| נשלח ב-23/12/2004 04:48 |
 |
| |
מה זה 'לחומי רשף'? שדים ורוחות בתורה?
'מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי' (דברים לב כד).
חז"ל (ברכות ה א ועוד) ישר הולכים לכיוון השדים ורוחות החביב עליהם. וכך אונקלוס ויונתן. הבעיה שלא קיים בתורה דבר כזה, רק בדמיון הבבלי. מה עוד שזה דבר מקביל ל'מזי רעב', ואחרי זה 'שן בהמות', פגעי טבע ארציים.
כאן בא מיודענו האבן עזרא ומביא אותנו (בניגוד לחז"ל) לקרקע המציאות:
'והנכון בעיני שהזכיר הארבעה השפטים הרעים (כך הכל מסתדר ומקביל ומתאים וארצי וידוע) והם: רעב וזהו מזי רעב. ולחומי רשף וקטב מרירי זה הדבר. ושן בהמות אשלח בם חיה. וחרב מחוץ תשכל חרב. והנה יהיה פירוש רשף כמו רשפיה רשפי אש. והטעם שיתחמם האויר. ואף רבינו בחיי מביא את פירושו.
גם הרשב"ם:
ולחומי רשף - ברד ואש מן השמים כמו רשפי. שמה שבר רשפי קשת. ועיקר פירושו לשון פריחה בעוף כדכתיב ובני רשף יגביהו עוף. כלשון מחץ יעוף יומם:
וקטב מרירי - מחותכים ומדוקרים על ידי ליסטים הממררים והורגים בני אדם. כמו עון פלילי עון של דיין שעושין בו דין. ונתן בפלילים הדיינים קרואין כן שדנין את האחרים. אף מרירי ממרר את אחרים. וזהו מקטב ישוד צהרים שהם ליסטים. כדכתיב בחור שודד בצהרים שכן דרך ליסטים להלחם בצהרים. וכה"א אשדוד בצהרים יגרשוה.
דעת זקנים מבעלי התוספות:
ולחומי רשף - שיתלחמו בגחלים ובשריפה כמו רשפיה רשפי אש.
חזקוני: ולחומי חצים כמו שמה שבר רשפי קשת.
אז יש לנו:
1. שדים ורוחות
2. אכולי עוף
3. דבר
4. ברד אש וגחלים
5. לחומי חיצים
6. ליסטים ושודדים
ועוד, כל הדברים האפשריים כאשר במקרה הטוב אחד קלע והשאר פירושי שקר. וטרם הבינונו דבר מכוונת התורה. וה' יאיר את עיננו.
תוקן על ידי - אלימאיר - 23/12/2004 4:55:49
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 08:48 |
|
| |
אלי
יש כאלו מחוקרי המקרא שטוענים שהשם "רשף" הוא שם של אליל בימים ההם. והריהו מוכר וידוע בפנתאון הכנעני.
והתורה הכירה בישויות אלו בתור מלאכים או על כל פנים יצורים המשרתים את האלקים.
לפי שיטתנו, שכבר השתמשתי בה בכמה מקומות, הדברים נאמרו לפי הבנתו של הדור שקיבל את התורה.
בדיוק כפי שהתורה אמרה שהשמש שוקעת והשמש זורחת, לפי עיני המתבונן.
זה נראה בל יאומן שהתורה תתבטא בחוסר זהירות לפי הבנה של דור מסויים, והרי יש בזה להטעות דורות אחרים.
אך אם נתבונן בדבר, נראה שאין בכך חדש. ולמעשה, בלתי אפשרי לנהוג אחרת. כמו כן, האמנם אמירה זו נועדה בתור קביעה מציאותית, לאמור: את הישויות האלו והאלו אשלח בהם, או בדרך ספרותית מליצית, כדרך של איום בסמל מוכר, ולא מתוך שמאמינים בו ובקיומו.
