הנושא של הומוסקסואליות הוא נושא טעון מאד, וכבר כתבו עליו בפורום. הבעייתיות המיוחדת נובעת מכך שהומוסקסואלים טוענים שהם אנוסים בדבר, וזו תופעה טבעית - ואילו התורה אוסרת על הדבר מכל וכל, ומקצה לכך את העונשים החמורים ביותר.
הנושא כאן הוא מצומצם יותר. מה יעשה הומוסקסואל המבקש לנהל חיים נורמליים במידת האפשר, שנלחם ביצרו ומתגבר עליו. האם מותר לו לשאת אשה בלי לספר לה על סודו הכואב?
לפני זמן מה דן הרב שרלו בנושא זה. הוא הורה להומוסקסואל שביקש להינשא נישואים רגילים שעליו לשתף את הכלה לעתיד בסודו. הטעם הברור היה שהעלמת האמת תהיה הונאה. פרטים נוספים יתבארו לקמן. (מי שיודע את הלינק לתשובת הרב שרלו, אודה לו אם יפרסמנה כאן).
קיבלתי את המכתב הבא בתיבה האישית מאחד מהמבקרים בפורום. הוא ביקש לפרסם עבורו את הדברים כיון שלא רצה להזדהות בתור שכזה. עם זאת, הדברים מדברים בעד עצמם. מדובר בנושא קשה וכואב.
המכתב בנוי משני חלקים. השאלה שנכתבה אל הרב שרלו כדי לערער על פסיקתו, ותשובת הרב.
ואלו הם הדברים:
***
לכ' הרב יובל שרלו הי''ו
שלום וברכה.
כבר מספר שבועות שאני מרגיש חובה מוסרית לכתוב לכבודו.
אני בחור הומוסקסואל. לפי משפר שנים נישאתי לבחירת ליבי. ולא, לא סיפרתי לה על הנטיות שלי. ומאז, ברוך השם. אני חי חיים יהודיים מלאי טהרה וקדושה. למרות שבסודי סודות אני לא מסופק מינית. אך אני יודע שיש לי סדרי עדיפויות בחיים. ולמרות שהקדוש ברוך הוא העמיד אותי בניסיון קשה מנשוא. אני משתדל לעמוד בו מידי יום. ובעזרתו יהיה לי כוח לעמוד בו לנצח. עד לרגע זה לא סיפרתי לאשתי, (ולא, היא לא סובלת...) יתכן שביום מן הימים אספר, ויתכן שלא...
כבודו נוהג לפסוק להומואים להודיע לחברותיהן לפני האירוסים על נטיותיהם. לדעתי מדובר בפסק חמור ומוטעה. פסק שגורם לזוגות רבים להפרד, להומואים רבים לשקוע במצולות החטא, ולמשפחות רבות להתפרק עוד לפני שהתחילו את חייהם המשותפים.
באם הייתי נוהג כפי שהרב מייעץ. אין כל ספק שהייתי שקוע עד רגע זה בגיא הצלמוות של החטא. עובד על עבירות דאוריתא של יהרג ובל יעבור. מתוסכל דתית, פסיכולוגית ומינית. והכל על כתפיו של כבודו.
יתירה מכך, לפי שיטתו של הרב, על כל סטרייט דתי להודיע לארוסתו על כל הפנטזיות הימניות שיש לו. על סטיות שעלו אי פעם במוחו, ועל הרהורי עבירה שמקננים בו הנודעים לנשים אחרות או לכל עברה אחרת.
