| נשלח ב-25/2/2005 05:16 |
 |
| |
השתיה כדת-יהודית?
"וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה ...לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים ... כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים". (מגילת אסתר פרק יט פסוקים כ-כג).
הוראות מרדכי ליהודים, היו פשוטות: לעשות את ימי הפורים, ימי משתה ושמחה, לשלוח מנות איש לרעהו, ולתת מתנות לאביונים.
מהן ימי משתה ומהם ימי שמחה?
"ימי משתה" הם ימים שעושים בהם סעודות, וימי שמחה הם הימים ששמחים ומשמחים בהם:
"תנו רבנן: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר ושמחת בחגך, במה משמחם - ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם – ביין ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין. תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים - אין שמחה אלא בבשר, שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך. ועכשיו שאין בית המקדש קיים - אין שמחה אלא ביין, שנאמר ויין ישמח לבב אנוש". (פסחים דף קט עמוד א).
היין משמח רק כששותים אותו בכמויות קטנות, שתיית יין בכמויות גדולות גורמת לשכרות והוללות, ולכן:
"כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא ימשך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר, שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש, אינה שמחה, אלא הוללות וסכלות, ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות, אלא על השמחה, שיש בה עבודת יוצר הכל, שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב (מרוב כל), הא למדת שהעבודה בשמחה, ואי אפשר לעבוד את השם, לא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך שכרות".
"חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים, שיהיו מסבבין ומחפשין בגנות ובפרדסים, ועל הנהרות, כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם, אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה, וכן יזהירו בדבר זה לכל העם, כדי שלא יתערבו אנשים ונשים, בבתיהם לשמחה, ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה". (רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו הלכות כ-כא)
משטרת צניעות בתפקיד.
בחגים שתיית היין אינה אלא אמצעי, כשהמטרה היא המצווה, שהיא השמחה.
בימי הפורים, השתיה המוגזמת היא המצווה, והמטרה היא השכרות.
ולכן, אף שלגבי שתיית היין בחגים כתב הרמב"ם:
"כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא ימשך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר, שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש, אינה שמחה, אלא הוללות וסכלות, ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות".
הרי לגבי השתיה בפורים הוא כותב, (הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה טו):
"חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות".
השכרות נשארה. ההוללות והשכרות לא נעלמו.
הם נרדמו.
המצווה אינה להשתכר, המצווה אינה להרדם.
המצווה היא להרדם שיכור!
המקור לשכרות בפורים, הוא בדברי רבא, (מגילה דף ז עמוד ב):
"מיחייב איניש לבסומי, (ברש"י: "לאבסומי - להשתכר ביין), בפוריא, עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן".
(אדם חייב להשתכר בפורים, עד שלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן).
ללא הסבר ללמה חייבים להשתכר.
חייבים! ומי שאינו שותה לשכרה, לא קיים את מצוות השכרות!
כהמשך למאמר המחייב את ההשתכרות, (בגירסה שלפנינו, שם המחייב הוא רבא, אך ישנן גירסאות, שבהם מופיע שמו של המחייב כרבה, (ראה דקדוקי סופרים אות ח).
לאחר דברי רבא/רבה, מופיע בגמרא הסיפור הבא:
"רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! - אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא".
(רבה ורב זירא ערכו סעודת פורים ביחד, הם השתכרו, קם רבה ושחט את ר' זירא, למחר התפלל עליו וחיה, לשנה האחרת, הזמינו לערוך שוב את סעודת הפורים ביחד, והוא השיב לו: לא בכל יום מתרחש נס).
הדעות חלוקות בלשם מה הובא סיפור ה"שחיטה"?
הר"ן(מגילה שם), מביא בשם רבנו אפרים, (מביאו גם בספר שבולי הלקט, ענין פורים סימן רא), "דמדמייתי עלא עובדא קם רבה ושחטיה לר' זירא, ע"י דאבסום... ממילא אדחי דרבה ולאו שפיר למיעבד הכי".
וכך הם גם דברי המאירי(שם): "חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתיה עד שלא יחסר שום דבר, ומ"מ אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה, שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא בשמחה של תענוג, שנגיע מתוכה לאהבת השם, והודאה על הנסים שעשה לנו, ומה שאמר כאן עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כבר פירשו קצת גאונים, שממה שהזכיר אחריו קם רבא שחטיה לרבי זירא, נדחו כל אותם הדברים".
לעומתם, יש הטוען, שסיפור ה"שחיטה" הובא כסיוע לדברי רבא, המחייב שתיה לשכרה.
בספר האשכול (מהרצב"א), הלכות חנוכה ופורים ראש סימן ח), לאחר שהביא את דברי רבנו אפרים, הוא כותב:
"ולי הכותב נראה, דמכאן ראיה דצריך לבסומי, דאי לא, הול"ל נעביד סעודה בהדדי ולא נבסם".
