| נשלח ב-19/2/2005 20:42 |
 |
| |
גזענות בהלכה היהודית
להלן מספר דוגמאות לגזענות בהלכה היהודית:
הלכות עבודה זרה פרק ט' ט"ז: גוי שעשה משתה לבנו או לבתו, אסור ליהנות מסעודתו; ואפילו לאכול הישראלי ולשתות משלו שם--אסור, הואיל ובמסיבת הגויים אכלו. ומאימתיי אסור לאכול אצלו, משיתחיל לעסוק ולהכין צורכי סעודה, וכל ימי המשתה, ולאחר המשתה שלושים יום. ואם עשה סעודה אחרת מחמת הנישואין, אפילו לאחר שלושים יום--אסור, עד שנים עשר חודש.
הבן איש חי פרשת אמור שנה ראשונה אות יב: "לא יתן לבהמה חיה ועוף אפילו הטהורים מן הלחם שבירך עליו המוציא, ולטמאים לא יתן לחם ושום מאכל מן הא על השלחן כלל, וכן יזהר שלא יתן לעכו"ם מאכל מן השלחן ואפילו ישמעאלי שאינו עובד ע"ז, ורק אם יש חשש איבה לית לן בה, מפני שהשלחן עומד דוגמת המזבח דשלחנו של אדם מכפר עליו לכך יזהר בזה" - אסור לארח גוי לארוחה.
"תניא: (דברים כ"ד) 'מאחיך' - פרט לאחרים... ותנא קמא דמאחיך האי רעך מאי עבדי ליה? ... - חד למשרא (=להתיר) עושקו, וחד למשרא גזלו..." - מותר לעשוק גויים.
הרמב"ם (הלכות גזלה ואבדה פרק יא הל' ג-ה) : "אבדת הגוי מותרת שנאמר (דברים כ"ב ג') אבדת אחיך... ובמקום שיש חלול השם אבדתו אסורה וחייב להחזירה... טעות הגוי כאבדתו ומותרת - אבדת הגוי מותרת ואין טעם להחזירה.
הטור - חושן משפט סימן שמ"ח: "... אחד הגונב מישראל, בין קטן בין גדול, ואחד הגונב מעובד עבודה זרה שגניבתו אסור. אבל טעותו, כגון להטעותו בחשבון, או להפקיע הלוואתו, מותר, ובלבד שלא יודע לו דליכא חילול השם". - מותר להטעות גוי ולגנוב ממנו.
נצח ישראל פסוק י"ד עמוד פ"ג: "אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם"
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כ"ה עמוד ב': "אמר רב יהודה: נכרי ערום - אסור לקרות קריאת שמע כנגדו. מאי איריא נכרי, אפילו ישראל נמי! ישראל – פשיטא ליה דאסור, אלא נכרי אצטריכא ליה; מהו דתימא: הואיל וכתיב בהו אשר בשר חמורים בשרם, אימא כחמור בעלמא הוא" - גויים נחשבים לבהמות ולא לבני אדם.
תלמוד בבלי מסכת כריתות דף ו' עמוד ב': "תנו רבנן: הסך בשמן המשחה לבהמה וכלים - פטור, לעובדי כוכבים ולמתים - פטור. בשלמא בהמה וכלים, דכתיב: על בשר אדם לא ייסך, ובהמה וכלים לאו אדם הוא, מתים – נמי פטור, דכיון דמית ליה, מת מיקרי ולאו אדם, אלא עובדי כוכבים - אמאי פטור? הא אדם נינהו! לאיי, דכתיב: ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם,
אתם קרויין אדם, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם. והכתיב: ונפש אדם ששה עשר אלף! א"ל: ההוא לאפוקי בהמה."
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף ס"א עמוד א': "קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל, שנאמר: ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם."
משנה מסכת בבא קמא פרק ד' משנה ג': "שור של ישראל שנגח שור של הקדש, ושל הקדש שנגח לשור של הדיוט - פטור, שנאמר: שור רעהו, ולא שור של הקדש."
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ל"ח עמוד א': "שור של ישראל שנגח שור של כנעני - פטור. אמרי: ממה נפשך? אי רעהו דוקא, דכנעני כי נגח דישראל נמי ליפטר! ואי רעהו לאו דוקא, אפילו דישראל כי נגח דכנעני נחייב! א"ר אבהו, אמר קרא: עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח, כיון שלא קיימו, עמד והתיר ממונן לישראל. רבי יוחנן אמר, מהכא: הופיע מהר פארן, מפארן הופיע ממונם לישראל…"
רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק י"א הלכה ג': "אבידת הגוי מותרת שנאמר אבידת אחיך, והמחזירה הרי זה עובר עבירה מפני שהוא מחזיק ידי רשעי עולם, ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה הרי זה משובח, ובמקום שיש חלול השם אבידתו אסורה וחייב להחזירה, ובכל מקום מכניסין כליהם מפני הגנבים ככלי ישראל מפני דרכי שלום."
אמרו לי, מדוע מעודדת ההלכה היהודית גזענות ותומכת בה?
איפה ההומאניות, המוסר והצדק החברתי?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2005 21:56 |
|
| |
סופרמן
ברוך הבא אל הפורום!
השאלה הכללית שהעלית היא מעניינת ואכן מחייבת תשובה. ואני מאד שמח שאתה עושה מאמץ לברר את הדברים. יש בכך גם חובה דתית, לדעת ולהבין את מה שה' מלמד אותנו בתורתו, וגם חובה אישית, שהרי אדם צריך לברר את האמת ככל שידו מגעת.
עלי להבהיר, עם זאת, שהתשובות אינן קצרות. בסך הכל, השקעת הרבה באיסוף חומר ובהעלאת השאלות. השתדלתי לקצר, אך התשובות יצאו ארוכות אפילו יותר... אם משהו לא ברור, אשמח אם תכתוב ותציין זאת, ואשתדל לתקן.
אחרי הקדמה זו, אפשר להתחיל:
אולי זה יפתיע אותך, אך שאלות אלו שהעלית אינן חדשות בשום פנים ואופן. כבר העלו אותן בעבר, ואני משתמש בידע שנצבר בעם ישראל במשך מאות שנים של בירור הדברים כדי לענות לך.
