דרכו הפרשנית של הרב יהושע ויצמן

הרב ויצמן הוא ראש ישיבת מעלות
באתר של הישיבה אפשר למצוא מאגר תורני מרשים מאוד של עשרות שיעורים הבנויים על גישה חדשנית בצורת ניתוח של סוגיות הלכתיות ואגדתיות, שנקראת אצלהם בשם "תורת ארץ ישראל", תיאור מלא על השיטה אפשר למצוא באתר של הישיבה.

בשביל הדוגמא צרפתי לכם שיעור על אחת מאגדתות של רבב"ח


כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il
מעובד ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה. ערך: מנחם ויצמן.

--------------------------------------------------------------------------------



בין שני סנפירים - על שינויים ושגרה


האגדה השמינית של רבה בר בר חנה1:

אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא, וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכוארא תלתא יומי ותלתא לילוותא, איהו בזקיפא ואנן בשיפולא. וכי תימא לא מסגיא ספינתא טובא, כי אתא רב דימי אמר כמיחם קומקומא דמיא מסגיא שתין פרסי, ושאדי פרשא גירא וקדמה ליה. ואמר רב אשי ההוא גילדנא דימא הואי דאית ליה תרי שייצי.
תרגום: ואמר רבה בר בר חנה, פעם אחת היינו הולכים בספינה, והלכה בין סנפיר (הראש) לסנפיר (הזנב) של הדג שלשה ימים ושלשה לילות, הוא (הדג) במעלה הזרם, ואנו בירידה. ואם תאמר, לא הלכה הספינה הרבה (מהר), כשבא רב דימי אמר, בזמן חימום קומקום של מים - הלכה (הספינה) ששים פרסאות. ויורה פרש חץ, והיא מקדימה אותו.
ואמר רב אשי, אותו דג, "גילדן הים" היה, (שזהו דג) שיש לו שני סנפירים (ולרוב הדגים יש סנפיר אחד).

מרכזה של האגדה הוא הסנפירים, שהיתה הספינה מהלכת ביניהם. מהו הסנפיר? כפי שכבר הזכרנו פעמים רבות2 בשם השל"ה, הסנפיר הוא האיבר בעזרתו הדג מתקדם, פונה ומשנה את מקומו, כלומר: הסנפיר מבטא את השינוי והדינמיקה שבמציאות.
כפי שהזכרנו בשיחות הקודמות, הדג השט במים הוא ביטוי לדברים שאינם כפופים למסגרות ולחוקים של היבשה. הדג מבטא את חוסר המסגרת, והסנפיר הוא הכח של הדג לעשות זאת - לפרוץ מסגרות ולהשתנות.
הדג שוחה נגד הזרם, ולא איתו. הזרימה של המציאות מורכבת מדברים קבועים - הלכות, מסורות ומנהגים העוברים מדור לדור ללא שינוי. ההולכים עם הזרם קבועים במסגרות החיים, והדג - שט נגד הזרם כביטוי להליכה נגד מנהגי אבות, בדרכים חדשות ושונות.
נראה, שרבה בר בר חנה מתאר תהליך שהעולם נמצא בו. העולם חווה תמורות ושינויים רבים, ויחד עם זה יש בו ערכים קבועים ומעוגנים. השאלה היא כיצד חיים בצורה מוצקה בעולם של שינויים, כיצד שומרים על ערכים קבועים במציאות משתנה. זוהי אחת השאלות הגדולות שהעולם המודרני מתמודד עימן.
רבה בר בר חנה מספר, שלדג ישנם סנפירים, אך בין סנפיר לסנפיר ניתן לשוט שלשה ימים ושלשה לילות במהירות גדולה. יש שינויים במציאות, אך בין שינוי לשינוי יש מקום נרחב שבו ניתן לשוט עם הזרם, בתוך המציאות.
נראה, שביאור הדברים יובן על פי דברי הגר"א3:

בכל דור ודור שולט מידה אחרת (ממידותיו של הקב"ה שמנהיג בהן עולמו), שמזה משתנים הטבעים וכל מעשי הדור והנהגותיהם ופרנסיהם, הכל הוא לפי ענין המידה ההיא ותלוי בבחירתם בין לטוב בין לרע... וכן הנהגות הקב"ה עימהם. והכל כלול בתורה.

