מקוה בערב שבת

בערב שבת זו - מישהו העלה במקוה את השאלה הבאה:
למנהג החסידים, שהולכים למקוה בכל יום, האם צריכים ללכת למקוה ביום שישי פעמים - האם לא יצאו ידי חובה בפעם אחת בבוקר ?
(בערב יום כיפור ישנם הנוהגים ללכת כמה פעמים למקוה, אבל האם ערב שבת דומה לזה - אנני יודע אם יש לזה קשר - אבל הכהן גדול הי' הולך הרי 5 פעמים ביוכ"פ -)
תודה מראש

בורו וכולם

א. אכן גם אני זוכר את התשובה הזו. מצד אחד, הרמב"ם במשנה תורה (הלכות תפילה פרק ד') מסביר את תקנת עזרא לגבי טבילת בעל קרי ומציין שבטלה, ולא נותר אלא מנהג בלבד. אך במקום אחר, שלא מצאתיו כרגע, הוא מספר על עצמו שלא ביטלה מימיו.

ב. אמנם, כת טובלי שחרית שחכמים יצאו נגדה אינה כת שהקפידה על טבילת קרי. לפחות, אין בידינו כל עדות על כך. חכמים מנו סדרה של "פרושים" כביכול שמעשיהם שליליים, ואין בידינו מסורת למה התכוונו בדבר זה. אפשר שטבלו מחמת טהרה מדבר כלשהו, ואפשר שטבלו מפני שטבילה נותנת לאדם תחושה מיוחדת, וחפצו בתחושה זו.

גם לא ידוע לנו מי הם בני אותה כת, וניתן לשער שהם האיסיים שחלק מהנהגותיהם היה זהירות מירבית מטומאה.
יתכן גם שהיה זה מנהג נוצרי, אם כי נראה שהנוצרים הראשונים היו טובלים רק פעם אחת בחייהם, לשם תשובה וטהרה, ושוב אינם טובלים כלל (יש להאריך בהסבר תופעה זו, שמאפיינת את הנצרות במאות הראשונות להתגבשותה, אך אין זה מענייננו כאן).

ג. הטובלים מדי בוקר בהשפעת הקבלה אינם טובלים, עד כמה שידוע לי, לא מחמת טבילת קרי ולא מחמת החשש מטומאה, שהרי כולנו בחזקת טמאי מתים. כלומר, יש כאן שלושה גורמים שונים לטבילה.
לפיכך, איני סבור שיש מקום להוכיח את הנוהגים בטבילה כיום על שהם הולכים בדרכם של "טובלי שחרית" מימי המשנה, שהרי לא ידוע לנו על טעמם של טובלי שחרית אלו.

כל מה שכן ניתן לטעון נגדם - וזה הרבה - הוא שהם מוסיפים דברים שאינם לא בתורה שבכתב ולא שבעל פה, והרי הם, כמו במקומות רבים אחרים, מחדשים טעמים למצוות ומצוות על פי טעמיהם, כשהם מייחסים את הדברים לגילויים שניתנו לאחרוני אחרונים. והרי זה נושא בפני עצמו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מימוני ויוסי,

1. הטעם המובא בגמרא לתקנת עזרא הוא "כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהם כתרנגולין.

דהיינו אמצעי "טכני" במהותו, שיכול לסייע לחזק את שליטתו של ת"ח על יצרו אפילו (או אולי דווקא) במקום היתר.

2. תקנת עזרא בטלה לגמרי או כמעט לגמרי (השאלה היא אם נשארה בתוקפה בערב יום הכיפורים. ולהלכה פסק הרמ"א שמעיקר הדין די בט' קבין, מוכח שהתקנה בטלה לגמרי).

3. מנהג יראים לטבול "כתקנת עזרא" גם אחרי ביטולה, נובע להערכתי מאפקט דומה, אף שאיננו רק "טכני", המסייע ליראים לפרוש מעבירה.

זו איננה טבילה של חיוב כלל, אלא טבילה של "הנהגה טובה" שיכולה לסייע לאדם לחזק שליטתו על יצריו.

4. אסור בשום פנים ואופן לזלזל בה, בתנאי שלא הופכים אותה לחיוב, שאז עלולים, מתוך בורות, לעבור בכך על איסור תורה של בל תוסיף.

5. לפי האמור אין שום טעם לטבילה שניה בערב שבת.

ר"מ

תוקן על ידי - רמ_במזל - 21/02/2005 10:30:08

יש מקום להביא את דעת הראשונים שתקנת עזרא בטלה רק לגבי תורה אך לא לגבי תפילה.

