רבי מנשה מאיליא

(לבאבא תור)

רבי מנשה מאיליא היה תלמידו של הגר"א. מישהו אחר יצטרך להשלים כאן את הביוגרפיה הרשמית, שאינה ידועה לי. סיפורים רבים אודותיו מצויים בספוריו של מיימון, אבל יש מפקפקים במידת הדיוק שלו.
מה שזכור לי משם הוא שהיה עני, עצמאי בחשיבתו – ולכן לקה מבחינה חברתית – וגם ממציא כשרוני ומקורי.
דוגמא לפירושו מופיעה באחד מסיפורי מיימון. הוא הציע פירוש לשור הנזכר במשנה (שבת, ביצה?), שלא כדרכו של רש"י. התגובה היתה ביקורת. וכי חכם אתה מרבותינו הראשונים? רק לאחר זמן נמצא פירוש מימי הגאונים ובו אותו הסבר, שר' מנשה כיוון לו מעצמו (איני זוכר אפילו את המשנה. ממדבש, מסתברא, דגים, נישאטיך?)

מספר ספרים מפרי עטו יצאו בהוצאה שאינה קיימת בידי מוציא לאור חרדי לפני כמה עשרות שנים (תשל"ט). שכחתי את שמו... הוא הוציא כמה וכמה ספרים מהדורות שעברו, והתפרסם בגלל שגנז אחד מהם בגלל ביקורת של רבי יעקב ישראל קנייבסקי, הסטייפלער. הצלחתי למצוא את הספר בחנות ספרים, באחד המדפים הנידחים, והמוכר שמח להתפטר ממנו במחיר של כעשרה שקלים...
הספר כולל את אלפי מנשה ועוד ספרים אחרים, כגון "צל העולם" של התוכן מתתיהו דלקארט (1840), הראוי מן הסתם לאשכול בפני עצמו.
אלפי מנשה כולל אוסף של ידיעות, הסברים ורעיונות. קשה לי להגדיר את טבעו. מטפיזיקה, כביכול פיזיקה, אבל בעיקר פסיכולוגיה ואפיסטמולוגיה? רשימת נושאים חלקית: ידיעות בסדר מחלקי הבריאה, ענין הטבעים, הכח וההתחזקות, מהות האש – אבל גם מאמרים בנושא הידיעה, כמו תכלית הידיעה, ביאור ידיעה עיונית, ענין יודע שאינו יודע, ועוד. אך גם ביאורי פסוקים ורעיונות דומים.

לפי הקדמתו הקצרצרה של המוציא לאור, הוא הוציא גם את החלק השני של הספר, שמצוי הרבה יותר, וכנראה הוא בדברי תורה בעוד שחלק זה הוא כעין במילי דעלמא (=דברי העולם). לפי אותה הקדמה גיליתי כי המשנה ברורה הביא מדברי ר' מנשה לאיליא "להלכה סוף סי' שי"ט".

אם לא יקדמני אחר, אנסה לחפש מה נאמר שם.

***

מן ההקדמה: שאלוני חברים המקשיבים לקולי עד דבר קיצורי במכתבי ומה שאני סומך בכמה דברים על המבין מדעתו... וזה אשר השבתי... על פי ... הפסוק תן לחכם ויחכם עוד... ידוע לכל, מה שמבין האדם מדעתו הוא מבינו לעומקו יותר ממה ששומע ומקבל מאחרים.

(תיכננתי פעם להביא את הקטע הזה בתור כתב חידה אבל כיון שיצא כך, ניחא).


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

עורב פורח

איקון ירוק רענן מצדיע בהערכה.

(זה שלא הזכרתי אותך הרי זה כי לא ידעתי את אוצרות בקיאותך, ובוודאי שכל המוסיף מוסיפים לו).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני
על פירושו של ר' מנשה למשנה שבת, ראה באריכות: ר"ק כהנא, חקר ועיון: קובץ מאמרים, א, תל-אביב תש"ך, עמ' קלב-קמג(!).

תוקן על ידי - ממדבש - 19/02/2005 0:00:58

ממדבש הזכיר את ספרו של ר' קלמן כהנא, "חקר ועיון", היות ואין זה מצוי אביא את הדברים שכותב שם (באותו מאמר) בכללות.

הוא מתעסק שם בעמדה שלפרש משנה, גם אחרת מהגמרא, זה דבר הבא מבית מדרשו של הגר"א שבהקדמה ל"פאת השולחן" כותב תלמידו על דרכו.

ושם מביא בחקר ועיון, שאלו גם דברי מהרש"ל ביש"ש יבמות, ומביא גם דברי התוי"ט (נזיר ה' ה'), שכל שאינו נוגע להלכה, הרשות ביד כל אדם לפרש כדעתו.

נ.ב. ב"משנה הכסף" ל"אבן כספי" [סוף תקופת הראשונים והובא גם בחיד"א רד"ק ורלב"ג] מייחד פרק ל"רשות" זו בפרק רביעי, וז"ל - "אל יחשוב אדם שיהיה סתירה באמונתנו בעשותי פירושים בסיפור התורה זולת מה שפירשו רבותינו... אבל זה מותר לכל אדם.."

