הרב שרלו על הרב אלישיב

רקע: "פסקו" של הרב אלישיב מאתמול, שמפלגת יהדות התורה תיכנס לקואליציה 'על תנאי' לשלושה חדשים. המדובר בנתינת יד לתוכנית ההתנתקות כמובן, תמורת שלמונים.

לא נפתח כאן דיון פוליטי, אבל הרשו לי לשתף אתכם בהתפעלותי מן הרב שרלו.
מצאו לי רב חרדי שהיה מגיב באבירות ובאומץ לב שכזה, כאשר גדול-תורה 'אחר' מחריב עליו את עולמו.

מתוך: NRG יהדות, מעריב.


גולש באתר מורשת שאל את הרב יובל שרלו, מראשי רבני צהר וראש ישיבת ההסדר פתח תקווה, "איך להתייחס מהיום והלאה לרב אלישיב?"

תוכן התשובה:
ראשית, יש להתייחס אליו כגדול תורה, המהווה מנהיג עליון לחלק של העולם התורני, תלמיד חכם שאף עיני רבנים רבים נשואות אליו - לעולם קודם כבוד התורה לכל עניין אחר.

אף אני מצטער מאוד מאוד על החלטתו של הרב אלישיב הי"ו. היא תגרום נזק חמור לארץ ישראל שהיא ארץ הקודש ולמצוות העשה של יישוב הארץ, היא תעצים שוב את תדמית היהדות החרדית כרודפת שלמונים, היא תגביר את הניתוק בינינו לבין היהדות החרדית, היא תפגע בעולם התורה ועוד ועוד.

יחד עם זאת, גם בביקורת חייבים להיות הגונים. אל נא נשכח שני דברים. ראשון בהם הוא העובדה שכך בדיוק חשה היהדות החרדית כאשר המפד"ל נכנסה לממשלה, והייתה שותפה במדיניות שפגעה מאוד מאוד ביהדות החרדית – הן בתקציבים, והן בעניינים הנוגעים לדתיותה של המערכת הממלכתית במדינת ישראל. אי אפשר לבוא אל האחר בטענות כאשר ידיך שלך לא נקיות. אמנם, אנו משוכנעים כי נהגנו כשורה, וכי היה למהלך סיכוי, אולם זה בדיוק מה שהם חשים, ולעולם "קשוט עצמך ולאחר מכן קשוט אחרים".

עניין שני הוא עצם השיטה בה החליט הרב אלישיב הי"ו. הדרך בה הוא הלך – שקלול סוגיות רבות ונוספות כמו עולם החינוך והתורה ועניינים אחרים הנוגעים למדינת ישראל, יחד עם שאלת ארץ ישראל ושמירה על מצוות העשה של הרמב"ן – היא כעיקרון דרך נכונה מאוד על פי ההלכה.

זה בדיוק תפקידו של פוסק ההלכה. לעיתים הוא חייב לברור בין שתי אפשרויות רעות, ולהכריע (בדיוק נתתי על זה שיעור כללי היום בישיבה – הסוגייה בע"ז טז ע"א אל שור של פיטם ומשמעותה ההלכתית). אנו שחולקים על מסקנות השקלול איננו יכולים לחלוק על עצם השקלול – גם כיוון שהדרך הזו נכונה, וגם כיוון שזה בדיוק מה שאנחנו עושים: אנחנו קובעים כי השיקול העיקרי הוא ארץ ישראל ודוחים הרבה דברים טובים שהיינו יכולים לעשות למען עם ישראל אם היינו בקואליציה, ואם כן – מה לנו כי נלין על האחרים ?

לפיכך, במקום למתוח ביקורת על אחרים ננסה לשכנע עוד ועוד שהשקלול שלנו הוא הנכון והצודק, ובעהי"ת נצליח שגם מה שהיהדות החרדית השיגה וגם מה שאנחנו מבקשים להשיג יצליח, כי לאמתו של דבר אנו די קרובים ודי חפצים באותו הדבר.

