שיחת דגים-העולם העגול

<"כידוע מפורסמים הדברים של הזוהר על האי עלמא דאיתגלגלא בעיגולא, ושיש בו בני אדם בחצי התחתון בצורה הפוכה וכו' וכו'"> (מדברי דגים באשכול הקונספירציה הגדולה?).

כנראה שכוונתו לדברי הזוהר חלק ג דף י עמוד א:

"ובספרא דרב המנונא סבא פריש יתיר, דהא כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור, אלין לתתא ואלין לעילא, וכל אינון בריין משניין בחזווייהו, משינויא דאוירא, כפום כל אתר ואתר, וקיימין בקיומייהו כשאר בני נשא. ועל דא אית אתר בישובא, כד נהיר לאלין חשיך לאלין, לאלין יממא ולאלין ליליא, ואית אתר דכוליה יממא, ולא אשתכח ביה ליליא בר בשעתא חדא זעירא", (בתרגום הסולם: "ובספרו של רב המנונא טבא, מפרש יותר, כי כל הישוב מתגלגל בעיגול ככדור, אלו למטה ואלו למעלה, וכל אלו הבריות משונות במראיהן ע"פ השינוי שבאויר, שיש בכל מקום ומקום, ועומדים בקיומם כשאר בני אדם. יש מקום בישוב שבעת שמאיר לאלו הוא חושך לאלו, שלאלו יום ולאלו לילה, ויש מקום בישוב שכולו יום ולא נמצא בו לילה רק בשעה אחת קטנה").

זוהר זה מצוטט על ידי כל ה"מדענים" הרוצים להוכיח שהתורה היא מן השמים, והראיה? חז"ל ידעו שהעולם הוא עגול, בעוד ה"מדענים" ידעו ע"כ, רק אלפי שנים אחריהם.

ולכן גם היה מי שכתב: "הוא היה אומר: העולם חושב שרופאים גדולים יודעים הרבה ורופאים זוטרים יודעים מעט, ואני אומר: שרופאים זוטרים אינם יודעים מאומה, ואילו הגדולים שביניהם יודעים מעט!

מי כן יודע? הוא!

הוא הוא החזון איש! שידע יותר מכל פרופסור לרפואה: "משפחתו של יהודי שנזקק לניתוח מסוכן במוחו, פנתה אל רבנו שיכריע: הניתוח יגרום כמעט ודאי למוות, ומאידך גיסא אין סיכויים להישאר בחיים ללא ניתוח, רבינו התעניין בפרטי המחלה, ואח"כ שירטט ע"ג נייר את צורת המוח וציין בשירטוט כיצד על המנתחים לבצע את הניתוח, לפי שרטוטו בוצע הניתוח בהצלחה רבה בחסדי ה'". ("מעשה איש", תולדות רבנו החזון איש חלק א עמוד רח).

מה קרה לחז"לינו שבימינו, שלא רק שאינם יודעים יותר מפרופסורים, הם אף אינם יודעים מה שילד קטן יודע?

"ירידת הדורות"?

"נשתנו הטבעים"?

כדי להביא ראיה מהזוהר על עיגול העולם, יש ל*הוכיח* תחילה, שספר הזוהר נכתב כולו על ידי הרשב"י, או שלפחות הקטע המספר על "העולם העגול" שצוטט על ידי דגים, ועל ידי כל האחרים, נכתב על ידי הרשב"י, ואינו קטע שנכתב או ששופץ בזמן מאוחר יותר, והותאם למה שהיה ידוע באותו הזמן.

עד ההוכחה, אין אלא לומר כדברי השו"ת תשובה מאהבה, שכתב בחלק א סימן כו:

"אבל אני אומר הריני נשבע בתורת ה', שבספר הזוהר נמצאו כמה זיופים וקלקולים אשר הוסיפו, ועלה אחת מתלמוד בבלי הויות דאביי ורבא קדוש יותר מכל ספר הזוהר, הנה אם אמרו חכמי התלמוד על ברייתא דלא מתנייא בי ר' חייא ור' אושיעא מאן ימר דמתרצתא היא, דלמא משבשתא היא, וספר הזה ודאי לאו בר"ח ורב אושיעא אתמר כי כל הדורות מראש לא זכרו מספר הזוהר מאומה, לא בהקיץ ולא בחלום, כי הנה אם אמת הדבר, שהחבור הזה הוא מהתנא ר' שמעון בר יוחאי, אשר ר' יהודה הנשיא קבל גם ממנו, כמבואר בהקדמ' הרמב"ם לספרו יד החזקה, איך לא זכר את הספר הזה בחבורו ש"ס משניות או בשום מקום, ואף ר' יוחנן שחיבר תלמוד ירושלמי, אינו מזכירו בשום מקום, ורבינא ורב אשי שחברו תלמוד בבלי מאה שנים, אחר חבור תלמוד ירושלמי, והיו סוף אמוראים, ולא שמו רמז בכל התלמוד מספר הזוהר, ורבה בר נחמני שחיבר מדרשי רבות ושוחר טוב, וכיוצא בהם הרבה, לא זכרו מחבור רשב"י, גם רבנן סבוראי והגאונים והרי"ף והרמב"ם ורש"י ותוס' והרמב"ן והרשב"א והרא"ש והטור והילקוט שמעוני אשר אסף ולקט כל המדרשות והמכילתות והברייתות כלם לא ידעו ולא ראו ממנו דבר עד שזה קרו' לשלש מאות שנים ענו ואמרו שמצאוהו ... ואין אני חלילה מטיל דופי ופגם בכבוד התנא אלקי ר' שמעון בר יוחאי כי הוא היה מחסידי עליון אלא אני אומר לאו גושפנקא דרשב"י ועזקתיה חתום עליה ומי שיש לו חצי דעת יגיד כן שהרי נזכרו בספר הזוהר כמה תנאים ואמוראי' שהיו אחר רשב"י שנים רבות במספר והארכתי בזה במקום אחר מפי סופרים ומפי ספרים כמבואר בס' מטפחת להגאון מו"ה יעב"ץ זצלל"ה שגזר אומר שחלו בו ידים מזייפים וחשד את החכם ר' משה די לאון יעיי"ש

והנה מיום שנתחדש ספר הזוהר הרבה נכשלו ע"י כי כמה דברים סתומים וחתומים אשר המציאו האחרונים להתעות בני אדם יושבי חשך השכל... ".

ע"כ מדברי ה''תשובה מאהבה''.

עד שנוכיח את קדמות כל הזוהר והקטע הנדון, אין לדעתי להביא ממנו כל ראיה "מדעית", ואדרבא, יש בקטע זה ראיה, שהזוהר אינו אלא "זיוף", וה"ידיעה" על "עיגול" העולם, אינה ידיעה מקורית.

ומעניין, שאף הגר"א שללא ספק היה "מקובל גדול", לא חשב שדברי הזוהר הם כפשוטם, שהרי הביע את דעתו, שהארץ היא שטוחה, (ראו את דבריו בפירושו לתקו"ז דף ה' עמוד ב): מדכתיב (איוב פרק לח) "לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ", ומבואר בספרי (במדבר פיסקא קטו) "על ארבע כנפות כסותך, למעט קרן עגולה"' ובעיגול לא שייך לומר כנף, וראו את דברי הר"ר מרגליות ב"ניצוצי אור" על הזוהר, ויקרא דף י עמוד א, אות י, וראו גם ב"עליות אליהו", (וילנא תרט"ז/ירושלים תשמ"ט) עמוד צח הערה פב, שכתב על חיבורו של הגר"א בחכמת התכונה, חיבור שאבד: "לא ידעתי ולא שמעתי היכן נגנז חיבור זה, וראוי לחפש אחריו בחיפוש נרות , ... גם היה מתבאר יסודותיו ומופתים בענין *דעתו ז"ל המפורסם, עפ"י דרז"ל והקבלה מריבוע הארץ*, [נגד הכרעת החכמים מכבר, במופתים רבים את כדוריות הארץ, וכ"ה בזוהר ויקרא י משמיה דרה המנונא סבא).

