| נשלח ב-16/12/2004 11:18 |
 |
| |
מישהו מכיר פירוש לזמירות שבת?
אני מחפש פירוש מעמיק לזמירות שבת, פירוש מקצועי.
אם יש מישהו שמכיר, אודה לו מאד.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2004 11:56 |
|
| |
נסה לעיין במהדורת "זמירות של שבת" שההדיר נפתלי בן
מנחם,ירושלים,תש"ט,שמא תמצא מבוקשך.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2004 13:19 |
|
| |
וגם הצצה חפוזה ב"שי למורא" של וויינפלד.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2004 20:52 |
|
| |
יש ספר בשם "יינה של תורה על שבת קודש" מהרב בנימין אדלר בהוצאת פלדהיים, שכולל בין השאר את הזמירות עם פירוש מקיף.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2004 21:32 |
|
| |
אם כן,יש גם לציין את "זמירות לשבת המפורש" של
יעקב וינגרטן שעולה בהרבה על "יינה של תורה"
ובודאי על "שי למורא".
השאלה היתה על פירוש מקצועי,הגדרה השמורה,לטעמי,
מכל הנזכרים,רק למהדורת בן מנחם.
כדאי להשוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 22:29 |
|
| |
לפום ריהטא
במה אתה מתקשה.
תעלה את הזמר הנדרש לפורום, ובעז"ה נפתור לך אותו.
אני לא חושב שלבעל ידע טוב בעברית ובמדרשי חז"ל, צריך להיות קושי בזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2004 10:58 |
|
| |
אשר,
"ותינוק ללמדו ספר,
למנצח בנגינות."
פרש נא.
ר"מ
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2004 15:19 |
|
| |
רמ
מותר לאחרים להשתתף?
יש כאן רשימה של מצוות ומנהגים לשבת.
תינוק ללמדו ספר - לחזור על הילד על לימודו.
למנצח בנגינות - לשיר פיוטי שבת, אם כי יתכן שהכוונה היא לפיוטים שהיו נוהגים, ועדיין נוהגים, בבתי הכנסת.
לפחות כך הבנתי תמיד את הקטע הזה...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2004 17:22 |
|
| |
נראה לי שזה המקום לשאול את שאלת הגרי"ז, "לשדך הבנות"
מדוע לא "לשדך הבנים"?
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 00:28 |
|
| |
מקור הפיוט הנ"ל הוא מהגמ' בשבת קנ ע"א
"ותנא דבי מנשה משדכין על התינוקות ליארס בשבת ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות אמר קרא ממצוא חפצך ודבר דבר חפציך אסורים חפצי שמים מותרין. א"ר יהודה אמר שמואל חשבונות של [מלך] ושל מה בכך מותר לחשבן בשבת תנ"ה חשבונות שעברו ושעתידין להיו' אסור לחשבן של מלך
ושל מה בכך מותר לחושבן ורמינהו חושבין חשבונות שאינן צריכין ואין מחשבין חשבונות שצריכין בשבת וכו'"
אח"כ מביאה הגמ' את המעשה של החסיד שראה פרצה בכרמו והרהר לתקנה ואח"כ החליט לא לתקנה עולמית. ומזה ששבחוהו למדו שמעיקר הדין היה מותר ורק הוא החמיר על עצמו.
ועכשיו לפיוט...
חפציך אסורין, וגם לחשוב חשבונות,
הרהורים מותרין, ולשדך הבנות,
ותינוק ללמדו ספר, למנצח בנגינות,
ולהגות באמרי שפר בכל פינות ומחנות.
כוונת הפייטן לציין את האיסורים שיש על דיבורים של חור בשבת, וגם לתת תחליף ראוי... "ולהגות באמרי שפר בכל פינות ומחנות...
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 10:10 |
|
| |
מורי ורבותי,
1. מה פירוש למנצח בנגינות?
2. למה התכווין כאן המשורר?
3. רמז קטן: מה הקשר בין למנצח בנגינות לבין ההיתר לדון בשבת על תינוק ללמדו ספר?