סיפור מחלוקתם "מרומז" בסיפור הבא:
"ההוא תלמידא דהוה חסיד והוה ליה אבא ושתי חמרא טובא, ובכל עידן דהוה נפיל בשוקא אתו עולמיא ומכין יתיה באבני' ובצרורין וצווחין וקורין בתרוי חזו שיכרא, (היה תלמיד שהיה חסיד, ואביו היה שותה הרבה יין, וכל פעם כשהיה מתמוטט בשוק, היו באים הנערים ומכים אותו באבנים ובצרורות, והיו צועקים אחריו: ראו שיכור), וכשראה בנו החסיד הוא מכלים, ושואל את נפשו למות, ובכל יום אומר לו: אבא, אני אשגר ויביאו לך לביתך מכל היין שמוכרין במדינה, ולא תלך לשתות, בבית היין שאתה עושה חרפה ממני וממך והוא אומר לו כן פעם אחת ושתים בכל יום עד שאמר אביו שיעשה כמו שהוא אומר, שלא ילך לשתות בבית היין, וכן עשה החסיד שהוא עושה לו בכל יום ובכל לילה מאכל ומשתה ומישנו במטתו, ואחר הולך לו, פעם אחת היה יורד מטר, ויצא החסיד לשוק, והיה הולך לבהכ"נ לתפלה, וראה שכור אחד שהוא שוכב בשוק ואמת המים יורד עליו, והבחורים והנערים מכין אותו באבנים ובצרורין, ומשליכין חומר בפניו ובתוך פיו, כשראה זה החסיד, אמר בלבו: אלך לאבא ואביאנו לכא,ן ואראה לו זה השכור, והחרפה שעושין ממנו הבחורים והנערים, אולי ימנע פיו מלשתות בבית היין ולהשתכר, וכן עשה, הביאו לשם והראהו לו. מה עשה אביו הזקן? הלך אצל השכור ושאל לו?: באיזה בית שתה אותו יין, שהיה משתכר בו, אמר לו בנו החסיד: אבא בשביל זה קראתיך?! אלא שתראה החרפה שעושים לזה כי כן עושים לך, בעת שאתה שותה...". (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמיני סימן יא).
כן שחט, לא שחט, כמעט שחט, רצה לשחוט, אך אין ספק שהם השתכרו, ויש להשתכר.
להם היה נס, האם גם לאחרים יהיה נס?
***
החובה להשתכר בפורים להלכה.
במנהגי המהרי"ל, הלכות פורים אות י) נאמר:
"אמר רבא חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ופירש"י לבסומי כלומר להשתכר. ושאלתי את פי מהר"י סג"ל אם כן צריך להשתכר ביותר, והשיב אלי דהכי פי' דברוך מרדכי וארור המן הם עולין בגימ' בשוה. ובקל ישתכר אדם דטועה לכוון מניינם, ואמר שכן הוא בספר אגודה. ואמר מהר"ש שכתב באבי העזרי (ראה ראבי"ה ח"ב - מסכת מגילה סימן תקסד), דוקא מצוה לבסומי ולא חיובא", (ראה גם בשו"ת המהרי"ל סימן נו).
המצווה להשתכר, אבל יוצאים ידי "חובה", אם "רק" שותים עד שלא יודעים שאין הבדל בין הגימטריאות של ארור המן לגמטריאת ברוך מרדכי.
כמה צריך לשתות, אדם שאינו יודע מהי גימטריא, או שאינו יודע מהן הגימטריאות של ארור המן או של ברוך מרדכי, או שאינו יודע שאין הבדל ביניהם?
אתם יודעים מהן הגימטריאות?
******
הלכת ה"שכרות" הובאה בהגהת הרמ"א בשולחן ערוך, (אורח חיים סימן תרצה סעיף ב):
"וי"א דא"צ להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו)
וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. (מהרי"ל).
ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים"
כשהוא ישתה לשכרה וישן, לא רק שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, הוא גם לא ידע שהוא ישן.
אך המעיין בדברי הכל בו, (סימן מה-ארחות חיים הלכות מגילה ופורים סימן לח) יראה, שלא כתב שאין חובה להשתכר כל כך, אלא כתב שאסור להשתכר "כל כך":
"חייב אדם לבסומי בפוריא לא שישתכר, שהשכרות איסור גמור, ואין לך עבירה גדולה מזו, שהוא גורם לגלוי עריות ושפיכות דמים ולכמה עבירות זולתן, אך שישתה יותר מלימודו מעט, כדי שירבה לשמוח ולשמח האביונים וינחם אותם וידבר על לבם וזו היא השמחה השלמה".
