מאז יצר אלוהים את האור
יוצרים דברי ההבל של בני האדם
מסך עבה של עננים
והאמת הצנועה מוסתרת ובוכה
כמי שאהוב ליבה נטשה
כמו כלה עזובה, מרומה, שצפתה לגאולה.
ורב צערה אינו על השקר עצמו
אלא על כך שהתחזה לה.
והיא צופה על ארץ חרבה
שהתלמים בה השחירו
משמש קצוצת קרניים
ומעיינות מתוקים
שעלו לקראתנו, חרבו
מדמעות מלח שהקזנו
והאמת נרעדת בקול ענות חלושה זועקת
"כי יצאו זקניך ושופטך ומדדו"
על מי ראוי להביא עגלה?
על ההיכל, או על העזרות!
וקולה נדם כי אין איש שומע
|
|