יטען כבוד הרב שהניסיון מוכיח שישנם הומואים נשואים רבים שלא הצליחו לשלוט על יצרם לאורך זמן. ואי לכך מדובר בנישואין של מקח טעות. אך לדעתי מדובר בהשקפה מעוותת, שאומנם נגועה בקרב החברה המערבית אך אין לה מקום אצל אדם הגדל על ערכים יהודיים. הרי אין ספק שגם ישנם זוגות רגילים שהתפרקו כי הבעל (או האשה) לא הצליחו לשלוט על יצריהם ובגדו, נאפו או עברו על איסורים כאלה או אחרים. האם לכן נאסור על גברים שיש להם יצר מיני פעיל להינשא, עד שיפרטו באוזני חברותיהם את רמות ההורמונים והתשוקות שלהם? אז מה ההבדל? השוני הוא שהחברה המערבית המודרנית מחלקת בין הומואים לבין שאר האוכלוסייה, וטוענת שהנטייה ההומוסקסואלית היא נטייה שלא ניתן להתגבר עליה. (ועל האדם לממש אותה) באם תזה זו נכונה, הרי הומו היוצר קשר נישואין עם נערה, נכנס מראש למסלול שאין לו סיכוי לצאת ממנו. ובמילים אחרות – מפיל אותה בפח. אך יהודי שיודע שיש איסור תורה מפורש על משכב זכר. יודע ומבין שמדובר בניסיון מהקב''ה ושעל האדם להתגבר עליו. ולמרות שמדובר בניסיון קשה. הרי אין חילוק בינו לבין שאר הניסיונות של עריות. ועל כולם יש לאדם את הכוח והעוצמה להתגבר. וכפי שאין שום לגיטימציה להתיר את הרסן ולהרים ידיים. כך אין לכבוד הרב את הזכות לבודד את הניסיון הזה, לטעון מראש שהסיכויים להתגבר עליו קטנים. ולהציב מכשלות בפני נערים שרוצים להתגבר על יצרם, וזקוקים לאישה שתעזור להם במאבק החיים שלהם.
יתירה מכך, לפי חז''ל, חלק גדול ממשמעות הנישואין והחובה להינשא, היא לשמור על אדם שלא יחטא, ולעזור במאבק מול יצר העריות. מגיע כבוד הרב וטוען שלאנשים שיש ניסיון קשה יותר מאדם רגיל, אין את הפריבילגיה להינשא ולהוריד חלק (קטן?) מקושי הניסיון.
כבודו טוען ש:
א. אין שום יסוד להניח שאחרי החתונה זה יסתדר. להפך, אני נחשף באתר זה למקרים הולכים וגוברים של מגמה הפוכה – משפחות שניבנו על בסיס הנחה זו, וזה החזיק מעמד כמה שנים, אך הן מתפרקות בכאב גדול לזוג ולילדים.
ישנם גם זוגות רבים של סטרייטים שהתפרקו מכל מיני סיבות. ולאורך ההיסטוריה היו עשרה אחוז של זוגות שאחד מהם היה הומו, ורובם המוחלט החזיק מעמד למרות הקושי הגדול .
ב. יסוד התורה על פי הלל הזקן הוא ''מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך'', ולדברי רבי עקיבא הכלל הגדול בתורה הוא ''ואהבת לרעך כמוך''. נישואין של בחור או בחורה ללא הימשכות לבני הזוג, בתפיסה שאחר הנישואין זה יסתדר מנוגדים למהות התורה – שווה בנשפך שזה היה להפך והדבר היה נעשה כלפיך ?
זוגות שכל חייהם המשותפים מבוססים על מין נתקלים בבעיה הזו. התפיסה ההלכתית הרואה את המין כמצווה וכמעשה קדושה בין בני הזוג, יכולה לאפשר גם זיווג ללא תשוקה מטריפת חושים.
יתירה מכך, לפי טיעון זה על גבר שאשתו השמינה, הזדקנה או התכערה – להתגרש!
ג. ''מדבר שקר תרחק'' – קשה למצוא שקר גדול יותר מהתנהגות זו.
בטענה זו יש שמץ של אמת. אך אם נציב את כל השיקולים הכבדים על הכף האחרת. היא לא תכריע? והאם באמת חובה על בחור סטרייט שמתחתן עם בחורה שאינה יפיהפיה להודיע לה שהוא נמשך ליפות ממנה?
ד. על אף העובדה שאין אנו מתירים נישואין ללא גט על סמך מקח טעות בלבד, מבחינה הלכתית אמיתית קידושין אלה כלל אינם תופסים, ואין מקח טעות גדול מזה.