אמנם, לא הגדרנו "גזענות" מהי, אבל אני משער שניתן להסתפק בהגדרה אינטואיטיבית, שגזענות היא עמדה שמעניקה עדיפות לבני גזע או לאום על פני בני אדם אחרים. גם אז יש להבדיל בין ההנחה שבני אדם שונים זה מזה בגלל שיוכם הלאומי או האמוני והתרבותי, לבין הטענה שיש להתייחס אליהם בצורה שונה בגלל השתייכותם זו, גם אם במהותם, כבני אדם, אין הם נבדלים מבחינה זו. השאלות שלך מתייחסות לשתי הרמות יחד, גם מהותם של בני אדם וגם כיצד יש להתייחס אליהם, אך לא עשיתי חילוק בין הדברים, ואשתדל לענות על הכל כאחד.
ראשית, אני מבקש להקדים שתי הערות חשובות מאד מאד. אני מניח שאתה מכיר את התורה ואת סיפור הבריאה. אחד המסרים הכלולים בו הוא שהאדם נברא בצלם אלקים. זה נכון לגבי כל אדם, גוי או יהודי. כולנו נבראנו בצלם אלקים. מי שמאמין ומבין את העיקרון הזה, כיצד ניתן לחשוד בו בגזענות?
וכן אמרו חכמים שאפילו גוי העוסק בתורה הריהו ככהן גדול. ומימרות כאלו יש לאין מספר.
אדרבה, עיון בהיסטוריה עשוי להראות כי מקור התפיסה שכל בני האדם שוים, אותה תפיסה הפוסלת את הגזענות – היא היא נחלת התורה ותוצאתה של התפשטות אמונות מן היהדות בעולם כולו...
אם כן, איך ייתכנו הלכות ודעות מהסוג שציינת? זו באמת שאלה, והבה נעבור על המקורות שציינת יחד.
1. הלכות עבודה זרה. אסור להשתתף בשמחה של גוי, אפילו שמחת נישואין. מדוע? – הסיבה לכך היא שבימי מתן תורה וגם במשך מאות ואלפי שנים אחר כך, הגויים האמינו בעבודה זרה והיו להם מנהגים רעים, שאני משער שהם פסולים גם בעיניך. מתוך הכרות עם אורח החיים והתרבות המזיקים שהיו לגויים, ה' אסר עלינו להתחבר אליהם. ולכן, כל קשר שיוצר קרבה רבה מדי, או עלול ליצור קרבה כזו - נאסר.
אפרט מעט על טיבן של התרבויות שמהן יש להתרחק: תרבויות שבהן המלך יכול להרוג אדם מתוך שרירות ליבו, תרבות שבה הנקמה והרצח הם אידיאל, תרבות שבה יש אמונות בהבלי שווא כמו מגיה, כישוף ואלילות, תרבות שבה הזנות היא פולחן במקדשי האלילים, ועוד.
יתכן שתרצה לטעון שאדם מבוגר יכול להשגיח על עצמו ולהיזהר, ולכן, יש לדון בשאלות המשנה הבאות:
א. מדוע לאסור על אדם בוגר וחכם להתרועע עם גוי?
ב. יש גויים ויש גויים, אז מדוע לאסור על הכלל בשעה שיש יוצאי דופן?
ג. האם איסור זה שייך בזמננו?
אכן, אלו נקודות טובות. ויש גם להן הסבר ותשובה.
א. כמו כל מערכת משפטית, התורה ניתנה לכל עם ישראל. ורוב בני האדם מושפעים מחבריהם, גם לרעה. יתכן שצריך להאריך בהסבר הפסיכולוגי של טיב ההשפעות השונות על נפש האדם, ואעשה זאת אם תבקש. על כל פנים, התורה אוסרת עלינו להתקרב לגויים שהם רעים בתרבותם כדי שלא נלמד מדרכיהם.
ב. כאשר יש גויים יוצאי דופן, יתכן שבאמת האיסור אינו חל. ומצאנו כזאת בגמרא, כגון הידידות שהיתה בין שמואל לאבלט, שהיה גוי וחכם ולא עובד עבודה זרה.
ג. מכללי התורה הוא שהלכה שניתנה, ניתנה לכל הדורות. לכן, גם אם היום הטעם הזה שייך פחות מבעבר, עדיין הוא תקף. אמנם, דעת רבנו המאירי היא שאומות העולם המתוקנות אינן בכלל רוב איסורי התורה מחמת קלקול הגויים.
2. הבן איש חי. אני מבקש להעיר שתפיסה זו שבאה בדברי הבן איש חי מבוססת על אמונתו בקבלה ועל פרשנותו לקבלה. כדאי להבהיר, יש כאלו שרואים בקבלה תופעה שחורגת מתוך היהדות שמסורה לנו ממשה מסיני, ולכן לא ייפלא שיש בה אמונות חריגות שכאלו. מצד שני, יתכן שאלו שמאמינים בה ימצאו הסבר מדוע ואיך נאמרו דברים אלו. למשל, לפי תפיסתם המצוות מחוללות שינויים בעולמות עליונים שה' ברא. יהודים שומרי מצוות מועילים לעולמות אלו, בעוד הגויים שאינם שומרי מצוות מזיקים להם. אך זה לא מחמת שגויים אינם צלם אלקים, אלא בגלל, שוב, החסרון התרבותי שלהם. (אמנם היו מקובלים שסברו שיש חסרון מהותי בגוי, ואני חושש שאכן יש נימה גזענית באמונתם. כאמור, אמונה זו אינה נחלת הכלל).
3. עושק וגזילת הגוי מותרים. אכן, יש דעה כזו בגמרא, והיא באמת מופלאה מאד. קשה לי להבין אותה בעצמי. אך כדאי להעיר שזו אינה הלכה למעשה. הכל אוסרים לגזול מהגוי ממון (על אי השבת אבידה ושאר הדוגמאות ראה להלן). יתכן שהדברים נאמרו מפני שבימים ההם אותן תרבויות היו בנויות על אי צדק, ואילו הגויים היו עובדי עבודה זרה, ואילו עם ישראל עמדו ברמה תרבותית לא גבוהה, עד שגזל גוי לא היה פסול בעיניהם. ועדיין הדברים מפליאים וצריכים עיון.
