| נשלח ב-8/12/2004 12:38 |
 |
| |
אחת ולתמיד - מה יש לחרדים נגד ביאליק?
משום מחה, נוחה היא דעתי להכביר היום הודעות חדשות בפורום. תיחשב לה, אם כן, הראשונה כנגד נר ראשון, וזו הנוכחית כנגד נר שני.
ולענייננו, משיחות רבות שקיימתי עם בנים לציבור החרדי נוכחתי לראות בשנאה עזה על גבול הדמוניזציה לביאליק ויצירותיו.
כמי שאוהב את יצירת ביאליק אהבה עזה, קטונתי מלהבין מדוע. אמנם משירת ביאליק משתקפים יפה יפה לבטיו האינסופיים בין קבלת עול שמים לבין החיים החופשיים הקורצים בחוץ, אך לענ"ד ממספר לא קטן של שיריו עולה במפורש כי בסופו של דבר חזר מובס, מודה ועוזב אל סף בית המדרש אותו עזב. ואם לא עשדה כן בחייו ממש - לכל הפחות ביטא זאת בשירתו וברעיוניו. או אולי יצא הקצף על תפיסתו האנטי-גלותית? אפס, זו הוכחה למפרע כנכונה על ידי שר ההיסטוריה, ומה למלעיזים כי ילעיזו? אתמהה! ואתם, בטובכם, אזרו חלציכם והודיעוני!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2004 13:03 |
|
| |
לא חוות דעת,רק סיפורים קטנים:
באחד מביקורי אצל ר' יהודה אבן-שמואל[ד"ר קופמן]
מחבר הפירוש הנפלא למו"נ ומתרגמו מחדש של ה"כוזרי",
נתגלגלה השיחה על ביאליק,כנראה שבדברי נשמעה נימת
זילזול,ואז פתח ואמר:על הכסא שאתה יושב,ישב ביאליק,
ושאלתיו,ר' חיים נחמן,מה מביאך ביום חום לירושלים,
והשיבני,יש לי ספק כיצד לפרש את אחת המשניות בסדר
זרעים,בספר שאני מדפיס,באתי להתייעץ עם הרב[-קוק]
איך אפשר לדבר על אדם כזה?
והוסיף:פעם טיילתי עם ביאליק על שפת ימה של ת"א
כאשר הגיעה שעת חצות,פנה אלי ביאליק ואמר:ר' יהודה
המלאכים כבר עייפים ורוצים ללכת לישון,בוא לא נעכבם
יותר עם תפילת ערבית.
ועוד הוסיף:בסוף ימיו,אמר לי :ר' יהודה,בוא נצא למסע
משותף אל בני הנוער ונאמר להם:רימינו אתכם,עלינו לשוב
לדרך התורה והמצוות.
לא נחה דעתו,ותחב לידי בהשאלה ,את ספרו של יצחק ריבקינד
"אלוהי ביאליק".ואמר : תקרא אולי תשנה את דעתך.
בין סיפור לסיפור,מזג עבורינו כוסיות עם קוניאק משובח,
וכששם לב שאני מציץ לעבר תווית הבקבוק לחפש הכשר,
אמר,תנוח דעתך,עגנון ביקרני אתמול ושתה מאותו בקבוק.
כמובן שרבים הגעגועים לביקורים שכאלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2004 13:07 |
|
| |
מה נפשך
היו כבר אשכולות על ביאליק. ואפשר ללמוד מהם מה דעת הכותבים כאן עליו ועל שירתו.
יש כאן חובבים גדולים שלו, ויש כאן (גילוי נאות) מתנגד שלו - אני.
אמנם, ניתן להבין את שאלתך על מספר רמות.
א. האם היה ביאליק משורר והאם שירתו היתה בעלת ערך שירי?
ב. איזה מקום מילא ביאליק בהיסטוריה היהודית והישראלית?
ג. האם יש התייחסות תורנית מסויימת מחייבת כלפי אדם כמו ביאליק?
לגבי החלק הראשון, אני מבין מדבריך שאתה מוצא טעם בשירתו. כמוך היה גם אקדמאי, שכתב עליו במלוא ההערכה.
אני נמצא בצד השני, ואני סבור שכתיבתו היתה גרועה, עלובה וקשה לקריאה. גם אם יתכן שדן פה ושם בנושאים שהיו כואבים בכלל או לפי השעה, לדעתי זה עדיין לא הופך זאת לשירה. יש כמה תנאים לשירה, וגם אם ביאליק עמד בחלקם, זה עדיין לא הופך אותו למשורר.
