10 שאלות בעניין תושבע"פ
(מפורום סמוך) שאלות הראויות להיות מופנות לחברים יחיו דכאן.
כיוון שיש כאן הרבה שאלות, מתבקש הציבור:
1. כשעונים על שאלה לציין את מספרה
2. להשתדל בימים הקרובים להתעסק אך בחמשת השאלות הראשונות
10 שאלות כנגד תורה שבעל פה
קוראים נכבדים
רציתי להשיג בפניכם 10 שאלות בנוגע לאמינות המסורת של תושב"ע, אני יודע שאין בדברי שום דבר חדש, הרבה אנשים כתבו את מה שאני אכתוב, והרבה רבנים השיבו להם תשובות על טענותיהם, אבל מעניין אותי לשמוע את דעתכם בנידון.
ראשית אקדים ואומר, דבר ברור ופשוט שעם תורה שבכתב הגיע גם הסבר בע"פ לעם כיצד לקיים את התורה שבכתב, אבל עם השנים והלימוד בתורה שבע"פ במקביל לתנ"ך, התגבשה בליבי הדעה שהפרשנות המקובלת בידינו כעת היא של החכמים בתקופת בית שני, אבל קודם לכן היתה פרשנות שונה לתורה שבכתב.
1. אם נתחקה אחרי פרשנות המקרא בתוך ספרי הנביאים והכתובים נגלה פרשנות שונה, לדוגמא חוקי המעשר והתרומה שנכתבו בספר עזרא ונחמיה שונים ממה שמקובל כיום, ראה נחמיה י,לז-לח שהביאו את הבכורות ראשית מהעריסה והתרומות למקדש, וזאת על פי פרשנות של האמור בשמות לד,יח-כ מעצם העובדה שהוסמכה מצוות בכור למצוות קרבן פסח, ונזכר הביטוי ולא יראו פני ריקם במצוות בכור. לפי ההלכה המקובלת הבכור ניתן לכהן בכל מקום, ולא דוקא במקדש?
ההסבר שיש למסורת לומר על שאלה זו, אמנם בנחמיה נזכר שהביאו את הבכורות למקדש, אבל אין הדבר נובע מחמת שכך פירשו את האמור בשמות, אלא משום שאז היה עיקר ריכוזם של הכהנים בבית המקדש בירושלים, ומטבע הדברים לשם הביאו את הבכורות.
לי אישית אין הסבר זה מתקבל על דעתי, כי בנחמיה י,לה נאמר שעשו "ככתוב בתורה" כך שהסיבה לכל מה שעשו זה היה מה שכתוב בתורה, וכך הם הבינו את דברי התורה.
בתורה עצמה יש סתירה בנוגע לבכור, בספר במדבר פרק יח נאמר שהבכור ניתן לכהן לאחר ש דמו נזרק וחלבו הוקרב, ואילו בספר דברים פרק טו נאמר שיאכל לפני ה' (במקדש) ע"י הישראלי. מחמת הסתירות שיש בתורה החוק עבר שינויים במשך הדורות, עד שהגיע לידי גיבושו בתקופת התנאים.
כידוע התורה מורכבת מ- 3 קבצי חוקים, ויש בין הקבצים סתירות, והפרשנות לסתירות עברה שינויים במשך הדורות.
פירוט של השינויים בפרשנות, ותיאור מרתק ומעניין של התהליך, מופיעים בספר "תולדות האמונה הישראלית" של יחזקאל קויפמן, ספר ראשון. יש הרבה מה להרחיב על הסתירות המופיעות בתורה.
2. בנוסף הרמב"ם בהקדמה לפרהמ"ש כתב דבר שגרם לי לפקפק בכך שהתורה שבע"פ שבידינו היא זאת שניתנה לנו בסיני. וזה לשונו - לפי שכל דבר שנמסר לנו מפי השמועה (במסורת) לא יתכן שתפול בו מחלוקת, והסובר כן חושד בחכמי ישראל. (ע"כ הציטוט). כלומר שכל דבר שנזכר בדברי הרמב"ם שהוא מפי השמועה או הלכה למשה בסיני לא יתכן שתפול בו מחלוקת.