וז"ל הרא"ש במס' ברכות פרק ג' סימן כ'

"איכא מאן דאמר הא דאמר בטלוה לטבילותא בין לדברי תורה בין לתפלה. ואיכא מאן דאמר ה"מ לדברי תורה. אבל לתפלה בעי טבילה ולא טבילה דוקא אלא רחיצה בט' קבין וכתב רב האי גאון ז"ל כיון דבגמרא ליכא האי מילתא נקוט מנהגא דכל ישראל בידך שכל בעלי קריין אף על פי שאין להם מים אין מתפללין עד שירחצו".

ויתכן שזו גם כוונת הרמב"ם בהעידו ע"ע שלא בטלה מימיו.

לענין קדיש אחד עולה אם עולה לשני חיובים, ובכלל – האם דבר אחד יכול לעלות לשני חיובים, הנידון רחב, וגם בהדלקת נר לעילוי נשמתם, קבלת תענית ש"נפגשה" עם תענית חובה, וחלוקת מנין תפילה בבית הכנסת לשני "חיובים", ועוד. ראה שו"ת תורה לשמה סימן תיב (שפלפל רבות בענין ויל"ע אם הוא עצמו התכוין לכל מה שכתב, אוט שכתב כן לחידוד הלומדים כפי שיש שטוענים על ספרו זה), שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך א - או"ח סימן ב, שו"ת "הר צבי" חיו"ד סי' קצ"ח, שו"ת "בנין שלמה" (ח"ב סי' י"ג) ושו"ת אגרות משה (חלק יו"ד ד סימן סא). כאן הנידון הוא אחר: האם ניתן לקיים טבילה לכבוד שבת לפני חצות, שאין זה זמן ההכנה לשבת (על פי הפשט), ועל פי קבלה אפשר לטבול לכבוד שבת רק החל מחצי שעה לפני חצות. וראה עוד פסקי תשובה שמסתמא מאריך בזה.

חושבני שאין זה מן ההגינות להתקיף כך את מורנו המיימוני בפרהסיא. מן הראוי היה להשאיר את הדברים רק בתיבתו האישית, אם בכלל.

ויותר ממה שיש לחשוש מן ה"כת" של "טובלי שחרית", (גם מאלו שנהגו כרשב"י שתורתם אומנתם, לא נחו דעת חכמים מהם, וגם מאלו שאומנתם תורתם לא נחו דעת חכמים מהם) יש לחשוש מן כת האפיקורסים שהגדרת אפיקרוס היא מי שמבזה תלמידי חכמים של גדולי הדורות (ולא בגדוילים עסקינן) והם כל חכמי הקבלה מאורי האומה מאז הרמב"ן ואילך בכלל ומן האר"י ואילך בפרט שתמכו בהליכה במקווה מדי ערב שבת, וחסידים אחרים שהתקדשו בהלכיה למקוה מדי יום. ולזה אין טבילה מועלת.

לפני מספר ימים עברתי על ארכיוני ומצאתי מאמר בנושא מאת נתן קוטלר שהופיע בזמנו בהמודיע.

מאחר שאני עומד לפני מעבר מגורים (אחרת לא הייתי נטרח לארכיוני המעופש) אין זמני בידי להקליד את המאמר כעת.

יצויין שהרב אקדמאי תקף בזמנו את המנהג במאמר בפורום חדרי חרדים (ולא דווקא על בסיס אקדמי).

אני כשלעצמי מעוניין בסקירה היסטורית ולא בטיעונים פולמים המצדיקים או שוללים את המנהג.

רמבמזל

אף אני סבור כמוך. אלא שאלו הסבורים שיש מצוה לטבול במקוה ערב שבת תומכים את דעתם לא בנימוק מן הגמרא אלא בטעמים שנמצאים בסוג אחר של תורה, זה שנכלל בחלק הסוד, שאינו מסור כידוע לכל נפש. ובוודאי שאני לא זכיתי לו.


מסתברא

האם מי שאינו מסכים עם מנהג שרצה האר"י ומסתבר שההולכים בדרכו להנהיג כאפיקורוס ייחשב?

ומה תאמר על מי שמחדש מצוות שלא נמצאות בתורה המסורה בידינו עד שבא מישהו וחידשן, ואפילו הוא גדול שבגדולים?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מהתוספתא בסוף ידיים משמע שמדובר בכת בסגנון ה"בייתוסים" שהקפידה לא להתפלל או ללמוד ללא טבילה מידי בוקר, ואשר על כן נקראו "כת טובלי שחרית", אם הם היו אבותיהם הרוחניים של הנוצרים או לא, זה לא ברור,

אך מה שכן ברור שחז"ל לעגו להם, ואמרו שאם כן איך הם יכולים להתפלל בגוף שיש בו טומאה, דהיינו שלשיטתם הם היו צריכים לנקות את הגוף מבפנים שהרי גם בתוך הגוף ישנם דברים מאוסים.

בכ"א ברור שצדקנות יתירה זו של טבילה שלא במקום טומאה אין לה מקום בדברי חז"ל, ואדרבה הדבר היה נראה נלעג בעיניהם.