אני נאלץ להודות, למרות הסתייגותי, כי פה ושם יש אצלו קטעים מוצלחים, אך לדעתי לא יותר מזה. אולי, אם נביא בחשבון את דלות השפה העברית של התקופה ההיא והמקום ההוא, יש להעריך את ביאליק שניסה להשתמש במה שעמד לרשותו. אבל עד שלא ייערך מחקר משווה שיראה אם ביאליק היה חלוץ השימוש בעברית שעלה על בני דורו האחרים, איני רואה כאן סיבה להערכה. ומעבר לכל זה, וירטואוזיות לשונית אינה הופכת אדם למשורר, למרות שוירטואוזיות כזו עשויה להיות תנאי הכרחי להיות אדם משורר וכותב.
ב. מבחינת חשיבותו ההיסטורית, יבואו אחרים ויעמדו על תרומתו - או נזקיו - להיסטוריה של הדורות האחרונים.
אישית, הערכתי היא שהיה שותף מלא לכמה אנשים מסוגו שהציבו להם למטרה להילחם בתורה ובנותן התורה, ובנאמנותו של עם ישראל לתורה, ובידיעת התורה.
והיה על נושא זה עצמו אשכול מיוחד. ניתן לחפש באשכול המומלצים, בנושא "אישים", על שמו של ביאליק.
ג. כיון שביאליק כבר הלך לעולמו, אין שום נ"מ בהתייחסות אליו. אמנם, אם יש חשש שילמדו מדרכיו, כלומר להילחם בתורה, ודאי ראוי לציין שהיה רשע ומחטיא הרבים. וכן היא דעתי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2004 13:57 |
|
| |
שמעתי שהקטע ב"אורות התורה" [ט,ו] המתחיל במילים
"ישנם שיצאו לתרבות רעה מפני שבדרך לימודם והשלמתם
הרוחנית,בגדו בתכונתם האישית המיוחדת" וכו'
מכוון כנגד ביאליק ואשר גינצבורג["אחד העם"]
המבקש ללמוד את הסברו של הראיה"ק,מוזמן לעיין שם.
אגב,קונטרסו של ארי אלון "עלמא די" מבוסס על
שתי שורות של ביאליק.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2004 14:40 |
|
| |
שמעתי פעם שכשעוד למד בישיבה
התחבא עם עוד שני חברים ועישנו בחדרם סיגריות בשבת.
פתאום מתפרץ אחד המשגיחים לחדר ותופס אותם על חם....
אחד אמר : שכחתי שאסור לעשן
שני אמר: שכחתי ששבת
חנ"ב אמר: שכחתי שהדלת לא נעולה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2004 15:39 |
|
| |
על ראשון ראשון וכו':
ראשית, תודה ל'ספרן' על הסיפורים מחממי הלב שהביא (ובהקשר זה, האגדה המאוסה והלעוסה שהביא 'אזרחי' מוכרת עד זרה, אך אינה ראויה להתייחסות, ולו משום שאינה מוכחת בשום מילי ומה לנו להוציא שם רע).
שנית, תודה לשלוימלע על הלינקים החשובים שהביא וכן על הערותיו המחכימות. הלשון 'אחת ולתמיד' ודאי אינה ראויה, ואיני מבין בכלל מדוע כתבתיה לכתחילה. אין זו אלא שבשום התבשמתי בסופגניות ובלביבות עד שזחה עלי דעתי ממש.
ביחס להערה השניה: כתבתי 'החרדים' בדווקא, כי קיבלתי את הרושם שזכרתי לא מחרדי אחד ולא משניים. ועם זאת, תוך שעיינתי באשכולות שלִינְקֶק שלוימלע למדתי שלא כל החרדים בכלל, ויש מהם שנפתחו עיניהם לראות כי טוב. על כך אברך, אך מתוך כך גם אגיע לעיקר דבריי - תורף כאבי.