כמו"כ, המעיין בדבריו יראה, שעיקר הטעם לשתיה, אינה שמחת השותה, אלא כדי שיהיה שמח וישמח את העניים.
גם המעיין בדברי המהרי"ל, לא ימצא שם כל זכר לדברי הרמ"א: "וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי", שהרי כתב: "דברוך מרדכי וארור המן הם עולין בגימ' בשוה. ובקל ישתכר אדם, דטועה לכוון מניינם".
הציון למהרי"ל אינו אלא טעות הדפוס. המעיין במקור הלכה זו בדרכי משה שם, יראה, שמקור הדברים הוא המהרי"ב ולא המהרי"ל.
בתקופה מאוחרת יותר מצאנו את השל"ה (מגילה ד"ה מצווה לשמוח), המזהיר נגד ההוללות מתוך שכרות: "אף אותם המשתכרים תהא כוונתם לשם שמים, לזכור הנס שבא במשתה היין. ולא כאותם המשתכרים כדי למלאת גרונם ומרבים בימי הפורים האלו לעשות צחוק וקלות ראש... וכל זה הוא בלי ספק רע ומר והוא עוון פלילי, כי לא הותר לנו אלא שמחה ולא קלות ראש. שומר נפשו ירחק מזה, כי זוהי שמחת הוללות ולא שמחה של מצווה".
******
לסיום.
האבודרהם (הלכות פורים ד"ה ואמר בפרק), כתב:
"ואם תאמר האיך חייבו חכמים להשתכר בפורים והלא בכמה מקומות בתורה מזכיר שהוא מכשול גדול השכרות כמו נח ולוט. ויש לומר מפני שכל הנסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש היו על ידי משתה כי בתחלה נטרדה ושתי מן המלכות על ידי משתה היין שנאמר (אסתר א, י) ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר להביא את ושתי וגו'. ובאה אסתר תחתיה על ידי משתה שנאמר (שם ב, יח) ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו את משתה אסתר וגו'. וכן ענין המן ומפלתו על ידי משתה היין היה. ולכן חייבו להשתכר בפורים מפני שבא הנס בעבור משתה היין שעשתה אסתר ועתה יהיה נזכר הנס הגדול בשתיית היין".
האמנם כל אותם המשתאות, הן סיבה מספיקה כדי להשתכר?
ובלשונו של ר"י אבן שועיב (דרשות פרשת ואתה תצוה ד"ה ועתה בזמן):
"ויש לשאול מה ראו חכמי ישראל לקבוע זאת הסעודה על היין, ועשו עיקר מן היין יותר מן המאכל מה שלא עשו בשמחת המועדות, וצוו דבר המכוער וניוול, והתורה ספרה זו הניוול מענין נח ולוט והדעת נותנם שהוא דבר מכוער והוא מעשה כותיים.
******
שאילתי היא פשוטה:
מהו מקור דברי רבא למצווה להשתכר?
די, נשבר לי.
כל שנה בסמוך לימי הפורים, אני שואל את עצמי את אותן השאלות.
השנה אולי אקבל עליהן תשובה מכם.
שבת שלום
תוקן על ידי - נישטאיך - 25/02/2005 5:47:54
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2005 05:44 |
|
| |
נישטאיך
ייש"כ על הבאת הדברים.
יכולני לתת כמה הסברים כדי ליישב ,אבל לא נראה לי שיערבו לבאי הפורום.
אם הבנתי עיקר הקושי הוא בהתרת השכרות.שהיא מועדת לפורענות,ומביאה לכל רע.
לכן אתן טעם פשוט שיישב את דעתי, ואולי גם את דעת כבודו.
בכל שתיה הגורם החשוב ביותר על הכיוון שעליו היא תשפיע הוא ההכנה המוקדמת של השותה ומצב רוחו.אם השתיה תיעשה בחברת נשים ועם יצרים מיניים היא תוביל לזנות.אם השתיה תיעשה בחברת חכמים ובני תורה היא תגרום לפיכחון,ובמצב של שכרות לדבורי תורה ללא קשר ועם בלבול וכיוצ"ב וכן לבכיות וגעגועים לבורא,מה שהיה טמון בלב האדם ולא יצא החוצה במצב של מודעות.אם כך,אין השתיה אלא דחיפה של כיוון הקיים לפניה.ואדרבה עצם ההיתר להשתכר ונתינת גבול ומידה לשתיה שהיא עד דלא ידע,כבר מוריד מהסכנה שבשתיה.כי כל שכרות מטרתה איבוד המידה והגבול באופן לא מודע,אבל כשיהיה זה מכוון מראש,כבר נעשה הגדר.מה גם שהשכרות מטרתה לשבור את המוסכמות,להתמרד על המציאות,וכאן אין זה מרד שהרי הותר מעיקרו.אם כך הוי שמירה.מתוך כמה וכמה פעמים שנכחתי בקבוצות ת"ח שהשתכרו בפורים יכולני להעיד כי החכמים המשתכרים אינם מועדים לפורענות כלל.אדרבה יוצא מהם טוב לב שהיה גנוז בהם ולא מתגלה בגלל מוסכמות חברתיות כאלו ואחרים.וזה הטעם באמת שהרמב"ם לא חשש מהשכרות בפורים,כי אם נאמר שהיא איננה מתחשבת במצב הקודם,היה עליו לאוסרה.על כרחך שהשכרות תלויה במה שקדם לה.
