|
|
| נשלח ב-27/1/2005 16:27 |
 |
| |
הקשר בין חכמה לטוב לב ומעשים טובים, דיון
נהוג לחלק את החכמה מטוּב האדם.
התנא באבות טוען: "לא עם הארץ חסיד ולא בור ירא חטא"
מאידך: "כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיים"
הרמב"ם מגדיר תכלית האדם: "לעשות האמת מפני שהיא אמת".
תכונה זו דורשת חכמה?
במשלי למשל, החכמה מקבלת שבחים עד אין סוף, "אם חכם בני וגו'"
מהו אפוא היחס המשלב והמנתק בין חכמה למעשים הראויים?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2005 17:40 |
|
| |
מבחן,
התורה קושרת את החכמה עם הלב, כגון בסיפור מעשה המישכן: "כל איש חכם לב" (שמות לו/ב) וכן "וכל אשה חכמת לב" (שם לה/כה) כמו כן בקהלת "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו(י/ב) וב'אבות', איזה היא הדרך שידבק בה האדם? רבי אלעזר בן ערך אומר: 'לב טוב' - ועל זו התשובה אומר עליו רבו ריב"ז - רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.
ולכן לדעתי 'אנכי ה', שזו מצווה המוטלת ל'ידיעה' ולרכישת החוכמה בחלק השכלי של האדם לא מופיעה בלשון ציוויי, ולעומת זאת שאר המצוות הן כולן בלשון ציווי - נמצאות ושייכות לחלק המתעורר הרצוני של האדם, שיהיה הלב מתגבר - כך שכל המצוות ניתנו כדי שהאדם יהיה עסוק במעשים טובים, ושכלו יהיה פנוי ונקי מהיצרים ומהדמיונות לרכוש חוכמה ולהיות עסוק בתלמוד תורה.
"הרבה ה' לישראל במצוות לחלק להם ההרגשות כמו אהבה, אהבת רעים חיי משפחה, אהבת האומה, חסד לעשות עם חברו, יופי פרי עץ הדר וכיוצא בו 'רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל' מלשון "זיכיתי לבי" (משלי כ/ט) להעמידם על הדת הפילוסופי ולבלי להתפתות מהציורים המוחשים, הרבה להם תורה מושכלות, לגעור בכוח המדמה. ולכן נישא הציץ על הראש, והיה כתוב עליו "קודש לה'"(שמות כח/לו)..
ועל הלב מקור הרגשות כתיב(שמות)להורות שההרגשות יהיו אל המצוות, שרובן המה התאחדות האומה,ולכן יהיו ההרגשות שבלב עסוקים במצוות, ולא יתפתו להטבע להעריץ מה שהלב מתרגש מהם לעבוד עבודה זרה"
משך חוכמה, פרשת בא
תוקן על ידי - riv - 27/01/2005 18:29:10
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2005 19:35 |
|
| |
מבחן,
יש להגדיר את המושג 'חכמה' שעליו מדובר. ללא ספק יכול אדם להיות בעל כושר אינטלקטואלי מרשים ובכל זאת רשע גמור. אולם המושג חכמה בתורה בד"כ מתקשר גם לעשיית הדבר הראוי. חכם הוא מי שפועל נכון, בין היתר במישור המוסרי. אגב, זה אולי קשור לחטא אדדם הראשון, שלפי הרמב"ם בעקבותיו נכנסה באדם ההבחנה בין תורה לרע (ראה בריש מו"נ, והשווה לנפה"ח), כסוג של ידיעה.
כמו"כ יש להגדיר טוב לב. אני, למשל, לא הייתי מגדיר טוב לב כמשהו שקשור למוסר. טוב לב היא תכונת אופי, שאדם יכול להיוולד עמה, או לא להיוולד עמה. השאלה מה הוא עושה עם אופיו, בשני מישורים: א. ביחס לשיפור האופי עצמו. ב. ביישום לגבי ההתנהגות (האם הוא ממתגבר על אופיו הרע או לא).
אני מניח שאתה התכוונת כאן לשאלה בדבר המוסר ולא בדבר טבעו המולד של האדם.
והערה אחרונה, כהמשך לקודמתה. יש להבחין בין חכמת התורה לבין ידע במתמטיקה (שכן המתמטיקאי אינו משולש, כאותו סיפור ידוע ונדוש). תלמיד חכם אינו תואר אינטלקטואלי בלבד, אף שיש לו רכיב אינטלקטואלי חשוב. דומני כי גם לא ניתן להגיע לרובד האינטלקטואלי של התורה באופן מעמיק ללא תשתית מידותית, ובזה התורה היא כנראה חכמה ייחודית.
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2005 19:44 |
|
| |
מהי א"כ ההגדרה לדעתך של חכמה?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2005 19:57 |
|
| |
מיכי,
כושר אינטלקטואלי, הוא בבחינת פוטנציאל שמובנה בכל אדם בחלק השכלי שלו באשר הוא אדם - וכאשר הוא מופנה לכיוונים שליליים, התוצאה תהיה שהאדם יהיה רשע גמור. בגמרא, אומרים חז"ל ששלמה היה חכם אף מן השוטים, הכוונה ב'שוטים' איננו לטיפשים, כי אם לאנשים עם פוטנציאל שכלי גבוה שמדברים שטויות, והוא ידע איך פועל כח המחשבה שלהם שהביא אותם לדרך הקלוקלת.אדם אינטלגנטי אינו בהכרח חכם.
ואם כבר הזכרת את הרמב"ם, בחלק השכלי הוא מבחין בין שתי פונקציות: מחשבי: כאשר זה משרת מלאכות ואומנויות, לעומת עיוני: כאשר זה משרת הכרות תודעתיות שהן שכליות טהורות - ובו מדובר אך ורק על הכרת האמת הזהה עם המציאות.
וכאן מגיעים לשאלתו של מבחן:
הרמב"ם מגדיר תכלית האדם: "לעשות האמת מפני שהיא אמת".
תכונה זו דורשת חכמה? - והתשובה היא כן.
תוקן על ידי - riv - 27/01/2005 20:44:52
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2005 20:17 |
|
| |
מיכי,
מבחינת הרמב"ם אף אדם אינו נולד עם אופי רע, ואין אדם שנולד עם תכונות אופי כמו לב טוב,נדיבות, גבורה, וכיוצא באלה, אמנם הוא מציין שיש תכונות אופי שהאדם נולד כשהוא מוכן במזגו(נטיות) ובכל זאת הן ניתנות לשינוי. ולכן שאלתו של מבחן בעינה עומדת, כיון שהרמב"ם טוען שהאדם מעצב את אישיותו על פי רצונו,הוא האחראי לאופיו,ועליו מוטלת המשימה לרכוש לעצמו על ידי המצוות = המעשים הטובים את כל התכונות הנפשיות האלה המכונות: י"ג מידות אמצעיות.
ולגבי הגדרת טוב הלב, ישנה הגדרה מדויקת של הרמב"ם בשמונה פרקים פ"ד:
"לב טוב - קוראים: מי שכל כוונתו להיטיב לבני אדם בגופו ועצתו, ובממונו ככל יכולתו בלתי שיזיקהו נזק או ביזיון, והוא האמצעי"
תוקן על ידי - riv - 27/01/2005 21:00:38
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