ראה תשובה ב'
ה. אתה לא רשאי, מבחינה מוסרית טבעית, לפתור את הבעיות של עצמך, שהן באמת קשות מנשוא, על חשבון הבחורה.
בראיה התורנית, כפי שאני רואה אותה. האשה היא עזר כנגדו. וחלק מתפקידה לעזור לגבר (ולהפך) בהתמודדות עם קשיים ונסיונות.
ו. לא ייתכן לחיות עם בן זוג עם סוד מוסתר כל כך. מהות הנישואין היא הורדת המסיכות ולא לבישתן.
כן יתכן. מדובר בבעיה אישית שביני לבין הקב''ה. ואני יכול אם רוצני בכך, והשאיר אותה בליבי. למרות שאני מסכים עם כבודו, שאם נגיע יום אחד, אני ואשתי למצב שבו אני אוכל לספר לה – הזוגיות שלנו תהיה הרבה יותר טובה.
לדעתי כבוד הרב לא יכול לקחת אחריות על פסיקה כל כך משמעותית שחיי כל כך הרבה אנשים תלויים בה. ובוודאי לא באופן ברוך וחד משמעי.
***
תשובת הרב
שלום וברכה
אני מודה לך על מכתבך, שחייב אותי לבחון מחדש את נקודות ההנחה שלי. בחנתי אותם במשך זמן רב, תוך היוועצות ודיון, ובוודאי שלמכתבך היה משקל מאוד גדול במבחן זה. באופן טבעי, מכתבך מספר סיפור אחד מני רבים שהצליח. אני פגשתי והדרכתי סיפורים מני רבים שהביאו למשבר מאוד גדול. אמת הדבר שאנו עוסקים במצבי ספק, ויהיה נכון לומר שלפעמים זה מצליח ולפעמים לא. ברם, נדרשת הכרעה במצבי ספק, וכשהיא נתבעת בוודאי שהיא פוגעת לעיתים באלה שהדברים אינם נוגעים להם. אף על פי כן, אנו נאלצים לקבל החלטות במצבים אלה.
השאלה העיקרית העומדת על הפרק היא הפגיעה בבחורה. על כן, שאלה הפנטזיות וכדו' אינן ממין העניין. השאלה היא האם מותר לגרור בחורה להרפתקאה שמבחינתה יכולה להסתיים באסון. הנושא אינו נוגע לשאלה האם הבחור יוכל לעמוד ביצרו, ולא אלו היו נימוקי. דברים שכתבת על עמידה בניסיון טובים ונכונים הם, וראויים לכל העומדים בניסיון מכל סוג שהוא. השאלה היא האם הוא יוכל להביא את אשתו לידי סיפוק. על כן, הנימוקים שהבאת בדבר יכולתו לעמוד בניסיון אינם רלוונטיים לנושא בו אני דן, על אף שהם מרשימים מאוד.
אין לאף אחד ידע על מספר המשפחות שלא החזיקו מעמד כאשר הן הוקמו על בסיס הסתרת המידע הזה, והיותה של האישה בלתי מסופקת ופגועה בשל אי ידיעתה. אני נחשפתי ליותר מידי – לא רק באתר, אלא גם בפגישות שהיו לאחר פניה באתר.
התפיסה ההלכתית הרואה את המין כמצווה וכמעשה קדושה בין בני הזוג, יכולה לאפשר גם זיווג ללא תשוקה מטריפת חושים, אך כל זה רק אם הבחורה הסכימה לכך מראש. אם לא – אין לך רשות לכפות עליה חיים שכאלה. על כן גם אין קשר לשאלת הזקינה או התכערה, כיוון שזה חלק מהברית שהם כרתו ביושר בשעה שהקימו את ביתם – לקבל מראש גם את השינויים בין בני הזוג. ברם, הם לא כרתו ברית לקבל את מה שבן הזוג הסתיר.
תפקידה של האישה לעזור לגבר ולהפך, רק בשעה שהיא קיבלה על עצמה תפקידים אלה ביודעה את הנתונים העיקריים (וכן להפך). אסור לכפות עליה.