******

ראייה נוספת לעיגול הארץ מובאת מדברי הירושלמי (עבודה זרה פרק ג הלכה א): "כדור, שהעולם עשוי ככדור, א"ר יונה אלכסנדרוס מקדון כד בעא מיסק לעיל, והוה סלק וסלק סלק (עשה דבר אחד וישב על הנשר להגביה עצמו למעלה ןלראות על פני הארץ ככתוב בדברי הימים שלהם. פני משה שם), עד שראה את העולם ככדור ואת הים כקערה". דברי הירושלמי מובאים בתוספות, (עבודה זרה דף מא עמוד א), בתוספת פירוש: "ככדור - שהעולם עגול כדאיתא בירושלמי שאלכסנדרוס מוקדון עלה למעלה עד שראה כל העולם ככדור ואת הים כקערה. פי' ים אוקינוס שמקיף את כל העולם", וכמובן שהם טוענים הנה גם הירושלמי ידע שהעולם ככדור.

וכי כיצד ראה את העולם ככדור ואת הים כקערה, כאשר הים הוא חלק מהכדור? וכיצד עלה לגובה כה רב עד שראה את העולם ככדור?

לדעת הרב מ"מ כשר, בספרו קו התאריך הישראלי, חשבו חכמי ישראל שהארץ היא חצי כדור יבשה, שהיה צף ע"ג מי האוקינוס.

היו בין חכמי ישראל שרצו להוכיח שחכמי ישראל "ידעו את הכל לפני כולם", לא נמנעו מלהמציא המצאות, למשל, בראש ספר תהלוכת האגדות אות א כותב הרב יוסף זכריא שטרן, ש"טיסת" אלכסנדר מוקדון שבירושלמי, היתה בכדור פורח, ולא ידע שהסיפור אינו "ירושלמי מקורי", אלא מקורו הוא במתאולוגיה היוונית, שלפיה הועלה אלכסנדר מוקדון למרומים ע"י נשר, וכפי שהביא הפני משה.

ולא רק הגר"א חשב שהעולם הוא שטוח, היו עוד רבים אחרים, ראו למשל את דברי השו"ת שבות יעקב חלק ג סימן כ, שכנשאל על אחד שאין לו חוש הריח, כיצד יעשה לענין הבדלה בברכת בשמים, הוא השיב:

ואף שחקרתי אצל איזה חכמי רופאים, ואמרו שבספריהם ספרי רפואות מבואר דמי שאין לו חוש הריח אין לו ההנאה של כלום מ"מ כיון שעיק' ספריהם הוא מחכמת אומות העולם ארסטו וחביריו אין לסמוך על דבריהם לדינא ... *אף שהרמב"ם ושאר גדולי חקרי לב למדו קדוש החדש ועשאו חיבורים ע"ז מ"מ כמה גדולים שהיו בזמנינו מנעו ולא למדו כלל* ושב ואל תעש' עדיף דכתיב כי היא חכמתכם, מכלל דאינהו לא ידעו הדבר על בוריו, *ואיך נלמד מספריהם וכן עיקר דבריהם בנוים שהעולם הוא ככדור נגד משמעות סוגיא דש"ס דידן* רפ"ב דחגיגה דקאמר אידי ואידי חד שיעורא הוא וכמבואר בדברי הרא"ם פרשת ואתחנן וביפ"ת בראשית פ"ח דף נ"ב ובדרשות הראנ"ח ריש פ' בראשית ובספר ברית שלום שם ועיין בחדושינו בחגיגה ע"ש ...".

מה כבר אפשר ללמוד ממי שחושב שהעולם הוא עגול, נגד משמעות סוגיא דש"ס דידן.

ומה כבר יודע רופא שלמד רפואה מספרי גויים?!

מי כן יודע?

מי שמאמין שהארץ היא שטוחה!

"הוא היה אומר: העולם חושב שרופאים גדולים יודעים הרבה, ורופאים זוטרים יודעים מעט, ואני אומר: שרופאים זוטרים אינם יודעים מאומה, ואילו הגדולים שביניהם יודעים מעט! ("מעשה איש", תולדות רבנו החזון איש חלק א עמוד רח).

נישטאיך , מאמר מעניין.

(מה עם הגמרא בפ' חלק צ"א ע"ב," שאל אנטונינוס את רבי מפני מה חמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב,....ותתי עד פלגא דרקיעא ותתן שלמא ותיעול?.....")

