איש ורעיו

איש אחד היה

יפה עניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים,

עניו כיונים על אפיקים וריח לו כלבנון.

ויהי תם וישר וירא אלוקים, עוולה לא נמצאת בשפתיו,

באמת ומישור הלך ורבים השיב מעוון.



ויתלקטו אליו אנשים ריקים בני עוולה,ובליעל,

ויכרות עימהם ברית,

וישבו יחדיו.


ויהי היום ויאמרו אליו

לכה נארבה לדם,ניצפנה לנקי חינם.



ויקם עליהם ליל,


ויהרגם,




ובביזה שלח את ידו.

מיימוני

עיר גדולה ואנשים בה רבים,שפה אחת להם ודברים אחדים.

אך כמדומה אני כי באין מליץ בינותם לא זכר איש את האיש

המסכן ההוא,שהיה אזיל בקרתא,ועודנו מדבר בלשון עמו.



תיתי לך.




יש מכלל משמעות הסיפור,לדעתי,התעסקות ביצר הרע של היצר הטוב.

באשר לתחושותיך,מן הקריאה,אשר נגעת בדבריך אודותם,אשמח אם תוכל לפרש כוונתך,[ולו באישי]




וזה היה חלקי מכל עמלי,