איני אומר שזה הפירוש האפשרי היחיד. ובוודאי יש כאן דבר מפתיע ביותר. אך איני רואה דרך אחרת להימלט מן המבוכה הזו.
כמובן, אפשר להניח שמדובר כאן בישויות שאכן קיימות, והאלקים ברא אותן, כמו את השדים (או שזה סוג של שדים) ויש כאן חלק מדמונולוגיה (תיאורית שדים) כפי שמוצאים לאחר אלפי שנים בקבלה ובזוהר. ולפי זה, המאמין בזה לא יתקשה לקבל גם את זה.
אם נחפש פתרון בסגנון רציונליסטי יותר, שאינו מחייב אותנו לאמונה ביצורים כאלו, נצטרך כמדומה לומר כפי שכתבתי לעיל, שהתורה מדברת לפי אמונותיהם של הבריות. ואז תעמוד בפנינו השאלה: האם הביטוי על שקיעת השמש, שמובן לנו היום בתור ביטוי ספרותי ולא תיאור של תנועת גרמי השמים, הוא פחות מסוכן וגורם לטעות מאשר ביטוי על יצורים מסוכנים כמו "לחומי רשף"?
אולי התשובה היא שעלינו לקבל שהתורה מדברת לפי מושגי הדור ההוא, למרות שהיינו מצפים שהתורה תגער בהם ותשלול אותם מכל וכל. כנראה יש גבול ליכולת הביטוי מעבר ליכולת ההבנה של דור מסויים, והתורה הלא ניתנה לראשונה בדור ההוא.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 09:55 |
|
| |
מיימוני,
כמדומני שיש מפרשים על התלמוד, סמסבירים את סוגי השדים ומה הם מסמלים בעולמינו.
אין זה סותר שהשד קיים, והוא (מסמל/או שהשד בעצמו) חום או ליסטים וכד'.
כל עניין השדים אינה מושג גשמי, אלא כידוע שאין לשד גוף.
קשה להסביר לאדם שמושגיו גשמיים בלבד, שקיים כלל כזה דבר. (לא אתיימר לאמר שאיני כזה אדם).
אבל אסייג את דברי בכך, שאיני מבין גדול בתחום.
לא מתקבל על הדעת שיש תורה ישנה שדיברה לדור הקודם,
ומשתמע מכך שיש גם תורה חדשה, עכשוית יותר.
את דרך הלימוד שהזכרת, לא ראיתי בחז"ל, גם כשעברו עשרות דורות מקבלת התורה,
יכול להיות שבפעם הראשונה שתורה זו הוזכרה היא אצל המשכילים.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 10:21 |
|
| |
הערה אחת למה שנכתב בלינק של נישט,
יכול להיות שהרמב"ם סבר ש"בתקופתו" עובדתית, כבר לא קיימים שדים? (יש לכך מקורות).
או אולי הוא הביא הסבר מפורט שבו הוא כתב שלא היו מעולם שדים וזה רק מטאפורה?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 10:36 |
|
| |
as I remembr, there is a gmoro that says that abaye chased out all the shedim from the world, there is an aricut in the hakdama to "shmirat haguf vehanefesh.
"רפואה והלכה בהבנתו של הרמב"ם ביד החזקה"
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/refua1-2.htm
תוקן על ידי - נישטאיך - 23/12/2004 10:42:35
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 10:52 |
|
| |
מהלינק השני של נישט:
כפי שראינו לעיל הלכות שונות אינם מופיעות במשנה תורה. קבוצת הלכות בולטת שאינה מופיעה במשנה תורה היא קבוצת ההלכות שסיבתם מעשה שדים או מזיקים.