כמו כן לגבי גדרי ה"שמחה" שציינת דומני שיש לחלק בפורים שהשכרות אינה מדין השמחה אלא ציווי חז"ל להשתכר.אך מדברי רש"י שכתב "יין" ש"מ שזה דין בשמחה נסמך עה"פ ,אבל מלשון הרמב"ם שהבאת משמע שהוא מדין הסעודה.ואכמ"ל.
עד כאן לגבי החשש ממכשולות השכרות,שיש ליישב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2005 05:58 |
|
| |
1) "כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא ימשך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר, שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש, אינה שמחה, אלא הוללות וסכלות, ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות, אלא על השמחה, שיש בה עבודת יוצר הכל, שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב (מרוב כל), הא למדת שהעבודה בשמחה, ואי אפשר לעבוד את השם, לא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך שכרות".
2) "חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים, שיהיו מסבבין ומחפשין בגנות ובפרדסים, ועל הנהרות, כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם, אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה, וכן יזהירו בדבר זה לכל העם, כדי שלא יתערבו אנשים ונשים, בבתיהם לשמחה, ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה". (רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו הלכות כ-כא)
<"שיש לחלק בפורים שהשכרות אינה מדין השמחה אלא ציווי חז"ל להשתכר">
שאילתי היא פשוטה:
מהו מקור דברי רבא למצווה להשתכר?
תוקן על ידי - נישטאיך - 25/02/2005 6:01:37
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2005 06:09 |
|
| |
ומה מקור הגדר של "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"?
ע"כ כך קבלו מימי מרדכי ואסתר שזהו גדר ה"סעודה" של פורים שניתקנה (אליבא דהרמב"ם)או גדר ה"שמחה" בפסוק אליבא דרש"י.הרי הכל ממלא מצוה דרבנן(או תקנה דחמירא)
(ולפ"ז אליבא דרש"י, יש לחלק בין לשון הנביא לבין לשון התורה ,או בכולו או בגדריו,דהיינו או שהשמחה אינה אותה שמחה המוזכרת בחומש,או שהיא אותה שמחה אלא שגדריה שונים כי הם הגדרים דרבנן)
כעת תשאל,מדוע תקנו כך מרדכי וחכמי אותו הדור.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2005 02:57 |
|
| |
נישטאיך
יישר כוח, כרגיל, על הסיכום המושקע להפליא.
לענין שאלתך על טעם הדבר, מנלן, כמדומה לי שכבר ציינתי את הנראה לי בדבר.
זה פשוט: אדם שחושש שיצטרך לצאת למלחמה, אינו יכול להרשות לעצמו לשתות יין, פן יירדם, או על כל פנים יקהה את נכונותו לקרב.
רק מי שנמצא לבטח בביתו יכול לשתות ללא חשש.
השתיה בפורים, לפיכך, ממחישה את הנס. יהודים יכולים לחזור ולשתות ללא חשש, כיון שאויביהם הושמדו.
כמובן, אין בכך הסבר מדוע יש להשתכר. אך לפי דבריך חסכת מאיתנו את החובה התמוהה הזו. ומנאי ומינך תסתיים שמעתתא (=ממני וממך יסתיים הדבר).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2005 04:19 |
|
| |
בס"ד
שלא ידע להבחין בין מספר 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'
שזה שוה באותו מספר,זאת אומרת יגיע להשגה של פתיחת נ'
שערי הבינה ולכן רבנו האר"י מבאר שגדול יום הפורים יותר מיום הכיפורים,משום שביוהכ"פ עובדים את ה' מיראה צמים
ואילו ביום הפורים אוכלים ושותים ושמחים ועובדים את ה' מאהבה ,לכן ההשגה יותר גבוהה בימים אלו של הפורים.
כמבואר בשער הכוונות (דרוש הפורים)עש"ה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2005 05:31 |
|
| |
תודה על תגובותיכם, אך הן לא ענו על שאילתי:
לדברי הסוברים, שפירושו של "לבסומי" הוא כפשוטו: "עד שישתכר", שאילתי היא: מצוות השכרות היא מצווה להנהגה שאינה יהודית, ובלשונו של ר"י אבן שועיב, (דרשות, פרשת ואתה תצוה ד"ה ועתה בזמן):
"ויש לשאול מה ראו חכמי ישראל,לקבוע זאת הסעודה על היין, ועשו עיקר מן היין יותר מן המאכל מה שלא עשו בשמחת המועדות, וצוו דבר המכוער וניוול, והתורה ספרה זו הניוול מענין נח ולוט והדעת נותנם שהוא דבר מכוער והוא *מעשה כותיים*".
