שומע כעונה
גם אני נטרדתי בעבר בשאלה זו, כמוך.
התשובה שמצאתי היא כזו, ולמעשה יש כאן שתי גרסאות:
מסתבר מאד שהרב יכול היה לחזור על אותו רעיון בפנים שונות, ומסתבר מאד שכך עשה.
אולם יש להבדיל בין דברים שנאמרו בשיעור או בתשובה לשאלה, או בהסבר כלשהו, לבין דברים שנאמרו על מנת להפוך לחלק מן המסורת שבעל פה, הקצרה והתמציתית, שעברה בישיבות מדור לדור.
א. כלומר, השאלה אינה על רב פלוני שחזר על עצמו, אלא על מי שערך את המסורת והביא אותו עיקרון באותן מילים או במילים אחרות, או בדוגמא אחרת, משם אותו רב. זו השאלה. מדוע להביא אותה שיטה עקרונית במספר דוגמאות, כאשר דוגמא אחת תספיק לחכם.
ב. יתכן גם שהשאלה היא כן על הרב עצמו, ואז ההנחה תהיה שהרב עצמו חילק את שיעוריו לשתי רמות. היה השיעור המלא, הכולל, והיה תימצות, שנמסר על מנת להפוך לחלק מן המסורת. ואז מצפים מן הרב שישים לב לכך שלא יכלול במסורת הנמסרת משמו אותם עקרונות יותר מפעם אחת, כי די בדוגמא אחת למבין.
ניתוח המשך של הדברים צריך להתמודד עם השאלות הבאות:
א. כיצד ניתנו השיעורים של התנאים והאמוראים?
ב. כיצד הם סוכמו?
ג. כיצד הם הפכו לחלק מן המסורת שבעל פה?
אין בידי לענות על שאלות אלו, אך אני מבקש להצביע כי שני התירוצים שניסיתי להציע לשאלתך החשובה נבדלים ביניהם ביחס לשאלה ג'. לפי התירוץ הראשון, האמורא עצמו לא ברר ולא ניסח את המסורת שנמסרה משמו. הוא אמר את הדברים, ותלמידיו הם שסיכמו אותה והפכו אותה לחלק מן המסורת. לפי התירוץ השני, הוא עצמו ערך ובחר כיצד לסכם את שיטותיו. לשון הגמרא והשאלה שהבאת מטים יותר לאפשרות השניה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|