אחחחח, מיימוני, מיימוני. מאז החילותי לבקר בפורום זה (בעקבות המלצתך, אגב) נקשרה נפשי בנפשך עד מאד, ומסתמא איני היחיד. מה נפלאו בעיני דבריך, האמורים תמיד בטוב טעם, בשום שכל, ברוח טובה ובלשון נעימה. ודווקא על שום שאהבתיך קשו עלי דבריך ביותר. ואם צדקו הכותבים כאן, ש'שנאת החרדים' אין כאן, אלא 'שנאת מיימוני' לבדה - עדין כדאי הוא ר' מיימוני לבדו שנילחם עמו את מלחמתה של שירת ביאליק הגדולה. אשתדל, אם כן, לענות על טענותיו כסדרן:
א. לכתוב על שירת ביאליק שהיתה "גרועה, עלובה וקשה לקריאה" זהו עלבון שהדעת מתקשה לסובלו. ניתן תמיד להתווכח על תכניה ועל ייעדיה, אך יחס בוטה ותמציתי שכזה מלמד על אחת משתיים: או על בורות מוחלטת בכתביו, או על תיעוב לכתחילי של האיש ופועלו - כזה המשפיע מראש על כל מסקנה שהיא ביחס אליו. למעשה כתב ביאליק שירה נפלאה ויוצאת דופן בעושרה הלשוני והספרותי. הוא כתב בחרוזים ושלא בחרוזים, הוא השתמש בפניני לשון נדירים ומרעידי לב, ושפת התנ"ך משובצת בשירתו שתי וערב - באופן המלמד על בקיאותו הפנומנלית בה, ולא פחות מכך - על אהבתו אליה. הייתי כותב ומפליג בשבחה עוד רבות, אך קצרה היריעה. די אם נאמר, שהתייחסות מעין זו לשירה, כל שירה - שריגשה, ועודנה, רבבות רבות של לבבות, שהיוותה מקור לא אכזב של כח ונחמה לרבבות אחב"י - הינה מתמיהה ומקוממת, ובוודאי בהתחשב במי שאמרה. צר לי עליך , ר' מיימוני, על שטחו עיניך מלראות את כל אלה. אולי תחכימנו ותלמדנו ביחס לשירתו של מי, למשל, נמצאת שירת ביאליק במדרגה הנחותה בה תיארת אותה?
ב. אתה כותב "מבחינת חשיבותו ההיסטורית, יבואו אחרים ויעמדו על תרומתו - או נזקיו - להיסטוריה של הדורות האחרונים", ואני שואל: מדוע יבואו אחרים? לשם מה נועד הפורום הזה אם לא ללבן את הדברים בעצמנו? טענתי בקיצור בהודעה הפותחת את האשכול הזה טענתי בקיצור כי שר ההיסטוריה הוכיח היטב עד כמה צדק ביאליק בטפלו באבן צור מושחזת בתופעת הרפיסות היהודית בגלות. זו, למשל, טענה ראויה, לדעתי, ומן הראוי היה להתייחס אליה באופן ענייני.
ג. גם דבריך "כיון שביאליק כבר הלך לעולמו, אין שום נ"מ בהתייחסות אליו" נשגבו מבינתי. באיזו נ"מ מדובר? הלכתית? יסלח לי ידידי, אך זוהי על פניו אמירה תמוהה מאד, וזה בלשון עדינה, ומן הראוי שלכל הפחות יסביר אותה.
ד. בכללות, דיעותיך בכל הקשור לביאליק הם ללא ספק קיצוניות ביותר, ובהתאמה תמוהות מאד. אי אתה דן בנתח נכבד מיצירתו המעיד באופן ברור על חיבוטי הנפש הקשים שלו בכל הקשור לעזיבת בית המדרש. אי אתה מנסה ליהפך בזכותו ולו בעבור היותו אדם משכיל, חכם ותאב דעת שגדל בדור בו לא היו במות מהסוג שייסדת כאן במו ידיך. אי אתה מנמק באופן ברור את אמירותיך הקשות והגורפות כנגדו. באשכולות שמביא כאן שלוימלע כבר העירו לך על הדברים הללו לא פעם ולא פעמיים (יעויינו במיוחד דברי 'עברי' ו'אקדמאי' באשכול הבא: http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=647399
), אך אתה בשלך. מדוע? האם טמון כאן סוד כלשהו? שכן אין ספק שכתיבתך על ביאליק חושפת צד אחר בכתיבתך הכללית, צד בוטה, קיצוני וקשה כצור.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2004 18:14 |
|
| |
מה נפשך
תודה על התוכחה העדינה, שראוי ללמוד ממנה.
לגופו של ענין.