4. מימוני,
פירושך מקורי ונאה. מסכמים עם הרבי שילמד את התינוק גם "ספר" וגם פיוטי שבת.
אך האם לדעתך זו באמת כוונת המשורר כאן? האם זה לא קצת מאולץ? ואם כן פירושך צריך להתבסס גם על הפרשנים המפרשים את הקטע כצורך חרוזי בלבד.
דומני שלפיטן ת"ח מגיע קצת יותר קרדיט.
ר"מ
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 10:27 |
|
| |
ר"מ היקר
איני אומר לקבל דעתי. כתבתי שכך הבנתי את הפיוט, והוא חביב עלי מאד, גם בגלל המנגינה כמובן.
ולגבי הקשר, עלי לעיין בדבר.
אמנם, לא זכיתי להבין מהיכן למדנו שהפייטן תלמיד חכם, מנלן? האם זו קביעה כללית שכל הפייטנים הם תלמידי חכמים? או שזה משהו מיוחד לגבי מחבר פיוט זה? וכן איני יודע מפני מה עלינו להניח שאם פייטן הוא תלמיד חכם, הרי הפיוט מכיל משמעויות לפנים ממשמעויות - למרות שזה בהחלט יתכן, ואם הדבר נעלם ממני, תבוא ותאיר עיני.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 13:14 |
|
| |
ומה עם החרוז?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 13:24 |
|
| |
כמדומני אומרים בשם ר' איסר זלמן כי הכוונה להתר נטילת שכר למלמדי תינוקות שהוא מטעם שכר פיסוק טעמים (ואף לימוד כזה הותר בשבת).
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 13:34 |
|
| |
ותינוק ללמדו ספר - ופוסקין שכר למלמד (גם בשבת, למרות שבענייני חול, אסור לפסוק ממון), ללמד התינוק.
למנצח בנגינות -שידע התינוק להלל להקב"ה.
ולהגות באמרי שפר - ולעסוק בדברי תורה שהם משופרים, כלומר יפים.
ע"פ זמירות "זה השולחן" סדר שמירות של שבת וביאוריהן, התקין ופירש: מאיר חובב, הוצאת האגף הדתי במחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההתדרות הציונית, ירושלים, תשמ"ו (מהדורה חמישית)
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 13:40 |
|
| |
מימוני,
1. אשר כבר הבהיר בצדק, שהפייטן מסייע לנו כאן לשנן כמה הלכות מעשיות בדיני שבת. אלו חפצים (ביטויי רצונות, דיבורים) אסורים – חפציך אסורים, ולחשוב חשבונות;
ואלו מותרים – הירהורים, ודיבורים על שידוך הבנות, ועל שידוך התינוק למי שילמדו ספר (מקרא), למרות שהדיבור בדוגמאות הללו קשור גם לנושא כספי.
כמבואר בברייתא שבת ק"נ.
2. רק רגע,
הרי אסור לקחת כסף על לימוד מקרא לתינוקות. כדאיתא בנדרים ל"ז. :
"ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה', מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם, מקרא נמי בחנם! "
ומתרץ שם רבי יוחנן , שההיתר לקבל שכר על תינוק ללמדו ספר: הוא כי השכר מתקבל עבור שכר פיסוק טעמים .
או בלשונו של הפייטן שלנו למנצח בנגינות
3. והן הן דברי הפייטן דידן: מותר לדבר בשבת על עניינים כספיים הנוגעים לשידוך ולתלמוד מקרא (ספר) של קטן, אלא שהדיון הכספי עם המלמד הוא על הנגינות – שכר פיסוק טעמים.
כך שמעתי לפני עשרות שנים מת"ח, ודפח"ח.
אין כאן משמעויות לפנים ממשמעויות אלא סיכום נאה של הלכות, שמתוכו ניכר כי ת"ח כתבו.
ר"מ
תוקן על ידי - רמ_במזל - 22/12/2004 13:42:04
|
|
|
|
|