הגמרא בברכות23 אומרת - "אמר רבי ישמעאל בן אלישע, שלשה דברים סח לי צוריאל שר הפנים: אל תיטול חלוקך בשחרית מיד השמש ותלבש, אל תיטול ידיך ממי שלא נטל ידיו, ואל תחזיר כוס אספרגוס אלא למי שנתנו לך, מפני שתרספית [רש"י- שם חבורת שדים] ואמרי לה אסתלגנית [רש"י- שם חבורת מלאכי חבלה] של מלאכי חבלה מצפין [מחכים] לו לאדם, ואומרים מתי יבא אדם לידי אחד מהדברים וילכד".
"אמר רבי יהושע בן לוי, שלושה דברים סח לי מלאך המוות... ואל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת, מפני שאני מרקד ובא לפניהם וחרבי בידי ויש לי רשות לחבל".
השולחן ערוך באורח חיים24: לא ייטול ממי שלא נטל ידיו שחרית וביורה דעה25 פסק: יש למנוע מלצאת נשים לבית הקברות אחר המיטה. אולם הרמב"ם לא הביא הלכות אלו בספרו.
קיימות דוגמאות רבות נוספות לכך שהרמב"ם לא כתב בספרו הלכות התלויות במעשה שדים או מזיקים. כגון: אסור לשאול בשלום חברו בלילה, חיישינן שמא הוא שד26. ראה עוד גיטין27 [הבא מבית הכסא...], יבמות28 [משיאין על פי בת קול...] וכו'.
לסיכום: הלכות שסיבתן היא מעשה שדים או מזיקים לא הובאו בדרך כלל במשנה תורה לרמב"ם.
ובשאלתי התכוונתי למה שנישט הוסיף:
שאביי גירש את כל השדים מן העולם ואז הרמב"ם מובן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 14:48 |
|
| |
לגבי האפשרות ש'רשף' בתנ"ך זה האל רשף הכנעני, 'רשף' מוזכר מלבד כאן ובדברי הימים כשם של אדם: 'לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו' - זה ודאי לא האל רשף, אלא תומך באפשרות של דבר, ו'כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף', גם כאן זה לא מתאים. גם לא 'לרשפים' המקביל ל'ברד', וגם 'רשפי קשת' ו'רשפי אש' אינם קשורים לאליל רשף, אלא אם כאן זו משמעות יחידה, גם אז, אליל זה לא מכה או צרה, להיפך, אם מתפללים אליו הוא עוזר ומוריד גשם וכו' שלשם כך עשו להם הכנענים אלילי זהב וכסף, ורק במקרים מיוחדים שעוברים על מצוותו הוא מעניש, ואין זה תואם ל'רעב' שזה תמיד צרה.
גם אם נגיד שדיברה תורה בהווי של בני הדור לפי הבנתם לגבי שדים כמו לגבי שהשמש זורחת לפי עיני המתבונן, מדוע אין התורה מדברת באופן קבוע ושוטף על שדים ורוחות כמו על זריחת ושקיעת השמש? למעשה המקום היחיד שמוזכר 'שדים' זה כאחת הצורות של עבודה זרה (זובח לשדים), ולא במובן שדים רוחות ומזיקים שאנו קוראים
חובבי השדים אמרו שגם 'מקטב ישוד (יירה, ייזרק) צהריים' זה שד, והתעלמו מ'מחץ יעוף יומם' וששד לא נורה כחץ.