אם נמשיך לעיין בדוגמאות שהרמב"ם כותב שם בהקדמתו לפירוש המשנה, נראה שהרמב"ם מדגים זאת כגון רוחב סוכה 7 טפחים על 7 טפחים, או גובהה 10 טפחים, דברים אלה הרי הם מסיני, וזאת על פי מה שנאמר שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני (סוכה ה:). והנה דוקא מצאנו מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בשיעור רוחב הסוכה, לב"ש רוחב 7 טפחים, ולב"ה רוחב 6 טפחים (סוכה ב,ז סוכה ז:)? התשובה התלמודית היא שהרמב"ם לא דייק ורק גובה 10 טפחים הוא הלכה למשה מסיני. אבל שוב תצוץ שאלת הגיון, איך יכול להיות שאלהים בסיני ביאר לנו מהו גובה הסוכה ולא ביאר לנו מהו רחבה עד שהיו צריכים ב"ש וב"ה לחלוק בדבר? אלא המסקנא היא שלא היתה כאן שום מסורת בע"פ וכשהחלו חכמי הדורות לחקור ולפשפש במגילות התורה שהגיעו לידיהם התחילו לפרש אותם, ולעיתים פרצה מחלוקת בפירוש, אבל מסורת שהגיעה אליהם מסיני לא היתה?
ההסבר שיש למסורת לומר על שאלה זו, כל מה שכתבתי הוא דעת הרמב"ם בביאורו למושג "הלכה למשה מסיני", אבל מהתלמוד ומרש"י משתמע שאין זו ההגדרה של הלכה למשה מסיני, לפי הרמב"ם הל"מ הוא דבר שבא מלמעלה למטה, כלומר שהגיע אלינו מסיני, ודור אחרי דור העבירו את הדבר, כדבר שנמסר מסיני, אבל מהתלמוד ומרש"י משתמע שהיה לפניהם קובץ של חוקים, כלומר משנה, והיה להם כללי לימוד (בהתחלה 7 מידות שהתורה נדרשת, ואח"כ 13 מידות שהתורה נדרשת) וכל דבר שלא מצאו לו סימוכין באחת מדרכי הלימוד אמרו, אלא דבר זה הלכה למשה מסיני. ולסיכום "הלכה למשה מסיני" זהו מושג שהגיע מלמטה למעלה.
לי נראה, שאם נפלה ההגדרה של הרמב"ם לביאור "הלכה למשה מסיני" כבר הורע כוחה של המסורת, אין כאן רשימה מדויקת של חוקים שבהם הכל יודעים שהם הלכה למשה מסיני, אלא יש כאן מכלול של חוקים המקובלים כעת באומה, ויש גם שיטת לימוד של דרשות שגם היא כעת מקובלת באומה (פעם היה 7 מידות, כעת יש 13 מידות), וחכמי הדור מדעתם מתווכחים ומחליטים איזה חוק הוא הל"מ ואיזה חוק נלמד ע"י חז"ל בדרכי הלמידות.
אבל הכלל של הרמב"ם צודק בהחלט, כל דבר שיש בו מחלוקת בין החכמים הוא דבר שנלמד מסברא, וכיון שכן חיפשתי היכן היא התורה שבע"פ ולא מצאתיה, בדברים הכי יסודיים נמצא מחלוקת. לדוגמה זמן קריאת שמע, האם פרשת ציצית נאמרת בלילה. מצוות קריאת שמע היא מצוה עממית אשר מקיימים יום יום, ולא יתכן שגם בה תיפול מחלוקת, ואם אנו מוצאים מחלוקת, זה הוכחה שהחכמים הם שפירשו את הנאמר בתורה כחובה לקרוא פעמיים ביום פרשיות אלה, ונפלה ביניהם מחלוקת אימתי צריך לקרוא אותם, ואיזה פרשיות יקראו בלילה.