4-5, 9. הרמב"ם והטור על אבידת הגוי שמותרת. כאן עלי להבהיר משהו, שאולי ייראה מפתיע. מדוע צריך להשיב אבידה? זו אינה שאלה פשוטה שתשובתה מתבקשת כפי שזה נראה במבט ראשון. אדרבה, התרבויות של העולם העתיק לא הכירו בהשבת אבידה כעיקרון של צדק (עד כמה שידוע לי, ובוודאי כך משתקף מצב הענינים מן הגמרא). הרעיון שיש להשיב אבידה לבעליה הוא חידוש שחידשה התורה כדי לחנך את עם ישראל. אך עיקרון זה לא הופעל כלפי כל הגויים, אלא בתוך עם ישראל עצמו.
מדוע?
מפני שעם ישראל הריהו כמשפחה אחת גדולה. בתוך המשפחה, אנו מוכנים להתאמץ יותר, או שאנו אמורים להתאמץ יותר, מאשר עבור זרים. גויים הינם זרים, בני אדם זרים, והתורה לא חייבה להתאמץ עבורם במידה שאנו צריכים להתאמץ עבור קרובינו.
היום מקובל במדינות העולם שיש להשיב אבידה. כמדומה לי שגם עיקרון זה החל להתפשט בעקבות השפעת המוסר והצדק של התורה... מסתבר שהיום יהיה חיוב להשיב במדינות כאלו אבידה לכל אדם, לפי הכלל של "דינא דמלכותא דינא" (חוק שויוני שנחקק עבור האזרחים מחייב את כולם).
6. "אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם". המשפט הזה נראה גזעני, אך השאלה היא כיצד מבינים אותו. מסתבר לי שהוא אינו מתייחס למהותם של בני אדם, שכולם נבראו בצלם אלקים. נראה לי שהוא מתייחס למידה שבה בני אדם חיים לפי עקרונות הצדק והמוסר, ומגשימים את עצמם. מבחינה זו, עם ישראל נמצא בעבר ברמה גבוהה יותר מאשר שכניו... (לקביעה זו, שטוענת לעליונות תרבותית, יש כמובן רקע והנחות יסוד, שאותן צריך לברר. למשל – שיש ערכים שיכולים לשמש בתור קריטריונים. אם תרצה, נוכל להאריך בכך).
7. יש כאן שני חלקים. החלק על כך שקברי גויים אינם מטמאים באהל (צורת טומאה שהמת גורם, ויש גם אחרות), והחלק על מי קרוי אדם. בשאלה השניה עסקנו לעיל. לגבי החלק הראשון, צריך פשוט להבין מה הטעם לדיני טומאת מת. איני יודע מה ידוע לך כבר עתה בנושא זה. התורה מגדירה את המת בתור מה שגורם טומאה. בטומאה זו אין שום פסול ורע, אלא שהיא מנוגדת לטהרה הנדרשת כדי לעבוד במקדש וכיו"ב. טומאה זו קיימת גם אצל יהודים וגם אצל גויים, אלא שבחלק היותר איזוטרי שלה, טומאה שפושטת מתחת לגג בלי מגע במת עצמו, היא מוגדרת רק עבור מתים יהודים. זאת מן הסתם מפני שמתים יהודיים מצויים יותר בינינו מאשר מתים גויים. זה נשמע פשטני, אבל זה כך.
יתכן שלא היטבתי לבאר את הדברים. הנקודה היא שצריך להבין מהי טומאת מת, ולמה היא משמשת, ואז אפשר לראות שהעדר טומאה זו אצל גויים אינו חסרון אצלם.
8. שור יהודי שנגח שור של גוי, פטור. זה באמת נראה חוסר צדק, אך, שוב, זו אותה סיבה מעין זו שהוסברה בסעיפים 4-5. האם יש לאדם אחריות משפטית על מה שעושים בעלי החיים שלו? בימי מתן תורה ולאחריהם, התשובה היתה שלילית (כך נראה מן הניתוח של הגמרא לסוגיא זו. לא בדקתי את הנושא בחוקות הגויים, כי הסתמכתי על התיאור של הגמרא כאן. אולי יש מי שיכול להרחיב בזה). כלומר, רק יהודים נתבעו להשגיח על בעלי החיים שלהם לבל יזיקו, וישלמו פיצוי על מה שעוללו. כיון שהגויים אינם מכבדים את הכלל הזה, והוא גם אינו פשוט כל כך מבחינה משפטית, האחריות המשפטית הוגדרה רק בתוך עם ישראל.
כוונת המדרש שמופיע בקטע שציטטת היא פשוטה. לפי המדרש, ה' הציע את התורה לגויים, אלא שהם סרבו. לפיכך, הם לא זכו ללמוד את העיקרון של אחריות משפטית על מעשי בעלי חיים. לכן, הם אינם משלמים על נזקים כאלו בינם לבין עצמם, והתורה לא חייבה יהודי לנהוג לפנים משורת הדין בגוי יותר ממה שהגוי נוהג בעצמו.
לאחר שהארכתי כה הרבה, אנסה לסכם בכמה משפטים:
א. התורה לא רק שאינה גזענית, אלא שהיא הביאה לעולם את הרעיון של שויון כל האדם, בצורת הרעיון של "האדם נברא בצלם אלקים" (רעיון שמכיל הרבה יותר למעשה).
ב. הדוגמאות הנגדיות שהבאת מבוססות על כך שהתרבויות של הגויים, בימי מתן תורה ואחר כך, היו שונות מהותית מהתרבות שהתורה רצתה ללמד את האדם. כיון שרק עם ישראל קיבלו על עצמם את שמירת התורה, הגויים נותרו "בחוץ" כאשר התורה הגדירה דינים מיוחדים לטובת קהילות וחברות.
אם משהו עדיין לא ברור, אשמח מאד אם תחזור ונברר את הדברים. שאלותיך מעניינות ומחכימות!
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2005 21:57 |
|
| |
לענ"ד גזענות היא לא דבר רע בהכרח אלא כלי נטרלי, כלומר שניתן לשימוש טוב או חלילה לרע.
כמו כלי נשק, ניתן לרצוח איתו וניתן להגן איתו.
[אין כוונתי שע"י גזענות מגינים על משהו, אלא רק למען לשבר את האוזן הבאתי דוגמא זו].
ואכן כך נראה שעפ"י היהדות, ניתן אף לומר שהקב"ה הוא 'גזעני' (קודב"ה ואורייתא...) מאחר וכתוב בתורה שישראל הוא עם סגולה וכדומה.