פעמים שההבדלים בין הדורות ניכרים לעין. אינו דומה דור של גלות לדור של ארץ ישראל, ואף בארץ ישראל עצמה, יש דור של חלוציות, ודור של "שלום" וכדומה.
השינויים בין הדורות מונהגים על ידי הקב"ה, וביניהם אנו הולכים בספינה, עם הזרם.
להבנה מלאה של האגדה נעמוד על משמעות מהירותה של הספינה: בזמן שמחממים קומקום של מים - הלכה הספינה ששים פרסאות.
ר' דימי לא מציין את גודלו של הקומקום ואת עוצמתה של האש, ועל כן ברור שהוא לא בא לתת תיאור מדויק של הזמן, אלא דימוי שתוכנו מעמיד אותנו על משמעות הענין.
מהי משמעות חימום המים בקומקום?
הגמרא אומרת4:

אמר רבי חנן שלש שלומות הן: נהר, צפור וקדרה. נהר, דכתיב 'הנני נוטה אליה כנהר שלום'. צפור, דכתיב 'כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות וגו''. קדרה, דכתיב 'ה' תשפות שלום לנו'.

שלשה דברים, הרואה אותם בחלום הם מבשרים שלום, ואחד מהם הוא: קדרה.
מדוע קדרה היא סימן לשלום? מובא בשם הגר"א5:

יש לומר הטעם כי ענין הקדירה הוא עושה שלום בין המים שבתוכה ובין האש שחוץ לקדרה, וכן ישראל עושין שלום בין העולם ובין אביהם שבשמים.

האש והמים הם שני כוחות מנוגדים זה לזה - האש מאדה את המים, והמים מכבים את האש. כיצד עושים שלום ביניהם? על ידי הקדרה, המפרידה ביניהם, ניתן להשתמש באש כדי לחמם את המים, ואז יש שלום.
האש והמים הם ביטוי לשתי מדות שבהן מנהיג הקב"ה את עולמו: המים הם ביטוי לחסד, והאש לגבורה. כדי שיוכלו שתי המדות לחיות זו בצד זו בעולם - יש לשים גבול ביניהן.
חימום המים בקומקום רומז, אם כן, למאבקי הכח הקיימים בעולם בין מידות שונות ובין כוחות שונים, והתוצאה שלהם היא מים רותחים, תהליכים, התפתחויות ושינויים החלים בעולם.
הספינה עברה ששים פרסאות. המספר שש מכוון כנגד ששת ימי המעשה - הימים בהם האדם פועל בעולם, רודה במציאות ומעבד אותה.
דרך נוספת לתיאור מהירות הספינה היא: פרש יורה חץ, והספינה מקדימה אותו. החץ מייצג את כוחו של האדם, המתכנן את החץ ויורה אותו. הספינה נמצאת מעל למישור הזה.
מהירותה של הספינה הנמצאת מעל למאבקי הכוחות ומעל לעולם המעשה, מלמדת כי הספינה איננה תוצאה של אילוץ, אלא היא דבר המונהג בכח אלוקי, שמעל לכוחות של עולם המעשה.
על פי ביאורנו ניתן לומר, שלא רק את השינויים מנהיג הקב"ה, אלא גם את השיגרה. לא רק הסנפירים הם יצירה אלוקית, אלא גם הרווח ביניהם, בו שטה הספינה.
גם בשגרה, בהליכה בתלם, בזרם ובמסורת, יש עוצמה אלוקית, ולא רק בשינוי ובחידוש.
רב אשי מציין, שהדג הזה, בעל שני הסנפירים, הוא דג מיוחד. על פי רוב, כל אדם רואה שינויים של דור אחד במהלך חייו, ולא זוכה לחוות שני דורות ושני תהליכים. רבה בר בר חנה זכה לראות "שני סנפירים" ואת הזמן שביניהם. זוהי זכות מיוחדת לסקירה כללית. הוא ראה את מהות השינוי של הדור בסנפיר אחד, את הרווח הבא אחריו, ואת הסנפיר השני המציין את הדור הבא.

בשיחת מוסר אנו מנסים בעיקר לעורר למודעות כלפי שאלות שהאדם מתמודד איתן. אחת מהן היא שאלת היחס בין השינויים לשגרה. ישנה נטיה רווחת לשינויים ולהתחדשות, שכן כך מרגיש האדם שהוא מבטא ומממש את עצמו. הוא עושה, חי, מתלבש וכדומה בניגוד לאביו, בניגוד לחברה ובניגוד למסורת, וכך הוא מרגיש שהוא קיים והוא יחודי.
באגדה זו אנו למדים, שגם בשגרה, בהליכה בתלם ובזרימה הטבעית יש עוצמה אלוקית. בין שינוי לשינוי משאיר לנו הקב"ה הרבה שגרה, הרבה זרימה עם המציאות, ועלינו להבין כי אף בשגרה יש עוצמה אלוקית, ויש הרבה מה לפעול ולעשות בתקופות של שגרה.


--------------------------------------------------------------------------------


1 בבא בתרא ע"ג ע"ב.
2 עי' בשיחה לפרשת שמיני ה'תשס"א, ופרשת ראה ה'תשס"א, המופיעות באתר.
3 אבן שלמה י"א, ט'.
4 ברכות נ"ו ע"ב.
5 דברי אליהו על הגמרא בברכות.