גם מיעוט המחלוקות בדורות הראשונים של התנאים (הזוגות) אינו מחמת שאז כולם הסכימו לדעה אחת כפי שרגילים לפרש (משרבו תלמידי הלל ושמאי ...), אלא מחמת שאז התחילו לפרש את התורה שבכתב, ובאמת כל הפירושים היו בע"פ אבל הם היו מועטים, והיבול הספרותי יוכיח זאת, ואל תשיבני שר"ע ורבי העלו על הכתב את כל אותו יבול ספרותי, כי תחזור השאלה כיצד יתכן שיש הרבה מחלוקות, בדברים הכי יסודיים שמקיימים אותם יום יום (קריאת שמע, סוכה וכו'), מוכח שאין הדבר מקובל אלא נלמד מסברא.
3. עוד מדגים הרמב"ם בהקדמתו לפרהמ"ש דבר שהגיע אלינו מסיני ולא יתכן שתיפול בו מחלוקת, מה שנאמר בתורה עין תחת עין, ופירושו שישלם ממון ולא שיוציא את עינו ממש. והנה גם בדבר זה מצאנו מחלוקת בין חכמי ישראל ולר' אליעזר יוציא את עינו ממש, כפי ההבנה הפשוטה של העברית, "תניא ר"א אומר עין תחת עין ממש" (בבא קמא פד.).
ההסבר שיש למסורת לומר על שאלה זו, כאן לכאורה אין בכלל שאלה, כי בתלמוד עצמו בבא קמא פד. נאמר וכי ר"א סובר ממש? והובא פירוש לדבריו שלא על פי פשט המילים. וכיון שכן לא ניתן להביא הוכחה מהתלמוד, שלא על פי דרכי הלמידות של התלמוד.
אני חושב שהפרשנות של התלמוד בדברי ר"א איננה נכונה, ומי שלימדני לפרש את דברי הברייתות על פי פשט המילים ולא על פי פרשנות דברי האמוראים הוא הרמב"ם, והרבה קושיות חמורות על דבריו התיישבו בדרך זו, כי ראיתי שהוא פוסק כפשט דברי המשנה או הברייתא, כמובן כי הוא מצא סימוכין בדרשת התנאים, אבל מכלל דבריו למדנו שהרבה סוגיות בתלמוד הבבלי פירשו את דברי התנאים בצורה מוטעית, והוא הלך אחרי הפשט, וכעין זה אמר ר' זירא, במחשכים הושיבני כמתי עולם אמר ר' ירמיה זה תלמודה של בבל. (סנהדרין כד.)
4. מעבר לכל ההתדינות הנ"ל, גם ספר קהלת גרם לי תפנית חדה בהשקפתי על פרשנות המקרא, אני הגעתי לספר מתוך ההשקפה המקובלת שלימוד תורה הוא ערך עליון והוא נותן לאדם סיפוק עצום בכל החיים שלו, וזה מה שהכי חשוב בחיים. הספר כידוע מיוחס לשלמה המלך, קראתי אותו בלי שום דעה מוקדמת.
והנה גיליתי שהוא מתאונן מאוד על כל המעשים של האדם תחת השמש, הוא לא מצא תכלית לחיים עד שהדבר הביאו להתייאש לגמרי מהחיים, מאוד לא מובן כי לי אמרו שהתכלית בחיים היא ללמוד תורה ולקיים מצוות.
המחבר ממשיך בהשקפותיו הייחודיות עד שהוא אומר כל מה שאתה יכול לעשות בעולם הזה תעשה כי אין שום חשבון למעלה, תחיה ברוגע ושלוה כי זה תמצית כל החיים, ושוב השקפה זו גובלת בכפירה, וכי אין חשבון למעלה. והרי אפילו אביגיל אשת נבל הכרמלי מודעת למציאות נפש הצרורה בצרור החיים, כפי שהיא אמרה "והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים" (שמואל א כה,כט).
המסקנא מכל האמור, שתורה שבעל פה עברה שינויים מפליגים והתפתחה עם הזמן, אבל בתקופת המקרא היתה הפרשנות למקרא וההשקפות שרווחו בעם שונות ממה שמקובל בימינו.