אני דווקא קראתי פעם שרצו להביא ראיה מקטע זה זהזוהר נכתב בחלקו בתקופת הגאונים בבבל , שכן אצל האסטרונומים הבבלים היה ידוע אז שאנשים מתגוררים גם בחצי הכדור ה"תחתון" (דרך אגב, דומני שהחידוש אינו בידיעה שהעולם עגול שזה כבר היה ידוע ליוונים , אלא זה שלא נופלים כשמגיעים לקצה, שזה לא היה ידוע כל כך).

לגבי החזון איש
הוא ידע ברפואה או לא? אם ידע מספרי רפואה כמו הרמב"ם או שידע (או לא ידע) מסוד ה' ליראיו כמו הגר"א זה אחליט לבדי, אבל עצם הדבר שידע ברפואה הוא אמת או לא. הרי החזו"א נפטר זה לא מזמן כביר, ובוודאי יש אנשים ששמעו מאחד שאצלו היה המעשה, מדוע זה כל כך קשה לברר?

בשאלתי לא נתכוונתי לפתוח דיון על הזוהר וכו'. גם לא ציינתי את הירושלמי, לפי שמשם אין ראיה על כדוריות אלא מדובר שם על פני הכדור שהם כחציו העליון של כדור. החידוש בזוהר שמדבר על בני אדם שחיים בחצי התחתון (ומהלכים על ראשם?) דמתגלגלא בעיגולא. וכן שיש בו התייחסות לסיבוב היומי, שהשמש (או הארץ) מתקדמת וכאשר לאלה יום, לאלה לילה. גם אם היו בימי קדם מי שחשב שהעולם עגול, לא חשבו כלל על 'ישוב' מהצד התחתון של הכדור. אין כנראה הבדל, בין הדעות, לכולי עלמא, מי שהיה מגיע לקצה הארץ, או לכנפות הארץ, היה נופל למטה, או עולה לשמים, כמו בסיפורי רבב"ח, שתמה: איכא גנבי בשמיא?

וראו את ספרו היפה של פרופ' אנדרה נהר על רבי דוד גנז, שמתאר את הידיעות המדעיות של המאה הט"ז, ושל ההשפעות של גילוי אמריקה, קופרניקוס וכו'. אין די בכך לומר יש מי שידע, בלא לציין שם, כתובת, מ"מ וכו'.

יש פה תעלומה שדורשת פתרון. אדרבה, דווקא אלו שמעלים את כל הטיעונים בנושא הזוהר (הכול ידוע ולעוס משכבר, ומה כבר נתחדש בזה באחרונה, בזמנו היתה לי הפתעה נעימה לראות שכל הטענות, ההוכחות והקושיות שהעלו חכמי מדעי היהדות, כולם כבר נתגלו על ידי הריעב"ץ. מותר היה לתת לו קרדיט בולט יותר. מעט מאוד נוסף. אפילו הסיפור על ר"י דמן עכו, כבר נודע לריעב"ץ ששלח שליח מיוחד לרכוש עבורו את מהדורת קושטא של היוחסין שרק בה הופיע הסיפור!).

בקשתי, שאני חוזר עליה, האם יודע מישהו להשיב לי את האבידה של דברי לייבוביץ או פרנקל באנצ"ע, ששם ניתן פירוש לקטע זה בזוהר, שמפקיע ממנו את חידושו העצום.

מישהו אף העלה את הטענה (כנראה מתוך מעמקי הכורסה, בלי להטריח עצמו לספריות) שהקטע מזוייף, נוסף, אינו מקורי וכו' וכו'. זה פתרון קל, שטחי ואינו כלום, עד שהטענה לא תסתמך על בדל מידע כל שהוא.

אגב, בפולמוס על הגניזה החרסונית, עם הרד"צ הילמן, טען האדמו"ר האחרון מליובאביטש,שאם טוענים טענות של בחנים ספרותיים, אפשר לערער גם על התלמוד ושאר ספרים קדמונים, שיש בהם הוספות מאוחרות וכו'. ועוד טען שאין לטעון טענת מזוייף, בלא להחשיד מישהו כזייפן. ואכן, אעפ"י שאין בכך צורך, טרח הילמן ומצא את המזייף של הגניזה החרסונית.