בוגי,

ממש לא התכוונתי לריח פוליטי, אלא לדיון כפי שהתפתח כאן.

לפני שנתיים התקיים ערב לזכרו של הרב שך, שאורגן על ידי ארגון 'מוזאיקה'. הרב שרלו 'הספיד' שם את הרב שך בכנות וברצינות גמורה כיאות לאיש תורה וחכמה, הסביר היטב את ביקורתו של הרב שך על העולם הד"לי, מנה את מעלותיו וציין את נקודות המחלוקת של הציונות הדתית עם דעותיו.

קינאתי אז ביושר התורני והאינטלקטואלי של האיש הזה. הבעיה היא שבעיני החרדים זה מובן מאליו שרב ד"לי צריך לתת כבוד לגדול הדור החרדי. יחד עם זאת זה גם לגיטימי לגמרי בעיניהם שרב חרדי לא יעריך גדול בתורה ד"לי. כלומר: עלינו לדרוש מהם מה שאין אנו אמורים לדרוש מעצמינו. חוסר הסימטריה הזה - המובן מאליו כל כך - זוהי הבעיה.

נו מה חדש? האמנם הרב שרלו הוא הרב הבודד בציבור זה שמודה בחצי פה שיש טעות יסודית בגישה?
האם הוא היחיד שקלט שמכירה פומבית של ערכי התורה ותלמודה ובראשה הפקרת חיי הציבור לכל הממעיט במחיר, תמורת פיסת קרקע או גבעה זנוחה היא הוא מה שמשאיר אותנו כיום קרחים מכאן ומכאן?
בזכות המפד"ל והשרים שלהם, (גם בזכות הערצתו והמלכתו ללא סייג של שרון ע"י ציבור הדל"י) נשארנו ללא גבעות ופיסות וללא תורה וחינוך יהודי.ואינני רואה גדלות מצד הרב שרלו (שהוא גדול גם ללא דברים אלו) אלא קטנות מצד שאר רבני הציבור שרובם טומנים ראש בחול וכלל לא פתוחים ומקבלים צדדים אחרים בכל מה שקשור לציפור נפשם.
התנהגות הרבנים החרדיים כלפי כל פגיעה בציפור נפשם, התורה והלכותיה,וחוסר הפשרות והקשבה נגד, מזכיר מאוד את התנהגות הרבנים הדלי"ם כלפי כל פגיעה בציפור נפשם, קצוות פלישתינה ומאחזיה,וחוסר הפשרות והקשבה שמנגד.
ואלו דברי ר' אליישיב (בערך) "ללא תלמוד תורה אין לנו זכות וקייום בא"י". זה בדיוק הקונטרה למכירת התורה תמורת הארץ.
הערה לסייום:
למי שחשב אחרת, הר' אליישיב (לפחות ממה שכתוב מפורש בעיתונים השונים ובפירוש רש"י עליהם) ערך סבב בין כל רבני המפלגה (מועצת גדוילי התוירה) לפני הכרעתו בנושא.
וכל שאר הפרשניות של דיקטטור בודד הם קשקוש.



תוקן על ידי - ציקלה - 07/01/2005 14:53:00

בישיבות 'סרוגות' רבות דואגים לשבץ ר"מים בעלי השקפת עולם חרדית בצוות הר"מים (כרם ביבנה, שעלבים, קרית שמונה, קרית ארבע, הכותל, בית אל, ירוחם, שדרות - ואני מניח שגם במקומות נוספים).

בישיבות רבות מארחים גדולי תורה בעלי השקפת עולם חרדית (כגון הרז"נ גולדברג או הר"ש פישר) למסירת שיעורים בקביעות זו או אחרת.

בישיבה בה למדתי הסבירו זאת ברצונה של הישיבה שהתלמידים יכירו גם 'עולם תורה' אחר.