ונראה לי שכל העולם הוא באמת גזעני, מאחר וכל קיטלוג של אנשים לפי כל סוג חילוק שהוא, מפיק אחריו תוצאות של שיפוט וממילא התהנגות מסוימת כלפי אותו אדם או קבוצה.
השאלה היא האם ההסתכלות והקיטלוג הם דרך עיניים של קוב"ה או שמא חלילה מתוך הסתכלות של בנ"א פחותים שראייתם מצומצמת ומוגבלת, ורק באה לשרת את האינטרסים האישיים שלהם.
האדם יכול לטעון שהתורה היא אפי' בעד ג'נוסייד - 'מחיית עמלק' ו'שבעת העממים'. וישאל השואל: מה ההבדל בין זה לבין ה'שואה'?
-והתשובה כתובה למעלה.
גם הכוזרי כותב שהדרגה מעל ל'מדבר' הוא היהודי.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2005 22:07 |
|
| |
.
מהי גזענות?
הנה, כך מגדיר מילון מריאם-וובסטר את המלה:
One entry found for racism.
Main Entry: rac·ism
Pronunciation: 'rA-"si-z&m also -"shi-
Function: noun
1 : a belief that race is the primary determinant of human traits and capacities and that racial differences produce an inherent superiority of a particular race
2 : racial prejudice or discrimination
- rac·ist /-sist also -shist/ noun or adjective
למותר לציין כי יכולתו של גוי להתגייר מעקרת את טענת הגזענות מבסיסה, שכן אדם אינו יכול לשנות את גזעו, או כדברי הנביא: "היהפוך כושי עורו" . מי שמפלה אדם בשל גזעו, לא ישנה את אפלייתו בשל שינוי דתי או אמוני שעובר אותו אדם. מאחר וכל גוי יכול להתגייר ולהפוך ליהודי, המונח "גזענות - המבוסס על גזעו של אדם - אינו מתאים כאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2005 00:19 |
|
| |
סופרמן,
הנושא אינו חדש ועלה בפורום לא פעם - למשל באשכול שפתח מציץ ונפגע: http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=528234
לנסות ולתרץ למה היהדות הקלה ראש בגויים נראה לי מיותר: יש להבין שהדברים נכתבו בתקופה שהיהודים, כפרטים וכקולקטיב, נרדפו עד צוואר "גוי" תמיד היה השליט, או מי שהשלטון לצידו, ולכן זכויותיו נתפסו כמובטחות ממילא.
מי שהיום קובע עמדה שיפוטית לגבי "לא יהודי" ושולל ממנו זכויות בהתבסס על שו"ע או הרמב"מ - הוא הגזען.
מואדיב,
לדעתי, לומר שהיהדות אינה גזענית כי היא מכירה בגיור - זו היתממות:
- האם מובן לחלוטין שהגר הוא יהודי לכל דבר ועניין? ומה על ה"ספחת"?
- המונח "גזענות" רווח גם מחוץ להקשר תורת הגזע. למשל: בתי ספר יסודיים "אשכנזיים" המונעים כניסת בני בתים "ספרדיים" מואשמים בגזענות, ולא מפני שהם מבצעים בדיקה גנטית. הרעיון שמישהו בן קבוצה מסויימת הוא א-פריורי בעל עדיפות על פני בן קבוצה אחרת, הוא גזעני.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2005 00:58 |
|
| |
מאן דבעי,
אין בכוחה של אמירה אגדתית סתומה, המתפרשת לשתי פנים כידוע, לפיה קשים גרים לישראל כספחת, בכדי לטשטש את העובדה שכל גוי יכול להפוך ליהודי ובלבד שיקבל על עצמו את התוכן של היות יהודי - עול מלכות שמים באמצעות ההלכה. כלומר, ההבדל הגזעי מתבטל כלא היה עם קבלת התוכן הערכי.
נכון שעדיין קיים הבדל בהלכות מסויימות, אך ניתן להסבירן בצורה סבירה, לענ"ד.
מאידך, אותם מוסדות חינוך שהזכרת, אינם בוררים את המתקבלים על סמך פרמטרים ערכיים אלא גנטיים - ועל כן הם (הראיה), בניגוד לנידון, אכן נגועים בגזענות.
סופרמן,
הערה בעניין גישות שפוטרות נזק לגוי וכד':
יש לזכור שבתקופות קדומות המשפט האזרחי של עם/ממלכה - זה המסדיר את היחסים בין אדם לחבירו - הסדיר את היחסים בין בני העם/הממלכה לבין עצמם, ולא ראה עצמו מוסמך לחייב אחרים וממילא גם פטר עצמו מלהתחייב כלפיהם (וגם מי שקיבל על עצמו 7 מצוות בני נוח, הופך ל'גר תושב' כלומר חלק מה'כלל' שאליו מתייחס משפט התורה).
כלומר, כביכול אין למשפט של עם מסויים סמכות לכבול את נתיניו בעניינים שביחס לאנשים שאינם מאותו העם (כמובן שחריג לכך הוא מצב מלחמתי שהכלל כולו - העם - נאבק בכלל אחר).
אם תרצה, בהמשך לחילוקו של הר"ן בדרשתו על פרשת שופטים, בין ההלכה שבאה להביא לדבקות בה' לבין משפטים הנצרכים לתיקון העולם שאותם יש להשלים במסגרת משפט המלך - אפילו תוך חיקוי אוה"ע, הרי שלצורך יצירת קהילה של עובדי ה' די מערכת דינים פנים קהילתית. את היתר אפשר וצריך להשלים בדרכים האחרות.
כמו כן, כפי שציין הרב המיימוני, ביה"ב התפשטה גישה שהבחינה בין העכו"ם שאיתא קמיה חז"ל לבין הגוים המונותיאסטים של אירופה ביה"ב, ששיאה בגישתו של המאירי (יעויין בהרחבה בספרו של ההיסטוריון פרופ' י' כץ 'בין יהודים לגוים').
תוקן על ידי - ממללא - 20/02/2005 1:11:01
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2005 01:15 |
|
| |
לא ראיתי את כל מה שכתבו, ועל כן אולי יש בדבריי חזרה.
