גודלם של מסכתות

מקובל לחשוב שמס' ב"ב הינה הגדולה שבכל המסכתות בתלמוד בבלי. אמנם יתכן מאד שלמרות שמכילה מספר הכי גדול של דפים (קע"ו) אין היא מסכת הארוכה ביותר. עובדה היא שפירוש הרשב"ם נכתב באריכות ולכן כשהדפיסו את הגמ' יצאה מס' ב"ב עם מספר דפים העולה על כולנה. ואפשר שמס' ברכות ושבת ועוד הם יותר ארוכים.

בעידן המחשבים והתקליטורים האם ניתן לדעת את גודלה של כל מס' בש"ס? במספר המילים או אפי' האותיות.

לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה. קידושין ל,א.

עוד מעט יבוא מישהו מ"אוהבי חב"ד" פה ויאמר שאם הוא חב"ד אז התנאי בטל במילא, מכיון שסברה וקיבלה ש*הוא* בטח לא למד.

אבל מה לעשות ומסתברא פה, וא"א להעיז בפניו

צמח.
לא למד ולא ילמד.(ואין מביאים ראיה ממסתברא כידוע,שתורה שלמד באף, היא עמדה לו.)
ומעשה בחסיד אחד שרצה ללמוד תורה וכו וכו.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

מזמן אני תמה על חוסר הענין בשאלות שהן כביכול טריויאליות, שאולי זה ממה שהושרש בלימוד הלמדני בישיבות, שכל דבר שאינו עמוק ואינו למדני אינו חשוב מספיק לעסוק בו, ומכאן ההלצות על טיבו של המחקר התלמודי וכיו"ב. דומה שאין זה כבוד לתורתם של חכמים שמפיהם אנו חיים, ועליהם אנו גם מתים. וראוי היה לחבב כל אות ואות ובוודאי כל מלה ומלה בספרי היסוד שאדם מישראל עוסק בהם כל ימיו. אדם שאינו מוצא עניין בשאלה איזה מסכת גדולה יותר גם אינו מוצא ענין וגם אינו יודע פירושה של המלה 'גמרא', ולא פירוש המלה 'תלמוד', אע"פ שעוסק בהם ומשקיע בהם את כל ימיו וכל כוחותיו. בוודאי וכל שכן שאינו יודע את תולדותיהם של החכמים וזמניהם וייחוסם זה לזה, ואינו יודע את תולדות התהוות החיבורים הגדולים שהוא עוסק בהם ולכאורה הם נשמת אפיו, ולא את סדר מסירתם מדור לדור, גלגוליהם בכתבי יד ובתקופות השונות של הדפוס. כל זה מקוטלג אצל לומדים רבים במסגרת של איזה טאבאק הריח אביי ואיזה מכנסים לבש רבא (אם כי לגבי הרבי מאושפיצנא, זה כן חשוב מאוד, ולמשחק הרבי בקופסת הטאבאק בטיש, יש משקל הלכתי גדול [ראה בספר מנחת שבת!]).

בשם הגר"א נמסר שהעולם טועים שחושבים שב"ב היא המסכת הגדולה ביותר (קע"ז דפים), לפי שגדולתה היא מפני ריבוי פירושי הרשב"ם, ולמעשה לפי השמועה הזו מסכת ברכות היא הגדולה. אמנם לפי חישובי המחשב המסכת הגדולה ביותר היא מסכת שבת (ארבעה ועשרים פרקים). ואולי הגיע הזמן להעלות את כל האינפורמציה המספרית על מסכתות המשנה, התוספתא והתלמוד, ואי"ה והפנאי, ואם יהיו מתעניינים נעלה זאת.

מתענינים, מתענינים.
אבל מה זה נותן לא הסברת, מילא לדעת את תולדותם ואת התקופות, או התרבות בה חיו, הדברים הללו יכולים לשפוך אור והבנה על דבריהם כפי שכבר הוכיחו החוקרים התלמודיים. אבל מה אכפת לנו איזה מסכת גדולה יותר ולמאי נפק"מ.




הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!