אין לדחות את טענותי כנגד ספר קהלת מהפסוק האמור בסוף הספר "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם"
כי ספר קהלת המקורי נתון בתוך מסגרת לשונית אחידה, הוא פותח במילים א,ב "הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל", ומסיים במילים יב,ח "הבל הבלים אמר הקוהלת, הכל הבל". פתח בהבל וסיים בהבל. מה שנכתב בסוף הספר (יב,ט עד סוף הספר) ויתר שהיה קהלת חכם ... הוא תוספת ברורה של העורכים שהכניסו את ספר קהלת לקאנוניזיציה המקראית, ראשית הם מדברים על קהלת בגוף נסתר (כל שאר הספר נכתב בגוף ראשון), שנית הם מליצים טוב על הספר הבעייתי ואומרים שקהלת לימד הרבה חכמה את העם וגם הספר הנ"ל זו מטרתו, מטרת הספר כפי איך שהם הבינו היא להראות את הבלי העולם, וגם הספר שלפנינו הולך על פי התורה של משה רבינו שניתנה בסיני, בנוסף מכיוון שמדובר בחותמי הקאנוניזיציה המקראית, הם מזהירים שלא להרבות עוד בספרים, מדוע כי כבר נחתם המקרא, ואז הם מוסיפים את השני פסוקים האחרונים שהעיקר היא יראת ה' כי הוא שופט. אבל אילו מחבר הספר היה חושב כמותם, הוא לא היה מיאש את ליבו על כל המעשים שנעשים בעולם הזה, כי העולם הזה לא הכל יש גם עולם הבא.
ההסבר שיש למסורת לומר על שאלה זו, ראשית גם הרב אבינר בספרו על קהלת בהקדמה הביא דעה זו שיתכן שמהפסוק "ויתר שהיה קהלת חכם ..." הוא תוספת של העורכים, אבל קהלת כתב את דבריו בצורה פרובוקטיבית בכדי לעורר את האדם לחשוב על מהות החיים.
לי אישית אין הסבר זה מתקבל על דעתי, כי גם בשביל לעורר את האדם, אסור לכתוב דברי כפירה, שאין מעשה וחשבון בשאול אשר אתה הולך שמה. בנוסף בספר קהלת כתוב מה כן צריך לעשות, אין טוב לאדם אלא שיאכל וישתה ויראה טוב בכל עמלו כי זה חלקו בכל עמלו. הוא אמנם מיואש אבל הוא אומר, הכי טוב לחיות חיי כפר שקטים, והשקפה זו בודאי נוגדת את ההשקפה המקובלת.
5. בנוסף אם כבר דיברנו, מתוך התנ"ך עצמו אפשר להוכיח את הקשר המאוד קלוש של העם עם התורה, העם בכללו הכיר רק את הפולחן הפשוט, וגם נכבדיו וחשוביו גילו לפתע את התורה, ושינו על פי התגליות שלהם את מעשיהם, אם גם הנכבדים פתאום גילו את המקרא, היכן הם אותם מעבירי תורה שבעל פה.
במלכים ב פרקים כב כג מתואר בהרחבה איך חלקיהו הכהן הגדול מצא את ספר דברים בבית ה' (שים לב הכהן הגדול מוצא- אין מסורת), בעקבות הספר המלך יאשיהו משמיד את העבו"ז מהארץ ומבצע ריכוז הפולחן שיעבדו רק במקדש בירושלים, ועושים פסח בירושלים, וכפסח הזה לא עשו מימי השופטים (מלכים ב כג,כג) היכן היא מסורת התורה שבעל פה, סה"כ מצאו עכשיו את מגילת ספר דברים אבל מסורת אין.
ההסבר שיש למסורת לומר על שאלה זו, הספר נמצא פתוח בפרשת הקללות וזה מה שזעזע את הכהן הגדול והמלך.
לי אישית אין הסבר זה מתקבל על דעתי, התנ"ך מספר על תגלית ספר, הוא מספר את האמת, אין צורך למחוק את דבריו. ככל הנראה מגילת ספר דברים היתה במקדש ביהודה, הכהנים ראו אותה כסותרת את דברי ספר תורת הכהנים והצפינוה במקדש, וכעת מגילת ספר דברים אשר כתבה משה רבינו התגלתה, והתחילו לפסוק גם על פי מה שנכתב בה.