אולי ישנה תועלת מהלכה זו, לסוחרי המשקאות, אך מהי התועלת ה"יהודית" בשכרות?
מילא, אם היו חייבים לשתות יין, לפחות היו ארגוני ההשגחה על הכשרות עושים כסף, יצרני היין היהודיים היו עושים כסף, סוחרי היין היהודים היו עושים כסף, אבל כאשר המצווה היא להשתכר, והיין אינו אלא אמצעי, רק הגויים "מרוויחים".
שהרי את מצוות השכרות מקיימים, גם אם משתכרים משתיית בירה או וויסקי, ולא דיבר רש"י "לאבסומי - להשתכר ביין", אלא בהווה. (נימוקי אורח חיים סימן תרצ"ה סעיף ה).
העיקר הוא,שיגמרו על הרצפה, הפנים בתוך הקיא.
סיפורי "אלטע חסידים", הם לא יותר מאשר סיפורים, מצוות השיכרות אינה שמחת בית השואבה, ואינה שמחתם של הזקנים ואנשי המעשה בלבד, אלא היא שמחתם של כל מי שבשם "איניש" יכונה: חסידים ואנשים פשוטים,זקנים וצעירים, גברים ונשים.
היחידים שאינם חייבים להשתכר הם הילדים הקטנים, אף שהם חייבים בשאר מצוות היום, מדין חינוך, (ראו הרב שטרנבוך, מועדים וזמנים, הערה לסימן קצ).
כשכולם על הפנים, צריך שיהיה צוות כוננות בעמידה.
אף הנשים חייבות להשתכר.
למה לא?
מה יש, האם הן לא היו באותו הנס?
הן חייבות בשאר מצוות היום: מקרא (שמיעת מקרא) מגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודת פורים, גם השכרות היא ממצוות היום, או חלק מסעודת פורים, והלא כן כתב הרמב"ם, (הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה טו):
"חובת סעודה זו שיאכל בשר, ויתקן סעודה נאה, כפי אשר תמצא ידו, *ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות*".
האשה חייבת בסעודה, מדוע תהיה פטורה משיכרות.
"בליל הזה ישכרו כל יצורים". (מחזור ויטרי סימן תס"ה).
האם האשה אינה יצור, או שהיא יצור מיוחד, מין יצור שאינו יצור "מושלם", היא יצור לגבי שאר הדברים, אך אינה בכלל היצורים הצריכים להשתכר.
יצור שלא מפרגנים לו.
הרב משה שטרנבוך בספרו "מועדים וזמנים" (ח"ב סימן קצ), כותב בפשיטות:
"ונראה ברור, דאף דנשים חייבין בכל מצוות היום, אינן חייבין בהמצווה להשתכר בפורים עד דלא ידע, *שאין דרך הנשים בשכרות*, ואדרבא להו איסור חמור שאינו נהוג אצלן גם במשתה, ועלולים לבוא לעבירות חמורות".
סכנה:
הנשים "עלולים לבוא לעבירות חמורות", עם גברים שיכורים על הרצפה.
*שאין דרך הנשים בשכרות*.
עוד המצאה מ"תחום המושב".
וכי דרכם של הגברים היא להשתכר?
**********
חשבתי:
ייתכן שהפטור הוא בשתי תקנות:
התקנה הראשונה היתה, שנשים נשואות אסורות להשתכר בפורים, כדי שתוכלנה לטפל בבעל השיכור, תנקה את הקיא, ותשכיב את הילדים לישון.
אך לאחר שחכמים ראו, שהנערות היהודיות נמנעו מלהתחתן, כדי שתוכלנה להשתכר בפורים, גזרו שגם הלא נשואות אסורות להשתכר.
וכבר לא היתה סיבה שלא להתחתן.
ליהודים היה "קול ששון וקול שמחה".
מזל טוב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2005 07:26 |
|
| |
ומי הוא זה הקובע *מעשה כותים* יותר מחז"ל?אם חז"ל ציוו זאת ,ש"מ אין בזה מעשה כותיים.ואם אמרו חז"ל "אם אין בינה הבדלה מניין" נמצא שרוצנם בחוסר ההבדלה שבין "ארור המן לברוך מרדכי" היינו היציאה מהבינה.תאמר בשינה,תאמר בשכרות עירנית.
על ההערה מנשים,כנראה נעלם ממך לפי שעה מאמר חז"ל "כוס רביעית אפילו חמור תובעה בשוק- מתרצה לו"(בערך הלשון)אני מאמין שאף בעל אוהב ,לא היה רוצה לראות את אישתו במצב כזה...גם לא את בתו התמה...