רק הערה קצרה. האפלייה ההלכתית אינה נוגעת לגזע אלא לאמונה. אכן ישנה רתיעה וריחוק מבעלי אמונות ודעות שגויות ומוטעות ומזיקות, ללא קשר לגזעם. ולכן האפשרות להתגייר שהעלה מואדיב, היא רלוונטית מאד.
לאסוף את כל ההלכות שמפלות בין יהודי וגוי זה דבר מיותר. אין ספק שהתופעה קיימת, והדבר אינו צריך לפנים.
כמובן שדברי המאירי כאן חשובים מאד, שטען שחלק ניכר מההלכות הללו אינן בתוקף לגבי גויים שגדורים ב'נימוסי האומות'. מבחינה זו הקביעה שהדברים נכתבו בעת רדיפות אולי יכולה להיות רלונטית. לולא זאת, התקופה בה נאמרים דברים אינה רלוונטית, כל עוד הם נכנסים להלכה הקבועה והמחייבת.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2005 05:06 |
|
| |
כשהתורה מיעטה גוי מהלכה מסויימת,וזה אינו גזרה תקנה או אגדה ודרש בעלמא,אלא לימוד גמור ומדאורייתא ללא תנאי ,אז זה לכל הגויים ובכל הדורות.הלכה פסוקה.ניצחית ובלתי משתנה.
עדיף להאמין שהתורה היא גזענית מאשר להאמין שהתורה דברה רק על תקופה מסויימת.
לעצם השאלה-אולי ראוי לשאול אחרת "מדוע בכלל התורה מתייחסת לזכויותיהם של הגויים"? זה ממש לפנים משורת הדין ומוגזם.מבחינתי כל התיחסות לממון הגוי ולזכיותיו הוא חסד וחנינה (מתנת חינם) של הקב"ה על הגוי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2005 05:08 |
|
| |
סופרמן
תודה על פתיחת האשכול.
נושא זה בפרט וענין היחס לגוי בכלל קרוב לליבי, ובא אני לידי הרהור וערעור בו לעיתים קרובות. לאשר נחני ה' ומקום מגוריי הינו באחת מארצות אירופה הישנה , המתורבתת, המעודנת והמשכילה לעילא. ועירי, עיר שרובה "עכו"ם", ושכונתי, שכונה שרובה עכו"ם, ובנין מגוריי, כולו עכו"ם. ורובם, לפחות רוב אלו שאני בא עימם במגע, הינם אנשים נבונים, נעימים, מוסריים, ואינם עונים על אף אחד מן הסטריאוטיפים של ה"גוי", שכל דרדק במחוזות החרדים בארץ הקודש מדקלמם, ומשוכנע באמיתותם. להיפך.
[ולא, לא נתקלתי עדיין באופן בלתי אמצעי באנטישמיות. ואף שברור כי תופעה זו קיימת, לפחות לפי הפרסומים, דומני שאין בעובדה שפלוני מחזיק בדעה מושחתת ביחס ליהודים להופכו לנחות באופן בסיסי לעומת היהודי, וזאת בשל העובדה הפשוטה כי לא חסרים יהודים שמחזיקים בדעות מושחתות, ולכלהיותר נוכל לומר כי נחות הוא ביחס לכל מי, יהודי ושאינו, שאינו סבור כמותו.]
באשר לגופו של דיון, דומה שעל זוית המבט שממנה נביט על מאמרי חז"ל שמנית ושכמותם, להיות מבוססת על שני הנחות יסוד, שלאחריהם יתבהרו הדברים ויתבארו כמין חומר.
א. גוי הינו שווה ערך ליהודי, אם כי אינו שווה תפקיד.
כלומר, הקב"ה ברא את עולמו, ואיכלסו במיני בריות שכולם נבראו לצורך ולכולם תפקיד בהפקה הגדולה ששמה "לתקן עולם במלכות ש-די". אף בריה לא נבראה לחינם. לא הדומם, לא הצומח, לא החי, לא המדבר, ולא היהודי, לכולם תפקיד, שונה אומנם, אבל אחיד בתכליתו. כל אחד לצורך מילוי תפקידו צויד בכלים שונים אבל המהות אחת.
המדבֵּר לצורך תפקידו צויד בכלים המכשירים אותו לתפקידו, הוא צויד בשכל, ברגש, בדיבור, במחשבה, באלטרואיזם, ובעוד כלים מכלים שונים המעצבים את דמותו ונותנים בידו יכולת למלאות את תפקידו.
היהודי לצורך תפקידו צויד אולי [לפי דעת חלק מהקדמונים] בכלים נוספים, כנשמה אלוקית, [להבדיל מן הנשמה במובנה הרגיל הנשמה במובן של "חלק אלו-ה ממעל מתייחס רק ליהודים. בהמשך אנסה להסביר את החילוק ביניהם] ועוד כלים מיסטיים שונים.
המדבר, קרי האדם שאינו יהודי לוהק לתפקיד שמתוקפו הינו מצֻווה לחיות את החיים כפי הסדר הטבעי שבהם, אך בצורה שחפץ ה'. כלומר, הגוי לא צֻווה בהתנהגות שאינה תואמת את סדר החיים הטבעיים. להיפך הוא נצטווה "על סדר החיים הטבעיים". או במילים אחרות. "הגוי צווה על המוסריות". מבט קל ברשימת שבע מצוות בני נח מבהיר זאת.
האיסורים על עבודה זרה ועל "ברכת" ה', הינם ציווים אלמנטרים שבסיסם הגיוני, להכיר באמיתות מציאות בורא לעולם, והשגחתו ועליונותו על כל.
האיסורים על, גילוי עריות, שפיכות דמים, גזל, ודינים [=החובה למנות דיינים, ולחוקק חוקה], הינם ציווים "מוסריים על סדר החיים". אין בהם שום דבר הנוגד את הטבע העולמי והאנושי, אלא יש בהם משום הסדרת חיי החברה האנושית בכדי למנוע מצב שאיש את רעהו חיים בלעו.
האיסור על אבר מן החי קשור על פניו גם הוא להסדרת החיים, ולהרמוניה ההומנית בין החיים.
