| נשלח ב-5/2/2005 22:42 |
 |
| |
פרו ורבו ונישואין - מסדר פטורים
על-פי ההלכה המקובלת בימינו, מצוות פריה ורביה היא מצווה שמוטלת על כל איש, פרט לאנשים ש"נפשם חשקה בתורה והם הוגים בה תמיד כבן-עזאי".
אך בתורה אין כל יסוד ל"פטור" בנושא זה. הפסוק שממנו לומדים את מצוות פריה ורביה (בבראשית ט - פעמיים כתוב "פרו ורבו", פעם אחת כברכה ופעם שניה כמצוה) אין כל רמז לפטור, ולכאורה כל בן נוח חייב במצוה זו, גם בן עזאי.
גם טענתו של בן-עזאי עצמו - "אפשר לעולם שיתקיים על-ידי אחרים" - היא תמוהה, כי אם המצוה מוטלת על כל איש ואיש, מה זה משנה שיש אנשים אחרים שיכולים לקיים אותה? גם מצות תפילין יכולה להתקיים על-ידי אחרים, וגם מצות סוכה, ובכל-זאת לא שמענו שמי שנפשו חשקה בתורה פטור ממצוות אלו...
לכן נראה לי, שמצוות "פרו ורבו" מעיקרה מוטלת על האנושות כולה; האנושות צריכה לפרות ולרבות. מובן, שכל אחד ואחד מבני האנושות צריך להשתתף במצוה זו, כי אם כל אחד יטיל את המצוה על "שאר האנושות" - בסוף המצוה לא תתקיים כלל; אך עדיין עיקר המצוה מוטל על האנושות כולה ולא על כל פרט ופרט. ולכן, יש מקום לפטור אנשים מסויימים ממצוה זו, כעין הפטור משירות צבאי שניתן לבחורי ישיבות ש"תורתם אומנותם".
לפי זה, ייתכן שיש מקום לפטור לא רק אנשים ש"הוגים בתורה כבן עזאי", אלא גם אנשים אחרים, שמסיבות שונות אינם מסוגלים לקיים מצוה זו, או שעושים דברים אחרים לתועלת האנושות.
וכמו שבעניין השירות בצבא, יש לבדוק בכל תקופה מהם צורכי הצבא, ולא לגייס לצבא אנשים שיכולים להועיל יותר בתפקידים אחרים - כך גם בעניין פריה ורביה, יש לבדוק בכל דור מהם צורכי האנושות, האם יש מחסור באנשים ש"פרים ורבים", והאם יש טעם "לגייס" לעניין זה אנשים שיכולים להועיל יותר בתפקידים אחרים.
תוקן על ידי עצכח ב- 06/07/2007 16:17:53
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2005 22:58 |
|
| |
אראל
שימחתני
הרעיון שמדובר בחובה קבוצתית הוא יפה מאוד, שכן כבר נשאלה השאלה מדוע ניתן להמתין עד גיל י"ח והרי בכל המצוות מחויב בן י"ג? וכן מדוע די בקיום עונה שקבעו חכמים לכל אחד כפי אומנותו ספן חמר וכו'? התשובה שהחובה היא על הקהל כולו כשחלקו של כל אחד לפי מקומו בפסיפס השלם נראית לי יפה מאוד.
גם הרעיון לפטור אנשים נוספים לצורך החברה, הוא רעיון נפלא. לדוגמא, ר' משה וולך ז"ל מקים בית החולים "שערי צדק" נמנע מלשאת אשה על מנת להתמסר לרפואת אנשי ירושלים. תמיד תמהתי מניין נמצא לכך היתר הלכתי? קשה להכניס זאת בהגדרה של "פיקוח נפש" ההגדרה שנתת נראית לי מתאימה מאוד.
יישר כחך
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2005 00:15 |
|
| |
לא הבנתי.
זה רעיון מחשבתי מחודש, או שלדעתך יש כאן בסיס לפטור הלכה למעשה, למרות שלא מצאת לזה זכר בהלכה (בהלכה הפסוקה, לא במקורות הראשוניים)?