אסיים במילים דומות לשלך. לדעתי אתה לא יכול לקחת אחריות על פסיקה כל כך משמעותית שחיי כל כך הרבה אנשים תלויים בה, ובוודאי לא באופן ברוך וחד משמעי, כאשר נקודת המבט שלך היא הגבר בלבד ויכולתו להתגבר על עצמו (דבר שהוא כמובן מבורך מאוד ומעורר התפעלות) ואתה מתעלם מבחירתה החופשית של האישה.
כל טוב, ומצא שלום.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
*****
איות בכותרת
תוקן על ידי עצכח ב- 20/04/2007 19:18:47
נשלח ב-28/2/2005 17:40
כמו שאמר הרב לגבאי, שניהם צודקים.
כל מקרה צריך לדון בו לגופו.
ועל כן תמהני על רב שרלו שעסק בנושא טעון כל כך ברבים ופסק בזה לעיני כל ישראל.
נשלח ב-28/2/2005 18:32
מימוני,
כרופא טפלתי בעבר, ואני מטפל בהווה, בהרבה מקרים מסוג זה, כולל בהכנתם לחיי נישואין כשרים.
אחרי בירור רפואי והלכתי, אנסה לסכם כמה דברים בצורה חדה, ואחרים להשאיר לפסיקה פרטנית של פוסק מובהק המכיר אישית את השואל.
כלל ראשון:
בחור שכל "חטאו" הוא בנטייה לבני מינו, ללא מימוש בפועל של הנטייה, אם הוא שואף לחיים על פי ההלכה יכול לחיות חיי נישואין מאושרים שבהמשכם יגדל לא רק סיפוקו הרוחני אלא גם סיפוקו הגופני מחיי הנישואין.
במצב זה אין שום סיבה בעולם שתחייב אותו לשתף את כלתו בנטייתו, בדיוק כמו שאין עליו חובה לשתף אותה בנטייה חזקה לאישה מסויימת אחרת, אם קיימת כזו.
אני אפילו מסופק אם מותר לו לשתף אותה, אך שאלה זו חורגת ממסגרתנו.
כלל שני:
בחור שהתדרדר למימוש בפועל של נטייתו, מצבו שונה לחלוטין.
למיטב ידיעתי מקרי הנישואין שהתפרקו היו שייכים לקטגוריה זו.
כנראה שגם כאן יש מקום להבדיל בין רמת או עומק השקיעה בחטא, ולכן החלטה במקרים כאלו צריכה להתקבל בהתייעצות פנים אל פנים עם פוסק מובהק המכיר אישית את השואל.
רב וירטואלי, גדול ככל שיהיה, עלול להכשיל את השואל בתשובה שאיננה נכונה לגביו, ובכך להחריב את עולמו.
כלל שלישי (למניעת לזות שפתיים אצהיר על קיום אפשרי של נגיעה – אינטרס – אישי, אך מה אעשה וכלל זה כנראה הוכח כמועיל ולכן כנכון) :
התייעצות רפואית עם איש מקצוע, ולעיתים גם טיפול רפואי מכין לקראת נישואין, יכולים לעזור במידה ניכרת עד כדי שינוי גורלו של אדם, עד כמה שגורלו של אדם יכול להיות מושפע ע"י בני אנוש.
"כלל" אינפורמטיבי:
מכון פוע"ה (טל. 026515050) מייעץ לפונים אליו גם בתחום זה.
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 01/03/2005 15:12:15
נשלח ב-28/2/2005 19:26
אנני הומוסקסלוג אבל פשוט בעיני שאותו שואל שמסתדר טוב עם אשתו הוא בי-סקסואל
הומו= משיכה אך ורק למין זהה.