ריכוז הפולחן מוכיח זאת בצורה החלטית, ולכן לאורך כל ספר מלכים נזכר הביטוי "אך הבמות, לא-סרו: עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות" כי מחבר הספר כבר הכיר את ספר דברים ואת ריכוז הפולחן.
6. גם המלך חזקיהו שקדם את יאשיהו ב 3 מלכים עשה פסח בירושלים, כפי שמתואר בדברי הימים ב פרק ל, ושם בפסוק כו נאמר כי לא עשו כזאת בירושלים מימי שלמה. ראשית מחבר ספר דברי הימים סותר את דברי מחבר ספר מלכים, וספר מלכים המתאר את פסח יאשיהו ומעיד שלא עשו כזאת מימי השופטים, לא שמע על הפסח שעשה חזקיהו 3 מלכים לפניו. שנית גם בספר דברי הימים יש עדות על נתק של עשיית קרבן פסח מימי שלמה, שוב היכן היא המסורת.
אתה בודאי תטען שהכהנים בבית המקדש הם ששמרו על מגילות התורה והם שהעבירו את המסורת, קודם ראינו שגם חלקיהו הכהן הגדול מצא את ספר דברים בבית ה' וגם לו אין מסורת כלל על ספר דברים.
ההסבר שיש למסורת לומר על שאלה זו, גם אם נאמר שלא עשו כפסח הזה, הכוונה בצורה המונית, אבל בודאי בכל שנה היו מעטים יראי ה' אשר עשו את הפסח בירושלים.
לי נראה, שאם מגילת ספר דברים שבה נאמר שהפסח צריך להיעשות בירושלים לא היתה גלויה, והיא היתה מוצפנת במקדש, בשאר ספרי התורה מה שנזכר זה לעשות פסח אבל כל אחד בביתו, ויראי ה' המעטים שהיו, ובמיוחד מהכהנים שהיו מודעים לחוקי ה' מחמת המגילות שראו במקדש, עשו אותו לעצמם.
ואל תשיבני מהאמור בשמות כג,יז שלש פעמים, בשנה--יראה, כל-זכורך, אל-פני, האדן יהוה. כי שם הכוונה להיראות במקדש לאחר שהקריב את קרבן הפסח ביום ארבעה עשר לחודש הראשון בביתו.
7. נמשיך לעיין בספר נחמיה ח,יד ונגלה שגם הם פתאום מצאו כתוב שצריך לשבת בסוכות בחודש השביעי וכך עשו, מצוות עשיית סוכה מופיעה רק פעם אחת בתורה ספר ויקרא סוף פרק כג, על פי האמור יוצא שגם נחמיה שהוא מנהיג העם פתאום גילה את מצוות סוכה ומתקופת יהושוע בן נון לא ישבו בני ישראל בסוכות (נחמיה ח,יז) שוב נתק במסורת, ומדובר במצוה עממית קלה ומהנה.
מכל האמור מוכח שמגילות התורה שנשתמרו בבית המקדש שביהודה, כלל לא היו מפורסמות בעם, ורק הכהנים עסקו בהם, אבל העם הכיר את הפולחן הפשוט. וגם מגילות התורה שהיו במקדש עדיין לא התגבשו ונחתמו עד תקופת עזרא ונחמיה.
ההסבר שיש למסורת לומר על שאלה זו, גם כאן בצורה המונית לא עשו העם סוכות, אבל יחידים יראי ה' בודאי ישבו בסוכות במשך כל התקופה. (כוזרי)
לי אישית אין הסבר זה מתקבל על דעתי, התנ"ך כותב "וימצאו, כתוב בתורה ..." ולשון זה משמעו ברור ופשוט שעד עתה לא שמעו על מצוה זו, התנ"ך מספר את האמת, ומחמת שהוא לא מסתיר את האמת אנחנו מאמינים בו ובדבריו.
בנוסף ספר ויקרא הוא תורת הכהנים, והוא היה מוצפן במקדש, וודאי שהעם לא קרא בו ולא קיים את חוקיו.