א. אני מודה שיש לי תחושה אישית לא נעימה מביאליק, ואפשר מאד שאני פסול לדון בו. אולי אם כן עלי למנוע עצמי מלהגיב באשכולות שדנים בו אלא בטענות עניניות. לתומי סברתי שדי אם אצהיר על סלידתי ועל נימוקיה.
אולי טעיתי.
ב. כשהזמנתי אחרים לדון במקומו ההיסטורי של ביאליק, לא עשיתי זאת כדי להתחמק - אלא מפני שאיני כשיר לכך. ההיסטוריה של מאה השנים האחרונות, או ההיסטוריה בכלל, אינה צד חזק אצלי, אם בכלל.
ג. לגבי השאלה על דמותו ההיסטורית של ביאליק - דומני שהמערכה שניהל נגד תורה ומצוות ונגד הלימוד הישיבתי מהווה כתב אישום חמור. לפחות בעיני שלי. כתב אישום זה מתבסס על כך שלדעתי יהודי אסור לעשות מה שעשה. האם לא היה לו חלק, כמו משכילים אחרים, בהרחקת הדור ההוא מתורה ומצוות?
אולי, כמו הרב קוק, ניתן לטעון שהיתה זו ראקציה מתחייבת, בסגנון ההגליני (וכאן חשיבתו של הרב קוק מושפעת ודאי מצורת התפיסה ההגלינית של תהליכים היסטוריים, ושמא זה מתחיל עוד לפני הגל, וגם כאן איני מומחה) - נגד מגרעות סוציולוגיות ואחרות שהיו באורח החיים המסורתי. אני רחוק מלהתכחש לכך, שהיו בעיות, ושהיה מקום להתמודד עמהן. אבל דרכו של ביאליק ושל שכמותו פסולה בעיני.
ואדרבה, אם היה אדם מוכשר כפי שטוענים עליו, היה עליו להפעיל כוחותיו בצורה חיובית ובונה, ולא מזקת.
ביאליק, כפי שכתבתי בעבר, היה אדם שהחמיץ את ייעודו.
לגבי השיפוט החמור שחרצתי על מעשיו: אני גם מתבונן בחלק מיצירותיו ורואה בהן חלק מתוכנית כללית לשינוי פני היהדות, שינוי שהוא זר למה שבעיני הוא מה שקיבלנו בתורה (ואולי מכאן סלידתי?).
עד כמה שאני יכול לשפוט, עיקר כוחו לא היה בכתיבתו, אלא בכריזמה אישית שהיתה לו, שעליה ניתן ללמוד מהאופן שבו התייחסו אליו בני דורו. ושוב, זו התרשמות שאינה מבוססת כל צרכה, ואין לה מקום יותר מאשר אינטואיציה שמחייבת לימוד נוסף וזהיר.
אם טעיתי בהערכת מקומו ההיסטורי ותרומתו, אשמח לגלות שטעיתי - ואף להתנצל. איני יודע אם אעלה על קברו, אבל ודאי שאפרסם התנצלות.
אם כן, הבה וציינו נא מה תרם ביאליק במובן החיובי.
ד. כמדומה שאין אנו מסוגלים לשפוט בני אדם ולדעת מה דינם. רק הקב"ה יכול לעשות זאת.
אולם, יש גדרים שנתונים לעיני בשר, ואנו חייבים בהם. גם במשנה חרצו על אנשים מסויימים שזכרם לרעה. וכמדומה שעשו פחות לנזק עם ישראל מאשר אותו האיש וביאליק שמו.
הובאו כאן ובאשכולות אחרים עדויות על חזרתו של ביאליק מהנהגתו רוב ימיו. שלא היתה בדרך תורה ומצוות אלא להפך.
כתיבה כזו מעידה כמדומה שהיה לו על מה לעשות תשובה...
אמנם גדולה תשובה שהיא מכפרת על עוונות ראשונים ואחרונים. מעתה יש מקום עיון. האם ניתן לסמוך על שמועות כאלו כדי להגדירו כמי שעשה תשובה?
ואכן מצאנו שרבי מאיר יצא ובכה על רבו אחר ואמר שדומה שמתוך תשובה מת,
האם כן יש לומר על ביאליק?
סבורני שאין הדברים דומים. איני רואה בו את רבי. לפיכך, צער על יהודי שאיבד את עולמו יש לי, צער מיוחד מתוך השתתפות אין לי. ואיני סבור שעלי להשקיע בפיתוח של רגש כזה. לא כלפיו לפני כל אדם אחר.
