שיר לאלוקים

זֶמֶר נוּגֶה / רחל


הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי,

הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ –

קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי

וּמֵעַל לַזְּמַן מְצַוֶּה בְּרָכָה?



תֵּבֵל זוֹ רַבָּה וּדְרָכִים בָּה רָב.

נִפְגָּשׁוֹת לְדַק, נִפְרָדוֹת לָעַד.

מְבַקֵּשׁ אָדָם, אַךְ כּוֹשְׁלוֹת רַגְלָיו,

לֹא יוּכַל לִמְצֹא אֶת אֲשֶׁר אָבַד.



אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי,

כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרִידָה,

אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי,

כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ.



[באדיבות "פרויקט בן יהודה" - http://benyehuda.org/rachel/]



תוקן על ידי - אמשלום - 30/12/2004 11:31:34

לפום ריהטא

ברוך המצטרף למשוררי הפורום!


אמשלום

אני אוהב את השיר הזה (איני זוכר מי המבצע).

אבל זו הפעם הראשונה, סבורני, שאני רואה בו דיאלוג עם אלקים.

איקון ירוק וכו'.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

"מי שנתעוררה עליו מרה שחורה – יסירה
בשמיעת הניגונים.." הרמב"ם.



כשהלב החושב כבד מעומס החיים
הוא מגייס את האוזן
שתחפש עבורו צלילים-
שיסירו את כתמי העגמה שדבקה בו
עד כדי ניקוי מכל רבב
כמו מרבד מנוער בידי בעליו
להסיר דאגת הגילוי – שהוא רחוק
שזוהי לכשעצמה התקרבות.



__________________________________________



כי ריב לה' עם עמו, ועם ישראל יתווכח - מיכה. ו/ב
וכשתיפול הקנאה ובקשת השררה –
יתאוו כל בני ישראל לו לבדו –
ויונח זולתו בלא ספק – רמב"ם

אמרתי העלה בראש תור, יען וביען, בשבעים צפיות לא שבעה נפשי, ואשכול זה, אמרתי, אוחזה בסנסיניו והעלהו לשמי שמי עצכח...

השיבני אבי:
רחץ נפשי בכפות גליך
סבנני בקצף זעמך
הורדני ממרום מבטך
אל שאול תחתיה.

אט אט תעלה ותתגלה נשמתי
אורה מהבהב,כמו נר
היושב על עדן חלון
הפונה אל חשכת, אוקינוס
השקט.

דע אותי אבי, אהוב אותי
כמו שאיש לא ידעני,
נקני מחטאי,ידעתי
אבי את אשר עוויתי,
ילדתני מיחום אימי
באש התאווה יצרני.

אני מחפש אותה, מאז.
איני מוצאה,
איני יכול יותר לחיות,
הכל מסתאב בי,
ככל שאני מכיר אותה,
ככל שאני מכיר אותי,
היא מתרחקת.
עוויתי אני חוטא בשם,
אך אנא: נקיני ברחמייך,
בשמך, אני נשבע לעובדך.
עבדך הוא לעולם חופשי.
התקרבי, בעד הבדים,
ואורי הנחבא יעלה אל
להבתך a moret

אַשְׁרֵי הַזּוֹרְעִים וְלֹא יִקְצֹרוּ... / אברהם בן יצחק

אַשְׁרֵי הַזּוֹרְעִים וְלֹא יִקְצֹרוּ
כִּי יַרְחִיקוּ נְדוֹד.

אַשְׁרֵי הַנְּדִיבִים אֲשֶׁר תִּפְאֶרֶת נְעוּרֵיהֶם
הוֹסִיפָה עַל אוֹר הַיָּמִים וּפִזְרוֹנָם
וְהֵם אֶת עֶדְיָם הִתְפָּרָקוּ - עַל אֵם הַדְּרָכִים.

אַשְׁרֵי הַגֵּאִים אֲשֶׁר גֵּאוּתָם עָבְרָה גְבוּלֵי נַפְשָׁם
וַתְּהִי כְעַנְוַת הַלֹּבֶן
אַחֲרֵי הֵעָלוֹת הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן.

אַשְׁרֵי הַיּוֹדְעִים אֲשֶׁר יִקְרָא לִבָּם מִמִּדְבָּר
וְעַל שְׂפָתָם תִּפְרַח הַדּוּמִיָּה.

אַשְׁרֵיהֶם כִּי יֵאָסְפוּ אֶל תּוֹך לֵב הָעוֹלָם
לוּטֵי אַדֶּרֶת הַשִּׁכְחָה
וְהָיָה חֻקָּם הַתָּמִיד בְּלִי אֹמֶר.