8. בנוסף ישנה מצוה מאוד יסודית בתורה, קרבן פסח, כידוע הפסח נשחט ביום ארבעה עשר לאחר חצות "מצות עשה לשחוט הפסח בארבעה עשר לחודש ניסן, אחר חצות" (רמב"ם הל' קרבן פסח א,א) וזאת כי פירשו חכמים את המושג "בין הערביים" האמור בשמות יב,ו "ושחטו אתו, כל קהל עדת-ישראל--בין הערבים" בין הערבים= לאחר חצות.
עיון קצר בספר שמות ודברים יוכיח שפירוש זה הוא טעות, בשמות טז,יב שמעתי, את-תלונת בני ישראל--דבר אלהם לאמר "בין הערבים" תאכלו בשר, ... טז,יג ויהי "בערב"--ותעל השלו, ... שים לב בין הערבים מקביל לבערב.
נמשיך לעיין בספר דברים טז,ו כי אם-אל-המקום אשר-יבחר יהוה אלהיך, לשכן שמו--שם תזבח את-הפסח, בערב: כבוא השמש, מועד צאתך ממצרים.
בספר דברים נאמר "בערב=כבוא השמש" כלומר שקיעת החמה, והמילים "כבוא השמש" מוכרות וידועות לכל דובר עברית.
מצוה מאוד יסודית ומרכזית כמו קרבן פסח, איך יתכן שנפלה בה טעות, הדבר מוכיח בעליל שאין שום מסורת, והחכמים פירשו את התורה שהגיעה אליהם בכתב כפי איך שהבינוה.
ההסבר שיש למסורת לומר על שאלה זו, כשם שאין להקשות מהמילים "ממחרת השבת" כך אין להקשות מהמילים "בערב כבוא השמש".
בנוסף המילים "כבוא השמש" משמעם שתתחיל השמש לבוא, ותעזוב את אמצע השמים, ואין משמעם שקיעת החמה.
לי אישית אין הסבר זה מתקבל על דעתי, וכבוא השמש הוא שקיעת החמה, וכן מצאנו אצל יעקב, "ויפגע במקום וילן שם, כי-בא השמש" וודאי שהכוונה לשקיעת החמה, יעקב אבינו לא הלך לישון בצהרים.
אין הדבר הגיוני כלל וכלל שה' יכתוב בתורה דבר, ויפרש אותו לחכמים בצורה הפוכה, עושה דבר זה שם את עצמו ללעג וקלס. הסיבה שקרבן פסח הוקרב בצהרים, כי זה לא נוח להתחיל את שחיטתו בלילה, אימתי יצלוהו, ואימתי יאכלוהו. מחמת דבר זה העם הקריבו בצהרים, ואח"כ התפתחו פרשנויות על המקרא, אבל הפרשנויות מוטעות.
9. גם הלוח העברי שחכמי ישראל מאוד מתפארים בו, יש בו סטייה של 4.5 ימים לכל 1000 שנה.
http://daat.co.il/daat/shabat/luach/mavo-2.htm#4 קטע 12,ג.
ואין כאן לא מסורת ולא כלום, רק חכמת האסטרונומים של העת העתיקה, עד כמה שחכמתם הגיעה. וכבר הוכח שהם טעו.
נמשיך לעיין בדברי הרמב"ם הלכות קידוש החודש ה,ב ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא--שבזמן שיש סנהדרין, קובעין על הראייה; ובזמן שאין שם סנהדרין, קובעין על חשבון זה שאנו מחשבין בו היום.
על פי דברי הרמב"ם יצא, שהלכה למשה מסיני הפנתה אותנו לחשבון שהוא טעות.
ההסבר שיש למסורת לומר על שאלה זו, נעקוב אחרי הסטייה ונפעל לתיקונה. אין כאן שאלה כנגד המסורת כי מקדשים על פי הראייה ולא החשבון, את החשבון תיקן הלל השני על פי מה שהיה ידוע בימיו.
דבריי מכוונים כנגד דברי הרמב"ם, שהלכה למשה מסיני הפנתה אותנו לחשבון שהוא טעות. לא נראה לי הגיוני שמשה בסיני קיבל הלכות גלות. ואל תשיבני מהתוכחה, כי בהלכות אנו עוסקים.
