גוף ונשמה

שלום וברכה, אם אתה יכול לקרוא את השאלה שלי אודה לך מאוד, ואם תענה עוד יותר,,,,
בזמן האחרון בישיבה למדנו בשבת דף קה ע"ב שכל הבוכה על אדם כשר מוחלין לו כל עוונותיו בשביל כבוד שעושה לו.
בהמשך כתוב שמי שרואה אדם בשעת יציאת נשמתו חייב לקרוע משום שדומה לספר תורה שנשרף. רש"י במקום אומר שזה בגלל שאין לך אדם מישראל שאין בו תורה ומצוות.
לפי מה שהבנתי חלק מהצער שלנו על נפטר זה משום מיעוט הרוחניות בעולמינו ברגע שיהודי הולך לו. לגבי עניין כבוד המת התעוררו לי כמה שאלות:
קודם כל האם כבוד המת זה הגוף עצמו או הנשמה?
הרי הגוף לא מרגיש לכאורה, ועל הנשמה למה לבכות הרי עכשיו טוב לה, האם הנשמה מרגישה, ואם כן זה אומר שרגש זה דבר רוחני? יש מקורות לכיוון הזה, למשל בברכות יח ע"ב שקשה רימה למת כמחט בבשר החי, וכן בסנהדרין האם הספד זה יקר החיים או המת, אבל פה עוד פעם האם זה הגוף או הנשמה? הייתי רוצה אם משהו יכול להרחיב לי בנושא של כבוד המת, על הכבוד שאנו עושים לגוף עצמו על אף שלכאורה הוא כבר לא כל כך חשוב (חוץ מזה שהיה נרתיק לדבר חשוב), ועל כל עניין הנשמה איך עדיין אפשר להשפיע עליה ישירות מעולמינו (ואני לא מתכוון לעלייה רוחנית).

תודה רבה ושבוע טוב.

עזריש

תודה על התגובה,
לגבי הלימוד לעילוי הנשמה, ההגיון אומר שזה דווקא בשביל הנשמה, שאנו לומדים לזכותה ואז היא עולה בדרגה רוחנית בעולמות העליונים, כפי שבנים של הורים העושים מעשים טובים מזכים את הוריהם הנפטרים, או תלמידים, או כל דבר שמשפע טובה רוחנית בזכות האדם הנפטר.
וסתם עוד משהוא נחמד ששמעתי בעיניין זה:
כתוב במס' ר"ה שבר"ה לא אומרים הלל משום ש"ספרי חיים וספרי מתים פתוחים וכו'" ולכאורה יש לתמוה למה היזכירו את ספרי החיים הרי זו כן סיבה לומר הלל? אלא שגם בנ"א שכבר מתו נידונים (בהקשר של האמור למעלה, לבדוק אם בגללם משהוא הושפע לטובה או לרעה...), והדרש הוא: שספרי החיים הכוונה לאלה החיים כרגע ונידונים (ולא אלה שנכתבו לחיים), וכן ספרי המתים...

עזריש