וכדאי לשים לב שהפטור של בן עזאי הוא מלישא אישה. לא התירו לו נניח לישא ולהשתמש באמצעי מניעה. בפטור כזה אתה מעוניין?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2005 00:48 |
|
| |
בן ציון,
האם נשמטה ממך הלכה בדבר הכהן הגדול שלא יוכל לשמש בקודש, אם אין לו אשה הוא נחשב לאדם שאינו שלם.וחז"ל אף דנים באפשרות להכין לו אשה רזרבית לאפשרות שחס וחלילה אשתו תמות
ולעניין בן עזאי זה שלא נשא אשה אינו אומר שהותר לו..להיפך סופו מעיד עליו, ופותח לנו פתח לחשוב למה בן עזאי לא הצליח לצאת מן הפרד"ס אליו נכנס...נפשו חשקה בתורה, בצורה שאיננה מאוזנת.
עד כמה שידוע לי, לאף אחד מבני האדם לא הותרה הפרישה, חוץ ממשה רבנו שהוא מעל מעלת כל בני האדם בכללם העתידים להיות.
מצוות פרו ורבו שייכת לקטגוריית הדינים השייכים לחלק הביולוגי הבלתי נשלט של האדם - והיא דומה למצוות "ובחרת בחיים" שהם ממהות החלק הזן שבאדם, והוא מונחה על ידי האינסטינקט ההישרדותי - גם בימים שגזרו על בני ישראל במצרים להשליך את תינוקותיהם ליאור המשיכו בני ישראל בפריה וברביה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2005 07:17 |
|
| |
אראל,
כפי שאומרת ריב, גם אני לא מצאתי היתר כזה לבן עזאי. להיפך - בגמרא (בבלי יבמות סג ע"ב-סד ע"א) יש גינוי חריף לדרכו זו, והאשמות חמורות כלפיו.
למרות זאת, הצעתך אכן מעניינת ביותר, ויש לשקול אותה לגופה.
תוקן על ידי - אמשלום - 06/02/2005 7:22:26
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2005 13:59 |
|
| |
אראל
נראה לי שאתה לא מפריד בין שני יסודות בדיני פרו ורבו
היסוד הראשון הינו חיוב מצוות פרו ורבו על כל אדם שגדר המצוה הינו בן ובת [לדעתי המשך קיומי מנימלי לעולם].
היסוד השני "לא תוהו בראה לשבת יצרה" קיום גלובלי עולמי של המין האנושי שיחייה בעולם.
ההבדל בין שני יסודות אלו הוא גם בנקודה שאתה העלית היסוד הראשון יש בו חיוב על כל פרט ופרט
היסוד השני הוא התפיסה של הקהילה והצורך לקיים את העולם כחברה אינושית וכאן הפטורים שאותם אתה מחפש אכן נכונים ואף יותר מכך לדעתי במצב בו העולם עומד בפני פיצוץ אוכלוסין לפי דעות מומחה קיום ואקולוגיה יש למעט ביסוד השני ולא להרבות בו כיוון שמציאות של תוהו - עולם ללא המין האנושי איננו קיים כלל!
על כן יש לחלק בין קיום מצוות פרו ורבו על ידי הולדת בן ובת כפי שנפסק להלכה בכל הפוסקים. לבין דין הקיום האנושי שהוא חובת הכלל ואנחנו יכולים וראוי אף לחשוב כיצד לקימו או לצמצמו בימינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2005 00:33 |
|
| |
ההיתר לא יכול להינתן משתי סיבות (ובמיוחד על האיש שמצווה בפריה ורביה)
א. אינו מקיים פו"ר
ב. ששרוי בחטא, ומלכתחילה מונע מעצמו שלמות = תיקון הנפש, שקודם, (מבחינת סדר עדיפות מטרת המצוות) לתיקון הגוף = שכולל, תיקון החברה ותועלת האנושות.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2005 01:22 |
|
| |
מה הפירוש שלא הותר לו לבן עזאי? הרמב"ם והשו"ע מביאים מקרה בן עזאי הלכה למעשה שאדם יכול לפטור את עצמו מפו"ר בדרך זו. פוסקים לפי המבואר בהלכה ולא לפי האגדה.
מאידך, בינתיים לא מצאתי היתר מלבד לימוד התורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2005 01:29 |
|
| |
מסתברא,
אפשר להביא את המקורות מהרמב"ם ומהשו"ע?