ע"כ, למרות דבריך המלבבים (והארכניים) ורצונך הכן, לא התקדמנו במאום.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 15:26 |
|
| |
לציקלה:
לאשר כתבתי בהודעתי הקודמת, אשר אביי גירש את השדים:
פרק ז במבוא לספר שמירת הגוף והנפש, עוסק ברוח רעה, שדים ומזיקים, ומובאים בו דברי הגמ' בפסחים דף קיב עמוד ב:
"לא יצא יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, מפני שאגרת בת מחלת, היא ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה יוצאין, וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו. מעיקרא הוו שכיחי כולי יומא, (תחילה היו מצויים כל הזמן) זמנא חדא פגעה ברבי חנינא בן דוסא. (פעם אחת פגשה ברבי תנינא בן דוסא) )אמרה ליה) אמרה לו(: אי לאו דמכרזן עלך ברקיע הזהרו בחנינא ובתורתו - סכנתיך. (לולי הכריזו בשמים, הזהרו בחנינא ותורתו, הייתי מסכנת אותך), אמר לה: אי חשיבנא ברקיע ) אמר לה: אני חשוב בשמים( - גוזר אני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם. אמרה ליה: במטותא מינך, שבק לי רווחא פורתא. (בבקשה ממך, תשאיר לי קצת "רווח"),שבק לה לילי שבתות ולילי רביעיות. (השאיר לו לילות שבת ולילות רביע) ותו, חדא זמנא פגעה ביה באביי(עדיין פעם אחת פגשה באביי) : אמרה ליה: אי לאו דמכרזי עלך ברקיע הזהרו בנחמני ובתורתו - הוה סכנתיך. (אמרה לו: לולי הכריזו בשמים, הזהרו בנחמני ותורתו, הייתי מסכנת אותך), אמר לה: אי חשיבנא ברקיע - גוזרני עלייכי שלא תעבורי ביישוב לעולם".
כן מובא שם, אשר הרב חיים קנייבסקי כתב אליו: שאלתי ממרן החזו"א למה אין נזהרין מלעבור בין שני דקלים, והשיב לי: אביי כבר גירש כל המזיקין".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 18:09 |
|
| |
רגיל אני להשתמש באימרתו הידועה של הרבי מקוצק, שאכן עד הרמב"ם היו שדים, אך מאז שהרמב"ם פסק שאין שדים נעלמו השדים כלא היו.
ואני הקטן הייתי מוסיף (אולי כמו המובא לעיל, שדחב"ד גירשם והשאיר להם מקום מסוים, ואילו אביי סילקם לגמרי מן היישוב, על דרך זה יתכן שאדיסון גירשם לחלוטין ולא השאיר להם זכר כלל. כי לפני אדיסון, כל העולם כולו ראה אותם בכל מקום, בעיקר בבתים עזובים, במקומות אופל, וחורבות, וכמה וכמה סיפורים כאלה היו באנגליה הנאורה, או בצרפת התרבותית (קראתי פעם שבצרפת הנאורה עדיין ל-70%מהאוכלוסיה אין אמבטיה בביתם...) ואצ"ל בשאר הארצות. אולם אדיסון שינה סדרי עולם, וסדרי חיים. היום הרגל לא תכלה מן השוק, מחצית השעה לאחר שקיעת החמה. והיום אין צורך להתחיל את פעילות האדם מזריחת החמה. סדר יומו של האדם המודרני השתנה לגמרי וגם דברים אחרים.
כמדומני שמצאתי פנינה בדברי הר"ח (ולבי אומר לי שבגלל מקומות כאלה התאמץ החזו"א להמעיט בערכו של הר"ח), חגיגה ד ע"ב-ה ע"א. בגמ' שם:
כי הא דרב ביבי בר אביי הוה שכיח גביה מלאך המות.
אמר ליה לשלוחיה: זיל אייתי לי מרים מגדלא שיער נשייא.
אזל אייתי ליה מרים מגדלא דרדקי.
אמר ליה: אנא מרים מגדלא שיער נשייא אמרי לך! –
אמר ליה: אי הכי אהדרה! –
אמר ליה: הואיל ואייתיתה - ליהוי למניינא.
אלא היכי יכלת לה?
הות נקיטא מתארא בידה, והות קא שגרא [ה ע"א] ומחריא תנורא, שקלתא ואנחתא אגבה דכרעה, קדחא ואיתרע מזלה, ואייתיתה.
