אחד הנושאים הקשים בלימוד החומש הוא ההתמודדות עם סיפור קבלת הברכות של יעקב מפי יצחק. פשטות הדברים היא שיעקב רימה את אביו. אמנם הוא עשה זאת בגזירת אמו, על כורחו, כפי שעיון זהיר בסיפור יכול להראות. אבל שקר הוא שקר, גם אם הוא בא מן המניעים הנאצלים ביותר.
(בהערת אגב אעיר שיש מצבים שבהם יש התנגשות בין ערכים, ואז זו שאלה קשה במה ראוי לבחור. לפעמים מצווה לשקר ולשנות מן האמת. זו ילדותיות לחשוב שתמיד הפתרונות קלים ופשוטים).
לכן, לדעתי, רש"י ביאר את תגובתו של יעקב בתור "אני מי שאני ועשו בכורך", כדי להמחיש את הצער של יעקב על שנאלץ לשקר, וחיפש ניסוח רחוק ככל האפשר מן השקר.
אבל לא זה הנושא שלי כאן.
הנושא שלי הוא מה שכתב רב, שבכוונה איני נוקב בשמו. אותו רב רצה ללמד זכות על יעקב, ולכן בנה מנגנון מורכב של סנגוריה. אסכם אותו בקיצור:
1. האמת היא הטוב והטוב הוא האמת.
2. הטוב שיעקב נצטווה לעשות הוא להעמיד פנים שהוא עשו.
מכאן נובע
3. יעקב אמר את האמת.
הטיעון הזה, כמדומה לי, הוא תקף. אבל כל מי שלמד לוגיקה יודע שיש הבדל בין תקף לאמיתי.
אחד הדברים החשובים ביותר שיש לנו הוא אבחנה בין מושגים. בהחלט ניתן להחליף בין המונחים "טוב" ו"אמת" בשפה יומיומית. אבל הם מציינים שני נושאים שונים.
אותו פרשן, שהינו אדם חשוב מהרבה בחינות אחרות, והעמיד תלמידים רבים, עשה מאמץ גדול לדעתי להציל את דמותו ומעשהו של אבי האומה הישראלית, ולכן שיחק במלים, בסמנטיקה, כדי להפוך את השקר לאמת.
לא כך ראוי לנהוג.
המסקנות המעשיות שעליהן אני ממליץ הן:
1. חשוב להבחין בין מושגים ולדייק בשימוש במונחים.
2. להכיר בכך יש מצבים שבהם אין פתרון קל, וכל מה שאדם יעשה, ולו גדול שבגדולים, יהיה בעייתי מבחינה מסויימת.
3. לא לנסות ללמד זכות בטענות שקר.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-23/5/2002 00:03
חז"ל קוראים לשקר החיובי "שינוי" [יבמות ס"ה:]. למשל אם היטלר שואל אותי אם אני יהודי הרי לא ראוי שאומר לו את האמת כי הרי בהסתכלותו השקרית הוא יעוות את האמת שאני יהודי ויפרשנה "גזע הנחות שראוי להורגו". כך כל מי שיעשה שימוש בלתי נכון באמת אפילו יהיה זה יצחק אבינו, לא ראוי למסור לו את האמת.
יתר על כן, אם נבין שמשמעות המלה "אמת" היא ה"מתאים" הרי נוכל לומר כאותו הרב שהבאת שכאשר לא מתאים לומר את האמת הרי אמירת האמת היא שקרית שהרי אינה מתאימה, ודו"ק.
אך לגופו של הסיפור, יש משמעות במדרש שאולי לא היה מן הראוי ליעקב להשתדל לשקר את יצחק וראה בדברי הרש"ר הירש על ירידת אברהם למצרים בתחילת פרשת לך לך, שאין כוונת התורה להסתיר טעויות שעשו גדולי אומתנו.
נשלח ב-23/5/2002 01:33
אחרי כמה הרצאות פתיחה בקורסים השונים התניחו לי ידידי, כתלמיד משקיען, לנסות ולסכם
את העקרונות העולים מדבריכם ?