לעומת זאת הציווים שצווה היהודי הנם ציווים על חיים "נגד" הטבע. מרבית ציווי התורה או שהינם נוגדים את הטבע, כברית מילה, נדה, מאכלות אסורות, וכדומה. או שאין הטבע מחייבם וממילא עצם קיומם הוא שלא כדרך הטבע [במשמעות הכי פשוטה של המילים], כתפילין, שבת, ציצית, וכדומה. מובן שבהיות היהודי, אדם, לא צווה על פרישה מוחלטת מדרכי האנוש, אך הציווים שנצטווה הינם ציווים הנוגדים את הטבע, ובאשר לשאר, מה שנהוג לכנות "דברי הרשות" ישנה מחלוקת גדולה בדברי חכמינו זכרם לברכה איזו היא דרך שיבור לו האדם, האם חוץ מכדי חייו עליו להמנע מכל דבר הקשור לעולם שאינו תורה, או שעליו לחיות את חייו כפי דרגתו ומדרגתו ובלבד שלא יסור מדבר ה'. בין כך ובין כך ניתן להגדיר ולומר שנצטווה היהודי להתחבר לחלק העל טבעי, האלוקי של הבריאה. או במילות הנביא "כי אם בה' אלוקיכם תדבקו" וגו'.
[לפיכך יש מן הקדמונים שכתבו שצויד היהודי במה שנקרא ב"נשמה אלוקית, חלק אלו-ה ממעל" שבהיות וצֻווה על התנהגות על טבעית [=לא במובן המיסטי של הביטוי אלא במובן הפשוט, נגד הטבע] ועל דביקות באלו-ה. הוסיף לו הבורא כלי על טבעי שבאמצעותו יוכל לנהוג את חייו נגד הטבע ומתוך התחברות לה'.]
מכל מקום למרות החילוק בדרך שבה נצטוו לעבוד את ה', ולמרות השוני בכלים שניחנו בהם, ברור כי תפקיד שניהם, הגוי והיהודי, אחד. לחיות את חייהם כפי רצון בוראם. כל אחד בצורה שבה חפץ הבורא שיחיה בה את חייו.
[מדוע בחר ה' ביהודים לתפקידם ולא בגוים? שאלה זו אינה הגיונית, כי הקב"ה לא בחר ב"יהודים" בגלל היותם יהודים הקב"ה ברא את עולמו בצורה שלקבוצה מסוימת, מצומצמת, יהא תפקיד אחר, קבוצה זו הינה בני העם היהודי. והם נבחרו לתפקיד בגלל בחירה חופשית שבחרו האבות והכירו בבורא. ואכ"מ]
הוה אומר הגוי הינו שווה ערך ליהודי אם כי אינו שווה תפקיד.
וברור כי לומר שתפקידו של פלוני שונה משל אלמוני לא מהווה גזענות כל עוד אין משמעות האמירה כי פלוני נחות מאלמוני.
ב. היהודי למרות שצווה על סדר חיים שונה מאשר הגוי, ומוסרו הינו המוסר האלוקי. לא נפטר בכך מן המוסר האנושי האוניברסלי. ובלבד שאינו סותר את חוקי התורה.
לאור שני הנחות אלו עיין נא שוב במובאות שהבאת וראה כי אין בם ולו שמץ של גזענות והתנשאות.
(1) הלכות עבודה זרה פרק ט' ט"ז: גוי שעשה משתה לבנו או לבתו, אסור ליהנות מסעודתו; ואפילו לאכול הישראלי ולשתות משלו שם--אסור, הואיל ובמסיבת הגויים אכלו. ומאימתיי אסור לאכול אצלו, משיתחיל לעסוק ולהכין צורכי סעודה, וכל ימי המשתה, ולאחר המשתה שלושים יום. ואם עשה סעודה אחרת מחמת הנישואין, אפילו לאחר שלושים יום--אסור, עד שנים עשר חודש.
אם תשים לב [לתשומת ליבך מיימוני] לא נמצא איסור על ידידות אפלטונית עם גוי. האיסור הוא על התרועעות המביאה לידי משיכת הלבבות אחר הדעות, ולכן רבים מן הגזירות שגזרו חז"ל בענין עכו"ם הינם בעניני אכילה לאשר גדולה לגימה המקרבת את הלבבות.
ואם תתמה מדוע על היהודי לחשוש מקרבת הלבבות והדעות עם הגוי? התשובה ברורה ומפורשת בתורה, כי בקל ימשך לב האדם ויתאווה לעשות לעצמו "חיים קלים" ואין ספק כי חיי הגוי שאינם נוגדים את הטבע האנושי האינסטנקטיבי קלים לעין ערוך מחיי היהודי. ולכך אף אם הגוי הינו הגון ואינו רואה בנקמה וברצח אידיאל ואינו מקדש את הזנות ואינו מאמין בכשפים, אל לו ליהודי להגיע עימו לידי קרבה כזו העלולה לגררו לתבנית חייו של הגוי, שאין בהם פסול בעצם לגבי הגוי אך יש בהם פסול לגבי היהודי, שתפקידו בעולם שונה משל הגוי.
ולכן גם ברור שהאיסורים הללו נוהגים גם נוהגים ובמידה יתירה בזמנינו.
(2) הבן איש חי פרשת אמור שנה ראשונה אות יב: "לא יתן לבהמה חיה ועוף אפילו הטהורים מן הלחם שבירך עליו המוציא, ולטמאים לא יתן לחם ושום מאכל מן הא על השלחן כלל, וכן יזהר שלא יתן לעכו"ם מאכל מן השלחן ואפילו ישמעאלי שאינו עובד ע"ז, ורק אם יש חשש איבה לית לן בה, מפני שהשלחן עומד דוגמת המזבח דשלחנו של אדם מכפר עליו לכך יזהר בזה" - אסור לארח גוי לארוחה.
לא נאמר בדברי הבן איש חי שאסור לארח גוי לארוחה.- מותר. מה אסר הוא "לתת מאכל שבירך עליו- ומאכל מןשולחנו" ויש הבדל גדול בין הדברים. וצודק מימוני שכנראה שורשי הדברים בקבלה. למרות שאולי ניתן היה להבין את הדברים גם מבלי להזדקק לתורת הסוד, אך דומני שאין כאן המקום לזה, מה עוד שדיי שמאריך אני במה שנוגע ישירות לענין.
(3) תניא: (דברים כ"ד) 'מאחיך' - פרט לאחרים... ותנא קמא דמאחיך האי רעך מאי עבדי ליה? ... - חד למשרא (=להתיר) עושקו, וחד למשרא גזלו..." - מותר לעשוק גויים.