ה. מעלתו כמשורר. לא התפעלתי לא מחיבוטי הנפש שלו ולא משליטתו במכמני השפה העברית. הכתיבה של ברנר (ששנאתו לסוציולוגיה היהודית בוקעת מכתביו שקראתי) או י.ל. פרץ (כמדומה שכתב אידיש וקראתי רק תירגום) חזקה וישירה וברורה בהרבה משלו. וכמדומה שאצל י.ל. פרץ ניתן למצוא תיאורים חדים בהרבה של מי שנמצא בשני העולמות, שינק מבית המדרש אך גם חווה את העולם שבחוץ.
אמנם, אין אומרים למי שלא ראה את הירח שיבוא ויעיד. כיון שמן הסתם שירי ביאליק מצויים באינטרנט, מדוע לא להביא מהם ולהראות את סגולותיו?
הנה, יש לי התנגדות גם לפיוט העברי של הפייטנים המקובלים בבתי הכנסת. ויש לי ולמואדיב ויכוח ישן על זה. טרם שוכנעתי, אבל מואדיב, בסבלנותו ובמאור פניו, טורח מדי פעם להביא דוגמאות ולהראות כיצד במאמץ אינטלקטואלי מסויים ניתן להתפעל מהם (תשובתי לזה הלא היא כתובה על דפי הפורום).
ובכן, אני פתוח ללמוד. אני מבקש ללמוד. הביאו נא מיצירות המופת של ביאליק ואראה אם יש להתבשם מהם.
לסיום כתב תוקפני זה, אין לי אלא לומר שדברי מבוססים על התרשמותי האישית ועל קריטריונים שניסיתי להציג במפורש ולא במובלע, כדי שאם יתברר שטעיתי, אוכל לחזור בי.
אני ממתין, אם כן, לתגובותיכם ולרוב סבלנותכם.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2004 18:46 |
|
| |
Perhaps it's not the style of the forum to accuse someone with a character flaw, but if someone carries the name Maimonny, I'm obliged to say that he's from the same school as Maimonidies and Plato who both had a very condescending attitude towards the arts and poetry.
(see introduction to the mishna, ang the Guide)
Maimony, perhaps you're judging Bialic's heretical innuendos and his anti-religious agenda; but to disregard his value as a true artist who, with his masterful skill, incorporated the Biblical verses and intricate Talmudic jargon into his fine poetry, shows, Maimony, a lack of true virtuosic crtique.
תוקן על ידי - דוושה - 08/12/2004 19:03:43
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2004 18:51 |
|
| |
"ישנם שיצאו לתרבות רעה מפני שבדרך לימודם והשלמתם
הרוחנית,בגדו בתכונתם האישית המיוחדת" וכו'.
לקטע זה הוסיף ספרן שמועה שהכוונה היא לביאליק ולאחד העם. וכנראה שזה נכון, ופירוש הדברים הוא על יסוד אימרה שמנסה לאפיין את שני הנ"ל. שני האישים נקלעו בדרך גידולם וחינוכם לסביבה שלא התאימה להם. ביאליק גדל בישיבה ליטאית ולמדנית, ואחד העם גדל בסביבה חסידית (הוא אפילו מספר בזכרונותיו שפורסמו ב'רשומות', שהיו ימים אחדים שרבי ממשפחתו נפצע ולא יכול היה לנהל את העדה, ובאותם ימים מילא הוא את מקומו כרבי). לפי תכונותיהם, אילו היה ביאליק בעל הנפש והרגש גדל בסביבה חסידית היה יוצא ממנו רבי חסידי (בפועל היו בו סממנים של אדמו"ר חילוני, למי שמכיר את יחס ההמונים אליו בזמנו באירופה המזרחית), ואילן היה אחד העם גדל בוולוז'ין מן הסתם היה נעשה ראש ישיבה דגול.
בזמנו יצא לאור סדר זרעים של המשנה, במהדורה של ביאליק עם פירושים שלו. וזה היה יסוד המהדורה של דביר, שבהמשך יצאו כל ששה סדרי המשנה בעריכתו ובביאורו פרופ' ר' חנוך אלבק. אגב, בשעתו הוגשה תביעה לבית המשפט ע"י פרופ' מרדכי מרגלית, שהוא המחבר האמיתי של הפירוש במהדורה הזו, והשמיטו את שמו. זכורני בזמנו שעל הספרים היתה מדבקה, שהעניין נמצא בדיון בביה"מ.