גם דברים שקרו אתמול והיום קשה לברר. מי הרג את רבין?

לבאבא

ראיתי שפעם אחר ציינת, שראית שה''תשובה מאהבה'' מציין לזוהר.

אין ספק שצדקת, ה"תשובה מאהבה" מציין לזוהר, לא רק בפירושו להגדה, אלא גם בספר תשובותיו "תשובה מאהבה", ומה שהבאתי מדבריו הוא, שלדעתו אין לייחס לרשב"י את כל מה שידוע לנו כ"זוהר", ואין ספק שנוספו בו דברים, (בלשונו: "זיופים") ממקןר מאוחר, ולכן טענתי, שאין לומר "הרשב"י ידע אודות שהעולם הוא כדור שלם, וכי ישנם אנשים בחצי הכדור הדרומי, שהרי ייתכן, שחלק זה מזוייף.

אם תעיין בדברי ה"תשובה מאהבה", תראה עד כמה הוא נזהר מלטעון שהזוהר כולו הוא מזוייף. בתשובה אחרת, (תשובה מאהבה חלק א סימן א), בדונו בזהותו של הקלירי, הוא כותב: "*ע"כ צ"ל האחרונים הוסיפו משלהם ועל שלו הוסיפו* ... עכ"ז הדבר קשה עלי מאד להמציא דבר נגד רבותינו בעלי תוס' והרשב"א והרא"ש ויתר הראשונים, וכל הקושית והטענו' אשר טען כבוד החכם המדקדק החוקר הגדול מו"ה וואלף הנזכר שמה יש ליישבן כי הן הן גופי טענות *אשר טענו כנגד ספר הזוהר וכי"ב כמה ספרי קדמונים מדרשות אשר חברו תנאים ואמוראים*".

גם בתשובה זו, הוא אינו שולל את הזהר, אלא טוען שנוספו בו דברים מאוחרים לתוך גוף הטקסט, וכאילו היו במקור.

וכך כתב גם בתשובה אחרת, (תשובה מאהבה חלק א סימן סב ד"ה ומ"ש בעל):

"ובלא"ה כבר כתבתי פעמי' רבות, שאין ראי' מזוהר, שלא נודע ברור, מי הוא המאסף והמלקט ספר הזוהר, *והרבה הוסיפו*".

בתשובה אחרת (תשובה מאהבה חלק א סימן יד), הוא מציין להלכה, שמקורה בדברי "זוהר", שלא היה בספר הזוהר שלפניו:

"ומה ששאלני מדוע רובא דעלמא מקילים והולכים בבקר ד' אמות בלי נטילת ידים שחרית, הא כבר כתב המ"א בשם הב"ח בשם תולעת יעקב, "כל ההולך ד' אמות בלי נטילת ידים שחרית חייב מיתה", עיי"ש, וכמה בני תורה אשר אינם שוגגים, מקילים ואין להם על מה שיסמכו.

בתשובתו כתב:

"ידע ידידי שדבר זה כתב בעל תולעת יעקב בשם הזוהר וכן העתיקו הב"ח, והמג"א השמיט בשם הזהר,*או מן השמים השמיטוהו, כי חפשתי בספר הזוהר יגעתי ולא מצאתי, ובעל א"ר האמין לשמועותיו בשם הזוהר והאר"י ... ולענ"ד ליתא בזוהר כלל* והרב בית יוסף אשר העתיק בכל פעם דברי הזוהר לא שם רמז מזה ושארי לי' מארי' שעשה רוב ישראל לחייבי מיתות שוגגן ישרים יחזו במסכת ברכות דף ס' ע"ב ישר יחזו פנימו *ולענ"ד היא משנת חסידים והזריז הרי זה משובח* ואפשר דזוהר מיירי אם מים מצוים לפניו והולך ד' אמות בלי נטילת ידים ואח"ז ה' אנה לידי ספר ברכי יוסף וראיתי שמביא דברי הזוהר כת"י ..".

לא כתוב, כן כתוב, מי כתב?

*******

באראפארקער.