עכ"פ ר' משנה מאליה היה מקורי מאד, ובפירושיו על תורה ואגדה היה מעמיק עיון בספרי הפילוסופים ומשלבם יחד, פירש פירושים שהיו נראים בעיניו ישרים יותר, גם נגד מה שהיה מקובל עד לזמנו. הגאון מאד כיבדו, ואם אינני טועה היה גם חושש מחריפותו. עם כל זאת היה ר' מנשה מאליא רדוף כל ימיו, כך מעיד בספריו.
בספר שמדבר על הרב נדל נעשתה השוואה קצרה בין האישים, וראה גם באשכול על פטירת ר"ג זצ"ל.

הוציא גם הספר "פשר דבר" שבו הוא מתווך לשיטת החסידים
וכן ביקוקת על אותם שאין מתפרנסים מהמלאכה ותלוים על כתפי הציבור. ענינים שהם רלוונאטיים כאז כן עתה.

יש ספר תולדות על ר' מנשה, "בן פורת" (או שזה שם הספר או שזה שם המחבר, אינני זוכר)
הספר אינו נמצא לא בבית אריאלה וגם לא בבר אילן, אפשר למוצאו רק בספרייה הלאומית בירושלים,
יש האומרים שהספר מגמתי להציגו כקרוב למשכילים אך צריך לברר עניין זה.
במוסף של עיתון ה"משפחה" מלפני כמה חודשים הייתה כתבה עליו,
כן באנציק' העברית יש ערך עליו.
מעניין ומרתק.

תוקן על ידי - הגיוני - 19/02/2005 20:31:36

מיימוני

מה היתה הביקורת של הסטייפלער ?

תוקן על ידי - הבאבא_תור - 19/02/2005 20:34:11

כדאי לקרוא את מאמרו של א' קוסמן, 'ספר פשר דבר לר' מנשה מאיליא', שנדפס בישורון, ה (ניסן תשנ"ט).

הביוגרפיה על ר' מנשה 'בן פורת', נתחברה ע"י מרדכי פלונגיאן, מאישי ההשכלה הבולטים בליטא, ונדפסה בוורשה תרי"ח. את הספר לא מצאתי גם בבית הספרים הלאומי, והתפרנסתי ממהדורת צילום כל שהיא. על הספר נמתחה ביקורת קשה מיד לאחר הדפסתו. בהמגיד 9 משנת תרי"ח, עמ' 35 נכתבה כתבה אנונימית, שכיום ידוע שנכתבה ע"י ר' מתתיהו שטראשון:
"וכמעט שבדה מליבו (פלונגיאן) את כל התולדות והספורים... וגם בעיני משכילי העיר החדשים לא מצא הספר חן וכפי אשר שמעתי דנוהו חכמים נכבדים לשריפה".

גם אני ראיתי לא מזמן שהנ"ל (ר' מנשה) היה משכיל (ל"ע).
אלא שיש פירכא על כך שהרי קי"ל שהמשכיל בעת ההיא ידום.
בכל אופן, זכורני שהוא מובא במ"ב לגבי איסור רקיקה בשבת שמקורו בירושלמי (האם זהו סי' שיט שהובא לעיל?), ופירושו שם הוא מעניין ביותר. עמדתי עליו ועל משמעויותיו המטא-הלכתיות במאמר ארוך בבטאון הישיבה בירוחם, ואכ"מ.


מיכי

על ר' מנשה, ראו לאחרונה:
I. Barzilay, Manasseh of Ilya: Precursor of Modernity among the Jews of Eastern Europe, jerusalem 1999
http://magnespress.huji.ac.il/catalog_en/index.asp?category=&id=2432

הערותיי לדברי ר"ק כהנא:

1. עמ' קלח: "הרמב"ם בפירושו למשנה נראה שמפרש את כל שלשת חלקי המשנה בסילוק המספוא, שכן הוא אומר... וכן מפורשים דבריו בהלכותיו (שבת פ' כ"ו ה' י"ט)... הזכרנו כבר שלדעת הרב ארנטריי נוטים דברי הרמב"ם בהלכותיו להתפרש כפירוש הר"ח, ובסתירה לפירושו במשנה. לנו נדמה שאין כל צורך ליצור סתירה שכזו... אמנם ב"מעשה רוקח" ח"ר מודפס "מבאור על הרמב"ם נמצא במצרים מהלכות שבת" פירוש אחר על הרמב"ם בהלכותיו. הוא אומר: "מפני הרעי - פירוש פעמים יקחו מה שנשאר לפניה יאכילו אותה לרעי שהוא הבהמה הרועה, ואע"פ שהוא ראוי לבהמה אחרת אסור לסלקו". הרי שמפרש "רעי" - שור רעי, אך אינו מפרש "מפני" כמו מלפני, אלא "מפני" - בשביל. אכן טעון פירושו הסבר למה אסור ליטול אוכל מלפני הפטם ולתתו לרעי אך מותר ליטלו מלפני החמור וליתנו לשור".