(4) הרמב"ם (הלכות גזלה ואבדה פרק יא הל' ג-ה) : "אבדת הגוי מותרת שנאמר (דברים כ"ב ג') אבדת אחיך... ובמקום שיש חלול השם אבדתו אסורה וחייב להחזירה... טעות הגוי כאבדתו ומותרת - אבדת הגוי מותרת ואין טעם להחזירה.
(5) הטור - חושן משפט סימן שמ"ח: "... אחד הגונב מישראל, בין קטן בין גדול, ואחד הגונב מעובד עבודה זרה שגניבתו אסור. אבל טעותו, כגון להטעותו בחשבון, או להפקיע הלוואתו, מותר, ובלבד שלא יודע לו דליכא חילול השם". - מותר להטעות גוי ולגנוב ממנו.
ראשית עלי להבהיר.
א. כי להלכה למעשה אסור לגזול גוי, ואסור לעושקו, וגם להטעותו אסור. [כך הכריע הש"ך כמרדכי], כך שכל הדיון אינו מעשי!
ב. עושק, פירושו הלנת שכר שכיר, דבר שאיני בטוח שהמוסר נותן לאוסרו,. כנ"ל לגבי אבידה, וטעותו, ואם כל האיסור הוא ממצוות ה' בתורה אין זה מחייב ביחס לגוי.
ג. הגמרא במסכת בבא קמא בפרק בתרא נשארת שלאף שיטה אסור לגזול עכו"ם. כך שנשארה רק המובאה מב"מ קי"א [דרך אגב: שם נקטו להתיר גזל "עמלקי" ולא כל גוי. ויש לעיין]
ולדעות המתירות גזילו.
עלינו לזכור כי בשעת מתן תורה הופקעו בני ישראל מציוויי בני נח ונצטוו בציווי חדש [כן היא מסקנת הגמ' שבאם נצטוו בשנית במתן תורה הופקעו מידי הציווי הראשון.] כלומר שמה שנצטוו בני ישראל שלא לגזול אינו מכח אותו ציווי שנצטווו בני נח שלא לגזול אלא מחמת ציווי מחודש שנצטוו במתן תורה. והציווי שנצטוו במתן תורה היה לא לגזול מיהודים. אין זה אומר אומנם שמותר להם לגזול מגוי, עדיין עומד בפניהם מחסום המוסריות האנושית, ואם המוסר האנושי אומר שלא לגזול, הרי שאסור להם לגזול!
ואם כן ההתיחסות בגמרא למשרי גזילו אינה אלא להודיע כי היהודי לא נאסר מצד צו התורה לגזול, אבל ברור שאם המוסר הנתון בעת מסוימת אוסר זאת הרי שאסורים גם בני ישראל בזה. [ואולי תתחדש בזה הבנה מחודשת בדברי הגמרא שאם יש חילול ה' אסור ויש לעיין.]
(6) נצח ישראל פסוק י"ד עמוד פ"ג: "אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם"
(7) תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כ"ה עמוד ב': "אמר רב יהודה: נכרי ערום - אסור לקרות קריאת שמע כנגדו. מאי איריא נכרי, אפילו ישראל נמי! ישראל – פשיטא ליה דאסור, אלא נכרי אצטריכא ליה; מהו דתימא: הואיל וכתיב בהו אשר בשר חמורים בשרם, אימא כחמור בעלמא הוא" - גויים נחשבים לבהמות ולא לבני אדם.
(8) תלמוד בבלי מסכת כריתות דף ו' עמוד ב': "תנו רבנן: הסך בשמן המשחה לבהמה וכלים - פטור, לעובדי כוכבים ולמתים - פטור. בשלמא בהמה וכלים, דכתיב: על בשר אדם לא ייסך, ובהמה וכלים לאו אדם הוא, מתים – נמי פטור, דכיון דמית ליה, מת מיקרי ולאו אדם, אלא עובדי כוכבים - אמאי פטור? הא אדם נינהו! לאיי, דכתיב: ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם,
אתם קרויין אדם, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם. והכתיב: ונפש אדם ששה עשר אלף! א"ל: ההוא לאפוקי בהמה."
(9) תלמוד בבלי מסכת יבמות דף ס"א עמוד א': "קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל, שנאמר: ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם."
הדיון בכל שלושת המקרים הינו ביחס לציווים שלא נצטוו בהם הגוים, וממילא נשאלת השאלה האם כשמשתמשת התורה במילת הכלל "אדם" בפרשיות אלו האם כוונתה לכל אדם, הוי אומר, גם גוי. או שמא על כרחך כיון שנאמרו הדברים לישראל, מכוונים הדברים רק אליהם. הכרעת הגמרא שמילת אדם בפרשיות אלו מיוחסת לבני אדם שאליהם נאמרה הפרשה - ישראל.
ביחס למובאה 7 שמשתמע ממנה כי היחס לגוי הינו כלחמור. טעות נפוצה היא לפרש את הדברים כאילו כיוון הכתוב לזלזלם ולהחשיבם כבהמות. ולא היא, כוונת הגמרא כי ביחס לאותה הלכה הוא אמינא שנכרי ששווה לחמור בעובדה ששניהם אינם בקבוצת הציווי של היהודים יהא מותר לקרות שמע כנגדו, כשם שמותר לקרוא כנגד חמור. כלומר, אם דרך משל נמצא כי אדם מסוים גיבור כארי, ובשל כך נשווהו לארי לא זלזלנוהו בכך אלא ציינו עובדה כי יש מכנה, שאינו שלילי, משותף בינו ובין הארי. וכמו כן כאן ישנו מכנה משותףשאינו שלילי בין הגוי לחמור בעובדה ששניהם לא נצטוו בציווים שנצטווה היהודי.
(10) משנה מסכת בבא קמא פרק ד' משנה ג': "שור של ישראל שנגח שור של הקדש, ושל הקדש שנגח לשור של הדיוט - פטור, שנאמר: שור רעהו, ולא שור של הקדש."