1. חירות השכל האנושי הכוללת אינדבידואליות מחשבתית, ביקורת התבונה, ושיקול דעת
בקיום מצוות בהתאם לבחינה ערכית.
2. שלילת המוחלטות של ערכים ומונחי יסוד, ושוב תוך מתן הזכות לקביעת שלבי המדרג
הערכי ופרשנותם המעשית, למחשבה הפרטית.
יש הגדרה מאד פשוטה לשיטה ביהדות שאלו עקרונותיה המעשיים:
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/14/2002 6:10:53 PM
נשלח ב-23/5/2002 01:51
או מסורתיות, או רפורמיות, או דהקונסטרוקטיביות, בכל מקרה זרם שאינו שייך
לאורטודוקסיה
האורטודוקסיה מבססת את דרכה על ציות עיוור להלכה, קבלת עקרון האוטוריטה
הכרונולוגית, העדפת האמונה על פני ביקורת התבונה, והציות הרבני הקולקטיבי על פני
חירות המחשבה הפרטית, ומוחלטות של ערכי ומונחי יסוד שאין להרהר אחריהם.
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/14/2002 6:11:21 PM
נשלח ב-23/5/2002 07:11
אאורלינו,
לא: "חירות השכל האנושי ושלילת המוחלטות של ערכים ומונחי יסוד".
אלא: "הכרת הערכים ומונחי היסוד הבסיסיים שאינם עומדים בסתירה עם השכל האנושי".
הכוונה לשלושת העיקרים:
א. חשיבות הבחירה האנושית [מ"שלא לשמה" לשכר ועונש חיצוניים עד ל"לשמה" של ההתאמה לאמת].
ב. הוראה מסייעת לבחירה החשובה [מ"משה אמת ותורתו אמת" עד ל"למה לי קרא סברא היא"].
ג. מקור אמין להוראה [מדבר השם בהתגלות מופתית בסיני עד לדבר הווה בהתגלות המציאות היום יומית].
הרי לך מונחי יסוד לערך מוחלט: "התאמה להווה".
אי לכך לאו דווקא שלילת האורתודוכסיה, באשר עדיין לא הגיע האדם לבהירות שכלית לדעת ולהשיב ללבו:
א. את עצם ההתאמה דהיינו לדייק בדיוק מה מתאים ומה לא, בדיוק מוסרי. התורה העשירה על כל זרועותיה ואף מאורעות חייו עדיין תלמדנו מוסר ["אשרי הגבר אשר תייסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו"].
ב. את שמירת ההתאמה, דהיינו הדרכים לרסן את משמעתו המוחלטת של האדם לערך המוחלט של התאמתו לאמת הווה.
לכן לא משנה אם נכנה זאת אורתודוכסיה רציונלית או רקונסטרוקציה ממושמעת, עדיין נגיע לשמירת כוונת התורה באשר היא היחידה המדריכה את האדם מבוקר עד ערב מהעריסה עד לאלונקה בדרך ההתאמה, וממנה תקח דעת האדם הוראה לבחירה נכונה.
מאחר והתורה באה כעיסקת חבילה שאין ההמון מסוגל לפרק את ביטוייה בין מיושן למשמעותי וכן להבחין בין האדם הזקוק יותר לזקוק פחות, הרי מקשה אחת היא וכזה ראה וקדש. כן, מאחר ומאיזו סיבה שלא היתה, נחתם התלמוד שאין תלמיד יכול להתאים את התורה לנוהג הרווח, בדרישתו דרשות ישירות מהכתובים.