לגבי יין בדברי רש"י,יש שהבינו שזה דווקא יין.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2005 07:51 |
|
| |
לב,
מה זה "עמדת חז"ל"? האם יש עמדה אחידה?
אני למשל רואה הבדל ברור בין עמדתו של רבא/רבה לבין עמדת מי שערך את דבריו בדיוק לפני סיפור המעשה בו ובר' זירא...
מה אתה לומד מצמידות הסיפור על רבה/רבא ור' זירא לאמירתו של רבא/רבה (החילופים הם בכתבי היד, ותמיד אומר האמירה - "חייב איניש לבסומי" וגו' הוא זה ש"שחטיה לר' זירא" בסיפור)?
שים לב לאמירה שבאה מיד אח"כ ולסיפור הצמוד אליה - היחס בין האמירה לסיפור דומה להפליא ליחס במקרה שלנו: ניגוד של מסקנות.
הרי"ף, כדרכו בקודש לא הביא כלל את הסיפור, שכן בעיניו (כמו בעיני הגאונים שלפניו) כל מה שחל עליו שם "אגדה" אינו רלוונטי (הרי"ף כאן כמשל, לתפיסת העולם המנחה את הפרשנות). במקרה זה, נדמה לי כי הניתוק בין האמירה ההלכתית לבין הסיפור שלאחריה, הוא בעוכרי ההבנה של עמדת הגמרא (שבחרה להצמיד את השנים...).
לגבי נשים,
ידוע שנשים שתויות הן "פצצה מתקתקת" מבחינה מינית. גברים שתוים, לעומת זאת, שומרים תמיד על גבולות הטעם הטוב (בעניין "לא תנאף". בנוגע ל"לא תרצח" - יבוא ר' זירא ויעיד). 
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2005 08:00 |
|
| |
ראי מה שכתבתי לעיל לגבי השכרות,ולגבי הנשים עניין זה לא שייך בפועל,בטח לא לדרוש ברבים.וכיון שעריות נפשו של אדם מחמדתן,זה מסוכן כאש בנעורת,וחבל להיתמם.גם מי שלא ירצח,בשמחה ינאף.בפרט כשגברת שתויה קופצת עליו. (לפי נוסחאות בהן הגירסא "תובעת חמור" ולא "חמור תובעה")
הניסיון יותר חכם ממני וממך.עד היום מלבד רבה ששחטיה לרבי זירא לא נמצאו רציחות בקרב בני התורה כתוצאה משתיית פורים.(גם את תחליטי לנבור בכל מאגרי המידע העולמיים למצוא מניין...)
מי שמשתכר על דעת הוללות וזימה רצח ועריות,ברור שלא הותר לו.הותר ליהודי להשתכר לשם מצוה לא לשם עבירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2005 08:07 |
|
| |
אתה מדלג על הבחור שנרצח או התאבד שנה שעברה בפורים בירושלים בשכונת שערי חסד.
אבל למה להתבלבל עם עובדות.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2005 08:09 |
|
| |
לב,
מי שאינו יודע להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי (שלא בגרסת הגימטריה), סביר שלא ידע להבחין בין פנויה לנשואה, או בין מי שמעוניינת למי שאינה מעוניינת (יש מספיק כאלה שלא מסוגלים להבחין בקריטריון האחרון, גם בפכחותם).
תוקן על ידי - אמשלום - 27/02/2005 8:14:13
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2005 08:15 |
|
| |
צמח-
ידעתי שזה יבוא...ראה סוגריים.
אמאשלום-
לא כאשר הוא נמצא בחברת בני תורה.יש גדר.ואינו דומה ת"ח שיכור לעם הארץ שיכור.בדוק ומנוסה!!!!
תוקן על ידי - לב32 - 27/02/2005 8:18:03
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2005 11:24 |
|
| |
לב32
<"ומי הוא זה הקובע *מעשה כותים* יותר מחז"ל?">אם חז"ל ציוו זאת, ש"מ אין בזה מעשה כותיים">
נכון, חז"ל הם הקובעים מהו "מעשה עכו"ם", אלא שעם יהודי שיכור, יהפוך את הקרנבל בריו, להצגת תינוקות בפעוטון.
שתיה לשכרות היא מעשה זר ליהדות, וללא כל תועלת דתית, ולכן השאלה היא: האם מאמרו של רבא הוא כפשוטו, או שפירושו אינו כפשוטו.
ואם תאמר ששכרותו של רבה תוכיח, (וכפי שהבין האשכול), הרי גם התוצאה תוכיח, (וכדברי רבנו אפרים).
ולא לכל אחד אתרחיש ניסא.