זכורה גם ביקורתו החריפה של פרופ' אורבך על מהדורת אלבק, ותשובתו הרועמת של אלבק, המלאה בחירופים ובגידופים שכמדומה שלא בא כמוה מעולם בספרות ישראל. לא זכורה לי ביקורת על מהדורת סדר זרעים של ביאליק. האם יש כזו?
אגב, ביאליק פעל הרבה בתחום גאולת השירה והפיוט היהודי הקדום, אף עסק בהתקנת מהדורות של הפייטנים הקדומים, ויסד הוצאת ספרים (דביר) לשם כך. מבחינה דתית ברי שהוא דמות שלילית, אך תמיהתו של מיימוני מדוע בשנים האחרונות הפכו את דמותו לדמונית ממש עדיין במקומה עומדת.
אגב דאגב, קשה לכתוב על זה אבל היודעים יודעים שבחוגי הישיבות (המכונות 'קדושות' או 'שחורות') נתחוללה מהפכה בדמותו של הרב קוק, והוא נחשב כיום שם כדמות שלילית ביותר. זה לא קרה מאיליו, יש מי שדואגים להטפה הזו ולהכוונה כזו של ההשקפה הטהורה. ישנו סיפור קטן להמחיש זאת. סיפר הגאון הר"ש פישר שליט"א ששמע מהמשגיח הרה"צ ר' דב יפה שליט"א בזמנו, שפעם בזמן איזה כינוס (אולי היה בעת הכנסיה הגדולה) ביקש מישהו ירושלמי שהגיע לשם, להשמיץ את הרב בנוכחות החפץ חיים זצוק"ל. קם החפץ חיים
על רגליו, ואמר לנוכחים: 'דעו לכם אצלנו הוא נשאר כמו שהיה'. ואמר הר"ש פישר לשומעיו, זה היה פעם, היום לא תוכלו לשמוע סיפור כזה מהנ"ל, וכנראה אף לא יאשר סיפור כזה... וזו דוגמא קטנה.
ידוע גם הפולמוס מסביב למהדורת הרמב"ם של ר' שבתי פרנקל, על רקע זה.
ואם רוצים עוד, ישנה ישיבה בירושלים בשם 'תורה ויראה', שהיה מבצר של 'נטורי קרתא' בהנהגת ר' אהרן קצינלבויגן ואחר כך בנו. וזו כידוע קבוצה קיצונית שבתוך העדה החרדית, שהיא מבקרת את העדה על סטיות וכדומה. והנה עכשיו, ואיני יודע אם זה ידוע, נתפלגה אף ישיבה זו, ונתייסדה ישיבה חדשה של תורה ויראה על ידי פלג קיצוני עוד יותר, שבעיניו ישיבת תורה ויראה המקורית סטתה מהקו. הקו הוא לפעמים גם בנוסח הכרוז שעמד להתפרסם פעם נגד גדול הדור ממש 'רבינו ירד מן הדרך', אלא שאז היה ר' עמרם בלוי נוהג להתפלל במנין של הגרי"ז מבריסק. הדבר נודע לגרי"ז שקרא לר' עמרם ואמר לו אם אינך הולך מיד ומונע את הפצת הכרוז, איני רוצה לראות את פניך יותר. ובאמת הצליחו לעצור את הכרוז.
זכורני גם כרוז שהיה חתום עליו הגאב"ד, רבה של העדה החרדית נגד נטורי קרתא, בכותרת: 'גיהנם כלה והם אינם כלים', והיה כנגד נטורי קרתא שפגעו ברב שך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2004 18:53 |
|
| |
ספרן
אולי כשחיבר ביליק את "ספיח" למד סדר זרעים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2004 19:11 |
|
| |
דגים
עלי להתייחס לדבריך, ואשתדל לעשות זאת מאוחר יותר. עתה עת הסופגניות.
דוושה
אני מודה ומתוודה שאיני כשיר וראוי לדון בשירה. איני סבור שאני לוקה ביחסו של אפלטון (שחביב עלי מאד) לשירה. אבל ביאליק אינו נמנה ברשימת המשוררים שאני מתפעל מהם (רשימה קצרצרה מאשר יעלה הזכרון: שייקספיר, מחבר פר גינט, גתה, היינה, סטפן קריין - כתבתי עליו בפורום ואפשר לחפש במומלצים - פנחס שדה, נתן יונתן. ואל תקשו עלי שהם לא באותה רמה. זה גם ענין של טעם).