<"לגבי החזון איש, הוא ידע ברפואה או לא? אם ידע מספרי רפואה כמו הרמב"ם, (או שידע או לא ידע) מסוד ה' ליריאיו כמו הגר"א, זה אחליט לבדי, אבל עצם הדבר שידע ברפואה הוא אמת או לא">

אמת ויציב. לא רק שהוא ידע רפואה, אלא הוא אף המציא את הרפואה! וכי מה ערך יש לרפואה, אם הרופאים הזוטרים לא ידעו אף מאומה, והפרופסורים ידעו רק קצת, ורק לאחר שגילה לרופאים איך לנתח מוח, הם התחילו להשתיל לבבות, ולעשות ילדים במבחנות.

כל זה היה בגללו. הוא פתח להם את צינור הדעת.

עצות החזון איש ברפואה לא היו סתם עצות, הם היו "פסק הלכה".

"מרן בעל "קהלות יעקב" זצ"ל היה אומר, ש*פסקי מרן החזו"א בעניני רפואה*, לא היו עפ"י רוח הקודש, *אלא עפ"י הלכה*, לאמוד כמה אחוזי סיכון יש בניתוח עצמו, לעומת סיכויי ההחלמה, וכמה יש בזה סיכון חיי שעה לעומת ריוח חיי עולם, של יותר מי"ב חודש. וע"י דבקותו בתורה זכה, שכיוון לאמיתתה של תורה, וכש*פסק* שיש לנתח- הניתוח הצליח".

לתשומת לב מי ששאל מדוע אין סטטיסטיקה בהלכה.

יש ויש, ראה ב*פסקי החזו"א* בעניני רפואה.

*******

ומאחר ועצותיו ברפואה היו "פסקי דין", וכשר טעה בהלכה מתו לו "פצייאנטים".

גם לפוסקים מותר לטעות.

"יעץ פעם על חולה מסויים שצריך לנתחו, והחולה נפטר מן הניתוח, היו שריננו אחר עצת רבינו, ורבינו היה נחרץ: גם אם תבוא לידי שוב שאלה כזו, *אפסוק* ואכריע כך. אני *פסקתי* לפי הנתונים שהיו בידי!"

"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". (בבא בתרא דף קלא עמוד א, סנהדרין דף ו עמוד ב, נדה דף כ עמוד ב).

הפציינטים מתו, אך הוא לא טעה.

*******

<"או שידע (או לא ידע) מסוד ה' ליראיו, כמו הגר"א">

מהי ידיעה מסוד ה' ליראיו?

האם הרמב"ם לא היה מספיק ירא, כדי לדעת סודות מבלי ללמוד?

מי אמר שהגר"א ידע מסוד ה' ליראיו?

"מחכמת הרפואה ידע / הגר"א/ רק חכמת הניתוח והשייך אליה, אך מעשה הסמים ומלאכתן למעשה, *רצה ללמדן מרופאי הזמן*, וגזר עליו אביו הצדיק שלא *ילמדנה*, כדי שלא יבטל מתורתו, כשיצטרך ללכת להציל נפשות, כשידע לגמרה". (הקדמת רבי ישראל מקלאב, תלמידו של רבי חיים מוולוזין, בספרו "פאת השולחן", ירושלים תשכ"ח, דף ה' טור ב).

מדוע רק חכמת הניתוח ניתן לדעת מסוד ה' ליריאיו, ואילו מלאכת הסמים יש ללמוד מרופאי הזמן?

האם בעיקרון, גם את מלאכת הסמים הוא יכל לדעת מסוד ה' ליראיו, אלא שהגר"א לא הלך ללמוד מרופאי הזמן ,רק כדי שלא יבטל מתורתו, כשיצטרך ללכת להציל נפשות?

<"בודאי יש אנשים ששמעו מאחד שאצלו היה המעשה, מדוע זה כ"כ קשה לברר?">

לא קשה לברר, הבעייה היא שישנם אנשים ששמעו גם את מה שלא שמעו.

הר"ב זילבר כותב בהקדמת ספרו "בית ברוך" על החיי אדם, (חלק א' עמ' י' בד"ה והשקעתי): "שאין אני מביא ממה שאומרים בשם החזו"א, או מה שמדפיסים בשמו, שאין לסמוך ע"ז כלל, ודבר זה מפורסם, ששמעו (!) זאת מפיו

אין להאמין ,למי שאמר, שהחזון איש אמר

אך יש להאמין, למי שאמר ,שהחזון איש אמר, שאין להאמין למי שאמר שהחזון איש אמר, שאין להאמין למי שאמר שהחזון אמר.