לכן יד התורה כעיסקת חבילה, על העליונה. רק נבואת ירמיהו ש"תורתי אתן בקרבם" המגיעה בהתפתחות הדרגתית טבעית, היא אשר תתמודד עם "הברית אשר בעלתי בם בהוציאי אותם ממצרים". אך זו תתקיים ללא התארגנות קהילתית נגדית ומנגחת לשמירת התורה המאורגנת [כי לא שייך לפתוח את חתימת התלמוד עם עוצמת קדושת זמן וקדושת דפוס כזו, שיקום כל העם ויענה אחריו "נעשה ונשמע". אף כאשר צצה דמות שולחן ערוך פיקטיבית אך כניסיון פרטי תמים וטהור לעורר מחשבת יחידים, היא קיבלה קיתון של שופכים כמייצגת "כת" מהפכנית]. אי לכך אין להניח שתקום נבואת ירמיהו במעמד המוני חדש, אלא בהתפתחות הדרגתית-טבעית אינדיבידואלית.
תוקן על ידי עצכח ב- 01/03/2009 20:19:42
נשלח ב-23/5/2002 11:00
אני מאד מודה על הסיכום הבהיר של משנתנו. חירות השכל, אינדיבידואליות, שיקול דעת בקיום מצוות ובחינת הערכים. בהחלט כן. אני חושב שאאמץ את הניסוחים האלו בעתיד באשכולות חדשים.
אבל לא הבנתי בדיוק את הקביעה מסעיף 2 אודות "שלילת המוחלטות של ערכים ומונחי יסוד". האם זה בא לומר שאין ערכים מוחלטים? לא זו דעתי. האם זה בא לומר שיש אירועים במציאות שבהם ערכים מתנגשים, בחינת וי לי מכאן וי לי מכאן? אם זו כוונתך, אז אני מסכים. אבל למה שזה יעורר את אי הסכמתך? וכי זה חדש לך? האם אין לנו מקרים שכאלו תדיר בחיינו?
גם הפקדת ההכרעה בידי המחשבה הפרטית היא עיקרון שנראה לי שכל בר דעת יסכים לו, ועיין באשכול סמוך שבו ביארתי שבעצם זה מה שעושים כולנו. גם ההחלטה שלא להשתמש בשכל היא הכרעה פרטית של כל אחד...
האם זה מסתכם ב"חילוניות"?
אם יש הגדרה לחילוניות, הרי זו חוסר כפיפות לסמכות עליונה של דת. האם זה מה שאתה מוצא כאן? שוב, לא זו דעתי, ואני מצטער אם נתתי מקום לפרשנות כזו של דברי.
מה שמשותף לשנינו הוא ההכרה שהאורתודוכסיה וההלכה בעצם עומדות על כפיפות למערכת עקרונות שלא אנחנו יצרנו. כאן בוודאי נדרש ציות. אבל יש הבדל בין ציות לבין ציות עיוור.
ראשית, כל פניה אל האדם לעשות משהו מחייבת הבנה שכלית. שנית, התורה עצמה קוראת לנו להבין ולהשכיל.
גם בנוגע לכפיפות למקורות הלכתיים קודמים, כמו דורות קודמים, אין בינינו מחלוקת. יש כללים בלימוד הלכה, ואולי נעסוק בהם באשכול אחר.
הרפורמה, לפי מה ששמעתי מנציג שלהם לפני שנים רבות, עומדת על הנחת היסוד שההלכה נבחרת ונקבעת על ידי הציבור. זו בוודאי אינה דרכנו.
(עקרונות היסוד של המחשבה הד-קונסטרוקטיבית אינם מוכרים לי, כך שאיני יכול להתייחס אליהם.)
יש עוד שני מרכיבים בדבריך שטעונים בירור. 1. העדפת האמונה על ההתבוננות השכלית, ו-2. הציות לרבנים לעומת מחשבה פרטית.
נראה לי שעיון קצרצר בספרי ראשונים יראה לך שהטענה הראשונה פשוט אינה נכונה עובדתית. ראה כיצד המאירי, למשל, מפרש את המצווה "דע את אלקי אביך ועבדהו" (נדמה לי בספר התשובה שלו). ראשונים רבים מפרשים את המצווה "וידעת" בתור חיוב להבנה.