אמר ליה רב ביבי בר אביי: אית לכו רשותא למיעבד הכי? –
אמר ליה: ולא כתיב ויש נספה בלא משפט? –
אמר ליה: והכתיב (קהלת א') דור הלך ודור בא! –
אמר: דרעינא להו אנא עד דמלו להו לדרא, והדר משלימנא ליה לדומה. –
אמר ליה: סוף סוף, שניה מאי עבדת? –
אמר: אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במיליה מוסיפנא להו ליה, והויא חלופיה.
פירש הר"ח: יש נספה בלא משפט, מעשה דמרים מגדלא נשיא ומרים [מגדלא] דרדקי, דאתחלף ליה לשליחא ואייתי מרים מגדלא שער נשיא, ויש מי שאומר כענין חלום ראה דברים הללו. ולא עוד אלא רב ביבי בן אביי היה מתעסק בראיית השדים , לפיכך יש לומר כדרך הזה ראה, ואין סומכין עליו...! ופתרון יש נספה בלא משפט וגו' כגון אדם שהרג חבירו. [השווה גם לפירושו של הר"ח, לספור 'תנורו של עכנאי', והוא פירוש שלא נמצא בגניזה, אלא מובא בשט"מ על אתר]. ההתעסקות של רב ביבי בראיית השדים, ידועה מברכות ו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 23:19 |
|
| |
אלימאיר
צדקו הראשונים שפרשו ע"ד הפשט ע"י הקבלות למקומות השונים שהמילים רשף מרירי וכו' מופיעים בתנ"ך, כל אחד לפי הנראה לו, הצד השוה שבהם שדרכם להזיק וכו'
הגמ' או המדרש שמשתמשת ב"שדים" בודאי אינה ע"ד הפשט, ואולי בצורה אליגורית הם השתמשו במזיקים שהיו ידועים להם.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2005 17:48 |
|
| |
דגים,עיין גם בפירוש הרנ"ג על בבא מציעא דף נט ע"ב.כה"ג.וכן נמצא עקרונות כאלו לשאר ראשונים.ולא מסתבר לי כלל שמפני זה חשש החזו"א.
לגבי הערת האליל מהפנתאון הכנעני הקרוי "רשף".אין זה מוכיח שכוונת התורה היתה לאליל.אלא שגם הגויים והחרטומים למיניהם הכירו בכח זה,וזה שם טומאה שהיה ידוע להם עוד קודם מתן תורה,ואליו הופנו הטלמסאות הללו.
(בהנחה שאכן החוקרים פתרו נכונה את שם האליל,ואת התיארוך)
עכ"פ,לגבי ראיית שדים והימצאותם,הדברים נראים כי לא לכל אחד ניתנה היכולת לראותם.(וראה פ"ק דברכות,ובמדרש רבה,ובדברי הרמב"ן ויקרא,ובספר מאירת עינים וירא) וממילא חזרנו לכלל "לא ראינו אינה ראיה" ואפשר להעמיד כוונת התורה כפי פשט ביאור חז"ל, ומעשיות חז"ל כפשוטם.
(תוקנה טעות הקלדה)
תוקן על ידי - לב32 - 03/05/2005 17:49:29
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2005 17:54 |
|
| |
בחור שהכרתי מלפני שנים פעם בדק מהו קטב מרירי, ומסקנתו הייתה שזהו מכת שמש, ולכן אסור לצאת בימי רביעי החוצה.
ולא בדקתי היטב.
ושמע האמת ממי שאמרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2005 18:04 |
|
| |
זה בימי רביעי.
בליל רביעי זה משום "מכת ירח"
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2005 04:13 |
|
| |
בע"ה
"ובני רשף יגביהו עוף "ואין רשף אלא מזיקין כמו שאמרו
במס' ברכות
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2005 04:26 |
|
| |
בע"ה
הפירוש של ראב"ע הרבה פעמים מפרש גם בניגוד לדעת חז"ל
וגם כאן בענין המזיקין משום שבפילוסופיא של יוון לא האמינו בשדין ורוחות.וחכם אבן עזרא נמשך אחרי דעת הפילוסופים בעניין.
|
|
|
|
|