הגיון "עוגה עוגה". של פוסק בני ברקי.

*********
לגם וגם

<"שמא תבדוק עד כמה ניתן לבדוק עד כמה ניתן לסמוך על דברים המובאים במעשה איש?">

בראש הספר "מעשה איש" ח"א (בני ברק תשנט), מופיעה המודעה הבאה: "מסירת מודעה"," נתבקשתי ע"י מורי ורבי, הגאון ר"ח קניבסקי, לכתוב הדברים דלהלן בצורתם ולשונם: "כל הדברים הכתובים כאן, שלא צויינו מקורם, נאספו מהרבה ספרים, ... והנה ביררנו הדברים, יש מהם שידענו שאינם נכונים, או שנראה שאינם נכונים, /ואותם/ השמטנו, *ויש מהם שידענו שהם נכונים*, אמנם יש הרבה דברים, שיתכן שהם נכונים, אבל אין אנו יכולים להעיד על זה, והעתקנום גם כן, אבל אין אחריותם עלינו, ועל הקורא ליזהר מללמוד מהם להלכה...".

אלה מהם שהם ידעו שאינם נכונים, או שנראה שאינם נכונים, השמיטו ,הרבה דברים, יתכן שהם נכונים, אלא שאינם יכולים להעיד על נכונותם ,הם העתיקו גם כן, אבל אין אחריותם עליהם, ועל הקורא ליזהר מללמוד מהם להלכה...".

ללמוד מהם להלכה לא, אבל ללמד אותם לבניהם אחריהם כן!

כך *עושים* היסטוריה.

*******

<"משום מה יש לי תחושה שניתן לסמוך עליהם כמו על "שבחי הבעש"ט">

גם על שבחי הבעש"ט לא ניתן לסמוך, וכמובא בשם בעל " חידושי הרי"ם", ובפרט שיש לי את התחושה שרבים מסיפורי החזון איש, אינם אלא סיםורי חסידים מסורסים, עם החלפת השם והמקום, ולפעמים השינויים מצחיקים.

זכור לי סיפור ששמעתי בקלטת מפי "שוטף מוחות ליטאי ,"שסיפר על חוכמתו של החזון איש, שאמר לאדם חולה, שיצא מארץ ישראל מפני שלפי הרמ"א שהוא מרא דארעא דארעא דארץ ישראל, דינו כטריפה. שאינו אלא סרוס של סיפור חסידי על אדתו"ר שאמר לחסיד חולה, שיסע שיסע לארץ ישראל, מפני שלדעת רבי יוסף קארו, שהוא מרא דארעא דא"י, אין דינו כטריפה.

אותו "שטפן" חשב ברוב חוכמתו, שאם יחליף את האדמו"ר בחזון איש, את ארץ ישראל בחו"ל, ואת הב"י עם הרמ"א יצא לו "מופת ליטאי", אלא שהוא לא ידע שהרמ"א מעולם לא היה מרא דארעא דא"י.

וכי מהיכן ידע, הוא לא היה בן תיירע, אלא ד"ר בעל תשובה, המנסה בסיפוריו להחזיר אנשים, לאביהם שבבני ברק.

כשלעצמי אני מעדיף את סיפורי הבעש"ט, הם סיפורים עם עלילה, יש בהם בתי מרזח ונוף של יערות.

מה כבר יש בסיפורי מופתי החזון איש? הרבה אמונת חכָאמים, הרבה תֵיירֶע ואין בה אפילו קפיצות דרך בתוך זכרון מאיר.

משעמם.

*******

<"אמנם עדיין יותר מ"יתד">

ראה את דברי הרב יעקב כהן בנועם חלק יד מעמ' 30, והרמ"מ כשר, שם מעמ' 37, על האמת של "פאר הדור", אבי אבות סיפורי החזו"א.


"כללו של דבר: הכל הולך אחר החתום". (ברכות דף יב עמוד א).


מסירת מודעה.

*בדברי לא היה כל נסיון לפגוע בכבודו של החזון איש*.