נכון, בזמננו יש כאלו שמטיפים הרבה לחשיבות האמונה, ועדיפותה על ידיעה והבנה, אך אני חושד שזה נובע אצלם מחוסר אימון בסיסי ברציונליות של האמונה שלהם. הם אולי חושבים שאם יבחנו את תכני האמונה שלהם יגלו סתירות ופירכות שאי אפשר להתגבר עליהן, ולכן "אני מאמין למרות שזה אבסורד". אני מניח שאתה יודע מי החזיקו בגישה כזו? הנוצרים, בגלל שכל האמונה שלהם מבוססת על סתירות ומיתוס בלתי אפשרי.
אני מסכים איתך בנקודה אחת יסודית. בירור האמונה אינו מתיר לפרוק עול, מקושיות אין דוחים חיוב מצוות, והעיון בשאלות כאלו אינו שווה לכל נפש, בכל גיל ובכל רמת ידיעה. אבל אני מקווה שלא נתתי בדברי שום פתח לכיוון כזה, ח"ו.
באשר ל-2, איני סבור שהקריאה לחשיבה עצמאית סותרת ציות לפסקי הלכות. מה שאני כן סובר הוא שמי שמסוגל לכך – ורובנו כאלו – צריך ללמוד את פסקי ההלכות, להבין אותם, ואז יקיים אותם טוב יותר. זה חלק ממה שנקרא "תלמוד תורה".
בדיוק כפי שסטודנט מתחיל לא יחלוק על פרופסור בכיר, כך אין אנו חולקים על נושאים שאין אנו יודעים אותם על בוריים. זו לא רק רשעות, זו טפשות. וכאן איננו פונים לא לרשעים ולא לטפשים. (אינני חושד בך שאתה שייך לאחת האוכלוסיות האלו).
כל הנושאים שהזכרתי כאן בקצרה הם מעניינים מאד, ואשמח לפתח אותם הלאה, באשכול זה ובאשכולות אחרים.
וכמו בכל הפורומים, לכל אחד מותר להעלות נושאים. גם לביקורת ואי הסכמה. מחכים לך.
נשלח ב-23/5/2002 11:24
מיימוני,
בראותי את תגובתך חשבתי שהיא מיועדת למה שכתבתי והתחלתי לאמץ את מוחי בתסכול כדי להבין את כוונותיך ואיך זה קשור למה שכתבתי, עד ששמתי לב שהגבת לאאורלינו.
אנא, ציין בראשית דבריך למי אתה פונה ואודה לך מראש.
נשלח ב-23/5/2002 11:59
וטו
דברי היו מיועדים לכולם, אבל אתה צודק. בפעם הבאה אציין לאיזו תגובה אני מתייחס.
הדברים שאתה כתבת, לאחר אאורלינו, ראויים לדעתי לאשכול עצמאי. מה הם הערכים המוחלטים שלנו.
כמובן, אפשר גם לדון בהם פה, כמו בכל הפורומים, להתגלגל מנושא לנושא.
במאמר מוסגר אציין שהלינקים של האינטרנט הם תופעה חדשה שמומחים לחקר המוח והמחשבה סבורים שהם יפים מאין כמותם כדי לתאר גם מה שקורה במוח האנושי. תוך הסתכנות בקביעה שטחית, אציין כי יש כנראה דמיון בין פעילות הנוירונים במוח לבין הקפיצות בין לינקים. אז מותר לדון בכל דבר בכל מקום.
נשלח ב-23/5/2002 12:05
וטו,
המונח "התפתחות הדרגתית אינדיבידואלית" מאד מצא חן בעיני. נראה לי שזה אחד מהדברים שעליהם אנו עמלים. ולמעשה, זה מה שהתורה מצווה על האדם.
חז"ל אמרו במדרש שלכל צמח יש מלאך שעומד מעליו ומכה בו לאמור: גדל. כך התורה עומדת עלינו ומצווה עלינו לגדול.
נשלח ב-23/5/2002 13:55
מיימוני....
הערת ביניים צדדית...
בתגובתך אלי אתה מתיחס אלי כנציג האורטודוקסיה וסבור משום מה כי שאלותי מבטאות דעה
מסויימת.