(אינו מסוגל לקיים יחסים רצוניים עם המין ההפוך)
ופשוט שזה ממש רשעות להיתחתן בלי ליידע
בי= משיכה דו מינית
ואכן כאן אפשר לדון אם חייבים לספר וכו
נשלח ב-28/2/2005 19:43
אני יודע שאשמע אפרוח שאך עתה בקע מביצתו, אך אומר:
נטיה זו הינה פרי דימיון, פרי באושים של חוסר יציבות נפשית. הנטיה לבת זוג מוטבעת בבריאה, ואך תלישות מהמציאות או שקיעה בתאוות מובילה לתכונה זו. אדם כזה, אינו רשאי להתחתן, כי משיכה מינית למין זהה פירושה חוסר ראיית עזר כנגדו במין שונה בדווקא
אני מקווה שאני אכן פתוח לשקול זאת שוב, אך מה שמנחה אותי, היא ההנחה שכל תאווה מכוונת על פי תפיסה מציאותית מסויימת. כלומר, תאווה לאכילה קשורה לשובע ולמעיים, שמיעה קשורה לצילים ולא למשהו שנכנס לאוזן וכן על זה הדרך.
נשלח ב-28/2/2005 20:08
יהוסף,
האם אתה מכיר הומוסקסואל כלשהו?
נשלח ב-28/2/2005 20:24
יהוסף, אני חייב להתווכח אתך. אני מכיר אחד ירא שמים ובעל מדות טובות מאד, שמושקע ראשו ורובו בלימוד התורה ובמעשים טובים והנטייה ההומסקסואלית בוערת כאש בעצמותיו ללא שליטה כלל מצדו. (דרך אגב, הוא יציב ונשוי באושר קרוב לעשרים שנה עם ילדים.)
נשלח ב-28/2/2005 20:31
"אני מקווה שאני פתוח לשקול זאת שוב, אבל מה שמנחה אותי היא ההנחה..". אז הנה כמה שאלות לבחון את ההנחה.
מה פשר המשפט "נטיה X מוטבעת בבריאה" ? האם יש איזה סלע אי שם בעולם שעליו מוטבעים כל מיני נטיות? כיצד יודעים מה מוטבע בבריאה? או שמא הכוונה שאנו רואים שכך מנהגו של עולם . אם כך , הרי עצם העובדה שקיימים הומוסכסואלים היא הוכחה לכך שמנהגו של עולם היא ושכך מוטבע בבריאה שיהיו גם הומוסכסואלים.
מה זה בדיוק "יציבות נפשית"? האם זה משהו שאפשר לעמוד עליו באופן בלתי תלוי? האם בדקת ומצאת שהומוסכסואלים נעדרי יציבות נפשית או שאתה קובע זאת אפריורית?
אימרה ידועה קובעת שאין צורך ללמד חתול איך לשתות חלב. דבריך שהתאווה המינית קשורה בראייה שכלית כזו או אחרת, תמוהים בעיני עד מאד. אני מכיר את עצמי וגם אנשים אחרים ומעולם לא שמעתי ממישהו שהחשק המיני התעורר בו בעקבות העיון השכלי בצורך בעזר כנגדו. פשוט מגיע גיל מסויים והיצר מתעורר מבלי שיהא על כך שליטה למישהו . לא אני ולא אף אחד אחר בעולם יכול להסביר לעצמו מה פשרה של תאווה והנאה זו ולמה אנו משתוקקים לה. (כמובן שאפשר להביא הסברים פסודו רציונליים לכל דבר, אבל מה להם ולתשוקה בוערת זו?).
יתכן שאנו יכולים להשליט המוח על הלב ולשלוט במעשינו (וזה רק אולי , וכאמרם ז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו), אבל אין אנו ברשותנו לשלוט גם על תשוקותינו (ועיין מש"כ בתניא עמאמה"כ אשר אתם זונים אחריהם). ואם אנו יודעים בעצמנו שיש בנו תאווה ותשוקה שאינה בשליטתנו, מדוע לא נוכל להבין שמישהו נולד או גדל בצורה כזאת כך שטבעו שונה ויש לו תשוקה חסרת פשר אחרת?
ומה שכתבת בעניין תאוות אוכל , מעיקרא דדינא פירכא, כלום יש פשר להעדפת אוכל מסוג מסויים דווקא בגלל מתיקותו או חמיצותו? הלא אין בני אדם מתאוים לאוכל מזין דווקא.
