לב
ראה את ההפניות שהבאתי להלן, הערה 86. בייחוד את מאמרו של: א' הורוביץ, "'ונהפוך הוא': יהודים מול שונאיהם בחגיגות הפורים", ציון, נט (תשנ"ד), עמ' 153-168.
מה שכתבתי לאחרונה בקשר לדברי ר' משה ב"ר אלעזר הכהן אחיינו של הרא"ש, בספרו: ספר המשכיל (חסידים), מהדורת ש"י ינקוביץ, ירושלים תשס"ד, עמ' עו: "טובה תנחל ושלוה תירש, אם תשמר מלאו דלא ילבש גבר שמלת אשה, כגון בחורים הנותנים צעיף בראשיהם ולובשים בגדי נשים בחנוכה ובפורים ובעת נשואין, אל תהיה כאחד מהם בדבר הרע הזה...".
השווה: ספר יראים לר' אליעזר ממיץ, מהדורת א"א שיף, ב, וילנה תרס"ב, סימן שפה-שפו, עמ' 403: "וללבוש אפי' ארעי ודרך שחוק אסור שהרי לא חלק הכתוב בין קבע לארעי, ולפי שראיתי בני אדם שלובשים מלבושי נשים עראי לשחוק(84) והוקשה בעיני כתבתי כן"; אבן בחן לקלונימוס בן קלונימוס,(85) מהדורת א"מ הברמן, תל-אביב תשט"ז, עמ' 30: "ובארבעה עשר לחדש אדר / בחורי ישראל לכבוד ולהדר / יתפארו ויתהללו / כי ישתגעו וכי יתהוללו... זה ילבש שמלת אשה ולגרגרותיו ענקים / וזה יתחקה כאחד הריקים / תוף ומחול שמחה ושלישים / אלו עם אלו אנשים עם נשים...".(86)
הערות:
84. ראה: שם, הערה ה: "בנדפס כתוב: במשתאות של חתן וכלה וגם בענינים הרבה, אבל בהכת"י שלפנינו ליתא...".על נוסח הדפוס, שהינו למעשה חיבורו של ר' בנימין ב"ר אברהם הרופא, אחיו של בעל "שבלי הלקט", ראה: מ' רייך, "מבוא ל'יראים השלם'", סיני: ספר יובל, ירושלים תשי"ח, עמ' שע-שעא; א"א אורבך, בעלי התוספות, ירושלים תש"ם, א, עמ' 162; ש' חסידה (מהדיר), שבלי הלקט: החלק השני, ירושלים תשמ"ח, מבוא, עמ' 40-41, 52; י"מ תא-שמע, "דברים על הסמ"ג על קיצור סמ"ג ועל ספרות הקיצורים", בתוך: י' הורוביץ (מהדיר), קיצור ספר מצוות גדול לר' אברהם ב"ר אפרים, ירושלים תשס"ה, עמ' 20-21. וסביר להניח שמשפט זה הוסף, בהתאם להווי האיטלקי.
85. חי ופעל בפרובנס ובאיטליה במאה הארבע-עשרה, ראה עליו: ח' שירמן-ע' פליישר, תולדות השירה העברית בספרד הנוצרית ובדרום צרפת, ירושלים תשנ"ז, עמ' 514-541, והספרות המובאת שם.
86. וראה עוד: הלכות הרי"ץ גיאת: ספר שערי שמחה, מהדורת י"ד במברגר, ירושלים תשנ"ח, א, עמ' קנט; ספר המנהיג, מהדורת י' רפאל, ירושלים תשל"ח, ב, עמ' תיז-תיח. (וראה על מקורות אלו: א' הורוביץ, "ר' עובדיה מברטנורא: בדרכו לארץ-ישראל", פעמים, 37 (תשמ"ט), עמ' 38-39). וכן: ספר מעשה רקח על הרמב"ם לר' מסעוד חי רקח, ויניציאה תק"י, א, בראש הספר, שם הובא קטע מתוך: ספר המספיק לעובדי השם לר' אברהם בן הרמב"ם, הכרך הראשון מתוך החלק השני (קטע זה טרם פורסם, וייתכן שהוא נמצא בגניזה הקהירית, כמו הרבה קטעים אחרים. אבל הפרופסורים י' ינון-פנטון ומ"ע פרידמן, אשר זמן רב שהם נוברים בתוך הגניזה ואיתרו פרגמנטים מרובים מספר המספיק לעובדי השם, הודיעו לי, כי בינתיים לא מצאו קטע זה): "ונשות בני ישראל גם כי רובם נצולות מזה העון ר"ל לאו לא יהיה כלי גבר וגו', הנה קצתם בם נכשלות כי מצד פתיותם וזה שבחופותיהם יתדמו לגוי' ותצנוף האשה מצנפת או כובע ותקח בידה סייף, ותצא במחול לפני אנשים והנשים בתועבה הזו, ולא יעלה בדעת שמפני היותה כלה הותר לה איסור תורה אא"כ יתנצלו בזה בהיותם סומכים על המנהג לאמר כך נהגו כמו שיתנצלו בזולתו, וכבר היה זה נעשה במצרים והיו נכשלים בו גדולים עד שביטלנו אותו ומחינו זכרו. וכן היה החתן יוצא לאשה המקשטת שתקשט אותו, וזה מכלל עדי האשה ואסור לעשותו, וראוי להזהר מזה, ולא יסמכו על הנשים שאין להן לא דעת ולא תבונה...". על תופעה זו, בתקופות שונות, ראה: י' יובל, "תקנות נגד ריבוי גירושין בגרמניה במאה הט"ו", ציון, מח (תשמ"ג), עמ' 281, הערה 16; א' הורוביץ, "'ונהפוך הוא': יהודים מול שונאיהם בחגיגות הפורים", ציון, נט (תשנ"ד), עמ' 153-168, (הורוביץ, שם, עמ' 155, הערה 84, כותב: "ראה העדות מתוך ספר חסידים קטן... כך היה כנראה כבר בימיו של המהרי"ל... על תופעה זו הצביע גם אברהמס... אלא שלא דייק לגמרי, כשכתב שכבר במאה הי"ד נהגו יהודי צרפת וגרמניה לערוך נשפי פורים, שבהם התחפשו גברים לנשים. העדות מגרמניה היא רק מן המאה הט"ו". הורוביץ עדיין מחזיק משום מה, בדעה המוטעית המיושנת שהייתה רווחת במאה התשע-עשרה (בהשפעתו של צונץ), כי ספר חסידים קטן, חובר במאה החמש-עשרה. דעה מוטעית זו מצאתי אצל חוקר דגול נוסף בימינו, ראה: לעיל, הערה 81); ז' הנגבי, "מנהגי הפורים בהלכה ובאמנות", בתוך: ד' שפרבר, מנהגי ישראל, ו, ירושלים תשנ"ח, עמ' קצב-רה; הנ"ל, מנהגי ישראל, ז, ירושלים תשס"ג, עמ' תמ-תמא; י"ש שפיגל, "שינוי בגדי גבר ואשה במועדים מיוחדים" (טרם פורסם).
תוקן על ידי - ממדבש - 21/02/2005 23:12:43
 |
|
|
)