הייתי מבין אילו היה רבא אומר, שצריך לשתות "עוד כוסית" לכבוד היום, אבל לומר שחייבים להשתכר, זהו כבר סיפור אחר.
<"ואם אמרו חז"ל "אם אין בינה הבדלה מניין" נמצא שרצונם בחוסר ההבדלה שבין "ארור המן לברוך מרדכי" היינו היציאה מהבינה.תאמר בשינה,תאמר בשכרות עירנית">
חז"לי אמרו: "אם אין דיעה תפילה מניין, ואם אין דיעה הבדלה מניין", (תלמוד ירושלמי ברכות פרק ה הלכה ב).
מי הם חז"ליך שאמרו: "אם אין בינה הבדלה מניין", והיכן אמרו זאת?
דבריך הם תוירע של "פורים רב", שהיה במצב של לא ידע בין לבין.
<"על ההערה מנשים, כנראה נעלם ממך לפי שעה מאמר חז"ל "כוס רביעית אפילו חמור תובעה בשוק- מתרצה לו" (בערך הלשון)">
הברייתא לא נעלמה ממני' לא לשעה ולא לשעתיים:
"תנא: כוס אחד יפה לאשה, שנים - ניוול הוא, שלשה - תובעת בפה, ארבעה - אפילו חמור תובעת בשוק ואינה מקפדת". (כתובות דף סה עמוד א).
<"לפי נוסחאות בהן הגירסא "תובעת חמור" ולא "חמור תובעה")">
ההבדל בין שתי הנוסחאות-אם היא תובעת או החמור תובע, הוא בהמשך דברי הגמרא שם:
"אמר רבא: לא שנו אלא שאין בעלה עמה, אבל בעלה עמה, לית לן בה".
<"אני מאמין שאף בעל אוהב, לא היה רוצה לראות את אישתו במצב כזה...גם לא את בתו התמה...">
האם הנך מאמין שאשה רוצה לראות את בעלה במצב כזה?
אולי כן.
תלוי.
<"לגבי יין בדברי רש"י, יש שהבינו שזה דווקא יין">
ידוע לי שיש שהבינו, אך מאחר ובפורים המצווה היא להשתכר, ויש לנו את הכללים "זריזין מקדימים למצוות", ו"מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה", יש לשתות משקאות שיביאו למצב של שיכרות, מה שיותר מהר.
זבנג, ועל הפנים תוך כדי לגימה.
<"לא נמצאו רציחות בקרב בני התורה כתוצאה משתיית פורים">
גם לא נמצאו הרבה "בני תיירע" שיכורים בפורים.
תמיד ישנו השיכור התורן, ה"מוציא את כולם", והעושה אידיוט מעצמו, אין ספק, שאילו היו כל ה"בני תיירע" משתכרים, היו התוצאות שונות.
<"מי שמשתכר על דעת הוללות וזימה רצח ועריות, ברור שלא הותר לו. הותר ליהודי להשתכר לשם מצוה לא לשם עבירה">
שכחת שחובת השכרות היא על כולם, לא רק על אלו האומרים "לשם יחוד" לפני שהם משתכרים.
החובה היא על כל "איניש".
לא משתכרים על דעת, כשמשתכרים והאלכוהול עולה לראש, הראש ועמו הדעת, יורדים אל מתחת לחגורה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2005 23:56 |
|
| |
נישט
הנה אתה שואל עצמך בכל שנה מהו המקור במגילה שצריך לשתות עד כדי שכרות!
ואני שואל, מה אתך? אתה לא מבין פסוק?
כתוב בפירוש משתה ושמחה, יודע אני ששמחה פירושו שתי' רק כדי לשמוח, אבל משתה מה פירושו? שכרות.
שמואל א כח
וַתָּבֹא אֲבִיגַיִל אֶל נָבָל וְהִנֵּה לוֹ מִשְׁתֶּה בְּבֵיתוֹ כְּמִשְׁתֵּה הַמֶּלֶךְ וְלֵב נָבָל טוֹב עָלָיו וְהוּא שִׁכֹּר עַד מְאֹד וְלֹא הִגִּידָה לּוֹ דָּבָר קָטֹן וְגָדוֹל עַד אוֹר הַבֹּקֶ
גם במשתה אחשורוש מפורש שהי' משתה עם יין מלכות רב.
וכן תמצא בכל מקום כי משתה אין פירושו שתי' של מיץ תפוחים, כי אם יין.
אז כאן שכתוב שהם ימי משתה פירושו שצריך לשתות יין, בשכרות, כי אם היתה המצוה לשתות יין סתם כדי לשמוח אז היו ימי שמחה, ולמה הוסיף לומר ימי משתה ושמחה? על כרחך להוסיף, מה? שכרות.
אז מה בדיוק אתה לא מבין?