ברור שאי אפשר לכפות על אדם לשאת אשה ולקיים פרו ורבו, ואם הוא עוסק בתורה ישנה התחשבות יחסית, אבל היתר?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2005 11:01 |
|
| |
אראל, סברה יפה.
הייתי מביא לך ראיה נוספת, ממנהגם של גדולי עולם, שלא לגרש גם אחר י' שנים אם האשה לא הצליחה להרות.
וכן מתקנתו של רבנו גרשום שלא לישא ב' נשים, גם אם האחת אינה מביאה אלא בנים, או בנות בלבד.
וכן ממנהגם של גדולי עולם שלא נישאו בשנית גם אם יכלו להמשיך בקיום המצוה.
הוי אומר: הכיוון נוטה לדבריך, שכיון וזו מצוה על כל האנושות, הרי שניתן לסייג אנשים מסויימים במצבים מסויימים, ולתת פטורים.
ועדיין צ"ע, כמובן.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2005 11:29 |
|
| |
מוציא
למען הדיוק, היו שני שלבים בהתפתחות ציווי הרביה והפריה - האחד ניתן עם ברוא האדם לכל האנושות = איש אישה
והשני, ניתן אחרי חטא גן עדן - ורק האדם = האיש, מצווה בפריה וברביה (גם כן מטעמי התאמת התורה האלוהית לטבע בני האדם עליה הוא מצווה.)
ולגבי הסיפא של דבריך, בעיקרון,לאף אדם אין הרשות/הסמכות, יהיה גדול ככל שיהיה, לסייג בני האדם ואפילו במצבים מסוימים, לפטור אותם ולהפר ציווי אלוהי, הלכה למשה מסיני, מועתקת מעם הבורא, לא תוסיף ולא תגרע.
אם אדם נטה לקיצוניות יתרה = החיובית במקרה זה כביכול, מצבו הרבה יותר טוב מזה שהלך אל החסרה, אך בכל מקרה מתחילים מזה שזה רע, ואחר כך מוצאים נקודות זכות.
ואני עוד מחכה למסתברא שיביא לנו מקורות.
תוקן על ידי - riv - 07/02/2005 12:17:46
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2005 14:39 |
|
| |
הלכות אישות טו ג:
"מי שחשקה נפשו בתורה תמיד ושגה בה כבן עזאי ונדבק בה כל ימיו ולא נשא אשה אין בידו עון והוא שלא יהיה יצרו מתגבר עליו, אבל אם היה יצרו מתגבר עליו חייב לישא אשה ואפילו היו לו בנים שמא יבוא לידי הרהור".
ובלשון דומה באה"ע א ד.
"אין בידו עוון" הוא צד של היתר, אף כי דחוק למדי.
וכדומני שכבוד תורתם לא התייחסו עדיין לשתי ההערות שהערתי לעיל.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2005 19:57 |
|
| |
עפר ואפר,
ציפיתי להיתר מלכתחילה...ולא לדיאבד.
הרמב"ם מתמודד עם מצב נתון, בו האדם פרוש, בשתי אפשרויות, האחת כבן עזאי שהצליח להתגבר על יצרו,שזה הרע במיעוטו, והשניה במקרה והאדם אינו מצליח להתגבר על יצרו, ואז הוא מחייב אותו לשאת אשה.
אבל האמת שרק אלה שלמדו ביסודיות את תורת הנפש ומכירים את תורת הנבואה של הרמב"ם מצליחים לרדת לעומק ההבנה הזו.
תוקן על ידי - riv - 07/02/2005 20:50:01
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2005 00:21 |
|
| |
ריב,
אני יכול רק להביא את לשון הרמב"ם והשו"ע, מצטער אם זה לא תואם את הציפיות...
באשר להערותייך, כמדומני שאמרתי דברים דומים לעיל. ובכל זאת, תיקון קטן: הרמב"ם מדגיש שגם נביא אינו יכול לחדש הלכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2005 12:55 |
|
| |
עפר ואפר,
את המקורות האלה אני מכירה, כוונתי באומרי שציפיתי ..היא על סמך דברי מסתברא,שאולי ישנם מקורות שאינני מכירה, כי הוא שמתעקש שניתן היתר מלכתחילה.(אף על פי שמראש אפשר לקבוע שלא יתכן שיהיה)
התיקון שלך כמדומני מכוון אליו.
|
|
|
|
|