ברצוני להבהיר כי השאלות נועדו רק על מנת ללבן סוגיות העולות מדבריך ולשמו של דיון
ומבחינתך ראוי שתתיחס אלי כנעלם. יכול ואני אברך בכולל חזון איש אך יכול ואני
חילוני, או רפורמי, או בן ה"דונמה".
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/14/2002 6:12:12 PM
נשלח ב-23/5/2002 13:55
להזכירך...
בהודעותי הראשונות כבר נתתי הצהרת הון לפי מרכולתי דלה מאמיתות וכוחי רק בשאילת
שאלות
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/14/2002 6:15:48 PM
נשלח ב-23/5/2002 14:15
אאורלינו,
לו היית בכולל חזון איש, לא היית שואל בתחילת דבריך בפורום הזה על אישיות מוכרת שם, אם היא אגדית
.
נשלח ב-23/5/2002 14:26
טוב, נו....
תפסת אותי...
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/14/2002 6:16:36 PM
נשלח ב-26/5/2002 12:43
ווטו,
כתבת למעלה שאין להניח יצירת חברה חדשה אלא בהתפתחות של יחידים.
למה שלא תקום חברה של "חוזרים בשו"ת". אני מתכוונת לחוזרים בשאלה שמגיעים למסקנה שהם תקועים חברתית, כי הרגלי החיים עושים את שלהם והם לא יכולים להתנער מדפוסי התנהגות וסגנון שהביאו ממקור מחצבתם. לכן אם תקום כמין חזרה למצוות "בכיף ולא בכפי", הכוונה שיקיימו רק את המצוות ש"מדברות" אליהם, האם זה לא יוכל ליצור חברה כזאת שתשמש אולי אלטרנטיבה רצויה בעתיד????
נשלח ב-26/5/2002 13:25
יענטע,
תיאורטית אולי ניתן לחשוב בכיוון, אבל מעשית נראה שזה חסר סיכוי. החוזרים בשאלה [גם הרציניים אם ישנם שלא חזרו בתשוקה אלא מפני כובד העול המבלבל והבלתי מובן לנפשם] אינם מעוניינים בעול חברתי אלא בכיף, לכן לא תתגבש מתוכם שום חברה עם מערכת מקדמת. לו הם היו כולם איינשטיינים המתקדמים בהתפתחות אינדיבידואלית דומה והיו מכירים בתועלת [חלק] מהמצוות, אז היה סיכוי, אבל זה לא ריאלי.
נשלח ב-26/5/2002 16:14
ווטו, מסקנות פשטניות, מכלילות ובלתי נכונות....
ההנחה כי כל החוזרים בשאלה עושים זאת בשביל הכיף ופריקת עול מוסרי-חברתי מתאימה
לעמודי האמצע של "יתד", לא לאדם מתבונן ושואף אמת כמוך...
ישנו שיעור לא מבוטל של חוזרים בשאלה אשר עשו צעדיהם אל מחוץ למחנה לא מחמת שאינם
רוצים עול מוסרי-חברתי כלשהו אלא משום שהעול הספציפי שמציעה החברה בה חיו אכן נראה
להם כלשונך "כבד, מבלבל ובלתי מובן", (בעיקר כשהוא מוצע בשיטת "הכל או כלום"),
ולראיה רבים מהם מנהלים גם את חילוניותם מתוך כפיפות למערכת מוסרית-ערכית-חברתית.
יש יסוד סביר לכך שאם היתה מוצעת להם בעבר אלטרנטיבה אורטודוקסית-מחדשת המשלבת את כל העקרונות השונים שאתם רומזים להם (חירות המחשבה וכד') אזי התוצאה היתה שונה.
וזאת מבלי שדיברתי על האטרקטיביות של זרם כזה כלפי גרעין לא קטן בחברה החרדית שאינו חוזר בשאלה כלפי חוץ, אך חי בתוך דיסוננס תת קרקעי קבוע כלפי האידאולוגיה הרשמית של המחנה.
. 