ואם תשאל למה דוקא הגדר עד דלא ידע בין ארור המן וכו',? גם אני לא יודע תי' נכון על זה, אבל זה כבר אפשר לשאול על כל גדרי חז"ל, למה שיערו דוקא כך או כך, כאן שיערו שאז הוא במצב של שכרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2005 05:17 |
|
| |
באראפארקער:
<"הנה אתה שואל עצמך בכל שנה מהו המקור במגילה שצריך לשתות עד כדי שכרות! ואני שואל, מה אתך? אתה לא מבין פסוק?">
ידידי, תמשיך לשאול, אם תבין את התשובות, אולי תלמד משהו.
וכסיפתח, מתוך הגדרת אבן שושן במלונו, ערך "משתה":
"סעודה חגיגית, מסיבה שמגישים בה משקאות ותקרובת לאורחים".
סעודה חגיגית, לא מסיבת שיכורים.
נו, מה כבר מבין אפיקורוס במשתאות דתיות.
<"כתוב בפירוש משתה ושמחה, יודע אני ששמחה פירושו שתי' רק כדי לשמוח, אבל משתה מה פירושו? שכרות">
האם ידוע לך אם היה מי שאמר, שחייבים להשתכר בשמחת תורה, מאחר ונאמר: "ואמר רבי אלעזר מכאן שעושין משתה לגמרה של תורה". (שהש"ר א ט).
אתה יודע ששמחה פירושה שתי' רק כדי לשמוח, אתה גם יודע ש"משתה" פירושו שכרות, אבל אינך יודע שידיעתך מקורה בחוסר ידיעה.
ידעת לצטט:
"וַתָּבֹא אֲבִיגַיִל אֶל נָבָל וְהִנֵּה לוֹ מִשְׁתֶּה בְּבֵיתוֹ כְּמִשְׁתֵּה הַמֶּלֶךְ וְלֵב נָבָל טוֹב עָלָיו וְהוּא שִׁכֹּר עַד מְאֹד וְלֹא הִגִּידָה לּוֹ דָּבָר קָטֹן וְגָדוֹל עַד אוֹר הַבֹּקֶ ר".
וכי גם במשתה אחשורוש מפורש שהי' משתה עם יין מלכות רב.
וכן תמצא בכל מקום כי משתה אין פירושו שתי' של מיץ תפוחים, כי אם יין">
לדבריך: משתה ושמחה =יין+שכרות, בעוד שפירוש משתה ושמחה הוא: יין+שמחה.
לא עצרת בספר בראשית, אצל משתה אברהם אבינו:
"וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק". (בראשית פרק כ פסוק ח).
כי אברהם אבינו, לא עשה מסיבת שיכורים.
חיפשת משתה שהיתה בו שיכרות, והרחקת עד משתה נבל.
<"אז כאן שכתוב שהם ימי משתה פירושו שצריך לשתות יין, בשכרות, כי אם היתה המצוה לשתות יין סתם כדי לשמוח אז היו ימי שמחה, ולמה הוסיף לומר ימי משתה ושמחה? על כרחך להוסיף, מה? שכרות">
מהו משתה?
מהו משתה ושמחה?
"ר' יוסי אומ' שבעת ימי המשתה ממי אנו למדין מיעקב אבינו שעשה שבעת ימי המשתה ושמחה ולקח את לאה, ועוד הוסיף שבעה ימים אחרים משתה ושמחה ולקח את רחל, שנ' ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה, אמ' הב"ה אתם גמלתם חסד עם יעקב עבדי ואני אתן שכרכם לבניכם לעתיד לבא כי בו נתן ה' תשועה לאדם, שבעת ימי המשתה ממי אנו למדין משמשון נזיר אלהים כשירד לארץ פלשתים ולקח לו אשה ועשה שבעת ימי משתה ושמחה". (פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק טז).
שים לב להנאמר במאמר זה: משתה ומשתה ושמחה, הם היינו הך, ופירושם הוא כפי שהגדרתים בפתיחת אשכולי:
"מהן ימי משתה ומהם ימי שמחה?
"ימי משתה" הם ימים שעושים בהם סעודות, וימי שמחה הם הימים ששמחים ומשמחים בהם".
<"אז מה בדיוק אתה לא מבין?">
איני מבין מה כ"כ קשה לפתוח מילון.
<"ואם תשאל למה דוקא הגדר עד דלא ידע בין ארור המן וכו'? גם אני לא יודע תי' נכון על זה, אבל זה כבר אפשר לשאול על כל גדרי חז"ל, למה שיערו דוקא כך או כך, כאן שיערו שאז הוא במצב של שכרות">
אם לא יודעים מה לא צריך האדם לדעת בין ובין, כדי שיגיע לשיעור השכרות, איך יודעים מתי להפסיק?
צריך להמשיך לשתות, עד שנרדמים משכרות, ולא יודעים שצריך להמשיך לשתות.
|
|
|
|
|
|