הפירוש שהובא במעשה רוקח מ"ביאור על הרמב"ם ממצרים", פורסם מכמה כתבי-יד בתוך: ספר זמנים, מהדורת ש' פרנקל, ירושלים תשל"ה, "פירוש קדמון ממצרים", עמ' תקמ.
לאחרונה התברר כי מחברו ר' יעקב אמשאטי, היה "תלמיד מובהק להרמב"ם", "והיה לומד הלכה מפיו" (ראה: י"מ תא-שמע, כנסת מחקרים: עיונים בספרות הרבנית בימי הביניים, ב: ספרד, ירושלים תשס"ד, עמ' 310-311; ד' הנשקה, "הרמב"ם כמפרש דברי עצמו", ספונות, כג (תשס"ג), עמ' 134). ואם ר' יעקב מפרש את דברי הרמב"ם כפירוש ר"ח, הרי קרוב לודאי, כי הרמב"ם חזר בו מפירושו למשנה, וסביר להניח כי בפירושו לתלמוד שבת, הוא מפרש כר"ח (ראה לדוגמה: פירוש קדמון ממצרים, הלכות שבת, ג כ: "ומה שכתב בפירוש המשנה... כבר חזר בו, וביאר זה היטב בפירוש התלמוד ואמר שזו היתה דעת רבותיו". על פירושו לתלמוד שבת, ראה: הנשקה, שם, עמ' 130, הערה 58, ועמ' 148-149).
וגם ר' פרחיה ב"ר נסים, גיסו של ר' אברהם בן הרמב"ם, שבפירושו לשבת "עשה שימוש רב בפירושיו של הרמב"ם למשנה ולתלמוד (א' שושנה, פירוש ר' פרחיה ב"ר נסים על מסכת שבת, ירושלים תשנ"ח, מבוא, עמ' יא), והתשמש גם בפירוש קדמון הנ"ל (ראה: י"י ווייס, "שרידים מפירוש רבינו פרחיה לרי"ף יבמות (א)", צפונות, ו (תשנ"א), עמ' י), מפרש כר"ח (ראה: שושנה, שם, עמ' 267-268).

2. לעמ' קמ-קמג. על אחרונים שפירשו כר"ח, ראה עוד: מ' הרשקוביץ, מהר"ץ חיות: תולדות ר' צבי הירש חיות ומשנתו, ירושלים תשל"ב, עמ' תמט-תנא; ש' אברמסון, "חשד באמירת דבר שלא בשם אומרו", סיני, קיב (תשנ"ג), עמ' כ.

תוקן על ידי - ממדבש - 20/02/2005 7:24:13

יהוסף
כדאי להביא ציטוט מדויק:
י' שילת, בתורתו של ר' גדליה, מעלה אדומים תשס"ד, עמ' ג: "מאוחר יותר אמרו לי שבעל 'קהילות יעקב' אמר עליו שבכל דור יש דמות אחת כזאת, כמו ר' מנשה אילייר, אולי כמו האבן עזרא".

ממדבש וכולם

איקון ירוק של הערכה על הסיכום והמקורות.

בבא תור

שמו של המוציא לאור, אם זכרוני אינו מטעני, היה הרב קליימן.

לפי הגרסה ששמעתי, הנ"ל השתדל להדפיס, במהדורת צילום, עותקים של ספרים שיצאו ואינם.

הדבר נעשה כמובן בצורה בלתי ביקורתית, וראה להשוואה את ספרו של התוכן שהוזכר לעיל. אין לו ערך אסטרונומי, אלא מחקרי להבנת דעותיהם של יהודים וההשפעות עליהם מכאן, או ערך של קוריוז בלבד. אך מסתבר שלא כך היה בעיני המוציא לאור.

לפי המסופר, הכין הרב קליימן להדפסה צילום של ספר כלשהו, אך הסטייפלער הזהיר כי מדובר בספר מעשה ידי משכיל. הרב קליימן, שנחן במידה ראויה לשבח של אמונת חכמים, גנז את המהדורה, על אף הנזק הכספי שנגרם לו.

יש להדגיש, אם זה לא ברור, שאין מדובר בר' מנשה מאיליא אלא במישהו אחר, ששמו לא זכור לי (ושמא לא נזכר כלל בסיפור).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הר' מאיר קליימאן הו"ל אלפי מנשה ח"א וח"ב.

כנגד אלפי מנשה ח"א נכתב ספר מיוחד. הוא י"ל שוב בהשמטות. איני בטוח מאיזה מהדורה הדפיס ר' מאיר קליימאן. בתחילת אלפי מנשה ח"ב יש הסכמה מר' חיים עוזר שם כותב שאין זה אמת מה שכתבו על המחבר. אני מסופק אם כוונתו לספרו של פלוניגאן שד"א היה ת"ח מובהק, או כוונתו כנגד הקנאים ששרפו את הספר.

ר' מאיר קליימאן רצה להדפיס ספר מלחמת מצוה להרשב"ץ והסטייפלר אמר לו לגנוז את המהדורה וכן עשה. מיהו השתמש בכריכה המקורית שבו היו נכרכים כמה ספרים ביחד אלא שמחק את תיבות מלחמת מצוה, אבל עדיין רישומו ניכר.