וכבר הצעתי שיביאו משיריו במקום לדבר עליו.
ודרך אגב, מאז ומעולם הערכתי מאד את כשרון הכתיבה של אחד העם (אולי אפילו ניסיתי תמיד ללמוד מהסדר המופתי של מחשבתו וכתיבתו).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2004 19:31 |
|
| |
מיימוני
השירה העיברית יחודית בזה שמיוסדת על אדני ולשון התנך העיברי (דבר שאין אצל שייקספיר וגתה) ולדעתי זהו בראש ובראשונה יחודיתתו של ביאליק, שלענית דעתי כשרונו בזה עולה על כל שאר משוררי ישראל שלא ינקו מהתנך הטהורה מחלב אמם כביאליק.
איני מוריד את ערכו של אחד העם שגם הוא במקומו עומד, אבל הזיקה התנכית של ביאליק לדעתי עולה על זה משל אחד העם.
מיימוני, אולי תוכל לחלק איתי קצת על שירו של שדה, האם הוא האלוף פנחס שדה שהיה תלמידו של צייטלין? האם חינוכו מהתנך והתלמוד היה בערכו של ביאליק שגדל והתחנך באווירה דתית טהורה.
תוקן על ידי - דוושה - 08/12/2004 19:43:51
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2004 19:45 |
|
| |
ספרן- תודה על סיפוריך שאינו דומה סיפור מכלי ראשון לסיפור מכלי שני ושלישי.
אכן פלא, כי אם מישהו צריך להיות 'נגד ביאליק' זה השמאל החילוני המשכילי דהשתא ממשיכי דרכו התרבותית (להוציא את הפוסטיים). הלא 'כופר' זה ספוג כל כך ביהדות גם בשיריו ובודאי במפעל הגדול של ספר האגדה, וכן בדאגתו לשבת. ובעיקר- היחס אל התרבות היהודית הכל כך מבוזה ואולי גרוע מכך לפעמים בלתי נחשבת לראויה להתייחסות של ממש.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2004 20:31 |
|
| |
פנחס שדה? מחבר החיים כמשל ועוד ספרים אחרים. טיפוס יוצא דופן, אך סולל דרך חדשה בספרות הישראלית.
מבין ספריו, החביב עלי הוא "ספר האגסים הצהובים".
בעבר הבאתי משלו. יש אשכול על "המוות הוא".
תיכננתי לכתוב עליו בהרחבה, וטרם הספקתי.
כל זה אינו נוגע כמובן לנושא האשכול.
בין השורות אני מוצא הנחת יסוד שמשורר שהפנים את לשונות התנ"ך ודימוייו עדיף מאחרים.
ובעניותי לא ידעתי מדוע. זה אולי הופך אותו למשורר על רקע יהודי, אבל זה לא מעיד על דברים אחרים.
אולי כדאי לערוך רשימה של מאפיינים של משוררים ושירה, ולראות אלו מהם אנו מחשיבים לבעלי ערך, ולדרג את המשוררים הידועים לפי טבלה זו.
כך נצא מסגנון הערכה של "גדול" לעומת "לא גדול" ויהיו בידינו קריטריונים רבים יותר, מה שיאפשר יותר דיוק, ואולי, אם לא הסכמה, אזי הבהרה.
רשימה מינימלית מוצעת:
א. רקע.
ב. שליטה בשפה.
ג. יכולת כתיבה.
ד. העמקה פסיכולוגית.
ה. עושר. דימויים.
ו. יכולת חריזה.
מן הסתם אפשר למצוא עוד מאפיינים חשובים.
כשאני מתבונן בקריטריונים אלו, נראה לי שהמשוררים שהזכרתי עלו על ביאליק. אמנם, זו לא השוואה הוגנת, מפני שהשפה העברית היתה דלה ביותר בימי ביאליק, לעומת העושר שהיא הציעה עבור נתן יונתן. ואני מניח שיאמרו שביאליק עולה על נתן יונתן.
(מה שכתבתי הינו רק פתיחה לנושא ארוך ומורכב. אני מניח שלא אהיה היחיד שאתייחס לכל זה. ואני מחכה לתגובות והרחבות).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
