמר "ולא תתורו" ובנושא הזה "לא ברעש השם".
סלח לי שבתגובותיי האחרונות אני כותב בצורה רמזית ומופשטת, זו עצה נגד הבעיה שמעורר הרמב"ם במורה על פירוש בלתי נכון לדברי חכמה. כאשר נכתב ברמז יבין רק החכם המחוכם שיעמול להבין נכונה.

הערה כללית לנושא.

מספרים שכומר פעם שיבח את היהודים באומרו: "זה עם שהוא כל כך מסור לאמת שאפילו אם יגלה שהנצרות היא האמת, אז הוא ילך אחריה"

"כי באשר ידע השם הנעלה שמשפטי זאת התורה יצטרכו בכל זמן לפי התחלף המקומות והחידושים ולפי הנראה מן העניינים, להוסיף על קצתם ולגרוע מן קצתם, הזהיר מן התוספת ומן המגרעות ואמר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו...והותר גם כן לחכמי כל דור, רצוני לומר בית דין גדול לעשות סייגים כדי לקיים משפטי התורה האלו בעניינים שיחדשום לשמור התורה. וכן הותר להם גם כן לבטל קצת מעשי התורה ולהתיר קצת הנזהר ממנו לפי עניין אחד ולפי מאורע אחד...ובזאת ההנהגה תתמיד התורה האחת ויתנהג כל זמן ובכל מאורע כפי הצריך לו"

(רמב"ם, מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק מ"א)

דברי הרמב"ם שהביא החרדל"ש טעונים הסבר. אם צריך תוספת ומגרעת, אז למה הציווי על ההימנע??

התשובה לשאלה זאת משמעותית ביותר [במיוחד לאשכול של בוגי "דיון כללי על משמעות היהדות"]

דיון כללי על משמעות היהדות
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=120354

והנה עוד ציטוט ממורה הנבוכים ח"ג רפל"ב על עיצוב מצוה לפי אי יכולת האדם להתנתק מהרגליו:
[מצוות המקדש הנן תחליף חיובי לעבודה זרה] ובכמו הנהגה זו עצמה מאותו המנהיג יתרומם ויתעלה נאמרו דברים רבים בתורתנו. לפי שאי אפשר לצאת מן הקצה אל הקצה הנגדי בבת אחת ¹¹, ולפיכך לא יתכן ¹² כפי טבע האדם שיעזוב כל מה שהורגל לו בבת אחת.

וכאשר שלח ה' את משה רבנו לעשותנו ממלכת כוהנים וגוי קדוש ¹³ בידיעתו יתעלה ¹⁴, כמו שביאר ואמר אתה הראית לדעת וגו' ¹⁵, וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'¹⁶ ושנתייחד לעבודתו כמו שאמר ולעבדו בכל לבבכם ¹⁷, ואמר ועבדתם את ה' אלוהיכם ¹⁸, ואמר ואותו תעבדו. ¹⁹
והיה הנוהג המפורסם בעולם כולו הרגיל אז, והעבודה הכללית אשר גדלנו ²⁰ עליה הייתה הקרבת מיני בעלי החיים באותן ההיכלות שמעמידים בהן הצורות, וההשתחוויה להן, והנחת הקטורת לפניהם. והחסידים והנזירים היו אז האנשים המיוחדים לעבודת אותן ההיכלות העשויות ²¹ לכוכבים כמו שביארנו, ²² לפיכך לא חייבה חכמתו יתעלה וניהולו הגלוי ²³ בכל ברואיו, שיצווה אותנו בעזיבת כל מיני העבודות הללו ולהזניחם ולבטלם, לפי שזה היה אז מה שלא יתכן לקבלו לפי טבע האדם, שהוא נינוח ²⁴ תמיד במורגל.

והיה נעשה זה אז, כמו אילו [שמז] בא נביא בזמנים הללו, וקורא לעבודת ה', ואומר, הנה ה' ציווה אתכם שלא תתפללו לו ולא תצומו ולא תשוועו לפניו בעת צרה, אלא תהיה עבודתכם מחשבה בלי מעשה כלל.

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/c11-2.htm#2

תוקן על ידי - עצכח - 28/05/2006 3:20:38

ווטו, לעניות דעתי תשובה פשוטה - זהירות, איזון ובקרה.

תוקן על ידי - ווטו1 - 7/14/2002 6:32:04 PM

אם הבנתיך נכונה, אאורלינו, מגיע שלב שלאחר הזהירות והבקרה. איך תגדירנו???? לפי אמרת ג'פרסון??? אם כן, המשך הנידון, בתגובתי אליך באשכול "האמת והטוב"!


http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=119809

תוקן על ידי - עצכח - 04/04/2005 16:55:31

מיימוני,

לאור השקט החרש השורה כאן לאחרונה בפורום, התחלתי לעשות חזרות. נראה שדווקא "זו לטובה".

אתייחס לדברי ה"חיי עולם" והערתך עליו שבפתח דבריך.
אתה מציג את הנידון אם ראוי להתייחס לשאלות הנבוכים כשתי "שיטות" מדור דור. אמנם מבחינת ההוראה לרבים [שיש לדון "מי ביקש" מהרבנים להורות לרבים, יבוא היחיד וישיבו לו דבר הווה כפי הראוי לו - אך עוד חזון לכך בע"ה] ישנן כמובן שתי שיטות. אבל כאן צריך לדון מצד האמת בנקודתה המוחלטת ולראות איך צמחו ממנה "שיטות".

ברור הוא שלנבוך שאין דעתו קצרה ואינו מחפש תירוץ לתאוותו וגם המשיב לו יודע בדיוק את מינון התשובה, יודה לך ה"חיי עולם". מאידך אחד שדעתו קצרה וכו' תודה אתה ל"חיי עולם". כי איתמר מחלוקת בסתמא.

ה"חיי עולם" דיבר לפי השקפתו על ה"סתמא" ולהבל"ח מיימוני דיבר לפי השקפתו על ה"סתמא". מעתה צא ולמד מאי שנא האי סתמא מהאי סתמא ותהיה לך תשובה ברורה דלא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה או עדיפא מינה, מר כי זימניה ומר כי זימניה. באתרא ובזימנא דמר עדיין לא ירד לעולם כושר הניתוח המילולי להתמודד עם התאוות ועם בלבולי הדעת, משא"כ באתרא וזימניה דמר. וק"ל.