עם השנים יש, מטבע הדברים, יותר ר"מים בוגרי ישיבות סרוגות, ואין לצפות מישיבות אלו שידחו את בוגריהן הראויים לכהן בהן. חרף זאת, עדיין מקפידים על שיבוץ של ר"מים חרדיים.

יש להודות, שהתופעה אינה רק פרי חשיבה יותר פתוחה. עולם התורה הסרוג סבל ועדיין סובל מתחושת נחיתות ביחס לעוילם התוירה הליטאי, ולתסביך נחיתות זה חלק בעמדה שנמנעת מלבקר ישירות גדולי תורה מהחוג החרדי.

דוקא על רקע זה יש להעריך ביתר שאת את דברי הרב שרלו, מי שאין לחשוד בו בתסביך נחיתות או בהימנעות מלהשיח ברבים את אשר על ליבו, גם תוך ביקורת נחרצת של העולם החרדי.

בוגי,

בכל ציבור יש טפשים וחכמים, רעים וטובים וכדומה. כשמדברים על "ציבור" מתכוונים למאפיינים העקרוניים של התנהלות הציבור כציבור.

בציבור הדתי לאומי יש גוונים רבים, שונים ואף משונים, אבל הוא באופן עקרוני ציבור פתוח, קרי, בניו ובנותיו נחשפים לדעות ולעולמות אחרים: בצבא, באוניברסיטה, בקריאת עתונים חילוניים וכדומה.

אמנם צומחים כיום תת ציבורים קטנים הפועלים בסגנון החרדי, קרי, משלבים הקפדה בקיום מצוות עם הסתגרות מפני החברה הכללית (הדברים גוררים זה את זה, שהרי אם תחליט שאינך נוסע באוטובוס מעורב ממילא יקשה עליך לצאת מן הכולל) אבל, מהיכרות אישית, עוד רחוקה הדרך לחברה סגורה של ממש ואפילו לאידיאולוגיה מסודרת שתעמוד מאחרי חברה כזו. ממילא הדיאלקטיקה וראיית צדדים שונים לבעיה היא מאושיות היכולת להיות דתי לאומי, כמעט בכל סגנון שהוא.

אני מודה שהתרשמתי מאד מתגובתו של הרב שרלו.
ראיתי הרבהה תגובות של "כיפות סרוגות" והם מה זה חמים על החרדים ועצבנים עליהם.
נראה לי שבהסבר שלו הרב שרלו התעלה על עצמו וקשה לי להגיד אם זה מאפיין את הד"לים

סליחה שכחתי להגיד שלום ושבוע טוב
זו פעם ראשונה שאני כאן ומקווה להתמיד

שלוימלה

אני משתתף בשמחתך שהאשכול למרות הכותרת שלו הצליח לפנות לכיוון הרצוי כאן.

בנוגע לחוסר הסימטריה שהזכרת. בכן, הסיבה לכך אינה בגין חשכות חרדית מול נאורות דלית, אלא בגין שהדלים לא הצליחו ולא העזו (עדיין) ליצור אידיאולוגיה על התפתחות התורה/ההלכה שתוכיח שדרכם קרובה יותר לכונת התורה. לכן הם זקוקים לינוק מתורת החרדים ומשום כך לכבד את מוריהם.

אולי כדאי להם להיעזר במייסדי הפורום!

בוגי,

ואעפ"כ כשהיתה שאלה האם לתת לתלמיד חכם להיות רב ראשי או לאחד שאינו כלל ת"ח העדיפו אותו ואפילו מינו אותו לדיין עליון (!), בשעה שכל אחד יודע שהמועמד הנגדי הוא ת"ח אלא שאינו מוכן לציית לדעת התורה המוכתבת. ונראה שכל רב אמור לפסוק לפי הבנתו ולא לפי תכתיבים של אף אחד.
מדוע א"כ הד"לים חייבים לקבל זאת בהבנה?

תוקן על ידי - אריק123 - 09/01/2005 8:33:45