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ל"ח עמוד א': "שור של ישראל שנגח שור של כנעני - פטור. אמרי: ממה נפשך? אי רעהו דוקא, דכנעני כי נגח דישראל נמי ליפטר! ואי רעהו לאו דוקא, אפילו דישראל כי נגח דכנעני נחייב! א"ר אבהו, אמר קרא: עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח, כיון שלא קיימו, עמד והתיר ממונן לישראל. רבי יוחנן אמר, מהכא: הופיע מהר פארן, מפארן הופיע ממונם לישראל…"
הן הן הדברים שכתבתי לעיל ביחס לגזל עכו"ם, אחר מתן תורה שוב אין היהודי אסור בגזל עכו"ם [לדעה אחת] ובחיובי ממונות כלפיו מצד ציווי ה'. והסיבה לכך פשוטה כנ"ל, ועוד נזכרת בגמרא גם הסיבה לכך, מחמת שלא קיימו ז' מצוות בני נח. אבל ברור שאם מצד המוסר וחוקי המדינה חייב המזיק את חבירו לשלם. חייב גם היהודי בכך.
[אולי כוונה הגמרא בדבריה ראה שבע מצוות שלא קיימו, והתיר ממונן, להיתר "מוסרי" שהרי האומות עצמם אינם מקיימים את שבע המצוות שהם כאמור לעיל, מוסר אלמנטרי. מוסריות צרופה.]
*
עוד בענין התנגשות בין מוסר וציווי אלוקים. ראה דעתי ב- http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1054345
תוקן על ידי - חסדאי - 20/02/2005 5:27:22
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2005 07:20 |
|
| |
לב,
דברי המאירי לא באו להעביר את התורה מנצחיותה, אלא להגדיר שהגוים האמורים בימיו אינם אותם "גוים" האמורים בתורה ובגמרא, שכן לא חל עליהם שם ע"ז.
אם הבנתי נכונה דבריו של מיכי, מסקנתו בדבר "לדורו" או "לדורות", אינה נסמכת על המאירי, אלא על דעתו שלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2005 11:06 |
|
| |
לגבי הקטע השני
"(2) הבן איש חי פרשת אמור שנה ראשונה אות יב: "לא יתן לבהמה חיה ועוף אפילו הטהורים מן הלחם שבירך עליו המוציא, ולטמאים לא יתן לחם ושום מאכל מן הא על השלחן כלל, וכן יזהר שלא יתן לעכו"ם מאכל מן השלחן ואפילו ישמעאלי שאינו עובד ע"ז, ורק אם יש חשש איבה לית לן בה, מפני שהשלחן עומד דוגמת המזבח דשלחנו של אדם מכפר עליו לכך יזהר בזה" - אסור לארח גוי לארוחה".
שמא יש לדחות את הדברים מהנאמר בירושלמי:
"ר' יוחנן אכול קופד ויהיב לעבדיה שתי חמר ויהיב לעבדיה וקרי אנפשיה הלא בבטן עושני עשהו". (בבא קמא פ"ח ה"ד)
קרבן העדה מפרש שהעבד היה עבד כנעני.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2005 12:12 |
|
| |
למוסר חברתי יש שתי מקורות. המקור האלהי והמקור האנושי.
המקור האנושי הוא מה שידוע בשם החוזה החברתי. דהיינו אני מתנהג לאחרים כשם שהם מתנהגים אלי. המקור האלהי הוא יותר תובעני דהיינו שהוא תובע מאדם רמת מוסר נעלה שאינו קשור לאיך בני אדם מתייחסים אליו.
התורה אומרת שבהתייחסות שבין יהודים חוק המוסר הוא האלהי אבל בהתייחס לעמים אחרים אז חוק המוסר הוא החוזה החברתי.
בתרבות של חז"ל שגזל ורציחה ועושק מצד העם השולט לאלו שהיו נכנעים תחתיו היו דברים מקובלים, על כן אמרו חז"ל שמותר לנו להתייחס להם כמות שהם מתייחסים אלינו. משא"כ בין יהודי ליהודי כל עוד שיש לו דין של רעך אז חייבים להתייחס אליו לפי רמת מוסר אלהי.
בימינו אין שם ספק שהיהודי חייב להתנהג לפי החוזה החברתי הקיים היום וכמו שאמרו חז"ל באין ספור מקורות, לשבת יצרה, הוי מתפלל בשלומה של מלכות וכדומה. ועל כן כיום אסור לעשוק וכדומה. מיהו מותר להטעות שהרי הטעאה הוא קיים גם כיום.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2005 14:22 |
|
| |
קעלעמר
אשמח אם תפרט את הסתיוגותיך. ודומני שכולנו נשמח אם תציע את פרשנותך שלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2005 17:02 |
|
| |
סופרמן,
אתה טוען כי התורה הינה גזענית, נניח שאכן כך הוא, אולי אתה מוכן להסביר מדוע זה כל כך גרוע.
--------
חסדאי
השכנים התרבותיים שלך היום, הם אותם אלו ששלחו את אבותיך לאושוויץ, אז אל תתלהב מהם כ"כ, גם אז היהודים באירופה היו מופתעים מאד ממה שקרה לשכניהם, לא שזה עזר להם הרבה, ודרך אגב:זה לא היה לפני כ"כ הרבה זמן.
הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב...
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2005 01:38 |
|
| |
אשר
א. אין זה מוכיח מאומה אלא שחינוך והשפעה רעים יכולים להוביל למעשים איומים.
ב. היו וישנם יהודים שרצחו אנשים נשים וטף בשם אידאולוגיה כל שהיא. וגם בזה אין בכדי להוכיח על הקולקטיב.
[הנאצים כידוע רצחו גם הם בשם משנה אידאולוגית מסודרת עד שהגדיל היטלר עשות בטענו כי את שליחותו של אדון הכל עושה הוא בכך.]
ג. תושבי מערב אירופה ככלל, לבד מהגרמנים ואנשי וישי בצרפת לא הצטרפו לכובשים ולא הפכו לרוצחים, ותגובתם נעה בין עזרה וסיוע תוך מסירות נפש, לנייטרליות אדישה. [דבר המורה גם הוא לדעתי על ערכם של חינוך ושל תרבות, תושבי מזרח אירופה הנחשלת הצטרפו גם הצטרפו לכוחות הכובש והפכו לרוצחים.]
ד. אין בכל הנ"ל כוונת המעטה בחומרת הפשעים שביצעו, הנאצים, עוזריהם, בקום ועשה, ועוזריהם בשב ואל תעשה.
תוקן על ידי - חסדאי - 24/02/2005 1:45:13
|
|
|
|
|