10. ספר יחזקאל וספר דברי הימים, ידוע לכל שיש בהם דברים הסותרים את הנאמר בתורה.
בספר יחזקאל מופיעים חוקים לכהנים השונים מספר ויקרא, בדיני נישואים של הכהנים, בדיני הקרבנות על המזבח.
בספר דברי הימים מופיעות רשימות משפחתיות שונות ממה שנזכר בתורה, לדוגמה בני יעקב, ולא מדובר בתוספת של שם, אלא במבנה משפחה השונה תכלית שינוי ממה שנאמר בתורה.
השאלות הנשאלות, בנוגע לספר יחזקאל- כיצד העז הנביא יחזקאל לחלוק על דברי משה רבינו, כיצד ה' אמר למשה דבר אחד וליחזקאל דבר שני, כיצד העם קיבלו גם את ספר התורה וגם את ספר יחזקאל.
בנוגע לספר דברי הימים- כיצד העז מי שכתב אותו לחלוק על דברי משה רבינו, כיצד העם קיבלו גם את ספר התורה וגם את ספר דברי הימים.
והתשובות, הנביא יחזקאל שמע מה' את מה שאמר, כשם שיש בתורה סתירות ואת הכל אמר ה', כך יש סתירות בין הנביא יחזקאל לתורה, עד כאן השבנו על שתי השאלות הראשונות. העם קיבל את דברי הנביא, כי גם כך ספר ויקרא לא היה מפורסם, הוא היה במקדש ביהודה, ועל רקע זה יכל הנביא יחזקאל לפעול ולומר את דבריו. כך השבנו גם על השאלה השלישית. (בתקופה מאוחרת יותר דבריו עוררו פולמוס).
לגבי ספר דברי הימים, כאשר היו בני ישראל במצרים ירדו איתם מגילות שבהם היו משתעשעים מעת לעת (מדרש), במגילות אלה היה כתוב את ספר בראשית וקצת מספר שמות, וזו גם הסיבה לשינוי שמות ה' (אלהים הויה) בספרים אלה. משה רבינו לקח את הרשימות המשפחתיות כפי מה שנראה לו, אבל היו עוד רשימות משפחתיות, והם הועלו על הכתב בספר דברי הימים. מחמת אמינות אותם מגילות, העז מי שהעלה את הדברים על הכתב לפרסמם, למרות שהם נוגדים את האמור בתורה. כמו כן ספר התורה היה בידי הכהנים, העם לא הכירו, ולכן לאחר הזמן התקבלו הדברים על העם, למרות שהם סותרים זה את זה.
כעת למסקנות היוצאות מכל הנ"ל, הוכח שיש סתירות בין החוקים, גם בתורה עצמה, וגם בין התורה לספר יחזקאל. כמו כן הוכח שספר התורה לא היה נפוץ בעם, אלא הוא היה במקדש בידי הכהנים, אחרת הדברים היו מעוררים פולמוס ולא היו מתקבלים, כפי שקרה בתקופה יותר מאוחרת.
ההסבר שיש למסורת לומר על שאלה זו, ספר יחזקאל לא מתפרש כפשוטו, ואין בדבריו סתירה לתורה. או שדבריו מכוונים לחנוכת המזבח, כלומר הוראה חד פעמית. ספר דברי הימים משקף מגילות שנמצאו אבל העיקר כפי מה שנכתב בתורה.
לי אישית לא מתקבל על הדעת, לפרש דברי בן אדם הפוך ממה שהוא אומר, כי אחרת טובה היתה שתיקתו מדיבורו, ויש סתירות בין יחזקאל לתורה.
מעצם העובדה שהובאו המגילות המשפחתיות של ספר דברי הימים, מוכח שהתורה לא היתה סוף פסוק, והיו קיימות בעם מגילות שונות שבהם נכתב להיפך.
אשמח לשמוע דברי חכמה בכתב, דברים הגיוניים המתייחסים ישירות לנקודות שהעלתי. אשמח לקבל תשובה עניינית ולא הפניות לספרים. תודה מראש.
תוקן על ידי עצכח ב- 26/11/2008 12:42:44
 |
|
|