נשלח ב-28/2/2005 20:36
יהוסף,
איני בטוחה למה כוונתך בדברים: "כי משיכה מינית למין זהה פירושה חוסר ראיית עזר כנגדו במין שונה בדווקא".
האם תוכל לפרשם עבורי?
***
לטעמי, נטייתם של הטרוסכסואלים לתאר הומוסכסואליות כנטיה מינית (או כסטיה מינית), יש בה מן הצמצום. הומוסכסואליות אינה רק משיכה גופנית לאדם מאותו המין, אלא שאיפה - רצון, צורך ומשיכה - להתאחד עם בני אותו המין באחדות שניתן להשוותה (אם בכלל) רק ל - "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". כפי שלא היינו מצמצמים חיי זוגיות (ונישואין) הטרוסכסואלים לביטוים המיני בלבד, כך אין אנו רשאים לעשות זאת לגבי זוגיות הומוסכסואלית.
ברור שלאלו המתנגדים בתוקף לקיומה של הומוסכסואליות (בין אם מסיבות הלכתיות ובין אם מסיבות אחרות), קל יותר להגדירה על פי מאפייניה הצרים והמצומצמים, קרי: המשיכה הגופנית והיצר המיני. כך הבעיה מוגדרת בפשטות וקל יותר להתמודד מולה. לבעיות המוגדרות כרפואיות או גופניות, פשוט יותר למצוא פיתרון מאשר לכאלה שאין בידינו הסבר למקורן, ואשר "מאיימות" באופן רחב ועמוק על תפיסת עולמנו.
באופן אבסורדי משהו, נדמה לי, כי הרב שרלו מבין עניין זה טוב מן השואל (לכן הוא מתייחס אל אשתו של השואל כאל בת זוג ושותפה, ולא רק כאל מושא מיני שנועד לשים תריס בפני יצריו), אשר נדמה כי הפנים את תפיסת העולם של השוללים אותו ואת שכמותו.
נשלח ב-1/3/2005 00:41
יהוסף, הלא תדע,- בכל ספר על הריון מספרים לנו על זה- כי לכל עובר בתחילת התפתחותו יש את שני אברי המין, ובמהלך ההריון איבר אחד נושר , וחברו נעשה שלם. ואילו האדרוגינוס והטומטומ וכ"ו הם אותם אלו שהתכנית לא עלתה יפה, ונשאר להם קצת מזה וקצת מזה.
מדוע לא תוכל להבין שאותם אנשים עם נטיות לבני מינן, פיזית אולי התברר מינם , אבל כל שאר ההליכים לא הושלמו לאותו צד, או שמא הושלמו לצד אחר,
<רובנו, וגם אני, סובלים מהומופוביה. מין פחד של שיבוש סדרי עולם >
נשלח ב-1/3/2005 01:15
שני הצדדים מתווכחים במושגים 'מדע' ו'טבע המציאות' כאשר כ"א מנסה להלביש על ה'מדע' ו'טבע המציאות' את ערכיו.
גם אם מחר יוכח מדעית ללא כל ספק שהומסקסואליות היא מחלה ויראלית שהמקור שלה הוא נשימת אבקני פרח היקינטון הים תיכוני, ואשר ניתן למגר את הוירוס הגורם להתפרצות רגשות הומסקסואליים באמצעות שתיית כוס וודקה וכדור אספירין - זה לא ישנה את העמדה הערכית החילונית-ליברלית שהומסקסואליות אינה דבר פסול ושאין שום עניין למעט אותה.
החברה החילונית-ליברלית יורה את החץ: הומסקסואליות היא טבעית ולגיטימית, ורק אח"כ מציירת עיגול סביבו (יש איזה מחקר שהוכיח שלהומוסקסואלים יש מבנה מוח שונה) - והמסקנה - הומוסקסואליות היא טבעית ולגיטימית.
כמובן כל מי שמתנגד לחץ הירוי הוא לא נאור ולא ליברל. כל מדען שמפרסם מחקר שנוגד את האג'נדה הליברלית הוא הזוי וחשוך (ולאחרונה התפרסמו כמה מאמרים בתקשורת בנושא).