בּוֹדְדִים אוֹמְרִים / אברהם בן יצחק

יוֹם לְיוֹם יַנְחִיל שֶׁמֶשׁ דּוֹעֶכֶת
וְלַיְלָה עַל לַיְלָה יְקוֹנֵן.
וְקַיִץ אַחַר קַיִץ יֵאָסֵף בַּשַּׁלֶּכֶת
וְעוֹלָם מִצַּעֲרוֹ מִתְרוֹנֵן.

וּמָחָר נָמוּת, וְאֵין הַדִּבֵּר בָּנוּ,
וּכְיוֹם צֵאתֵנוּ נַעֲמֹד לִפְנֵי שַׁעַר עִם נְעִילָה.
וְלֵב כִּי יַעֲלֹז: הֵן אֱלֹהִים קֵרְבָנוּ,
וְהִתְנֶחָם וְחָרַד מִפַּחַד הַמְּעִילָה.

יוֹם לְיוֹם יִשָּׂא שֶׁמֶשׁ בּוֹעֶרֶת
וְלַיְלָה אַחַר לַיְלָה יִשְׁפֹּך כּוֹכָבִים,
עַל שִׂפְתֵי בוֹדְדִים שִׁירָה נֶעֱצֶרֶת:
בְּשֶׁבַע דְּרָכִים נִתְפַּלֵּג וּבְאֶחָד אָנוּ שָׁבִים.

כל השירים, הקיבוץ המאוחד, 1992

הנה משהו נחמד ששלחו לי בדוא"ל, לא בלסטריסטיקה, ולא מתוחכם במיוחד אבל חביב:



לחישה מא-לוהים!!!


לחישה מא-לוהים

האדם לחש :" א-לוהים, דבר אלי" ,

וציפור שיר חלפה בשמיים. אבל האדם לא שמע.

צעק האדם :" א-לוהים, דבר אלי!" ,

ורעם אדיר התגלגל בשמים .

אבל האדם לא הקשיב,

הסתכל האדם מסביבו ואמר :"א-לוהים, תן לי לראות אותך" ,וכוכב זרח במפתיע.

אך האדם לא ראה.

צרח האדם:" א-לוהים, הראה לי נס ".

וחיים חדשים נולדו.

אבל האדם לא שם לב.

ביאושו החל האדם לבכות:" אנא ,גע בי א-לוהים, כך שאדע שאתה כאן ".

ומיד הושיט א-לוהים ידו מלמעלה ונגע בכתפו של האדם.

אבל, האדם נפנף ממנו והלאה את הפרפר שנחת על כתפו...

----------------------------------------------------

א-לוהים תמיד נמצא סביבנו,

בכל אותם דברים קטנים שאנו נוטים לקבל

כמובנים מאליהם...

גם בתקופתנו האלקטרונית המתקדמת,

א-לוהים נמצא איתנו, רק צריך קצת רוחניות

על מנת לראות אותו.

ובאותה רוח - אוסיף עוד אחד :

והאדם בכה וילל:" א-לוהים, אני זקוק לעזרתך"

ודואר אלקטרוני הגיע עם בשורות טובות ועידוד.

אבל האדם לחץ על כפתור המחיקה והמשיך

לבכות...

אל תחמיצו ברכה רק בגלל שהיא לא ארוזה

בעטיפה שאתם מצפים שתהייה עטופה בה.

צפו לבלתי מצופה ....

שיהיה לכם יום שמח !!



ע"כ

תוקן על ידי - שחרית - 12/01/2005 12:32:09

זה לא שיר, זה סוג של אמירה.

"אלוקים", ביקשתי
שלח לי הביתה, התחננתי
נט מהיר רציתי
והנה הוא כאן, וגם בחינם.

לא מאמינים? אל תאמינו!
אבל אלו העובדות
שהיו כאן לפני
עד הבית שלח לי
נט מהיר, שלי

מעצמו, בלי שום כסף
כאן אני גולש לי,
גולש, גולש, גולש,
ומאושר מאין כמותי,

האם אפשר שלא להאמין באלוקים?
אחרי תרומתו הנכבדה...
תודה לך, אהובי, תודה
חיוך חביב של אהבה

בָּא אלַי בּלָיִל

בְּגוף לָבָן כְּמֵת,
שָקוף כַּחלון,
חָלָק כַּטַל הַיורֵד.
עָטַף אותי
בִּגְלִימַת קְטיפָה,
שְחורָה כַּאֲפֵלָה.
קָחֵני
תחת כְּנָפֶיךָ
ונָעופָה
שַדַּי,
מֵעַתָּה
וּלְעולָם.