ארגונים שמנסים לסייע (מנקודת מבטם הדתית) להומוסקסואליים לשנות נטייה (עם או בלי מרכאות) נתקלים בהתנגדות על עצם החוצפה שלהם להתכחש לבון-טון הליברלי, בלי כל התמודדות עם אחוזי ההצלחה או הכישלון שלהם (ולצורך העניין, צספיק שאדם אחד ידווח על שינוי בכדי להציב סימן שאלה על האג'נדה).
נשלח ב-1/3/2005 02:20
לא ברור על מה יצא קצפך, ממללא, שני בוגרים החליטו בינהם לעשות מה שבא להם, מה לך בכלל להתערב. כמובן אתה יכול על סמך היותך נציג הקב"ה אף להתערב בין איש ואשתו שאינם שומרים נידה. ואף בגודל נאורותך תפסוק אולי שאסור לו לרופא להציל את אשתו היולדת כי ,מסכנה, טמאה.
ועוד תוכל להתקיפני על היותי ליברל ונאור ,ואף להטיח בי את הנורא מכל, "יפה נפש".
כן, איני מתבייש אני יפה נפש. ואני חושב שתורה אשר מוציאה להורג זוג גברים הומואים,נחותה מוסרית מהליבריליזם המערבי.
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 22/07/2005 16:53:12
נשלח ב-1/3/2005 02:48
אז מה היה לנו??
התחיל דיון על השאלה האם גבר הומוסקסואל חייב לגלות לאשתו לעתיד על נטיותיו ערב נישואיהם, ואם לא – האם מן הראוי שיעשה כן. זוהי שאלה חשובה, שנכון לדון בה, מדובר בדיני נפשות.
הדעת נותנת שאין מדובר בגבר שהוא חילוני ליברלי מהסוג שמקפיץ לכמה מחברינו כאן את הפיוזים עד כדי קיצור כל הליך מחשבה הגיוני – גבר כזה לא היה מתחתן עם אשה, אלא משתתף במצעד הגאווה, כשהוא פוסע יד ביד עם בחיר ליבו, ואפשר גם לנחש שלא היה פונה אל הרב שרלו בשאלה ובבקשת ייעוץ.
ספרתי תשע הודעות ענייניות לפני ההתפרצות הצפוייה כל כך מראש, על החברה החילונית וערכיה הרקובים, לא ברור איך בכלל התגלגלנו לשם, על ההתעקשות של החברה הזאת להשלים עם נטיות לא טבעיות, בלה בלה בלה. אה – כן – וגם שהלוקים בבון-טון הליברלי הזה, הם הם היורים חץ ואחר כך מסמנים סביבו מטרה.
כנראה שמאוחר באמת כי אני, באופן אישי, לא הבנתי (ולא, לא, אל תנסו להסביר לי). נראה שאבדה היכולת להתרכז בנושא אחד מבלי לירות לכל הכיוונים החביבים, אינסטינקט פבלובי שכזה.
לא חבל?
לילה טוב.
נשלח ב-1/3/2005 05:20
בס"ד
אני רואה שאתם מעודדים פה סטיות מיניות נגד התורה
ואני מתפלא על מיימוני איך הוא מעלה בכלל נושא כזה
שהתורה אומרת שמי ששוכב משכב זכור זה תועבה וחייב
מיתה ע"פ דין תורה.
נשלח ב-1/3/2005 07:25
נא להשאר בתחום האשכול.
ותחומו ברור .
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
נשלח ב-1/3/2005 07:31
לא הבנתי השאלה.
אם האיש משער שיוכל לקיים מצות עונה אז למה יגיד לאשתו?
ואם יודע שלא יוכל לקיים מצות עונה, אז מן הסתם צריך להתנות עם אשתו שיכול להיות שלא יוכל לקיים מצות עונה כראוי. ואפשר שגם מותר לו לתת סיבה אחרת, ואינו צריך להודיע סיבה האמיתית, רק שתקבל מתחלה.