וכמובן:

תפילה / לאה גולדברג

למדני אלוהי ברך והתפלל
על סוד עלה קמל,
על נגה פרי בשל,
על החירות הזאת:
לראות, לחוש, לנשום
לדעת, לייחל, להיכשל

למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל,
לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום,
לבל יהיה עלי יומי הרגל.

גו"ג,

כמדומני שאין שמו של השיר כפי שכתבת.
זהו פשוט השיר השלישי והאחרון מתוך המחרוזת - "משירי סוף הדרך".
ובכל מקרה, תודה על שהבאת אותו.

תמונה: בנימין רייך

*
הַתְמוּנָה הַרִאשונָה תִשָאֵר לָעַד,
הֲמוּמָה כַּעֲרָפֶל, שְבוּרָה כִּזְכוּכִית,
נְשָמָה סְדוּקָה בַּחֵטְא הַקַדְמוֹן.
לָחוּש, לִקְטוֹף תַאֲוָה.
הַגוּף מְמַשֵש,
חוֹדֵר אֶל עַצְמוֹ
וּבַנֶקֶב שֶנִפְעַר מַבִּיט אֶל הָעולָם.
הַצַלָם, אוֹנֵס הַהֲוָיָה, חוֹזֵר
אֶל הַתְמוּנָה וְזוֹרֵע בַּנֶקֶב אֶת עַצְמו.
צַלָם מַקְריב עַצְמו עֲבוּר תמוּנָה.
הַמַצְלֵמָה הוֹרֶגֶת ויוֹצֶרֶת מֵחָדָש.
אֲני כְּצֵל חוֹלֵף הַצוֹרֵב אֶת הָאוֹר.
חַוָה, אֵם כֹּל חָי,
הוּבְקַעת בְּאוֹרִי הָרָטוֹב
שנִשְפַּך וְצָרַב כְּחוֹתָם בְּעוֹרֵך הָרַך.
עַל הַאֲדָמָה הַרְטוּבָּה
קָרַעְתי מַעָגלֵך הָרַחוּם וְהֶחָשוּך,
בִּדְמוּת לְבַנְבַּנָה שֶל עוֹר ודָם.
הִנֵה הוּא יוֹצֵא צוֹהֵל אֶל הַחוֹל הַרוֹתֵח
בּחוֹם הַיוֹם.
גַלִים לְבָנִים מִתְנַפְּצִים לִקְרָאתו
בְּקול רַעַש גָדוֹל.
גוּפוֹ הַיַלְדִי נוֹטֵף אוֹר לָבָן.
זֶהוּ קֶצֶף הַגַלים שֶל אוֹנוֹ הָאֱלוֹהִי,
מֵהָאוֹר הָרִאשוֹן שֶנִלְקַח מֵאֵינְסוֹף.
צֶלֶם תַאֲוָתו שֶל אָדָם הָרִאשוֹן.

הבור: בנימין רייך

*
וַיִשְאֲלוּ מָן הוּא
והוּא כְּזֶרַע הַגַד.
בָּא עִם טַלְלֵי בֹּקֶר,
כִּרְביבים עֲלֵי עֵשֶב.
טַעֲמוֹ טַעַם מָן,
טוֹב הוּא לְמַאֲכָל.
יְדַעְתיו בִּשְדות הַקֶסֶם,
עַד נִצְנוּץ הַשֵד
עִם רֶדֶת עֶרֶב,
עַד אָחַז בְּיָדי וַיַעֲלֵני.
אֲהַבְתִיו עַד בּוא עֶרֶב וַיְכַסֵני,
וַיוֹרידֵני הַבּוֹר שְאוֹל.
וַאֶקְרָא וַאֶתְחַנֵן,
וְלֹא שָמַע קוֹלי.
וַאֶכְבּוֹש דִמְעָתי בְּכַפִּי,
לְבַל יִרְאוּני אַחַי
בְּחֶשְכַת נִשְמָתי.

אנא בכח
********

אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה

קבל רינת עמך שגבנ טהרנו נורא

נא גבור דורשי יחודך כבבת שמרם

ברכם טהרם רחמי צדקתך תמיד גמלם

חסין קדוש ברוב טובך נהל עדתך

יחיד גאה לעמך פנה זוכרי קדושתך

שועתינו קבל ושמע צעקתינו יודע תעלומות.